זו בעצם הדרך שלה להגיד שהיא רוצה

יצאתי לדייט עם שרון אתמול למופע הפלייבק של החברה מאיכילוב, התקשרתי להגיד שאני יוצא לכיוון שלה, היא היתה עצבנית שהיא לא יודעת מה ללבוש - אמרתי לה שאני אוהב שמלות גב חשוף - ניסיתי להרגיע - אחרי כמה דקות שהייתי צריך להרגיע אותה בטלפון, הגעתי לאסוף אותה. היא הגיעה בשמלה מדליקה. נסענו למופע - אמרתי לה שככה היא תכיר עוד צד בי. היא שאלה איזה גילאים יהיו שם? אמרתי לה את האמת - כל הגילאים. היא שאלה איזה סוג של אנשים? אמרתי לה את האמת - כל מיני. היא שאלה איך היא אמורה להתנהג שם? אמרתי לה כמו שהיא מתנהגת בדרך כלל - היא לא חייבת לספר, היא לא חייבת כלום לאף אחד. כמובן שכל התשובות האלו רק הלחיצו אותה יותר.

נהנינו מאד מהמופע, היא לא האמינה שגם אני עושה דברים כאלו. אחרי חודשיים בפלייבק, אני יודע עד כמה אני יכול לאלתר. השחקנים היו מדהימים, הסיפורים היו אמיתיים - אפילו הדממה שהיתה בין סיפור לסיפור, שהאנשים בקהל לא היו בטוחים כמה הם רוצים לחשוף את עצמם, רק הדגישה עד כמה הסיפורים היו אמיתיים ונוגעים. ראיתי בעיניים של שרון כמה היא נלהבת - ההתלהבות הזו של לראות משהו פעם ראשונה. אני ראיתי עד כמה אפשר למתוח את החבל בשיקוף פלייבק בלי לפגוע במספר. תמיד יש את החשש הזה של לפגוע במספר - שאולי השיקוף יראה לו צד שהוא לא מוכן להתמודד איתו. המופע הזה הראה לי עד כמה אפשר לחדור לאנשים, לפרוץ חומות, בלי שאף אחד יפגע. זה רק שיקוף - לא חייבים להסכים איתו, לא חייבים לקבל אותו - השיקוף שם בשביל שתעשה איתו מה שאתה רוצה לעשות איתו.

נזכרתי בשיקוף לסיפור הראשון שסיפרתי - כמה משפט אחד שאמרתי תוך כדי הסיפור כדרך אגב היה עוצמתי שבשיקוף הם אמרו אותו בכל הטונים האפשריים. כמה שזה הטעין אותי רגשית בהתחלה לשמוע את המשפט, שמשקפים לי כמה אני חלש בזה שאמרתי את זה. כמה שזה חיזק אותי לשמוע אותו שוב ושוב ולהתחזק בכל פעם. בנקודה מסוימת בשיקוף, פתאום נפל לי האסימון - אמרתי את המשפט כדרך אגב, ששמעתי אותו, שמעתי אותו כעיקר הדברים - ואני יכול לתת לו את המשמעות שאני רוצה - אני חלש, בודד, כואב.. אני חזק, עוצמתי, אני שווה!

שרון רצתה לספר סיפור, והתביישה - לא ניסיתי לשכנע אותה שאין לה ממה, לא רציתי לדחוף אותה לשם - אם היא תרצה, המסגרת הזו שם. עניין אותי יותר שתספר לי - וידעתי אם היא תספר על הבמה, זו תהיה גרסה עם המון עטיפות להסתיר את בושה, כאב, ועוד כל מיני מטעמים שמשום מה רציתי לשמוע בגרסה שהיא תספר לי.

יצאנו מהמופע, היא אמרה לי עוד לפני שהיא צריכה להיות בבית עד אחת, אז אני חשבתי שנוסעים הביתה, היא שאלה למה אני ממהר לקחת אותה הביתה - חשבתי לעצמי כמה הגיון יש בנשים - פשוט מדהים.. "אני לחוצה! אני חייבת להיות בבית עד אחת! למה אתה ממהר לקחת אותי הביתה?". ועל כך נאמר: תופעה! אז ישבנו באוטו, שמתי את היד על הרגל שלה, היא התעצבנה ואמרה לי להזיז, אני השארתי את היד, והיא נכנסה למעין אטרף מוזר, והיא שפכה את הלב - "מפריע לי הניסיון שלך, מפריע לי הפרצופים שאתה עושה, מפריע לי שאתה שופט אותי, מפריע לי שאתה משווה אותי, מפריע לי... מפריע לי..." ואני חשבתי לעצמי מאיפה לעזאזל היא מביאה את זה? מי שופט אותך? מי משווה אותך? למי יש ניסיון? אבל חשבתי שאם אני אתגונן זה יראה פחות טוב, אני צריך להיות בתפקיד הסופג - והייתי.

אחרי שעתיים של שפיכת לב, שהיתה דממה - שמתי את היד שלי על הרגל שלה ונישקתי אותה, והיא אמרה שזה לא בסדר שאני משתיק אותה ככה. מי משתיק? חשבתי שהיא סיימה. היא רצתה תגובה, והנשיקה לא היתה תגובה מבחינתה - היא רצתה לריב איתי, לראות איך אני אוכל את הסרטים שלה. יצאנו מהאוטו וחשבתי על זה - דייט של 3 שעות באוטו, ואני מת מעייפות, ולא מהסיבות הטובות - עד מתי?!

היא לא רצתה התגוננות, היא רצתה ביטוי לגבריות, העמדתי אותה במקום, אמרתי לה שתפסיק עם כל הסרטים שלה, שתרגע - אני פה, אני איתה. היא קפצה עליי, חיבקה אותי כאילו אמרה לי בזה "סוף סוף!", התמזמזנו קצת, היא היתה מאושרת - אני הייתי בסוג של שלוות נפש. הבנתי פתאום - עוד מהרגע שהיא לא ידעה מה ללבוש בטלפון, היא אמרה לי בעצם "קח שליטה!". היא רמזה לי שהיא חרמנית, והיא רוצה גבר שיסחף אותה.