אי שם שהייתי נער.. עם מספר חברים מצומצם ביותר, היה לי חבר ילדות מאד קרוב, למעשה אחד היחידים שהיו לי. גם לו קראו ד'. ד' נראה טוב, אפילו היתה תקופה שהוא דיגמן. אני בזמנו נתפסתי בתור החכם בין כל החברים שלי. ד' שאגב היה ה"חתיך" בסיפור העתיק... יצא עם המון בחורות, ואיכשהו חוויתי את חווית הנעורים דרכו. בשלב מסוים המצאנו לנו חוק.. חוק ה"ביי"!
אחרי שד' שוכב עם מישהי (או שאני שוכב עם מישהי, לא שזה באמת קרה), הוא מתקשר אליי, אומר "ביי" ומנתק את השיחה. אני מבין מזה שהבחור כרגע שכב עם מישהי ואני צריך לשאול לפרטים כשניפגש. זה כן נתן לי איזשהו סיפוק כאילו גם אני שכבתי עם מישהי באותו הרגע. והרגשתי טוב עבור החבר שלי שכרגע "קיבל".
עם הזמן החברים הישנים התנתקנו ונוצרו חברויות חדשות. משום מה החוק הזה אומץ לאורך כל הדרך.. בגרסאות שונות ומגוונות! שהיתה לי שותפה לדירה והיא היתה צריכה את הדירה ריקה, היא היתה צריכה לדבר על ג'ורג' - ואני הייתי מבין את הרמז. שגרתי בצרפת לתקופה קצרה, אני והחבר הכי טוב שלי בזמנו סיכמנו על לואי ה14.. כל פעם שהבחור הוזכר בשיחה, זה בעצם מעין סימן לסקס פוטנציאלי/ממומש.
פ'יית רצתה להתקשר אליי אחרי ששכבה עם איתי ולהגיד לי "ביי" לזכר הימים ההם. זה שיעשע אותי! האם הציפיה היא שכל פעם שאני שוכב עם מישהי אני צריך להתקשר להגיד "ביי"? יש לי תחושה קלה שהצורך להתקשר אליה אחרי ימנע ממני לשכב עם בחורות. אבל נחמד לחוות שסומכים עליי עם המידע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה