בעצם הרומן שלי עם שפת החיזור התחיל הרבה לפני הבלוג, שהכרתי את תומר בפסטיבל פשוט לפני יותר משנתיים. פסטיבל פשוט הוא פסטיבל בו יש לכל אחד את הזכות להיות בעירום. יש סדנאות מדליקות - תומר העביר סדנה שנקראת "משחק החיזור", ואני השתתפתי. עברתי מעין חוויה אישית אינטנסיבית במיוחד בפסטיבל לפני שנתיים.
הפסטיבל לפני שנתיים
דאגתי לבנות את האוהל שלי רחוק מכל "שכונת אוהלים", ליד עמותת הנודיסטים - שהיו סנובים ולא התערבבו עם אף אחד - גם אני לא רציתי להתערבב עם אף אחד. החוויה של להיות עירום היתה לי קשה מאד - הבגדים שלי הם הייצוג שלי, הם עושים את זה טוב יותר מהגוף שלי שאז הייתי עוד פחות מרוצה ממנו. איך בכלל אפשר לחשוב על לגשת לבחורה ערום לחלוטין, שהכרס בולטת, ואין איזו חולצה מכופתרת ממותג ידוע שתפצה על זה? היה לי קשה מאד.
בסדנה של תומר הייתי צריך לדבר עם בחורות שאני עירום, ומולי הן עומדות עירומות גם כן. הבנתי שכולם - כולם! - סובלים מבעיות עם הגוף שלהם, אבל כמובן שבעיניי הבעיות שלי הכי רציניות. איכשהו הצלחתי לתקשר, למרות שלא באמת הייתי נוכח בשיחה, חשבתי יותר מה הן חושבות עליי - איך הן מסתכלות עליי.. אז יצאו לי מילים מהפה, ואז תומר עבר ליידי ואמר שהמבט שלי מפחיד ומדכא --- ברור שהוא מדכא, כנס לי לראש ותראה מה אני חושב, נראה אותך לא מדוכא!
איכשהו יצאתי מכל הפסטיבל בשלום, עם המון מודעות לגוף שלי ולשיפורים הנדרשים - ובאמת לקחתי את העבודה הזו ברצינות, ושיפרתי המון דברים. מומלץ בחום לכל אדם לחוות את הפסטיבל - גם בלי הסדנאות - מדובר בחוויה מאד עוצמתית - להתמודד עם הגוף.
הפסטיבל שבוע שעבר
בת זוגי המדהימה החליטה שהיא רוצה ללכת לפסטיבל שוב. היא כבר היתה שם, אבל הפעם זה שונה, היא מגיעה עם בן זוג. יש הבדלים מהותיים ביני לבינה בחווית הפסטיבל הקודמת - אני התבודדתי, התביישתי.. היא היתה מרכז העניינים, נראית מצוין ובוחרת עם מי היא רוצה לבלות את הערב. כיוון שהיא רצתה ללכת במקור, החלטתי ללכת הפעם בסגנון שלה - הפסטיבל היותר חברתי ופחות אישי.
הקמנו את האוהל שלנו באחת השכונות, וכבר כולם מכירים אותה ומדברים כאילו מדובר בחברים ישנים. אותי כמובן, אף אחד לא הכיר. היא הציגה לי כמה מהאנשים, הייתי בשקט רוב הזמן - חצי מבחירה. בערב הראשון הערתי לה שמפריע לי שגברים אחרים נוגעים בה - היא שאלה: "אז מה לעשות עם זה? שאף אחד לא יגע בי בכלל?" ואני כבר מתורגל היטב בעניינים כאלו: "אני לא רוצה להתחיל לדבר על מקרים - את יודעת מי נוגע ולמה הוא נוגע - תפעילי את שיקול הדעת ותחליטי אם זה מפריע או לא".
ביום חמישי עזבנו את הפסטיבל לחתונה שהוזמנו אליה, בדרך לחתונה התחלתי עם חברה של הכלה - ניקה - בת זוגי זרמה עם הרעיון ומסתבר בדיעבד שזה אפילו די הדליק אותה. אני כל הזמן התייעצתי איתה לגבי לאה, האם יהיה לנו כיף איתה? איך כדאי שנהיה איתה? פתאום כל עניין השלשות הפך ראלי למדי - בת זוגי מרגישה בטוחה מספיק שאני אחזור להיות איתה - אז לא מפריע לה, ואפילו מדליק אותה שנבלה יחד עם אחרות. כמובן שהיא דאגה להבהיר כמו בחורה טובה: "אני שומרת לעצמי את הזכות להתעצבן כאילו לא אמרתי שזה מדליק אותי".
חזרנו לפסטיבל, הפעם עם איזה טעם חדש - לחפש בחורה לשלשה.. התחלנו לברור את האפשרויות, משום מה לא מצאנו מישהי שחשבנו עליה, כנראה שעזבה באמצע. באופן מוזר למדי, למרות שלא ממש ניהלתי שיחה עם אנשים אחרים - נקשרתי לשכנים שלי, אכלנו בבוקר, שרנו, כאילו אילצו אותנו להתחבר, גם אם אני לא רוצה לדבר איתם.
סיכום
עברתי שוב את החוויה של להיות עירום, להתמודד עם הגוף שלי, הפעם עם בת זוג - מדהים כמה זה מקל את החוויה, פתאום אין את הלחץ החברתי הזה להשיג מישהי, להוכיח שאני "גבר גבר". ההתמודדות עם הגוף עדיין קשה, אבל בכמה רמות פחות מפעם קודמת. כנראה שאני כבר מקבל את הגוף שלי יותר. ושנה הבאה אני אגיע לפסטיבל מקבל עוד יותר..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה