הלנה מטרויה

הייתי בהצגה 'הנשים מטרויה' בשבת האחרונה יחד עם כמה חברים לעבודה ואורית מערב השנה החדשה. ההצגה היא בעצם תיאור של מה שעבר על הנשים האלמנות של טרויה אחרי שהיא נכבשה.. כל אשה הובטחה לגבר יווני לפי הייחוס שלה ושלו והן בוכות על זה --- קבוצה של 40 נשים מבוגרות יפניות, ישראליות וערביות בוכות. כמה שאני תרבותי! אבל יש אור בקצה המנהרה...

השחקנית ששיחקה את הלנה - יפנית יפהפיה וגבוהה, וואו! פשוט וואו! האלמנט היחסי שיחק לטובתה לא שהיא היתה צריכה את זה אבל בכל זאת.. כל השחקניות זקנות, לבושות בסמרטוטים שחורים (סמל לכך שהן באבל) והיא לבושה בשמלה אדומה, עם שיער שחור ארוך חלק (מה שעושה לי את זה) וכל מיני תכשיטים שהפכו אותה לעוד יותר נוצצת ממה שהיא באמת. בחורות - לימדו את האפקט היחסי! בסביבה של מדבר - גם קוץ הוא שושנה.. והיא היתה הפרח הבולט ביותר בשטח.

אורית היא חברה מימי הטכניון, שאין בינינו שום דבר מעבר לערבי תרבות משותפים כאלו - נוח לי לקחת אותה לערבים כאלו כי זה מספק תשובה נהדרת אם אני אתקל בקולגות מהעבודה - לא צריך להתמודד עם שאלות של "מי הבחורה שהגעת איתה? כמה זמן אתם יוצאים? וכו'". אחרי ההצגה תמיד יש מעין מסיבת קוקטייל עם השחקנים של ההצגה. אז הלכנו למסיבה, שתינו קצת יין, אכלנו גבינות.. היה נחמד יחד עם אורית וגלית, קולגה מהעבודה עם בעלה. ואז השחקניות היפניות הגיעו.. והלנה נראית מעולה גם בלי הלבוש של ההצגה.

חשבתי אם להתחיל איתה, בידיעה שזה לא באמת מוביל לאנשהו.. אבל הגעתי למסקנה שאני אתבאס לחלוטין אם לא אעשה עם זה כלום - רציתי את האפשרות לספר לאנשים: "התחלתי עם הלנה מטרויה!". אז ביקשתי להצטלם איתה, והשחקנית הראשית נכנסה לתמונה גם כן.. באסה! אחרי שדיברתי עם נעם, בעלה של גלית - סיכמנו שהיא הבחורה הכי שווה חוץ מאשתו כמובן (היא היתה ליידו שדיברנו). אמרתי לו שיבקש לצלם אותנו שוב. זה חשוב שהוא יבקש ולא אני כדי שלא יראה שאני מחפש להתחיל איתה וליצור מצב של אני בעניינים.

להשיג את הלנה מטרויה

אז פתאום שלושה צלמים שונים מצלמים אותי איתה: נעם, גלית ואורית. התחלתי לשוחח איתה במודעות לכך שמצלמים כל מה שאני עושה ואומר. היא לא דוברת עברית כמובן, וגם האנגלית שלה לא משהו. שאלתי אותה כמה זמן היא בארץ ואם היא אוהבת את הארץ.. ראיתי שהיא די נחמדה וזורמת, אז שאלתי אותה כמה זמן היא מתכוונת להישאר בארץ ובאיזה מלון היא שוהה.

אז אמרתי לה שאני מרגיש לא נעים כל כך מול חברים שלי אבל אני אשמח להראות לה קצת את הארץ, לקחת אותה לקיסריה וכו'. היא חייכה - לא הבנתי אם זה חיוך של דחייה או חיוך של "בשמחה", אז בחרתי להאמין שזה חיוך של "בשמחה". שאלתי אותה מה היא ראתה מהארץ - היא אמרה שלא יצא לה לראות כלום כי כל הזמן היא היתה בחזרות אז אמרתי לה שזה עובד מצוין כי עכשיו נוכל לבלות סופ"ש יחד. היא שוב חייכה בלי להגיב יותר מדי! מה נסגר עם היפניות האלו?

שאלתי אותה איך אני מתקשר אליה והיא אמרה לי את מספר החדר שלה במלון. שאלתי אותה אם אני צריך לבקש את הלנה מטרויה.. פשוט לא ידעתי איך קוראים לה עד לאותה נקודה - היא התחילה לצחוק ואמרה שאני לא אוכל לבטא את השם שלה אז הלנה נשמע טוב. שאלתי אותה רק for the record איך קוראים לה שוב - אכן כמו שהיא אמרה אני לא מסוגל לבטא או לאיית פה את השם שלה - אז נישאר עם הלנה :)

חזרתי לצלמים שלי - לא סיפרתי שסגרתי איתה כי לא הייתי בטוח אם אני באמת רוצה שזה יצא לפועל - וגם אם זה יצא לפועל, לא הייתי רוצה שהם ידחפו.