שהייתי בצבא בבסיס בדרום הארץ, הייתי סוגר שם שבתות תמידית. היה לי שותף לחדר שנראה כאילו הוא יוצא עם חצי מהבנות בבסיס - מבלה חצי מהזמן שלו בטלפונים עם בחורות, ואת החצי השני עם הבחורה שנמצאת אצלנו בחדר. הוא הצליח לבכות בטלפון, להגיד "אני אוהב אותך" על ימין ועל שמאל, בזמן שבחורה אחרת מחכה לו במיטה ליידי במגורי החיילים. לא ידעתי איך לאכול את זה בזמנו. אני זוכר מקרה אחד שאחרי שביליתי לילה בחוץ כדי לאפשר לו לזיין את הבחורה הלכתי לתורנות מטבח שלי והבחורה שהיתה איתו היתה איתי שם. היא רצתה לדבר איתי קצת בהפסקה - בתקופה ההיא זה לא היה על מנת להתחיל איתה, אני רק חשבתי איך אני לא הורס לו וגורם לה לחבב אותי.
אני לא זוכר איך קוראים לה אבל אני זוכר משהו מאד חד וברור שהיא אמרה לי במהלך השיחה שלנו: "חשוב ללמוד להיפגע, כי זה חלק מהחיים --- חשוב יותר ללמוד לפגוע, כי ככה מתקדמים בחיים!", המשפט הזה מהדהד לי בראש מדי פעם שאני נתקל בכל מיני סיטואציות. על אותו משקל אני הולך לכתוב על...
חשוב ללמוד להידחות על ידי מישהי - חשוב יותר ללמוד לדחות מישהי!
חוויתי כל כך הרבה דחיות בחיי, לא רק מבחורות.. ממלגות, ממקומות עבודה, מהמשפחה, מחברים - אני אצטרך לשבת שנים כדי לכתוב על כל דחיה שחוויתי, אבל הבלוג עוסק בבחורות, ומן הראוי שאצמד לעניין.. אז גם מבחורות חוויתי דחיה, אפילו היו ימים שביקשתי דחיה מבחורות! היום אני חושב שזו פעם ראשונה בחיי שדחיתי מישהי בלי שום סיבה, פשוט "כי את לא מתאימה לי כרגע".
כמה שזה כאב.. אני יודע, אני יודע, be a man and suck it up!, אבל לקחתי את זה קשה.. בדרך כלל שסיימתי קשר תמיד זה היה על תקן קונפליקט, משהו שמפריע לי, משהו שאפשר לעבוד עליו אבל בוחרים לא לעבוד עליו. הפעם --- אי אפשר לעבוד על זה, אי אפשר לתקן את זה! את לא מתאימה וזהו! רעדתי שיצאו לי המילים מהפה, ולא הבנתי למה.. בסה"כ מאד ברור למה הקשר לא מתאים: היא גרה בעיר רחוקה ממני, צעירה ממני (מדי), מחפשת קשר זמני ולא רציני.
אבל אם אני בודק בכנות מה מפריע לי, כל זה סתמי, העניין הוא שהיא פשוט לא באותה מחשבה (synced), אנחנו חושבים אחרת, מדברים אחרת ומכוונים אחרת. כאילו היא רמזה שהיא רוצה סקס בדיוק ברגע שאני חשבתי לאכול. אני אמרתי שבא לי סרט בבית בדיוק שהיא אמרה "בוא נצא". אני חושב שאני טיפוס גמיש, אבל אין לי רצון להתגמש איתה. אין לי שום מוטיבציה לקדם את הקשר!
ניתקתי את הקשר ומיד שיצאתי מהבית שלה רציתי להתקשר אליה ולהתנצל.. "לא התכוונתי לפגוע, פשוט לא מתאים לי כרגע.. אני ממש דפוק, סלחי לי", החזקתי את עצמי לא להתקשר. הגעתי הביתה ויצאתי לרוץ. במהלך הריצה בכיתי - ולא ברור לי למה! כל הסבר רציונלי למצב מביא אותי למסקנה טוב לשנינו שסיימתי את זה. אז מה נסגר איתי לעזאזל? עדיף שאני אסבול בקשר? עדיף שהיא תיפגע יותר מאוחר יותר? מה קורה איתי לעזאזל?
חזרתי הביתה מהריצה - שמתי את השיר הזה ועישנתי סיגריה... כמה הזוי שאני דחיתי מישהי ואני מרגיש הרבה יותר גרוע מכל פעם שאי פעם דחו אותי - כאילו כל הדחיות שקיבלתי אי פעם עלו לי בגרון ופשוט הקאתי אותם החוצה. הרגשתי ריקנות נוראית - פתאום במקום להיות חדור מטרה לשפר את המצב אני במצב של ריק.
אני חושב שעצם הדחיה הפך אותי לבוגר יותר: לא האשמתי אותה, את המצב או משהו אחר. אני טועה, אני מודע לכך שאני טועה - היא נפגעה ממני ולא בחרתי להתחבא מאחורי איזה תירוץ. "אני פגעתי בך - אני יודע, אני מצטער שנפגעת, אבל לא על הפגיעה עצמה, אני בחרתי באקט.." - נחמד לכתוב את זה בדיעבד בבלוג - אם רק יכלתי להגיד לה את זה.
ניתקתי את הקשר ומיד שיצאתי מהבית שלה רציתי להתקשר אליה ולהתנצל.. "לא התכוונתי לפגוע, פשוט לא מתאים לי כרגע.. אני ממש דפוק, סלחי לי", החזקתי את עצמי לא להתקשר. הגעתי הביתה ויצאתי לרוץ. במהלך הריצה בכיתי - ולא ברור לי למה! כל הסבר רציונלי למצב מביא אותי למסקנה טוב לשנינו שסיימתי את זה. אז מה נסגר איתי לעזאזל? עדיף שאני אסבול בקשר? עדיף שהיא תיפגע יותר מאוחר יותר? מה קורה איתי לעזאזל?
חזרתי הביתה מהריצה - שמתי את השיר הזה ועישנתי סיגריה... כמה הזוי שאני דחיתי מישהי ואני מרגיש הרבה יותר גרוע מכל פעם שאי פעם דחו אותי - כאילו כל הדחיות שקיבלתי אי פעם עלו לי בגרון ופשוט הקאתי אותם החוצה. הרגשתי ריקנות נוראית - פתאום במקום להיות חדור מטרה לשפר את המצב אני במצב של ריק.
אני חושב שעצם הדחיה הפך אותי לבוגר יותר: לא האשמתי אותה, את המצב או משהו אחר. אני טועה, אני מודע לכך שאני טועה - היא נפגעה ממני ולא בחרתי להתחבא מאחורי איזה תירוץ. "אני פגעתי בך - אני יודע, אני מצטער שנפגעת, אבל לא על הפגיעה עצמה, אני בחרתי באקט.." - נחמד לכתוב את זה בדיעבד בבלוג - אם רק יכלתי להגיד לה את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה