תרגול בלילה לא כל כך לבן..

אתמול היה מתוכנן להיות בתל אביב לילה לבן, אבל זה נדחה ליולי בגלל התרגיל השבוע.. אז אני ועוד שבעה משתתפים נאלצנו להתמודד עם לילה רגיל ברחובות רוטשילד.

בחלק הראשון של הערב, זה היה יותר ערב גברים, אולי יותר מדויק יהיה להגיד ילדים או גברים שמתנהגים כמו ילדים. זו לא הפעם הראשונה שאני משתטה, והאמת שכל פעם מחדש אני מגלה שממש נחמד לעשות את זה אחת לכמה זמן. לשבת ולעשות מדיטציה באמצע רחוב רוטשילד זה מרגיע ברמות.

הפתיע אותי שלא היה בי טיפת חשש לגבי מה שאני עושה, או מה שאני הולך לעשות. הייתי מסור לתהליך בצורה מוחלטת, ומה שיהיה יהיה. חשבתי על זה שאני צריך לדבר עם 15 בחורות בשעה אחת, ולא היה לי ספק שזה אפשרי, הרי כמה זמן לוקח לבחורה לדחות אותי? תוך 10 דקות אני יכול לסיים 15 בחורות. כמות התובנות שהיו לי בלילה אחד, פשוט מדהים..

אז ישבנו בצמדים, ועצרתי זוג בנות, ופתחתי בשיחה. אחת עצרה, נעמדה, ענתה, והשיחה זרמה, ואחרי בערך דקה, הבנתי שהן עדיין פה וכל הפחד הציף אותי. מה אני אומר עכשיו לעזאזל? אז ניסיתי איכשהו עוד לזרום בשיחה, הפרטנר שלי גם נכנס לשיחה. השיחה היתה קלילה, אבל די חסרת מטרה, כלומר סתם מעין גישוש באפילה. אז אחרי כמה דק' אמרתי לה תודה ושיהיה לה אחלה ערב.. ונפרדו דרכנו.

עכשיו כבר הייתי מלא ביטחון, אמרתי שגם אם אני לא אספיק 15 בנות, זה לא משנה, גם אם אני אדבר עם אחת שאני רוצה במשך שעה, הרי זה משובח! אז עצרתי מישהי שרכבה על אופניים, היא עצרה, היא היתה מדליקה ברמות, והתחלתי לנהל איתה את השיחה, אחרי בערך דקה, שאלתי אותה "איך קוראים לך?", איך שאמרתי את זה, היא כבר עשתה חצי סיבוב כדי להמשיך הלאה. ותומר זרק לי מהצד "איך קוראים לך? זו שאלה!" והרי אני צריך להפסיק לדבר בשאלות. נזכרתי שראיתי אותו אומר לבחורה "אל תגידי לי.. אסנת?"

האמת שבשלב הזה ירד לי קצת הביטחון, יכול להיות בגלל שהיא עזבה, יכול להיות בגלל ההערה, ויש מצב שפשוט הבנתי: זה שאני מבין בתאוריה לא מביא אותי לשלמות בביצוע. אז הבאות שניסיתי לעצור לא ממש זרמו איתי, אבל לא הפסקתי לנסות. גם אלו שכן זרמו איתי כבר לא עניינו אותי כל כך, ויכול להיות שזה מה שגרם לאחת מהן לעמוד במרחק 2 מטר ממני ופשוט לחכות שאני אגש אליה שוב.

לפרטנר שלי גם הלך לא רע. אין ספק שהוא יכול הרבה יותר טוב, לפי דעתי הוא לא היה מסור מספיק לתהליך, כל הסקפטיות לא באה טוב תוך כדי, אפשר לפני, אפשר אחרי, אבל תוך כדי סקפטיות פשוט הורגת את התהליך.

קרוב לסוף התרגול, הפרטנר שלי עצר מישהי, ופתחנו איתה בשיחה, והשיחה זרמה יותר בכיוון שלי, ואפילו הגענו לשלב שדיברנו על מתי ניפגש פעם הבאה.. ואז תומר שוב בא לעזרתי וכדי להגיד לי שוואלה, מסתיים התרגול, וזרק לה כמה הערות כדי להעלות את הערך שלי בעיניה. כשבאתי לרשום את הטלפון שלה!? היא שאלה אם אפשר לצאת איתו במקום איתי. הרגשתי די מושפל בעניין הזה, לא הוצאתי את זה החוצה, די זרמתי אם זה כאילו זו היתה בדיחה, בסוף כן לקחתי את הטלפון שלה, אבל לא יודע אם אני מתכוון להתקשר.

לסיכומו של ערב, עשיתי שטויות ברחובות תל אביב, ניגשתי לקרוב ל30 בחורות, עם בערך 75% התחילה שיחה. למדתי איך אפשר להפוך פתיח לשיחה זורמת יותר. הפתיח טוב בדיוק בשביל איך שהוא נקרא, לפתוח, בסופו של דבר, אני רוצה לדבר על מה שמעניין אותי, ולא על חטיפים.
אני ממליץ בחום לכל אחד לנסות להיכנס ללילה הלבן הבא ב1 ביולי 2010.

עוד טיפ קטן שקלטתי במהלך הערב:
שאני מציג את עצמי בפני בחורה, להגיש את היד מלמטה, והיא ברוב המקרים תתן כיף מלמלה, זו הזמנות לרדת עליה קצת וללמד אותה איך צריך ללחוץ יד, שהיא תגיש את היד שלה על היד שלי ואז להשים את היד השניה שלי על היד שלה. כלומר ליצור מצב שהידיים שלי עוטפות את היד שלה. כמובן תוך כדי מבט עיניים שמשדר "אני יכול לספק לך את הביטחון הזה תמיד".

שלכם,
ד.