היה אירוע של חברים ללימודים - נורא יפה להיכנס למקום, ולהכיר את כל האנשים בקומה. בשלב מסוים אמרתי לאחד החברה שלומדים איתי, ג'ייק, בחור מאמריקה: "בוא נלך להתחיל עם בנות". הוא זרם איתי, נורא מצחיק כמה אנשים שלא קשורים לתחום מתקשרים אליו לפתע בלי קשר.
התחלנו לדבר עם שתי בחורות נחמדות, הסטטוס החברתי ש"כל החברה שלנו למעלה פה" מאד מחזק - בכלל לא היתה להן לגיטימציה לדחות אותנו, ולא עלתה בכלל האפשרות הזו גם לפני שניגשנו. ממש האנרגיה המושלמת לחיזור. בשלב מסוים ג'ייק אמר לי שלא ממש מתאים לו להיות עם הבחורה שהוא בחר מראש, כי האנגלית שלה מעפנה. אז אמרתי לזו שאני דיברתי איתה שאנחנו עולים למעלה ותכף אני אחזור - היא נורא התעניינה מה יש למעלה, הסברתי לה שמדובר במסיבת כיתה - חברה מאד איכותיים, הבנתי שאם אני מזמין אותה אז ההזמנה תקפה גם לחברה שלה אזלא הזמנתי אותה, למרות שנראה שהיא חיכתה להזמנה. עלינו למעלה בחזרה.
התחלתי לדבר עם מישהי שלומדת איתי, למרות שלא ידעתי שהיא לומדת איתי - נראית טוב, וקצת חנונית, בדיוק הטיפוס שלי. בקושי שמעתי מה היא אומרת, הסתכלתי עליה בעיניים, שמרתי על מרחק מסוים, הכל לפי הספר. שהשיחה קצת נתקעה, הדלקתי סיגריה, ואז מיקמתי את עצמי קצת רחוק ממנה, והיא התקרבה אליי - איזה כיף לראות איך הכל עובד. מצחיק שאחרי שהתרחקתי, היא התחילה לשאול אותי מה אני עושה בחיים, איפה אני גר וכו'.. אז העמדתי אותה במקום: "תגידי, ככה את מתחילה איתי? מה זה, ראיון עבודה? אני מרוויח 20 אלף שקל אז את חברה שלי ואם לא אז לא?" - שמתי לב למילים שבחרתי במשפט שדי יצא לי מהפה בלי לחשוב, אני ממש זוכר אותו - כל חלק בו היה בחירה טובה של מילים:
"ככה את מתחילה איתי?" - ולא אני מתחיל איתך - שיהיה ברור :)
"מה זה, ראיון עבודה?" - למה השיחה נתקעה, סוג של האשמה בזה שהיא לא זורמת ברגע - וגררה אותנו לראיון עבודה.
"אני מרוויח ..." - ולא "אם אני מרוויח", כלומר יצרתי כבר איזו תחושה של "קבלי מה שאני אומר כאמת!"
"... חברה שלי" - יצירת החלום - אני והיא חברים, לא יוצאים - והיא שלי, לא אני שלה.
קיבלתי הודעה בטלפון ממישהי שהתחלתי איתה יום לפני כן, היא ראתה את ההודעה ושאלה מי זו, אני הסברתי שזה לא משנה - אני איתה עכשיו. היא אמרה שאני לא רציני. שאלתי כמה רציני אני יכול להיות אחרי 10 דקות שהכרנו? זו מגננה, וזו טעות! שאלתי אותה מה הטלפון שלה - היא אמרה שאני יכול למצוא אותו ברשימת קשר של הכיתה. הרגשתי קצת פגוע מזה - אז אמרתי לה: "ציפיתי ליחס קצת יותר אישי", היא חייכה אליי, התקרבה אליי והלכה. לא הבנתי מה קרה?!
עישנתי סיגריה, דיברתי עם כמה אנשים בכיתה, ירדתי למטה, מדי פעם תפסתי אותה מסתכלת עליי - אז התחלתי לדבר שוב עם הבחורה שאיתה התחיל הערב. אמרתי לה: "אני צריך שתעזרי לי", היא: "מה?" - קצת קריר, אני: "את רואה את זאת למעלה שמסתכלת עלינו? אל תסתכלי יותר מדי - היא תופסת מעצמה ברמות, מה עושים עם זה?", היא: "בא לך עליה?", אני: "כבר לא, כל היחס שלה הוריד את החשק לדבר איתה בכלל, ועכשיו היא לא מפסיקה להסתכל עליי - בא לי רע!", בדיוק קיבלנו צ'ייסר מהברמנית - אז שתינו, חייכנו, מבט בעיניים. שקלתי אם לנשק, אבל הרגשתי שהגב שלי נשרף מההיא שמסתכלת עליי מלמעלה. לא רציתי להרוס את התדמית שלי בלימודים.
שוב חזרנו למשחק התדמית! אחרי שהשקעתי כל כך בתדמית מאפשרת ולא תדמית חוסמת. מיד חשבתי על זה, באתי לנשק אותה, והיא הזיזה את הראש, כאן כבר התחלתי להזיע! היא מסתכלת עליי וקיבלתי דחיה. הסתכלתי עליה במבט חצי מאשים. היא אמרה: "מה קרה?", אני: "כלום, סתם חשבתי לעצמי אם את יודעת להתנשק..", היא: "אני יודעת", אני: "אז תראי לי.." - ניגשתי שוב לנשק, ושוב היא הסתובבה.. מעט הביטחון שעוד היה לי התנפץ - אמרתי לה: "שיהיה לך אחלה ערב" והלכתי. בדיעבד זה היה דפוק, היו כל כך הרבה דברים שהייתי יכול לעשות.
חזרתי הביתה מבואס, מנסה לנתח מה היה לא בסדר - בציפיה להזדמנות נוספת שתהיה היום בערב.
החודש הוא החודש האהוב עליי בשנה - חודש של סגירת שנה - חודש של חשבון נפש, חודש קצת קשה נפשית, אבל עם צמיחה רצינית.. קבלו את שיר החודש:
הנה אתר שיעזור לך למצוא סטוצים בקלות
השבמחקבהצלחה
https://sites.google.com/site/awscfs/chatwin/datetobed