הפוסט הזה נכתב כשישבתי באניטה בנוה צדק, ומוקדש למוכרת מקסימה בשם שיר - שקראה את הבלוג בזמן שאני כותב, כמה מפחיד וכיף זה להיחשף. לענייננו: שוחחתי עם כמה בנות שאני מכיר שנים, ואני פתוח איתן בכל נושא הבלוג וכו' ויצאתי עם תובנה שלקח לי זמן לעכל - המון זמן:
נשים לעולם יסלחו לך על כך שניסית לשכב איתן, אבל לעולם לא יסלחו לך על כך שלא ניסית לשכב איתן
זה נשמע מצוץ במבט ראשון, אבל המשפט הזה כל כך נכון, בכל כך הרבה רמות. התחלתי לחשוב על מערכות יחסים שהיו לי עם בנות. כשהייתי צעיר יותר, לפני שהייתי חלק מהקהילה הזו, הבחורות שהכרתי היו מראש מכוונות אצלי כ"ידידות פוטנציאליות", אני בכלל לא שקלתי את האופציה שמישהי תרצה אותי - אז כולן ידידות. מיותר לציין שגם את זה לא קיבלתי איזשהו יחס מיני ממישהי - כל בחורה רוצה להרגיש שרוצים אותה.
חשבתי על מתי שהתחלתי להסתכל על בחורות בצורה מינית - לרוב, פחדתי לממש את זה, זה היה על תקן אני אפגש איתך, אסתכל עליך כל הערב, ואבלה את הלילה בסקס עם האדם שאני הכי אוהב בעולם. בשלב מסוים הן מצאו מישהו אחר שיחזר אחריהן כמו שצריך - ושלחו אותי לעזאזל. גם פה, החרדה שאני אקבל סירוב לסקס, גם החרדה שהיא תסכים - הרי זה מפחיד לא פחות.
ואז התחלתי לחזר קצת יותר לעניין, יצאתי עם בחורות, נישקתי בחורות, ותמיד היה החשש הזה שאני מתקדם מהר מדי, רוצה יותר מדי, מאיץ מדי. גם קיבלתי המון פעמים מעין דחיה רגעית של בחורות, כשבאתי לנשק, קיבלתי סירוב, ואז חזרתי לנקודה של חוסר יוזמה, לפעמים היוזמה באה ממנה - כלומר היא נישקה אותי אחרי שכמה דקות לפני כן היא סירבה לי. אבל השיתוק מהדחיה הראשונית נשאר, עדיין לא יזמתי איזו התקדמות. גם במקרה הזה, בסוף נשארתי במקום של הידיד - בגלל שלא ניסיתי.
אם נסתכל על המקרה ההפוך, בחורות שכן ניסיתי לזרום איתן לסקס, וסירבו.. אני חושב על אלכס, על חברה מאד קרובה שלי בשם אלין, על ליהי, וכל בחורה אחרת שעולה לי בראש. המשותף ברור, ניסיתי לשכב איתן, קיבלתי סירוב, הפסקתי, התקשרתי יום-יומיים אחרי זה - והיחסים חזרו למסלולם כאילו כלום לא קרה. עם חלקן בהמשך הדרך כן שכבתי - ואם לחשוב שאחרי הסירוב הייתי פשוט מנתק קשר, זה היה פשוט עצוב.
אני נזכר במקרה מסוים כשהתארחה אצלי בבית, בימים בהם גרתי לבד, בחורה גרמניה מדליקה. תמיד הייתי בגישה של "אל תתחיל אם מישהי שחייבת לישון אצלך, תן לה ברירה" - היא ישנה אצלי, אז למרות שרציתי - ממש רציתי, לא עשיתי כלום. יצאנו, שתינו, בילינו, רקדנו - ולא עשיתי כלום! התחלתי עם בנות אחרות ליידה, ואיתה - כלום. בערב אחד שחזרנו הביתה, היא התחילה לנשק אותי - אמרתי לה שלא מתאים, אני נמשך אליה בטירוף, אבל היא שיכורה, ובסוף סתם תתחרט על זה. לא קרה כלום באותו ערב. יום אחרי זה קיבלתי טיפול בשתיקה ממנה - חוסר יחס מזוויע.
באותו יום בערב קלטתי כבר שאם זה לא יקרה - אני אסבול במהלך שארית השבוע שהיא נשארת אצלי, אז שהיא יצאה מהמקלחת בערב, הפלקתי לה בתחת - היא דפקה לי מבט קודר של "תעוף לי מהעיניים", אז נצמדתי אליה - קיבלתי התנגדות במשך בערך עשר שניות, ואז לדעתי היה לי את הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים - והוא נמשך שבוע.
אם נסתכל על המקרה ההפוך, בחורות שכן ניסיתי לזרום איתן לסקס, וסירבו.. אני חושב על אלכס, על חברה מאד קרובה שלי בשם אלין, על ליהי, וכל בחורה אחרת שעולה לי בראש. המשותף ברור, ניסיתי לשכב איתן, קיבלתי סירוב, הפסקתי, התקשרתי יום-יומיים אחרי זה - והיחסים חזרו למסלולם כאילו כלום לא קרה. עם חלקן בהמשך הדרך כן שכבתי - ואם לחשוב שאחרי הסירוב הייתי פשוט מנתק קשר, זה היה פשוט עצוב.
אני נזכר במקרה מסוים כשהתארחה אצלי בבית, בימים בהם גרתי לבד, בחורה גרמניה מדליקה. תמיד הייתי בגישה של "אל תתחיל אם מישהי שחייבת לישון אצלך, תן לה ברירה" - היא ישנה אצלי, אז למרות שרציתי - ממש רציתי, לא עשיתי כלום. יצאנו, שתינו, בילינו, רקדנו - ולא עשיתי כלום! התחלתי עם בנות אחרות ליידה, ואיתה - כלום. בערב אחד שחזרנו הביתה, היא התחילה לנשק אותי - אמרתי לה שלא מתאים, אני נמשך אליה בטירוף, אבל היא שיכורה, ובסוף סתם תתחרט על זה. לא קרה כלום באותו ערב. יום אחרי זה קיבלתי טיפול בשתיקה ממנה - חוסר יחס מזוויע.
באותו יום בערב קלטתי כבר שאם זה לא יקרה - אני אסבול במהלך שארית השבוע שהיא נשארת אצלי, אז שהיא יצאה מהמקלחת בערב, הפלקתי לה בתחת - היא דפקה לי מבט קודר של "תעוף לי מהעיניים", אז נצמדתי אליה - קיבלתי התנגדות במשך בערך עשר שניות, ואז לדעתי היה לי את הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים - והוא נמשך שבוע.
וואו אחד מהפוסטים הטובים שראתי
השבמחקמצויין
פוסט טוב ומעניין, אבל בבקשה, אתה יכול לכתוב כש במקום ש במקומות שאתה מתאר נקודת זמן?
השבמחק"כשישבתי באניטה"..."כשהייתי צעיר יותר"...וכו'.
באנגלית היית הרי כותב when ולא that.
קיבלתי - תיקנתי!
השבמחקתודה
כל כך נכון המשפט הראשון באמת אנחנו לא נסלח למי שלא ניסה להשכיב אותנו אבל תמיד נסלח למי שניסה
השבמחק