בעת כתיבת פוסט זה עם ישראל באמצע מבצע עמוד ענן - אזעקות בדרום כל כמה דקות ואפילו היו נפילות רקטות בתל אביב. לא - זה לא פוסט פוליטי, אני אשאיר את דעתי הפוליטית למקומות אחרים. אבל חשוב לי לתאר את הרקע - כי מסופר פה על דייט שהיה לי עם תושבת אשקלון בעת המבצע.
יצאתי בסופ"ש עם טלי. את טלי אני מכיר כבר די הרבה זמן, עוד מהתקופה שהיתה לי חברה. תמיד חשבתי שהיא מושכת, אבל אף פעם לא באמת חשבתי עליה כבת זוג פוטנציאלית. שנפרדתי מהאקסית והייתי שבור, דיברתי איתה מדי פעם בפייסבוק ומסתבר שהיה איזה עניין מהצד שלה, למרות שלא עשיתי עם זה כלום.
בשבוע שעבר, לפני שהתחיל כל הבלאגן (זה לא באמת נכון כי הוא תמיד היה, אבל לא בכותרות) - שאלתי אותה אם בא לה לבוא איתי לדמדומים 4. לא ברור לי מה יש לי עם סדרת הסרטים הזו - כל פרק ראיתי עם בת זוג אחרת. כמה שזה לא גברי מצידי - אני מודה שאני די מחבב את הסרטים. כנראה שפיתחתי מעין אמונה תפלה שלראות פרק בסדרה הזו מוביל לכך שמערכת היחסים לא תחזיק - והרגשתי צורך לראות את הסרט עם מישהי שהיא לא בת זוג.
שהתחיל המבצע - היא רצתה לבטל. אמרתי לה שאין בעיה, אבל חבל, כי בסה"כ בראשון לציון בטוח יותר (נכון למתי שכתבתי לה זה היה עוד נכון), ונראה לי נחמד להתנתק מכל האזעקות לכמה שעות. היא השתכנעה ואז אמרה שהיא מעדיפה להגיע לבד - האמת שזה הזכיר לי נשכחות.. אמרתי לה: תאספי אותי שתזמיני אותי, אני הזמנתי אותך - אז אני אוסף אותך ב20:00.
אספתי אותה מ("שטח אש")אשקלון, פתחתי לה את הדלת - היא אמרה: "איזה נימוסים אירופאים יש לך", ואני חשבתי לעצמי כמה עצוב שזה שבנות בארץ מסתכלות על זה בצורה מוזרה שבנים פותחים להן את הדלת, לא הגבתי והתחלנו ליסוע. גלגל"צ ברקע, ואין שיר אחד רצוף בלי "אזעקת צבע אדום בxxx". אז רציתי להעביר. איך שרציתי להעביר, היא עברה למעין מצב שאני לא מכיר: תוך כדי שהיא מחזיקה לי את היד בכוח היא מתחננת "בבקשה אל תעביר, אני חייבת לשמוע את זה.. יו למה יצאתי מהבית - אני לא מרגישה טוב" - הבנתי שאני בצרות!
שהיינו על כביש 4, פתאום נשמעה אזעקה, טילי כיפת ברזל בשמים מעלינו, והיא נתקפה בבהלה שוב: "תעצור בצד, מתחת לגשר, בבקשה תעצור!". עוד לא הספקתי לעצור לגמרי והיא כבר היתה מחוץ לרכב, עם דמעות בעיניים. חיבקתי אותה והרגשתי כמה שהיא רועדת. פחדתי! לא הבנתי אם אני צריך לקחת אותה הביתה, לבית חולים או לסרט.
אחרי שהיא נרגעה קצת, הצלחתי אפילו להוציא ממנה חיוך קטן, וחזרנו לאוטו - שאלתי אותה אם היא רוצה לחזור הביתה או שנבלה כמו שצריך. היא אמרה שהיא רוצה להשתכר, שרק זה ישחרר אותה קצת. ואני לקחתי על עצמי לעשות לה את הערב הכי כייפי שאני יכול! שאלתי מה היא אוהבת לשתות והיא אמרה אלכוהול (בחורה כלבבי). הגענו לסינמה סיטי, הרבה לפני הסרט, ישבנו לשתות. ואני בכוונה סיפרתי על עצמי, כי הבנתי שהיא תקועה בסצנת טילים. סיפרתי חוויות מצחיקות שעברתי, חוויות מביכות. שתי בחורות שישבו ליידנו חייכו אליי ואני חייכתי בחזרה, היא שמה לב לזה, אבל לא עשיתי עם זה כלום, אז היא התרשמה וניהלנו שיחה קלילה:
היא: "אנחנו בדייט?"
אני: "מה זאת אומרת? אחרי שנים שאנחנו זוג את מעזה לשאול אותי?"
היא: "ואתה מסתכל על אחרות?"
אני: "הן צריכות לדעת למה לשאוף.."
היא: "אוי, תמשיך"
אני: "התכוונתי לשאוף להשיג אותי, לא להיות כמוך, אבל יפה שאת מחמיאה לעצמך."
השיחה המשיכה בקלילות. זוג התיישב ליידו בצד השני והיא הלכה לשירותים. התחלתי לדבר עם הזוג שהיא היתה בענייניה, למרות שיכלתי לדבר עם שתי הבנות. הזוג היה מאד מוחצן, הבחור כל הזמן כיוון לזה שהוא יסדר שטלי תשכב איתי, ונראה היה שגם בת זוגו מעוניינת משום מה?! אחרי שטלי חזרה מהשירותים צחקנו איתם קצת ופתאום נחת לי האסימון שהם בקטע של חילופי זוגות. ניסיתי לקטוע את השיחה ללא הצלחה, טלי זרמה איתם. אז אמרתי לה שהסרט צריך להתחיל עוד מעט, נלך לעשן סיגריה ואז נלך לסרט.
הגענו לסרט, ואז היא אמרה שהיא לא ראתה את שאר הסרטים בסדרה, אז שאלתי למה היא הסכימה לראות את הסרט - היא טענה שהיא רצתה לראות אותי. אני אמרתי: "אז בואי ניסע לצפון?", התכוונתי לזה, רציתי לנתק אותה מהבלאגן. היא רצתה לחזור לפאב, לזוג הסוער. הם כמובן כבר לא היו שם שחזרנו - חשבו שפספסו את ההזדמנות איתנו. שתינו עוד, וקשה לי להצביע בדיוק מתי זה קרה, אבל בשלב מסוים אני חושב שהתחלתי לאהוב אותה. היא חיה את הרגע בעוצמות - לטוב ולרע. באתי לנשק אותה והיא התנגדה חלקית... הרגשתי קצת מוזר - כל הסימנים ממנה עד לאותו רגע סימנו שאני לא יוזם מספיק ופתאום היא עוצרת אותי.
ניסיתי שוב, היא הלכה לשירותים.. חזרה.. מסתכלת על עצמה במראה, ואז מתחילה לספר לי: "אני ממש לא עצמי היום, לא שמתי איפור. אבא שלי סובל מניוון שרירים, וזה אומר שיש לי בערך עוד 10 שנים לחיות, אני לא רוצה ילדים כי אני לא אוכל לגדל אותם.." - היא לא מתבדחת וזה לא נאמר בקטע דיכאוני. תוך כדי שאני מקשיב לה אני מבין עד כמה אני רוצה אותה. אני רוצה שתהיה מאושרת בכל רגע. ואני מוכן לקחת אחריות על זה.
אמרתי לה שוב: "בואי ניסע לצפון - יש צימרים במחירים מגוחכים לתושבי הדרום.. שווה", היא אמרה שמחר ניסע. שילמתי את החשבון ונסענו דרומה - אל הבלאגן. בדרך נשמתי ונכנסתי למדיטציה הפרטית שלי - המקום בו אני מאזן את הרגשות שלי. זה לא מפריע לאינטרקציה, זה פשוט עוזר לי לא לאבד מיקוד. חשבתי לעצמי: "אני אוהב אותה? למה? לא אהבתי אותה בשנתיים היכרות.. לא רציתי אותה רוב הזמן - מה השתנה היום? מה הפך אותה למה שהיא עכשיו בעיניי?". הורדתי אותה בבית שלה, וחזרתי לבית הוריי באשדוד.
בדרך חזרה הבנתי שמאד קל להתבלבל בין אהבה לרצון עז לגונן על מישהי. היא סובלת מקשיים פיזיים, נפשיים, כלכליים, ומי יודע מה עוד.. אני ראיתי אותה ומיד חשבתי: "אני אגן עליה". כל כך קל לי (ולגברים בכלל) ליפול למלכודת הזו. אחרי יומיים שאלתי את עצמי את השאלה שהיתה צריכה לעלות מיד שעלה הרצון לגונן.. "היא רוצה שאני אגן עליה?", "היא ביקשה שאני אגן עליה?" - הבנתי! אני לא צריך לחזר אחרי מישהי בשביל לגונן עליה - במיוחד שהיא לא ביקשה!
הרצון להגן עליה מכל בעיות העולם לא עבר. אבל לפחות אני מבין שהרצון שלי לא מספיק - ושאהבה לא נובעת מרצון לגונן.
שיהיה לתושבי הדרום ולכולנו שבוע טוב ושקט! בהצלחה לחיילי צה"ל - תחזרו בשלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה