היה לי שבוע נהדר.. עבדתי המון, נהנתי מהאנשים בעבודה, נהנתי מהעבודה עצמה ופשוט זרמתי לי. שהגיע יום חמישי חגגתי את הסופ"ש שהגיע ואיפשהו הייתי קצת עצוב שהסתיים לו שבוע כה כייפי. כבר לא עבדתי ומצאתי את עצמי קורא מתעדכן במצב המדינה. כתבות על גזרות האוצר, נטל המשכנתא,וכל מיני צרות אחרות גרמו לי להבין שאני מנותק מהמציאות.
אני לא מליונר, אפילו לא קרוב לשם, אבל אני יודע לנהל את עצמי כלכלית נכון ולא חסר לי כלום - אני חי חיי נוחיות ומצליח להיות עצמאי. כשאני קורא את כל הכתבות האלו אני מבין שהיכולות שלי (ותודה להוריי שלימדוני) הם לא ברירת מחדל. אנשים קורסים תחת העומס. החלטתי להתנדב לפעמונים - כמה חברים בעבודה שלי כבר מתנדבים שם, אז חשבתי שיהיה מדובר בהתנסות חיובית.
בזמן שקראתי את כל הכתבות על קריסת מעמד הביניים, חבר טוב התקשר אליי וסיפר לי שהוא מבואס. החבר עוסק בשיווק רשתי של תוסף תזונה, הוא ארגן ערב היכרות אצלו בבית ואנשים ביטלו לו. על אף ההתנגדות הבסיסית שלי לשיווק רשתי, החלטתי לבוא בכל זאת - לא כדי להיכנס לתחום אלא כדי לעמוד לצידו וחשוב יותר, להבין מי האנשים הפועלים בתחום. מה גם שהיתה לי התחושה שהבחורות בערב יביעו עניין בי - בכל זאת, אני נראה עוף זר בערב כזה.
הגעתי לערב, והבאתי איתי את לי, מישהי שיצאתי איתה בעבר והתקשרה אליי שעה לפני כן. הגענו ראשונים ודיברתי עם חבר שלי בזמן שלי דיברה עם בת זוגו. התחילו להגיע אנשים והבנתי מול מה אני עומד:
אנשים ממעמד סיוצו-אקונומי נמוך משלי, שעל מנת להרגיש עוצמה/כוח התנתקו מסולם הסיוצו-אקונומי ובחרו בסולמות דירוג אחרים, בהם הם מרגישים עליונים. אחת סיפרה לי שהיא מטפלת במגע ושהיא יכולה לעזור לי. שאלתי בכנות ולא מתוך התנשאות "לעזור לי במה?" והיא התחילה להסביר לי שהיא רואה שיש לי קשיים באינטימיות וכו'. ההתנשאות שלה גרמה לי איפשהו לחוש מתנשא עוד יותר ורציתי להוכיח לה שהיא... נחותה ממני - אבל התאפקתי, חייכתי ואמרתי לה שאני אשמח אם היא תוכל לספר לי עוד אחרי הערב. היא נתנה לי את הטלפון שלה ואני נתתי לה כרטיס ביקור שלי... והמשכתי לאדם הבא.
אחד התעניין מאד בעיסוק שלי כי הגעתי מהעבודה ישר והייתי בלבוש עסקי. האדם פתוח מאד להקשיב והתעניינתי במה שהוא עושה - "עבודה עם חיות" נראה לי כללי מדי אבל כל שאלה ששאלתי רק סיבכה אותי יותר. לא קיבלתי תשובה אמיתית לגבי מה הוא עושה למעט מכירה של ציוד לבעלי חיים.
ביקשתי סיגריה מאחת הנוכחות שהצטרפה אליי לעישון, בחורה יפה, צעירה.. שאלתי אותה בישירות: "what's your story? what brought you here?". בהתחלה היתה לה איזושהי התנגדות אבל שהיא הבינה שאני מתעניין באמת ולא שואל מתוך מס שפתיים היא סיפרה לי שהיא עובדת במוקד שירות ואת הדילמות שלה לגבי העבודה. שאלתי אותה איך היא הגיעה למפגש והיא אמרה שאחת המשתתפות האחרות ביקשה ממנה לבוא אז היא באה אבל היא לא ממש בטוחה מה היא עושה שם כי היא לא בקטע של שיווק רשתי. נשמעת בחורה לעניין! לצערי לא הספקתי להמיר את השיחה לחיזור..
חבר שלי התחיל בהרצאה ואז הגיע אדם נוסף, "הבוס שלו", אדם חלקלק עם נטייה מרשימה לשיווק. מצאתי פרצות לוגיות בכל ההרצאה אבל העדפתי שלא להפוך את ההרצאה לויכוח. התעניינתי באיך אנשים מתנהגים, מקשיבים (או לא מקשיבים), ורציתי להישאר לראות את הדינמיקה אחרי ההרצאה עצמה.
לצערי לי רצתה לעזוב אז עזבנו את האירוע ופספסתי את הדינמיקה של אחרי ההרצאה.. עזבתי עם לא מעט שאלות:
האם למכור מוצר או רשת שיווק עסקי זה קשה יותר או קל יותר מלשווק את עצמי בחיזור?
עד כמה אני מוכן לקבל ולכבד אנשים שבראש סולם הערכים שלהם עומדת "שלווה"? כלומר המנעות משאפתנות, מהתנסויות שיכולות להשאיר צלקת (או חור בכיס) וכד'.
איך מחזרים אחרי מישהי שההצלחות שלי בעינייה אינן הצלחות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה