לאחרונה יצא לי לבלות קצת עם חברה טובה מימי התיכון.. היא גרושה טרייה, ונכנסת לעולם הדייטים. יחד אנחנו מעלים זכרונות, אני מדי פעם מייעץ לה על עולם הדייטינג. אנחנו מנהלים מערכת יחסים מוזרה - אני מוצא את עצמי משמר יחסים כאלו כי... כי היא מכירה את העבר שלי, לפעמים נראה שלמרות שהיא לא זוכרת יותר מדי, היא זוכרת טוב יותר ממני. העבר שלי חמק ממני, וחשוב לי לשמר יחסים עם אנשים שמכירים אותו.
אבל מבלי להיכנס לעומק הדברים (לחפור!) - היום קראנו יחד מעין מאמר מצחיק שרציתי לשתף את קוראי הבלוג:
למה אני גרושה
בשבוע שעבר היה לי יום הולדת, ירדתי לאכול ארוחת בוקר בתקווה שבעלי יאחל לי "יום הולדת שמח" ואולי אולי תהיה לו מתנה קטנה עבורי.
אבל בפועל, הוא בקושי אמר בוקר טוב..
חשבתי לעצמי, נו טוב, אלה חיי הנישואין. מזל שיש ילדים, הם בוודאי יזכרו.
ילדיי באו לאכול ארוחת בוקר ולא אמרו מילה. כך יצאתי למשרד, קצת עצובה ובדיכאון.
כמו שנכנסתי למשרד, הבוס החתיך שלי אמר: "בוקר טוב, מאמי! יום הולדת שמח!".
הרגשתי קצת יותר טוב שלפחות בן אדם אחד זכר.
בצהריים הוא בא לחדרי ואמר: "זה יום ההולדת שלך, בואי נצא לאכול צהריים רק אני ואת?"
הסכמתי והרגשתי קצת יותר טוב
הלכנו לאכול בביסטרו קטן ושקט. שתינו קצת יין היה נחמד,
ובדרך חזרה למשרד הוא אומר: ״אנחנו לא חייבים לחזור מיד למשרד, נכון?
עניתי שמבחינתי אין לחץ והוא ביקש שנעבור בדירה שלו לקחת משהו...
בסדר, זרמתי..
כשהגענו הוא התנצל שנגש רגע לחדר עבודה
"טוב" עניתי לו.
לאחר שתי דקות יצא עם עוגת יום הולדת ענקית, ואחריו בעלי, ילדיי ועשרות מחבריי וקולגות שלי לעבודה, כשכולם שרים לי "יום הולדת שמח"...
ואני רק ישבתי שם.....
על הספה...
בעירום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה