שחזרתי מחו"ל, יצאתי לתרגל קצת עם אלירן ואייל (השמות האמיתיים שמורים במערכת). אני עדיין לא חזרתי למיטבי, רמת האנרגיה בינונית ביותר. אלירן ואייל ניגשו לשתי בחורות - וחזרו אחרי דקה. אייל כבר שנה בעניינים, לפי מה שאני ראיתי - ההצלחה שלו נמוכה ביותר. הוא מובס עוד לפני שהוא ניגש - הוא מכיר את כל המילים הנכונות, ומשדר בדיוק את ההיפך. זה מזכיר לי משפט שיאן אמר לי בפסטיבל זורבה: "יש פה סדנת פגוש את הילד הפנימי, אני מת לפגוש אותו, אם אני פוגש אותו, אני מפרק לו את הצורה במכות!". אייל צריך לפגוש את הילד הפנימי שלו - זה שהיה מנודה חברתית, זה שהשתיקו, זה שהיה לו חבר מוצלח ופופולרי, והוא נשאר בצל כל הזמן - ולהגיד לו "שמע, ילד, מה לעשות? היה, היה.. נגמר! למה אתה מאכיל אותי בחרא שלך? בחיאת - נשבע לך, הכוסית הראשונה שאני מזיין - מוקדשת כולה לך! אני מביא לה תמונה שלך שתשים בארנק, לא שלי, שלך! איך אני?"
אלירן ואני כבר מכירים דרך יאן, והוא לא הפסיק להעיר לי: "אני לא רגיל לראות אותך ככה, בחיאת, cheer up man..", ניסיתי להסביר לו שקשה לי, ושאני עוד יותר נכנס לדאון שאני רואה שזה גם משפיע עליו. אחרי שעה בלי שום הצלחה, אמרתי לאלירן: "תקשיב, זה הולך ככה, אני בדאון שלי! אין מה לעשות, יש לי את הסיבות שלי.. אם תנסה למשוך אותי, רק יצא שתיגרר למטה איתי. אתה בhigh שלך, תהנה ממנו, לא רוצה להרוס לך. שחרר אותי להיות באנרגיה שלי, תהיה באנרגיה שלך, וילך לשנינו יותר טוב - לא חייבים להיות באותה אנרגיה בשביל לצאת ביחד". הוא חבר טוב, הוא הבין, הוא שחרר - ואז עמדו ליידנו 3 בחורות מבוגרות - אחת מהן נראית טוב!
אלירן התחיל לדבר איתן, והביא אותן לשבת ליידנו - אני די זרמתי בשיחה על כלום, סיפרתי שחזרתי מצרפת וששם שותים דברים אחרים - היין שם מוצלח! והקיר רויאל הוא באמת קיר רויאל! מדי פעם בא המחסום בראש של "מה קורה בבית?", אבל לא נתתי לזה להפריע. בחורה אחת הציגה את עצמה אליי, ואז הציגה את כל שאר הבנות. אחת הבחורות לא שיתפה פעולה, היתה עם עצמה מאחורה, אבל שתיים היו איתנו לגמרי.
צחקנו קצת על עדות, על iphone, על עבודה. איפשהו השיחה ביני לבין איילה (הכוסית) הפכה להיות למעין בקרת סטטוס, בעיקר שיצאנו לסיגריה רק שנינו. "איפה אתה עובד?" "מה אתה עושה?" "וואי, הבין תחומי הם ..." "וואי, הכי שווה, אוטו מהעבודה". נראה שהיא שופטת אותי לפי כמות הכסף שיש לי בבנק.. זרמתי עם זה, לא היה כייפי כל כך, אבל לא הפריע לי. בשלב מסוים רציתי לשחרר - אמרתי שנזמין חשבון. שהזמנו חשבון, אלירן ניהל שיחה עם שתי הבנות, עם אנרגיה מטורפת - אני שתקתי, ודיברתי מדי פעם עם אייל. דיברנו כולנו על אוכל, ואיילה סיפרה על איזו מסעדה גרוזינית שהיא ממש אוהבת, אז אמרתי לה קצת יותר בינינו: "וואלה? נצא לשם בהזדמנות?", אני אוהב את המילה "בהזדמנות" - זה לא מחייב. מה גם שלא ביקשתי טלפון מיד אחרי, כלומר ממש שידרתי "לא מחייב". אמרתי לה בשלב מסוים שאלירן קצת התחיל לחפור..
אני: "אז מה את אומרת? נצא פעם?"
היא: "תקשיב, לא יודעת, אני גרושה עם 3 בנות"
אני: [בשוק טוטלי] "בת כמה את?"
היא: "אתה לא יודע שלא שואלים בחורה בת כמה היא?"
אני: "לא רגע, ברצינות.. מתי הספקת? התחתנת בגיל 16?"
היא: [צוחקת] "בת 38, בן כמה אתה?"
אני: "כמה אני נראה?"
היא: "פחות, בגלל זה לא נראה לי מתאים כל כך.."
אני: "הא, את יוצאת רק עם גרושים?"
היא: [צוחקת] "טוב, אתה בטח רווק, מחפש להנות בחיים"
אני: "אח, הגרושים האלו, מחפשים רק לסבול בחיים... משהו את.. יאללה, מה המס' שלך?"
היא: "באמת? [היא בשוק שאני מוכן לצאת איתה למרות שהיא גרושה+3]"
אני: "לא, אנחנו נצא וירטואלית.."
היא: "טוב, 050..."
אני: "מגניב, נהיה בקשר, יאללה, אנחנו זזים - נדבר"
נשיקה קטנה בלחי, בסגנון צרפתי, להתראות לחברות גם.. ויצאנו משם!
בדרך לאוטו דיברנו עם עוד שלוש בנות, חשבתי על אייל ומה שקורה איתו... יום אחרי זה נפגשתי עם תומר - בחזרה לסטייל לאט לאט: שבוע הבא פלייבק, תומר, לצאת לבלות, לראות קצת אנשים..
אחלו לי בהצלחה!
אחלו לי בהצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה