לאחר הערב הכייפי שהיה לי, בנסיעה חזרה הביתה שללו לי את הרישיון לחודש. כבר בדרך הביתה התחלתי לעשות את החישובים שלי. ההשלכות על החיים שלי הן פשוט הרסניות: איך אני אגיע ללימודים? איך אני אגיע לעבודה? איך אני אגיע לחדר כושר? איך אני אצא לתל אביב? איך אני אגיע לאימון עם תומר? פתאום כל הסגנון החיים העשיר שלי הצטמצם למשהו בסגנון: אני אמצא טרמפ לעבודה, אני אחזור הביתה, אצא לרוץ, ואחזור לקרוא ספר, לראות סרט, ולישון. איפה הסגנון חיים העשיר שלי של ליסוע לחו"ל, לפלייבק, לבלות, לגלות דברים חדשים, להכיר אנשים חדשים? הרי את רוב זמני תמיד ביליתי עם אנשים חדשים - נגמר?
עכשיו כאן מדובר במבחן אמיתי - אני גר אצל ההורים, ואין לי אוטו (לכאורה) - אני בסטטוס הנורא ביותר להכיר בנות. איך אני מתמודד עם זה? האם יש לי את האמונה שאפשר לצאת עם בנות שגרים אצל ההורים ואין אוטו?
אני אתחיל לדבר עם בחורות באוטובוס, צריך להיות מעניין. יצא לי כבר לתקשר עם מישהי באוטובוס, ואז גיליתי שהיא צעירה ממני ב10 שנים - בדרך לבית ספר! ועל כך נאמר: איך בנות מתלבשות היום?! בזמני היתה תלבושת בית ספר, עכשיו אני מבין למה זה טוב - לסמן לאנשים כמוני! היא בתיכון - היא צעירה מדי.. גם אם היא דופקת מבטים ונראית סבבה.
אני אתחיל לדבר עם בחורות באוטובוס, צריך להיות מעניין. יצא לי כבר לתקשר עם מישהי באוטובוס, ואז גיליתי שהיא צעירה ממני ב10 שנים - בדרך לבית ספר! ועל כך נאמר: איך בנות מתלבשות היום?! בזמני היתה תלבושת בית ספר, עכשיו אני מבין למה זה טוב - לסמן לאנשים כמוני! היא בתיכון - היא צעירה מדי.. גם אם היא דופקת מבטים ונראית סבבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה