אחד הדברים שכל הזמן היו קורים לי עם בנות זה מחסור בדברים לדבר עליהם, בשלב מסוים נפתחתי לעניין האותנתיות, ומאז, גם אם נתקלתי בשתיקה, הייתי דואג להתייחס אליה. אחד המשפטים שמצאתי את עצמי אומר שיש שתיקה, אחרי שנתתי לה להתקיים מעט - עם מבט בעיניים וחיוך - "את יודעת, לדבר אני יכול עם כל אחת, אבל לשתוק עם מישהי - זה מיוחד - נראה לי שעם בחורה כזאת אני אבלה את החיים". אגב, זה לא מעין משפט בולשיט, אני מתכוון לזה לחלוטין, לשתוק ולהרגיש בנוח עם השתיקה - זה לא משהו שאפשר לעשות עם כל אחת, יש המון בחורות שמתחילות למלא את השתיקה מיידית בכל מיני שטויות.
אני קצת סוטה מהנושא, רציתי לדבר על משהו שיעזור להגביר מודעות, שהרי אותנתיות זה קטע של מודעות. זה סוג של תרגיל קאוצ'ינג שאני מלמד בחוץ לארץ, ומתרגל אותו כמעט מדי יום בעצמי.. נקרא לו: 3,2,1! למה? כי הוא מאד פשוט בקטע הזה, כל תחילת יום צריך למלא את השאלון הקצר:
3 דברים שלמדתי אתמול.
2 דברים שאני איישם היום.
דבר אחד שאני אעשה טוב יותר היום.
אתמול והיום הייתי בטיול בטבע עם חברים של בת זוגי, והיום בבוקר מצאתי את עצמי בתוך האוהל על חוף הים עושה את התרגיל הזה בעצמי. נורא מצחיק שרוב היום די שתקתי, הטבע גורם לי לעבור מעין סוג של מדיטציה - הייתי לבד למרות שהייתי עם עוד 15 אנשים. שהייתי צריך לדבר, אולי מתוך חוסר רצון לדבר, מצאתי את עצמי מדבר על התרגיל הזה - שלמדתי בסינגפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה