בינינו, כולנו מצליחים לגשת לבחורות שהמאמן שלנו ליידנו.. שתומר מסמן לי בחורה, אני ארדוף אחריה עד שהיא תראה אותי - אבל שאני לבד, לפחות בימינו, כבר לא בא לי! יש לי מאמן אישי בחדר כושר - אני יודע ברמה הבסיסית איזה תרגיל עושים לאיזה שריר, ואני גם מתאמן לפחות פעם בשבוע לבד, מעבר ליוגה ולריצה שאני עוסק בה - אבל שאני עם המאמן האישי - בסוף אימון, אני מרגיש שכל השרירים בגוף שלי רוצים לפרוץ את העור שלי מרוב שאני יוצא מנופח - ובסה"כ, אנחנו לא עושים משהו שונה מדי ממה שאני עושה שאני לבד - אז מה ההבדל?
מאמץ בר חלוף הוא קשה למדידה וממש קשה להתמיד בו! אז אנחנו שוכרים מאמנים (כושר, חיזור, ניהול, ועוד ועוד) על מנת שנוכל לוותר על החופש שלנו וניתן למישהו אחר להעניש אותנו שאנחנו לא עומדים ביעדים שלנו. כמובן שאנחנו מוותרים גם על חלק ממה שהשגנו בתמורה להשגחה הזו.
יש מערכת כלכלית וחברתית שלמה שסובבת סביב הרעיון שאנחנו חלשים מדי מכדי לעמוד ביעדים בלי מקל וגזר שנותנים לנו על בסיס קבוע - הרעיון הזה של "תן את רשימת המשימות שלך למישהו והוא ידאג שתעמוד בה" - אם אנחנו צומחים על בסיס דרישה מבחוץ - אנחנו מוכרים את עצמנו בזול! אם אנחנו טובים כמו המאמן הנוכחי שלנו - ויתרנו על היכולת האנושית הבסיסית החשובה ביותר שלנו לטובת מישהו אחר - היכולת להתפתח!
הדבר שמשנה הוא מה שאנחנו עושים שאף אחד לא מסתכל - כמה כפיפות בטן אני עושה רק כי אני יכול, ולא כי מישהו מסתכל עליי ואומר לי כמה.. עם כמה בחורות התחלתי שאין בסביבה איזשהו חבר שירד עליי אם אני לא אתחיל..
נמאסה עליי תרבות הקאוצ'ינג הזו - קאוצ'ינג נועד ללמד, ולא לעקוב אחרי עמידה ביעדים - אדם שצריך קאוצ'ר כדי לעמוד ביעדים שלו (ולא כדי ללמד אותו משהו), הוא בעצם פועל של רשימת היעדים של הקאוצ'ר שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה