בשישי האחרון ישבתי לארוחת צהרים עם עינב בנמל תל אביב. באופן מפתיע למדי פתאום נתקלנו באליק מהעבודה שלי יחד עם רומן ומוניקה שבאו לשבת באותו מקום. איך ארוחת צהרים שגרתית ולא מעניינת במיוחד הפכה להיות למוקד עניין מאד רציני והעלתה איזושהי טרגדיה מהצד שלי --- עינב הציעה לשדך את שירי - חברה טובה שלה - לאליק.
כל הסיטואציה של שידוך לא זרה לי - כבר יצא לי לשדך בפרה הסטוריה ולהיות משודך לאחרונה. המקרה הזה קצת יוצא דופן ממספר בחינות עבורי:
- עינב מעולם לא הציעה לשדך לי מישהי - למה היא מוכנה לשדך לחבר שלי שהיא לא מכירה ולי לא?
- האם אני רוצה לשדך למישהו בעבודה שלי מישהי? במידה מסוימת זה אומר להיות אחראי (לא באמת, אבל התחושה שם) על זה שהיא תמצא חן בעיניו והוא בעיניה - האם אני רוצה את האחריות הזו?
- בהנחה וזה מצליח, איך אני מתמודד הקישור הזה בין אדם שאני רואה בעבודה על בסיס יומי, לחיים הפרטיים, לעינב - שמכירה המון חלקים פחות "ייצוגיים" בחיי.
- מוניקה היתה שם - וחשבה שאני עם עינב בדייט.
אני ועינב
אני ועינב הכרנו בלימודים שהיא יצאה עם חבר טוב שלי - מעין קשר 'עולם ישן' עבורי. מאז עברנו הרבה יחד: סדנאות, לימודים, אפילו גרנו ביחד איזושהי תקופה. למען הסר ספק - מעולם לא היה בינינו כלום. אני מניח שעקב כך שהיא יצאה עם חבר טוב שלי הפך אותה לדמות לא נשית עבורי. למרות שהמון חברים שלי שהכירו אותה במהלך השנים נדלקו עליה מבחינה חיצונית ומבחינת אופי - אני מעולם לא ראיתי את זה. אני מדבר איתה כמו שאני מדבר עם גבר.
שהייתי בתחילת דרכי בחיזור אני זוכר שבחור פנה אליי ושאל מה הוא צריך לעשות כדי שהוא יתקדם יותר מהר - עניתי לו בלי לחשוב פעמיים: "תיפטר מכל הידידות שלך", הוא אמר: "אבל זה הבנות שיש לי בחיים כרגע". שאלתי אותו: "הן מכירות לך בנות זוג פוטנציאליות?" - לא! "הן שוכבות איתך?" - לא! אז איך בדיוק הן מקדמות אותך? ואז הוא שאל: "רגע, לך אין ידידות?" - חייכתי, בטח שיש לי, אבל אני קובע כמה מקום יהיה להן בחיים שלי - וזה מעט מאד. הן לא מעצבות את האישיות שלי, לא משפיעות על ההתנהגות שלי ובטוח שלא אפתח תלות בהן.
אבל נחזור לעניין השידוך - עינב רוצה להכיר לאליק מישהי..
למה לי להיות אטלס?
יש לי נטייה מופרזת לחשוב שאני אחראי לכל הסביבה שלי. אני חושב שזה קידם אותי המון בדברים מסוימים - דרש ממני מצוינות בכל האספקטים של חיי. ומצד שני זה מנע ממני לא מעט אפשרויות - אם אני נחשף למשהו שאני לא חושב שאוכל להיות מצוין בו - אני נמנע מלהתחיל.
אז למה לי לקחת אחריות על זה שאליק יחבב את שירי? ששירי תחבב את אליק? מה אכפת לי? בזה שהכרתי ביניהם עשיתי את שלי. עכשיו הכל תלוי בהם! ובכל זאת אני לא יכול שלא להרגיש איזושהי מידת אחריות מסוימת. שמישהו מתחיל עם מישהי שחשובה לי אני תמיד אומר לו: "כל עוד היא מחייכת, אין בינינו בעיה" - אבל נניח שהיא לא מחייכת, למה אני צריך להתערב?
אני אוהב את העבודה, את האנשים בעבודה ואת האתגר שהעבודה מספקת - אבל נראה שבמהלך הדרך העבודה השתלטה לי על החיים. אני התחלתי לדבר עם בחורות במודלים. אפילו עינב שמה לב שפיתחתי יכולת מרשימה לתאר את המציאות בצורה מדויקת וקצרה - משהו שלא היה קודם.
האם אני רוצה שהעבודה תיכנס לכל נדבך בחיים שלי?
עבודה וחיים פרטיים
בחרתי בקריירה מאתגרת. אני מבלה בעבודה את רוב שעות היום, ולא חסרים גם אירועים חברתיים של העבודה שאני צריך (ורוצה) להיות נוכח בהם. הגבול הזה בין עבודה וחיים פרטיים נעשה מאד מאד דק. אני כבר לא יודע אם האירועים שאני מגיע אליהם הם מהחיים הפרטיים או משוייכים לעבודה. שאליק, חבר לעבודה, מזמין אותי לערב פוקר אצלו בבית - האם זה חיים פרטיים? שיש מסיבת יומהולדת למישהי מהעבודה באחד הפאבים בתל אביב - האם זה חיים פרטיים?
אני אוהב את העבודה, את האנשים בעבודה ואת האתגר שהעבודה מספקת - אבל נראה שבמהלך הדרך העבודה השתלטה לי על החיים. אני התחלתי לדבר עם בחורות במודלים. אפילו עינב שמה לב שפיתחתי יכולת מרשימה לתאר את המציאות בצורה מדויקת וקצרה - משהו שלא היה קודם.
האם אני רוצה שהעבודה תיכנס לכל נדבך בחיים שלי?
שאלות שאלות ומענה אין
הפוסט הזה יותר על פילוסופיה מאשר על חיזור - אני משער שהמצב רוח הזה נוחת עליי לקראת יומהולדתי. כמה עברתי השנה.. בקרוב פוסט סיכום שנה :)
אליק הכיר את שירי, יצאנו למעין דאבל דייט: אני, אליק, שירי ועינב. בשלב מסוים אני ועינב הרגשנו כמו גלגל שלישי ורביעי.. ועזבנו את זוג האוהבים לבדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה