דייט לפי הספר - עם דחיה מהעבר בסופו..

הכרתי לפני חודשיים בחורה בשם נועה. במשך חודשיים אנחנו משחקים בטלפון שבור, מפספסים אחד את השני בין נסיעות שלי לחו״ל, נסיעות שלה לחו״ל, בחורות שאני יוצא איתן, בחורים שהיא יוצאת איתם.. בכל מקרה - בסופו של דבר הצלחנו לקבוע דייט! מדהים כמה נחישות היתה מאחורי המהלך. אחרי חודשיים של הזזות, ביטולים, דחיות, ושיחות טלפון חפוזות - הצלחנו להיפגש!

פעלתי בניגוד לכל מה שאני מכיר בתכנון דייט ראשון: דייט ראשון צריך להיות תזזיתי מבחינה רגשית, רצוי שיהיה במקום שאינו באיזור הנוחות של מישהו משני הצדדים, רצוי שיכלול אפשרות לאינטימיות - לאו דווקא בקטע מיני, אלא יותר בקטע השיתופי, רצוי שיכלול אלמנט של משחק, אפשרות להתנתק מהשיחה ולהתחבר לכאן ועכשיו.

נתתי לה לבחור בפאב תל אביבי ברחוב שהיא גרה בו! רגיל ולא מעורר שום רגש, נוח, עמוס באנשים ולא מאפשר אינטימיות, מכיל אפשרות משחק מוגבלת, ומכיל אפשרות להתחבר לכאן ועכשיו - בעיקר שבא איזה נרקומן ומבקש חמישה שקלים. למזלי (או שלא) הפאב עדיין לא נפתח! אז בחרנו בקפה בהמשך הרחוב. כלומר אם בפאב לפחות היתה אפשרות שהאלכוהול ישחק תפקיד - הורדתי גם את האלמנט הזה מהדייט.

חשבתי למה בעצם הרשתי לזה לקרות - ולמען הסר ספק, הרשתי לזה לקרות מתוך ידיעה מראש והבנה לאן אני נכנס - אין לי שום יכולת לייצר משיכה בסביבת הדייט. לאחרונה אני מנהל קשרים דפוקים לחלוטין שמבוססים בעצם על כלום - ואני גם שם לב שהסביבה שלי מתנהלת בצורה דומה - אז החלטתי בעצם לשנות גישה. אני רוצה קשר שיווצר ממקום של ׳אינטימיות שכלית׳ - משהו דומה למה שהיה לי עם הדתייה שיצאתי איתה.

דייט by the book

ישבנו בבית קפה, ששולחן ליידנו שומע כל מה שאנחנו אומרים (כי אני שומע מה שהם אומרים), מקבצי נדבות באים כל כמה דקות. המלצרית כמעט שפכה עליה יין.. בקיצור, דייט די חסר תקווה.. עם חבר לא הייתי רוצה לשבת שם.

אחרי הבית קפה היה לה קר והיא התחילה ללכת מהר. אני התיישבתי על ספסל ברוטשילד.. רציתי איזושהי שליטה על מה שקורה בדייט.

״קר לי, בוא נלך״
״שבי..״
״אבל קר לי, בוא תלווה אותי״
״שבי..״
היא ישבה :),  פעם ראשונה במהלך הערב שהרגשתי שאני מוביל משהו. היא התיישבה ושמה את היד שלי עליה ואני נישקתי אותה. היא חייכה - הזכיר לי משהו מימים עברו: תמיד לסיים את הנשיקה ראשון. באנגלית: always keep her wanting more. קמתי מהספסל והיא התבוננה בי..

״קומי״
היא הסתכלה עליי במבט חצי כועס, חצי לא מבין..
״בואי..״ הגשתי לה את היד..

היא קמה, הלכנו קצת לכיוון הבית שלה. הגענו אליה, היא חיבקה אותי, הסתכלה עליי במבט שרוצה שאני אזום משהו, ואני לא עשיתי כלום.. למעשה עשיתי הרבה יותר גרוע מכלום..

״אז מה את אומרת? איך את מסכמת את הדייט?״
״מה? אתה רוצה את הרישומים עכשיו?״
״יאללה, למה לדחות דברים? בוא נראה מה צופן לנו העתיד..״
״אני לא יודעת.. לא חשבתי על זה!״
״גם אני לא יודע.. אבל יש לי כבר בסיס כלשהו לעבוד איתו..״
״אז יאללה, ספר..״
״לא יודע, אני חושב שאני מעדיף לשמוע ממך.. נראה לי שהעברתי מסר לא נכון לגביי היום״
״למה מסר לא נכון? אתה מקסים ואיש שיחה נהדר..״

דחייה בWhatsApp

איך שהיא אמרה את זה הבנתי שנכנסתי לfriends zone.. יום אחרי קיבלתי הודעות ממנה בוואטס-אפ שמסבירות שחסרה לה כימיה בינינו (כלומר לא הצלחתי לייצר משיכה), והיא תשמח להיות ידידה שלי (לחפור לי ולהזדיין עם מישהו אחר).

אם לאמר בכנות... לא מפריע לי שתהיה לי ידידה בימים אלו --- אבל חשוב לי שהידידות הזו תשרת אותי בצרכים שלי, שסקס הוא לא בדיוק אחד מהם. הצורך היותר מיידי שלי הוא בקשר אמיתי.