גל ואלכס
בשבת חזרתי מהצפון, אחרי אתגר שיווה, לילה אצל מישהי (נטול סקס), ויום הזוי למדי - חזרה למרכז הארץ, למרכז העניינים, לעיר הגדולה.. אלכס התקשר: "יוצאים היום?", אמרתי "בטח, איזו שאלה. שעה?". הוא שאל אם גל גם יצטרף, ואמרתי את אותה תשובה ;).קצת על גל ואלכס: הכרתי אותם בלילה הלא לבן בתל אביב. אלכס חשדן, ספקן, רציונלי, ואמיתי.. אם לאמר את דעתי, כנראה שהסביבה שלו דפקה לו את ההצלחה שלו עם בנות, כי במבט ראשון, נראה שהולך לו יותר טוב מרובנו, המשפט הראשון שהוא מוציא מספר את הסיפור האמיתי. עם גל הסיפור שונה, גל גדל בקיבוץ, והגיע בשלב יחסית מאוחר בחייו לעיר הגדולה. ניכר שהוא נלהב מים ההתנסויות שיש לעיר להציע. יש לו לב מדהים, ותמימות שאפילו לא אצל כל ילד מוצאים - אבל טקט אין לו בשיט, ונראה שהוא להוט יותר להשיג יכולת טקטית, מאשר איזשהו קשר אמיתי עם אנשים בכלל.
אז נפגשנו בדיזינגוף, אלכס מהדרום, אני חדש בעיר, אז הנחנו את גל להגיד לאיפה יוצאים, גל ישר אומר: "אתה חם?" - רציתי לאמר רגע, לאיפה אנחנו ממהרים? מה שלומך? מה שלומי? איך עבר עליי היום? השבוע? רבק - תהיה מינימום חבר.. אבל איפשהו הוא הוציא את כל הרצון להתחבר איתו, אז ניגש לתכלס.. שאלתי 2 בחורות שעברו מי משלושתינו לבוש הכי יפה, היא די ברחה. אנחנו לא משדרים שטוב לנו ביחד, אז איך נוכל לשדר שכדאי להצטרף אלינו? אנחנו לא נהנים ביחד.. אז אמרתי שקודם צריך לעבוד על זה - קודם כל אחווה בינינו, אחר כך אפשר לצרף לאחווה גם בנות.
never מכירים? בוא נכיר אחד את השני, נעשה קצת שטויות.. זה חימום טוב יותר, ומחבר יותר! אז הייתי צריך לתת משימה לגל - "לך תשיג לי מספר טלפון של גבר!", בידיעה שזה נשמע הזוי, ולא כל כך פשוט כמו שזה נשמע - כמה מכם הייתם נותנים את המספר שלכם לגבר שהיה ניגש ומבקש? אבל הוא כמובן סירב - "אנחנו צריכים לעשות אינטקרציות, תביא לי משימה שמערבת בנות!", הוא מאד מכוון מטרה, אין לבזבז חמש דקות בשיחה איתנו עבור משהו שלא מקדש את המטרה.. ככה חשבתי לפחות.
אז הוא ניגש לקבוצה של בנות, ושתה למישהי מהן מהמשקה - זו היתה המשימה. והוא נשאר שם עוד קצת לדסקס ואז חזר. אני קיבלתי סטירה מאחת הבנות במקום, ואלכס קיבל נשיקה בלחי - אלו היו המשימות שלנו.. סיבוב שני של משימות, כבר הלך לנו לא רע עם איזו קבוצת בנות שישבה שם.. וגל ממש שיחק אותה והשיג טלפון של אחת מהן. ואני ואלכס בינתיים התחברנו - הרגשתי הרבה יותר טוב לדבר איתו מאשר עם כל הקבוצה.
אחרי שגל השיג את הטלפון, יצאנו מהמקום, אמרתי לו כל הכבוד, ושאלתי אותו עליה - הבחור לא ידע עליה כלום, רק שהשיג את הטלפון.. הרגשתי כל כך עצוב, גם אני אהפוך להיות כזה? הלכנו למקום נוסף, אני ואלכס גרמנו לשתי צעירות לגעת לנו באוזן בתור משימה.. זה היה די נחמד, הן דיברו עם 2 בנים, אנחנו הגענו, צחקנו איתן, יכלנו להישאר - והיינו צריכים להישאר - אבל לא עשינו את זה.
חשבתי לעצמי - ככה נראה ערב תרגול? לצאת עם 2 בנים - לדבר עם 20 בנות, ולהרגיש שאין לי חברים בסוף הערב? כבר מעדיף ערב גברים בלבד. אבל אני צריך לתרגל..
אז הלכנו ברוטשילד - ממש נחמד שם, כמה צעירות מכרו לנו עוגיות לצורך קייטנת קיץ - והייתי חייב לנסות את המשפט של הפגישה עם תומר - עצרתי מישהי, קצת מבוגרת, היא דווקא ציפתה שאני אתחיל, ואני דווקא כיוונתי לדחייה, "תדחי אותי בבקשה?". היא חייכה, הסתכלה עליי - חשבה על זה, ואמרה: "לא!" - אז אמרתי תודה והמשכתי.
נכנסנו לפאב, לא התחלנו כלום.. אלכס אמר שהוא חייב לעשות משהו, אמרתי לו שיכוון, ואני איתו לאורך כל הדרך. אז הוא ניגש לשולחן עם 5 בנות, ואני אחריו.. אני פתחתי בעברית, איך זה ש5 בנות יושבות פה לבד? אז אחת ענתה לי שהיא לא דוברת עברית, אז אמרתי שמגניב שהיא הגיע מאמריקה כדי להיות ציונית פטריוטית אמיתית.. ממש תיאור הרגע :) - או שלא! אז שאלתי שוב, ובאנגלית.. והיא אמרה שזה מעין ערב בנות. קצת בולשיט - אבל שיהיה, דיברתי עם שתים מהבנות, על הזיוף התל אביבי, וכמה הן מרוצות ממנו בתור תיירות, והסתכלתי על אלכס שהולך לו.. אחרי כמה דקות אלכס עובר דרכי ואומר: "מצטער אחי".. אני לא ממש הבנתי מה קרה - אז פניתי לבחורה שדיברתי איתה - מה חברה שלך אמרה לו שהוא הלך ככה? היא ממש לא בסדר. ואני הלכתי גם. רציתי גם לפנות להיא שאלכס דיבר איתה.. אבל עזבתי.
משה חטף בלאקאאוט בכל נקודה בערב שהיה צריך לפנות למישהי. אז אמרתי למישהי - "הבחור פה ממש רוצה להתחיל איתך - אבל קיבל בלאקאאוט מוחלט - תעזרי לו?". היא אמרה שהיא לא מאלו שעוזרות, ואני אמרתי שאלו שלא עוזרות - גומרות לבד בסוף.. היתה לי התחושה באותו רגע שיכלתי לקחת אותה איתי הביתה.. אבל יצאנו משם.. אלכס לא ממש השיג את המטרה, משה לא ממש השיג את הלא-מטרה שלו, ואני - ממש רחוק מלהשיג את המטרה שלי.
ושוב אנחנו הולכים ברוטשילד - פתאום היה חשוב למשה להראות שהוא לא מפחד לפנות לבחורה, אבל זה נוח שהיא ממשיכה ללכת, זה הרבה יותר קשה שהיא יכולה לדחות אותך ועדיין להישאר ברדיוס של מטר ממך. נסה להידחות ולהישאר שם דחוי - this is the zen master. ואז קיבלתי טלפון ממישהי: "איפה אתה?" "אני ברוטשילד" "אולי תבוא לכאן?" "אני בא! עם חברים.." אם מתכווננים למטרה - ומתכוונים עליה - כל העולם יסדר את הדברים כדי לעזור לך להשיג אותה. ממש כמו בספר האלכימאי.
אז נפגשנו בדיזינגוף, אלכס מהדרום, אני חדש בעיר, אז הנחנו את גל להגיד לאיפה יוצאים, גל ישר אומר: "אתה חם?" - רציתי לאמר רגע, לאיפה אנחנו ממהרים? מה שלומך? מה שלומי? איך עבר עליי היום? השבוע? רבק - תהיה מינימום חבר.. אבל איפשהו הוא הוציא את כל הרצון להתחבר איתו, אז ניגש לתכלס.. שאלתי 2 בחורות שעברו מי משלושתינו לבוש הכי יפה, היא די ברחה. אנחנו לא משדרים שטוב לנו ביחד, אז איך נוכל לשדר שכדאי להצטרף אלינו? אנחנו לא נהנים ביחד.. אז אמרתי שקודם צריך לעבוד על זה - קודם כל אחווה בינינו, אחר כך אפשר לצרף לאחווה גם בנות.
never מכירים? בוא נכיר אחד את השני, נעשה קצת שטויות.. זה חימום טוב יותר, ומחבר יותר! אז הייתי צריך לתת משימה לגל - "לך תשיג לי מספר טלפון של גבר!", בידיעה שזה נשמע הזוי, ולא כל כך פשוט כמו שזה נשמע - כמה מכם הייתם נותנים את המספר שלכם לגבר שהיה ניגש ומבקש? אבל הוא כמובן סירב - "אנחנו צריכים לעשות אינטקרציות, תביא לי משימה שמערבת בנות!", הוא מאד מכוון מטרה, אין לבזבז חמש דקות בשיחה איתנו עבור משהו שלא מקדש את המטרה.. ככה חשבתי לפחות.
אז הוא ניגש לקבוצה של בנות, ושתה למישהי מהן מהמשקה - זו היתה המשימה. והוא נשאר שם עוד קצת לדסקס ואז חזר. אני קיבלתי סטירה מאחת הבנות במקום, ואלכס קיבל נשיקה בלחי - אלו היו המשימות שלנו.. סיבוב שני של משימות, כבר הלך לנו לא רע עם איזו קבוצת בנות שישבה שם.. וגל ממש שיחק אותה והשיג טלפון של אחת מהן. ואני ואלכס בינתיים התחברנו - הרגשתי הרבה יותר טוב לדבר איתו מאשר עם כל הקבוצה.
אחרי שגל השיג את הטלפון, יצאנו מהמקום, אמרתי לו כל הכבוד, ושאלתי אותו עליה - הבחור לא ידע עליה כלום, רק שהשיג את הטלפון.. הרגשתי כל כך עצוב, גם אני אהפוך להיות כזה? הלכנו למקום נוסף, אני ואלכס גרמנו לשתי צעירות לגעת לנו באוזן בתור משימה.. זה היה די נחמד, הן דיברו עם 2 בנים, אנחנו הגענו, צחקנו איתן, יכלנו להישאר - והיינו צריכים להישאר - אבל לא עשינו את זה.
חשבתי לעצמי - ככה נראה ערב תרגול? לצאת עם 2 בנים - לדבר עם 20 בנות, ולהרגיש שאין לי חברים בסוף הערב? כבר מעדיף ערב גברים בלבד. אבל אני צריך לתרגל..
משה ואלכס
ביום חמישי - יצאנו לתרגל - אלכס שכבר התחברתי איתו, ומשה שאלכס מכיר מאיזשהו סצינת פיק-אפ של דון ג'ואן (אלכס - בתור קורא נאמן - בבקשה ממך לינק). משה הזכיר לי אותי - רק עם עודף פחד. אז הלכנו ברוטשילד.. "מתחממים", ואז אמרתי די.. זה לא יכול להיות ככה - מה המטרות שלנו להערב? משה אמר שהמטרה שלו היא להתאמן על לגשת - למרות שזו לא מטרה, אמרתי בסדר. אלכס היה עם מטרה ברורה יותר לדעתי - לקבל 3 דחיות ב10 דקות. ואני חשבתי - המטרה שלי... אני צריך למצוא מטרה! אז עפתי ואמרתי: אני תוך שעה מכיר מישהי, עוזב אתכם ונשאר איתה. רציתי להכיר! לא להתחיל, לא להיות טכני, לא להגיד בסוף הערב שפתחתי שיחה עם 30 בחורות שונות ואני לא יודע כלום על אף אחת מהן.אז הלכנו ברוטשילד - ממש נחמד שם, כמה צעירות מכרו לנו עוגיות לצורך קייטנת קיץ - והייתי חייב לנסות את המשפט של הפגישה עם תומר - עצרתי מישהי, קצת מבוגרת, היא דווקא ציפתה שאני אתחיל, ואני דווקא כיוונתי לדחייה, "תדחי אותי בבקשה?". היא חייכה, הסתכלה עליי - חשבה על זה, ואמרה: "לא!" - אז אמרתי תודה והמשכתי.
נכנסנו לפאב, לא התחלנו כלום.. אלכס אמר שהוא חייב לעשות משהו, אמרתי לו שיכוון, ואני איתו לאורך כל הדרך. אז הוא ניגש לשולחן עם 5 בנות, ואני אחריו.. אני פתחתי בעברית, איך זה ש5 בנות יושבות פה לבד? אז אחת ענתה לי שהיא לא דוברת עברית, אז אמרתי שמגניב שהיא הגיע מאמריקה כדי להיות ציונית פטריוטית אמיתית.. ממש תיאור הרגע :) - או שלא! אז שאלתי שוב, ובאנגלית.. והיא אמרה שזה מעין ערב בנות. קצת בולשיט - אבל שיהיה, דיברתי עם שתים מהבנות, על הזיוף התל אביבי, וכמה הן מרוצות ממנו בתור תיירות, והסתכלתי על אלכס שהולך לו.. אחרי כמה דקות אלכס עובר דרכי ואומר: "מצטער אחי".. אני לא ממש הבנתי מה קרה - אז פניתי לבחורה שדיברתי איתה - מה חברה שלך אמרה לו שהוא הלך ככה? היא ממש לא בסדר. ואני הלכתי גם. רציתי גם לפנות להיא שאלכס דיבר איתה.. אבל עזבתי.
משה חטף בלאקאאוט בכל נקודה בערב שהיה צריך לפנות למישהי. אז אמרתי למישהי - "הבחור פה ממש רוצה להתחיל איתך - אבל קיבל בלאקאאוט מוחלט - תעזרי לו?". היא אמרה שהיא לא מאלו שעוזרות, ואני אמרתי שאלו שלא עוזרות - גומרות לבד בסוף.. היתה לי התחושה באותו רגע שיכלתי לקחת אותה איתי הביתה.. אבל יצאנו משם.. אלכס לא ממש השיג את המטרה, משה לא ממש השיג את הלא-מטרה שלו, ואני - ממש רחוק מלהשיג את המטרה שלי.
ושוב אנחנו הולכים ברוטשילד - פתאום היה חשוב למשה להראות שהוא לא מפחד לפנות לבחורה, אבל זה נוח שהיא ממשיכה ללכת, זה הרבה יותר קשה שהיא יכולה לדחות אותך ועדיין להישאר ברדיוס של מטר ממך. נסה להידחות ולהישאר שם דחוי - this is the zen master. ואז קיבלתי טלפון ממישהי: "איפה אתה?" "אני ברוטשילד" "אולי תבוא לכאן?" "אני בא! עם חברים.." אם מתכווננים למטרה - ומתכוונים עליה - כל העולם יסדר את הדברים כדי לעזור לך להשיג אותה. ממש כמו בספר האלכימאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה