פיתוח קול

אחת הבעיות שעדיין לא הצלחתי להתגבר עליה לחלוטין עד היום היא הקול שלי. מהפגישה הראשונה עם תומר שמנו לב שהקול שלי פשוט לא נוכח מספיק. עם הזמן ייעלתי את העניין, התאמנתי בלשאוג החוצה: "בואי לכאן!", אבל זה לא היה מספיק. הקול שלי חלש, מבוטל אוטומטית שמישהו אחר מתחיל לדבר, והנוכחות שלי מושפעת מהקול.

מה זה בעצם קול?

בונציה, איפה שמתקיימות המסיבות האלו שרואים בסרט קזנובה, המילה אישיות - persona (אגב, אם להיות מדויק, המשמעות של persona זה מסכה, אבל בינינו, אישיות היא סוג של מסכה), באה מהמילה קול - sona. במסיבות המדוברות, אנשים היו לובשים מסיכה על הפנים, שמסתירה הכל, חוץ מהלסת והפה. אז האמינו שהקול של אדם הוא האמת שלו, ושאדם לובש מסכה לבנה, נקיה, חסרת אישיות, מתגלה האדם האמיתי בקול. מדהים מה שאפשר לעשות באמצעות קול.

האיטלקים ידועים בתור כאלה שהולך להם עם בנות, וחלק מהעניין לדעתי נמצא בקול, היכולת להביע רגש באמצעות מילים כל כך מועטות - אפשר לשמוע במשפט אחד באיטלקית כמות רגש עצומה, אם יש את המבטא הנכון.

מרב קלין - מורה לפיתוח קול

אז אחרי חצי שנה של ניסוים בפיתוח עצמי של הקול, יחד עם תומר החלטנו שהגיע הזמן להשקיע בזה קצת בצורה יותר ממוקדת. היום נפגשתי עם מרב קלין - שדיברתי איתה בטלפון פעם ראשונה היא לא הבינה מה בדיוק אני רוצה: הסברתי לה שאני לא רוצה להיות זמר, אני רוצה להיות נוכח יותר בקול שלי, מה גם שאני רוצה שהקול שלי ישדר ביטחון וגבריות - לא ילדותיות או נשיות. הייתי כל כך ממוקד בדרישות שלי, וגם כל כך סגור על זה. היא לא הבינה מה בדיוק אני רוצה - בשיחה כבר נשמעתי כל מה שביקשתי. 

זה פשוט יותר שאני מוביל ויודע מה אני צריך ורוצה ולאן אני רוצה להוביל - אבל מועטים המצבים בחיים שכל אלו מתקיימים.

שנפגשנו לראשונה, מה שנדחה קצת בגלל כל המצב שהייתי בו בחודש האחרון, נראה שהיא נלחצה יותר ממני מהסיטואציה, יכול להיות שבגלל השיחה הראשונה שלנו, יכול להיות שבגלל שאני באתי נורא פתוח - די מיד אני סקרתי את החדר עבודה, הסביבה בה נעבוד.

מביך זה הכי - אחי

לנשום - ולא סתם לנשום, לנשום עד הבטן - בכל פעם מחדש. להקריא, ולשמוע את עצמי מקריא, לאט - לדאוג שאכן אני גם אקשיב לעצמי - קרה לכם פעם שדיברתם חזק שהיתה מוזיקה, ופתאום היא הפסיקה אז מיידית נהייתם מודעים לעצמכם והפסקתם לדבר גם כן? לתרגל תנועות - שיותר נשמעו כמו גניחות. לתרגל עיצורים - בצורה סיזיפית משהו. והכי חשוב - הכל עם לסת פתוחה! לתרגל את שרירי הפנים.

כל הסיצואציות האלו גרמו לי לא פעם פשוט להיקרע מצחוק, ממש נהנתי מכל השיעור - למדתי המון טכניקות שונות לפיתוח הקול. דוגמה קטנה: שאני נושם, לא לנשום עד שהחזה מתנפח, כי אז בעצם מדובר בחצי נשימה - לנשום עד שהבטן תתנפח.

רגש בצליל

לקראת סוף השיעור, תרגלנו תנועות יחד עם ליווי של הגיטרה - הבחני בדבר מדהים, בצליל בודד של a, e, o, u, i, אפשר להביע כל כך הרבה רגש - שרנו דקות שלמות עם צלילים בודדים, והיה בזה כל כך הרבה רגש. מה שאומר כמה אפשר לדבר פחות ולהביע יותר - עם הטון הנכון.

עכשיו יש לי שבוע לעבוד על זה עד הפגישה הבאה עם מרב.