פרישה

... מאיפה מגיעות לעזאזל המחשבות על פרישה מהתחום? בסופו של דבר התחום סיפק לי ים של הנאה ועניין במהלך ה8 חודשים האחרונים. קשה למדוד כמה השתפרתי - פעם פחדתי מבחורות, פחדתי ממה להגיד ליידן, מאיך גברים אחרים יראו אותי, ממה חברים שלי יגידו.. הייתי פשוט מבוהל מלהיות עם בחורה. אם הייתי עם מישהי, איך חברים שלי יראו אותה, כאילו היא מסמלת איזשהו פרס שהשגתי.. פחות היה חשוב לי שאני נהנה איתה כמו שהיה חשוב לי שאחרים יראו שהיא "וואו" - כאילו כל אחת שמסתובבת איתי, היא כרטיס הביקור שלי. 

מצחיק קצת לכתוב את זה עכשיו - אפשר לאמר שנעשתי קצת יותר אנוכי, אני מתחיל עם בחורות בלי שום רצון להשיג את מספר הטלפון שלהן, או סטוץ, או מערכת יחסים כלשהי - אלא סתם כי בא לי לדבר. אולי זה לא נכון לאמר אני מתחיל עם בחורות.. יותר נכון להגיד: אני מתחיל לדבר עם בחורות, לפעמים אגב אני מתחיל לדבר עם גברים גם - מצטער בנות, אבל מבחינה סטטיסטית, אנחנו יותר מעניינים מכן - אפילו שאנחנו מדברים עליכן. מה ההבדל? אני לא מחפש ליצור את המשיכה הזו.. לפעמים זה קורה טבעית, לפעמים זה קורה מלאכותית ולרוב - זה לא קורה!

אז למה לפרוש?

הלחץ הזה של "לצאת לתרגל" ושל "להשיג טלפונים" וכו' - לא מתאים לי! לא רוצה להפוך את זה למסע קרב. באתי ללמוד ולהנות, למדתי ונהנתי. אני אמשיך להתחיל עם בחורות, אני נהנה מחברת בנות - ואמשיך להנות מחברתן. אני בכל זאת אפסיק להיות מתודי בעניין - כלומר לצאת עם מטרת ברורה של "לתרגל". מספיק לי להכיר בחורה אחת בערב, בהנחה שלא התחלתי את הערב עם אחת שאני כבר מכיר.

משחק פנימי

כל התחום תרם לי רבות גם לאישיות, אני מעריך את עצמי יותר - אני אסרטיבי יותר בעבודה ועם חברים. אני פחות מרצה אחרים ויותר מרצה את עצמי. אם פעם הייתי מנסה לרקוד על כמה חתונות, העיקר שאף אחד לא יפגע ממני. היום אני בוחר עם מי להיות ומתי להיות - אם מישהו נפגע, חבל! אני לא מתכוון לפגוע, אבל גם לא מתכוון להיפגע כדי לא לפגוע.

אני חושב שאפשר לראות את ההשלכות על האישיות שלי בעיקר בהתנהגות עם המשפחה. יש לי משפחה די גדולה, עוטפת וחונקת באהבה - מאד קל לשכוח מה אני רוצה שיש כל כך הרבה דמויות קרובות שמדרבנות את הרצונות שלהן - אבל אני מצליח בצורה טובה להשמיע את הקול שלי, ומקשיב לאנשים שחשוב לי לשמוע (האחיינים שלי). אני חושב שהמון דמויות במשפחה שלי נפגעו לא מעט מההתפתחות שלי - למדו לשמוע ממני: "אני עסוק כרגע", "לא אספיק היום" ועוד סוגי דחיות כאלו ואחרים.

מה הלאה?

חיזור זה חלק ממני, אני לא פורש מאומנות החיזור ובכך לא אחזר יותר - אני מחזר, אחרי הרבה פחות בחורות, הייתי רוצה לאמר שאולי כמעין פיצוי, אלו שאני כן אחזר אחריהן יקבלו יותר תשומת לב - אבל כנראה שזה לא נכון, הזמן יגיד.
לגבי ההליכות הארוכות ברחובות תל אביב - למדתי איפשהו להנות מזה, אולי אני אעשה את זה מדי פעם, בין החניה לפאב :). לגבי הפנייה לבנות בבארים - זה הפך להיות לחלק בלתי נפרד מערב בילוי שלי, לא רואה איך זה משתנה.
מה שכן ישתנה זו הגישה לעניין: חיזור זו לא עבודה יותר. זה לא משהו שאני משלם עליו (או כדי ללמוד אותו). זה לא משהו שאני עושה כיעד (לצאת כדי לחזר) - אלא משהו שאני עושה בדרך (לחזר כדי לזכות במישהי). זה לא משהו שאני מפנה בשבילו זמן - כמו שתומר הסביר בשיעור הראשון: עיקרון השמש, אני תמיד מפיץ אור.

תומר

תומר איפשהו הפך להיות חבר טוב, מקווה שהעניין לא יפגע בחברות שלנו - עברנו לא מעט ביחד, לפחות מהצד שלי. הוא תמך בי בתקופות מאד קשות, ודחף אותי בתקופות מאד טובות. יכאב לי מאד לאבד אותו כחבר. יש מעט מאד חברים שיבחרו להגיד לך את האמת הכואבת (והפוגעת לפעמים) בפנים, הרוב יבחרו לתת לך להמשיך להיות כמו שאתה, כדי שתמשיך לאהוב אותם, כי הם לא סומכים על עצמם שתמשיך לאהוב אותם. בעניין הזה אפילו רוב המשפחה שלי נופלת - וחשוב לי שיהיו לי אנשים כאלה בחיים שלי.

האם אני אחזור לזה? אני חושב שכן, בעוד שנה אולי..

אני מאחל לכל הקוראים הצלחה בתחום, בין אם זו פעם ראשונה שנכנסתם לבלוג, ובין אם אתם נמנים על הקוראים הקבועים. הבלוג הזה מכיל איפשהו את המודל הסטנדרטי מבחינת ההתפתחות של למידת שפת החיזור, אז הוא יכול ללוות אתכם לא רע. המון בהצלחה!