וידוי קטן - למדתי בטכניון. המשך וידוי - הטכניון הוא פחות או יותר המקום היחיד שאני מרגיש שייכות אליו.. לא לעיר בה נולדתי, לא בערים השונות בעולם בהן טיילתי, לא לעיר בה אני גר עכשיו. למעשה לכל מקום יש לי סוג של סלידה מסיבות כאלה או אחרות, יש גם המון דברים שאני אוהב בכל מקום. אבל המקום שאני שייך אליו - הוא ללא ספק - הטכניון!
לרגע בוא נסיר סטיגמות מסוימות על הטכניון: הטכניון מלא בבחורות כוסיות, זורמות, שלא ממש דופקות חשבון בנוגע לצרכים המיניים שלהן. בוא נאמר שיהיה לבחור הרבה יותר קשה להיכנס לקשר רציני עם בחורה מהטכניון בתקופת מבחנים מאשר לקבל אותה ללילה או שניים. מסיבה של הטכניון כוללת את כל מה שמסיבה צריכה להכיל. ואין כמו מסיבה שאומרת לסטודנטים - עכשיו נגמר הסמסטר - עכשיו - חוגגים!
אתמול בלילה ביקרתי בחיפה, אחרי שוידאתי שאני יכול לישון אצל חברה טובה.. והיא אמרה שהיא מתכננת לצאת למסיבה - מסיבת סיום הסמסטר של הטכניון - ומי אני שיסרב למסיבה של הטכניון בבריכה. רק שלא ממש היה לי בגד ים, וגם אם היה לי, אני לא בדיוק מאושר מאיך שאני בלי בגדים.. מסקנה אישית: צריך לעבוד על זה! עוד! תמיד!
אז הגעתי בכל זאת למסיבה, בין הבודדים שלבושים באופן מלא, בין הבודדים שאינם שיכורים, מדהים שאני עדיין מרגיש שייך! אתה יכול לעזוב את הטכניון, אבל הוא אף פעם לא עוזב אותך. פגשתי כמה אנשים שאני עוד מכיר, שתיתי קצת, ואז החלטתי לנצל את המצב - יש פה פאקינג ים בחורות חצי ערומות שמתפרקות אחרי סמסטר מתיש - איך אפשר שלא לנצל את המצב?
הרגשתי מותש, יום עבודה, מעבר דירה, מריבה עם חבר, ואמרתי לעצמי: "איזה עוד תירוצים יש לי הערב לא לעשות כלום?". מדהים איך טיפת מודעות יכולה לעשות את ההבדל.. הרי אני רוצה להכיר מישהי, אני רוצה לבחור מישהי, אז למה פתאום שזה מגיע ללעשות משהו בנידון, יש אלף דברים אחרים שעולים? חדל התנגדות.. התחלתי להתבונן בסביבה - קשה לבחור אחת מתוך 30 שרוקדות סביבי, יש מעין תחושה שאם עם הראשונה לא ילך, האחרות ישימו לב ואז איבדתי את כולן.. על מנת לבטל את זה, החלטתי לעבוד לאט יותר.
קניתי משקה, והתחלתי לדבר עם בחורים.. רקדתי תוך כדי הליכה, ופניתי לבחורה סקסית בטירוף בבגד ים שלא משאיר מקום לדמיון: "את בטח לומדת תעשיה וניהול.. רק בחורה משם יכולה לפזז ככה ואז לקום בבוקר למבחן", היא אומרת: "וואי - איך ידעת?", אמרתי לה שזה עניין של נסיון, אפשר לזהות מקילומטרים מי שזוף מאור שמש, ומי שזוף מאור של מסך מחשב. בטכניון זה מוגדר סוג של ירידה - אבל היא חייכה קצת, ואמרה: "אז אתה בטח לומד מדעי הים לפי השיזוף שלך..", אמרתי לה שאני את הלימודים שלי כבר סיימתי - בשלב הזה, כבר דאגתי לשים את היד שלי על הצוואר שלה.. ואז (כמובן!) הגיע החבר שלה, מחבק אותה חיבוק של דוב ואומר לה משהו באוזן - כבר הבנתי שזה יותר נועד להעיף אותי מאשר להתעניין בה.היא חייכה אליי, והלכה איתו.. ממש סיפור חיי - החיוך אליי, הסקס למישהו אחר.
בשלב הזה הייתי צריך לאגור כוחות - חשבתי שעוד אכזבה תשבור אותי טוטלית. הלכתי לקבוצה של אנשים שאני מכיר, רקדתי קצת איתם, שהם בבריכה ואני בחוץ - חשבתי שזה יטעין אותי, זה רק החליש אותי - לחזור לאיזור הנוחות - מחליש! מה לעזאזל הולך פה? מה אני עושה לא בסדר? התיישבתי בדשא, ניתחתי את הריקוד - מה הולך פה? היא היתה איתי, לא היתה לה הזדמנות ראשונה לקחת צעד אחורה, והנה אני לקחתי 10 צעדים אחורה, העובדה שיש לה חבר הפחידה אותי עד כדי כך? כבר חשבתי פשוט ללכת אליה, ולדאוג לריב איתו - ללכת מכות איתו - רק כדי שהיא תצא לי מהראש.. כמה קללות עוברות לי בראש עליה.. למה היא זורמת איתי אם יש לה חבר?
לא כל אינטרקציה טובה סופה בסקס או מערכת יחסים...
השבמחקבא לי ללמוד מדעי הים