כמה דייטים אפשר לצאת בשבוע אחד

בחמישה ימים יצאתי עם 5 בחורות שונות, דיברתי עם כמות מכובדת של בחורות שונות בטלפון, הפסקתי לספור עם כמה התחלתי, אני כבר לא יודע מתי אני מתחיל עם מישהי, ומתי אני פונה כי אני צריך משהו - אני רווי! אני נהנתי מהדייטים עם הראשונות, הדייט האחרון היה מתיש - רציתי שלא תרצה אותי כדי שאני אוכל ללכת הביתה כבר, ודווקא היא כמובן רצתה אותי כמו שאני, בלי קשר לאיך יהיה הדייט, עוד לפני שאספתי אותה לדייט היא כבר שלחה רמזים לאיפה הדייט נגמר.

אני מנהל קשר עם מישהי מאתר היכרויות, בהתאם למטרות החודש, והיום מכל הימים היא החליטה לשלוח לי הודעה, שהיא רוצה לראות אותי - התקשרתי, החמאתי לה כמה שהיא מתוקה, שאני אוהב שהיא חושבת עליי --- ושהיום אני צריך להיות לבד, לא עם מישהי, לא עם חברים, לבד! היא בטוחה שאני יוצא עם מישהי היום. למה אי אפשר לקבל את האמת?

תומר אמר לי: אל תגיע למצב של רובוט - אם אתה לא נהנה מזה, תעצור לרגע. אני עוצר עכשיו, עושה קצת סדר בראש, בסוף השבוע הזה אני הולך לסופשבוע של פלייבק בכרם. זו הזדמנות מצוינת להיות קצת עם עצמי, לקרוא ספר, להנות. הסבירו לי שאחת הבעיות שלנו כבני אדם היא החוסר יכולת שלנו להתמודד עם בדידות - הסבירו לי גם שעל מנת שאוכל להנות מחברת אדם אחר לאורך זמן, אני צריך לאהוב את עצמי מספיק גם, כלומר אני צריך להנות מחברתי, או הבדידות שלי, גם..

נוצר גם מצב מוזר שמדי פעם אני נמצא בסיטואציות, וחושב איך אני כותב את זה בבלוג, כלומר אני לא באמת נמצא בסיטואציה, אלא באיך אני מתאר אותה בבלוג - זה קרה לי מספר פעמים בשבוע האחרון - אני שוקל אם לקחת חופש גם מהבלוג. ביקשתי מיאן לכתוב פוסט אורח, ככה שתהיה אינדיקציה לא רק מהראיה שלי על חיזור.

בהרהורים אלו אני לא סוגר את הפוסט, הרי לא החלטתי כלום, סתם חשוב לי לשתף.. אומרים שבדידות יכולה להתקיים רק בבידוד, כלומר רק שלא מספרים עליה - מעין פרדוקס. אני מוקף בהמון אנשים, וכל כך מעט יודעים על הבלוג הזה - על המחשבות שלי..