שיעור 5 עם תומר

אני ותומר יצאנו לשיעור 5 אתמול, תרגול פתיחה והרחבת שיחה. למדתי את עיקרון האנרגיה: נגדיר סרגל מדיד לאנרגיה של אדם, עם 12 רמות, כאשר רמה 1 משמעותה דיכאון מוחלט, ורמה 12 משמעותה אקסטזה מטורפת. לפני שניגשים לבחורה, צריך למדוד באיזה רמת אנרגיה היא, דרגה 7 היא מעין איזון, הוויה נחמדה כזו, זו בעצם הדרגה בה ילדים קטנים מבלים את רוב הזמן ואנחנו מוציאים אותם מאיזון עם כל אינטראקציה.

אז אחרי שמודדים את רמת האנרגיה שלה, צריך לגשת אליה בדרגה אחת יותר, כלומר אם היא בדיכאון מוחלט, עדיף לגשת ברצינות מוחלטת, אבל עדיין איזושהי מידה של פתיחות. אם היא באקסטזה, רצוי שגם אני אהיה, אחרת אני משעמם. זה עבד בצורה טובה - ניגשתי לבחורה שהתעסקה בפראות בשקית שהיא מחזיקה, היא אחוזת תזזית, היא כועסת על מישהו, ומוציאה את זה על השקית - ניסיתי להתאים את עצמי, ולהראות גם מידה של חוסר סיפוק מהסביבה - “איזה באסה זה שלמרות שיש גמר מונדיאל עוד שעה, עדיין גברים פונים אליך ברחוב?”, היא אמרה שהיא נשואה, לפי דעתי שיקרה, אבל אמרתי שאם כבר נשואה, היא צריכה להיות מתורגלת הרבה יותר באוטומט של הדחייה.

הבחורה השניה חיכתה לאוטובוס, עצרנו, התחלנו לקשקש, אחרי דקה קבענו מעין אילוץ זמן וישבנו לידה, לא שאלנו אותה אם אפשר, פשוט קבענו שעוד שתי דקות אנחנו צריכים לפגוש מישהו, ובינתיים אנחנו מתיישבים שם. היא תופעה מעניינת, הצלחנו לגרום לה לחייך, להתעניין.. היא היתה ממש בקטע, ותומר שם לב שסימני ההתעניינות שלה נורא לא ברורים, היא  פחדנית, אז הוא שאל אותה: “מה הדבר הכי מפחיד שעשית?”, היא חייכה, הוא תפס אותה על חם, ואמרה שהיא לא עושה דברים מפחידים. האוטובוס שלה הגיע, ולא לקחתי מספר טלפון. הערות:
א. אחרי דקה, אפשר לגעת, להתעניין במשהו שהיא לובשת, יש מצב שבשביל זה בחורות לובשות תכשיטים, כדי שיהיה לנו תירוץ לגעת בהן.
ב. כשיש אילוץ זמן צפוף ואמיתי, כמו אוטובוס - סימן התעניינות ראשון מוביל לבקשת מספר טלפון.

הבחורה השלישית פשוט יפהפייה, עם אוזניות ופנים שאומרות “אל תיגשו אליי, אני בשלי” - כמובן שהייתי חייב לגשת. ביקשתי ממנה להוריד את האוזניות, היא הנמיכה ואמרה שהיא מקשיבה, ביקשתי ממנה שוב להוריד את האוזניות כי לא יפה לדר עם בן אדם כשאת עם אוזניות. פתחתי, היא חייכה, ישבנו כמו מקודם עם אילוץ זמן, השיחה זרמה, תומר זרק הערה שאפשר לגעת, אבל כיוון שהוא זרק את ההערה ואני נגעתי, זה נראה קצת מוזר. המשכנו בשיחה, היא חייכה.. ביקרתי אותה על זה שהיא מתנהגת בצורה אוטומטית.. שהיה לה טלפון אנחנו מיד נעשנו האנשים העסוקים בעולם - הטלפון שלנו גם יצא, תומר בSMS ואני בשיחה. אחר כך היא קמה, אז אמרתי לה שהיה לי נחמד, ואם אפשר לקבל את הטלפון שלה - אבל בקול נורא מתנצל וחסר ביטחון. היא אמרה שהיא בקשר.. אמרתי לה שחבל והמשכנו.

היה תרגול נורא נחמד, הסקתי שאני צריך ללמוד לשנות את האנרגיה שלי בזמן אמת, ולא להיות תלוי ביום העבודה, מאסטרי בפעולה. הבנתי איך מפתיחת שיחה אפשר תוך כמה דקות לקבל טלפון - ולא אחרי חצי שעה שיחה. אחרי שנפרדתי מתומר ראיתי בחורה עם רולרבליידס, הייתי בשיחת טלפון, אז החמאתי לה עם היד, הצבעתי עליה, על הרולרבליידס ועשיתי לה סימן של אחלה.. היא חייכה, אז עצרתי, ואמרתי לה “אהבתי שאת עם רולרבליידס בזמן שכולם רואים את הגמר - בטח כל הרחובות ריקים ואת מסתובבת לך בכבישים”, היא אמרה שעכשיו היא נחה, אבל זה התכנון. שקלתי כמה אני רוצה להמשיך את השיחה, יש לי עוד כמה דקות, אבל אני קצת רווי, אז אמרתי all or nothing, “תגידי, את נראית לי ממש נחמדה, אני רוצה את הטלפון שלך..”, לא “אפשר את הטלפון שלך?”, לא “אני רוצה לצאת איתך”. פשוט.. היא שאלה למה אני רוצה את הטלפון?, אמרתי לה בצחוק: “פשוט אני כותב ספר טלפונים מעודכן של תל אביב, אבל רק של האנשים הנחמדים.. ואני רוצה שתהיי כתובה בו.. נו באמת, למה את חושבת? מינוס 5 נקודות!”, היא היססה, ואני התבאסתי, אז אמרתי לה שלא משנה, היא אמרה שלא יפה שאני דוחק בה. הסברתי לה שאני לא דוחק, וכבר התחלתי להתרחק קצת, היא אמרה באיזושהי חוצפה: “אז אתה לא מעוניין?”, עכשיו זו היתה שאלת מבחן.. מעוניין במה? בטלפון? בה? בסקס? ידעתי שכל תשובה שאני אגיד תפיל אותי, אז חייכתי, והתחלתי ללכת - היא הסתכלה עליי במבט מאוכזב, היא חיכתה לתשובת פלרטוט מוצלחת, אבל פשוט לא היתה לי אחת כזו בשליפה.

אני רווי. אני צריך מנוחה מכל זה - אבל זה לפוסט אחר.