הייתי סופשבוע בפלייבכרם, מעין סדנת פלייבק אינטנסיבית של שישי-שבת. נורא יפה לגלות כל פעם מחדש כמה אנשים פתוחים ברגע שאני ניגש אליהם בצורה פתוחה גם כן. יש יותר, יש פחות, אבל לא הייתי שם בתפקיד השופט מי ישר עם עצמו ומי לא. כמו בכל מפגש חברתי, תמיד יש את הזוגות הפוטנציאלים.. נורא מעניין לחקור את זה, שים 20 אנשים באתר כלשהו, ותבדוק מי נמשך למי..
אז היתה בחורה שאיתי בקבוצת הפלייבק, היא כוכבת, נראית מצוין, חיוך שאינו פוסק, מה רע? אפשר לדבר איתה 3 דקות ולהבין כמה היא מנוסה בתחום הזוגיות, או יותר נכון הזוגיות התל-אביבית - כלומר האי-זוגיות. היא מצאה תוך שעה מישהו לעזוב איתו לפסטיבל שהתקיים בצפון - כי הרי זו אחלה דרך למשוך תשומת לב, להגיע לאירוע אחד, להישאר מספיק זמן בדיוק כדי למשוך תשומת לב, לא יותר מדי זמן כדי לראות שאין הרבה מעבר למה שרואים - פשוט תזמון מושלם. שמתי לב שמי שתפס אותה היה מאד מבוית בעניין, מהרגע שהגיע, דיבר איתה על הפסטיבל בצפון, כמה שם יותר מעניין, ושהוא מתכוון לעזוב בערב לשם אם באירוע לא יהיה מעניין. היא נמשכה אליו - אני ניסיתי לחשוב למה בדיוק - יכול להיות שאני סתם חושב ככה, אבל לפי דעתי מדובר במעין תכונה תל אביבית: אנשים רוצים להיות איפה שהם לא - פוחדים להפסיד משהו. התחושה שלי אומרת לי שבפסטיבל היא דיברה על הסופ"ש פלייבק.
נחזור למשתתפים שנשארו באירוע, כי שם יש פחות השערות. אחד הדברים שאני עושה לאחרונה שאני נכנס לקבוצה חדשה הוא סיווג של הגברים בקבוצה - חשוב לא פחות מסיווג הבחורות בקבוצה. יאן גם השתתף, ואני נורא אוהב את היחס שלו לשיפור עצמי. השתתף גם יובל שנמצא איתי בקבוצה כל שבוע - יובל מזכיר מאד איזושהי גרסה קודמת שלי, זה שמרצה את הסביבה, בחור נעים, עם המון כשרונות. היה גם את אסף - בחור מבוגר מאשקלון, שנראה שסובל ממחלת ההייטק שדיברתי עליה בפוסט קודם. היה גם את מואיז, גרוש+2, עובד המון בתאטרון, רואים מיד שהוא היה אלפא, והגירושים די חיסלו אותו. ואחרון חביב אבי, אבי ואני התחברנו ממבט ראשון, אבי הגיע עם אשתו, קרוב לודאי שאם היא לא היתה בתמונה, כל הבחורות היו נמשכות אליו. רגוע, שלו, נראה כאילו העולם אכזב אותו, ולא ממש אכפת לו מזה - בדיוק הטיפוס המסתורי שבחורות אוהבות - אני יכולה להציל אותו. שמתי לב שאני ממוקם במקום טוב ביחס לגברים סביבי. כולם מכירים אותי ורוצים להיות סביבי, הכל טוב!
חשבתי כמה נחמד זה - אישור קבוצתי, ויותר מזה, אישור מגברים, מביא לאישור מבחורות. זה מזכיר את הבחור הפופולרי מכיתה ו' שכל הבחורות בכיתה רצו, למרות שתכלס לא היה בו שום דבר מיוחד. הוא גם לא בדיוק רצה להיות פופולרי, פשוט יצא לו ככה. ופה אני בכלל רציתי לקרוא ספר בסופ"ש, ויצא שאני הפופולרי.
הבחורה הראשונה שהתעניינתי בה היתה מיכאלה, שתוך 3 דקות בערך הבנתי שהיא נשואה לאבי - ממש מתאים לי להימשך לנשואות. אני חושב שיש לי מעין רדאר כזה לנשים לא מושגות. כדי לא להיות מובך מהמצב, המשכתי לדבר איתה בדיוק באותה צורה, אמרתי לה שניסע לחו"ל ביחד, ונשאיר אותו בארץ, או שבתור פרס ניחומים נשלח אותו לאילת. היה חשוב לי שהיא תמשיך לחייך אליי, כי נסיון העבר לימד אותי שאם היא תפסיק - כל האחרות יפסלו אותי גם.
היו בסופ"ש 3 בחורות דתיות, דתיות hardcore, ואחת מהן היתה מדליקה בטירוף. יש לי כבר נסיון עם דתיות, ישירות+דחיה עובד מצוין איתן - מעין קירוב-ריחוק בגרסה היהודית :). דווקא היא לא ממש היתה מעוניינת בי, אולי בגלל שהן היו בקבוצה, אז אף אחת מהן לא דיברה עם אף גבר במהלך כל הסופ"ש.
ואז יש את ענת.. ענת הגיעה פעם ראשונה להתנסות בפלייבק, יחד עם מישהי שאיתי בקבוצה. ענת נראית מצוין, רק חסר לה אלמנט החיוך - היא לא מחייכת! בתחילת הסופ"ש לא ממש התייחסתי אליה, אבל בערב היא באה לעשן איתי, ואחר כך אסף אמר לי בחדר שהיא נראית בעניין שלי. ביום שבת מדי פעם יצא לנו לדבר לבד, אבל תמיד איכשהו זה הפך לקבוצה - לא הצלחתי לבודד אותה. היה די מאד אינטנסיבי ועמוק מבחינת השיתוף בזמן הסדנא, מה שגרם לי לשמור על מרחק בטוח מכל הsharing.
בסופו של דבר, שבת בערב, שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם זה? לצאת איתה? להיות בן זוג שלה? סתם לראות עד לאיפה אני יכול למשוך? כל הסיפורים שהיא ואחרים סיפרו הפכו אותי לנורא רגשני, ואיפשהו נורא פחדתי לפגוע בה - אז כל הצד הרציונלי שבי אמר שעדיף שלא נהיה בקשר בינתיים. אבל נורא רציתי בכל זאת.. אז הצד הרציונלי ניצח, למרות שכן הוספתי אותה לפייסבוק שלי ליום שבו אני אתגבר עליו.
סופשבוע של רגשנות טיפולית עם המון בחורות - ולא יצא לי כלום, סליחה, זה הרבה יותר גרוע - לא עשיתי עם זה כלום - מה יהיה איתי?
אתה ממשיך להתבונן בחצי הריק. יצאת משם עם מלא הזדמנויות ועוד לא הספקת לממש אותן- תחייה את הרגע. וברגע שאתה מוכן צור קשר עם ענת.
השבמחק