פוסט קצר

חזרתי לעניינים! זורבה עזר קצת, הלכתי לחדר כושר, כיוון שהוא היה סגור אז ישבתי סתם בבית קפה. והצלחתי לחזור לעצמי, לפנות לבחורות, הרעידות חזרו להן, ונעלמו אחרי כמה שניות. אז אני חלוד בפתיחים, פונה יותר בגישה הישירה - אבל זה עניין טכני. היכולת לפנות לבחורות קיימת.

פסטיבל זורבה

בפעם הראשונה מאז התחלתי את האימון עם תומר, שכרגע בהפסקה, אני נמצא במצב שאין לי שום אופציה. אתמול רציתי לצאת עם מישהי, ו.. אני מתפשר על בנות שסיננתי כבר, אין זרימה של טלפונים חדשים, אין מישהי שאני ממש נמשך אליה. מצב קצת חדש לי - לפחות נכון ל4 חודשים האחרונים. החלטתי ללכת לפסטיבל זורבה, גם ככה אין לי יותר מדי מה לחפש בבית בחג. המטרה היא לחזור לתקשר עם בנות - הייתי עושה את זה בקלות לפני שחזרתי לעיר הזו, ואיבדתי את זה איפשהו.

קצת על איך הכרתי את תומר

לפני שנתיים הייתי בפסטיבל פשוט באשראם במדבר, הייחודיות של פשוט, היא שכולם שם פשוט ערומים - כל הפסטיבל, אחרי החצי שעה המביכה הראשונה, זה עובר. תומר העביר שם את סדנת "משחק החיזור". נכון למי שהייתי אז, היו לי כמה הצלחות עם בחורות - הסדנה הזו מיקדה את כל מה שאני עושה בסדר, וחשוב יותר, כל מה שאני עושה לא בסדר. קיבלתי פידבק מארבעים בחורות שונות בשעתיים: אני מדבר נפלא, אני מספר נפלא, אני מעניין! אני מביט בצורה חלשה, מפחידה קצת. ואת כל הפידבק הזה קיבלתי בעירום. זה בעצם השלב שבו החלטתי להתחיל לפתח את המיומנויות האלו אצלי. מעניין יהיה לראות בזורבה איך הפידבקים ישתנו באותה סדנה בדיוק.

אז מי בא לזורבה?

שיכנעתי את יאן להצטרף, ונעם, מישהי שאני מכיר מתחום אחר מצטרפת אלינו גם באוטו. לשניהם אין אוהל, אז נאצלתי לארגן אוהל ושקי-שינה (אגב, שק-שינה= suction-ha) לכולם. המטרה שלי בזורבה היא לעבור כמה סדנאות ספציפיות, לצום יום אחד, ולקרוא ספר. ענבר מהפלייבק גם החליטה שהיא מצטרפת די ברגע האחרון - אז היינו אוטו די מלא.
יפה איך שפתאום השיחה באוטו הפכה לשיחת בנות על בנים שעשו להם רע - אבל ענבר ידעה למכור את הסיפורים לא רע, עטפה אותם בסיפורי סקס. גם היא בלוגרית - כנראה שזה בא עם הנסיון.

הלילה הראשון

הגענו, הקמנו אוהל, הסתובבנו קצת, היינו בהופעה של תקווה 6. יאן הופתע מכמות הבנות השוות שמגיעות לפסטיבל כזה, והפתיחות שלהן.אני חיפשתי את תומר, ועוד כמה אנשים שרציתי לראות, ולא ממש מצאתי. התחלתי עם מישהי נחמדה, אבל פתיחות היתר של הפסטיבלים לא ממש עושה לי את זה - ככה שסגרתי את השיחה די מהר וחזרתי לחברים שלי. הייתי גם עייף מהנהיגה הארוכה. הלכתי לישון, בין יאן לנעם. מיקמנו את האוהל יחד עם כמה משפחות שיצאו לחופשה ביחד - ככה שהיה די קשה להירדם עם כל הילדים ברקע - אבל הייתי מספיק עייף כדי להירדם.

בוקר טוב זורבה

בפסטיבל פשוט הסתובבתי ערום כל יום, והמקלחות באשראם הן בעצם חדר עם הרבה ברזים, לשימוש גברים ונשים כאחד. אחרי פשוט, פתאום נראה לי כל כך פשוט להיכנס למקלחת שליידי בחורה מתקלחת ערומה, ובחור מצד שני, ואני מדבר עם שניהם על העובדה שאין מים חמים - כנראה בגלל הבחורה שיצאה לפני כן. הפתיחות הזו בין אנשים זרים מאד מועילה למשתמש. שיצאנו מהמקלחת עשיתי מסאג' לבחורה שהתקלחה - דיברנו קצת, חתכתי בשלב מוקדם יחסית כי רציתי שזה יסתיים בזה שהיא רוצה יותר. הלכתי עם נעם ליוגה, נשארתי שם 10 דקות ופרשתי לסדנה הבאה.
הייתי בסדנת אימברוויזציה. בסדנת ריקוד לא הייתי בגלל עודף גברים. הייתי בסדנת magic touch של אילנית קורן. בסה"כ די גיליתי את כל האנשים שעובדים בתחום דרך פסטיבל אחד - אני ממליץ בחום.
היה קטע מוזר עם סדנת מסאג'ים שנרשמתי אליה ובסוף לא השתתפתי - קצת הרגיז.

משחק החיזור

הסדנה של תומר היתה המוקד מבחינתי, בשביל זה באתי, ולפי כמות הנוכחים, בשביל זה כולם באו. הגישה של תומר לכל עניין החיזור נורא אנטרופולוגית, בשונה משאר הגישות שהן יותר רוטיניות, שכלתניות. הוא לימד על מבט, על שידור של אנרגיה במבט, על תנועות. היה בכל הסדנה תהליך אחד שכלל דיבור, וגם הוא היה מאד אותנטי. למדתי המון מהסדנה, מהאפשרות להתנסות עם מספר בחורות ולקבל פידבק מכולן. יצאתי משם עם המון אופציות לערב. הבחורה שהכי נראתה לי היתה קצת מהוססת, בדיוק כמו שאני אוהב.

לסיכום הפסטיבל: אני ממליץ ליסוע, גם אם זה רק בשביל להתנסות במשהו חדש. המון מהעוסקים בתחום החיזור/פיק-אפ הם אנשים רציונלים ומיושבים - פחות עם גישה לכל הבילויים ה"שאנטי"ים. יש לי חברים שלא מסוגלים לשבת בחוף הים יותר מ5 דק' בלי להיכנס לים. "זה מטומטם לא לעשות כלום". יש באיטלקית מושג שנקרא dolce far niente, המתיקות שבאי עשיה. לא סתם האיטלקים שולטים באומנות החיזור כל כך טוב.

be alpha or die

כחלק מהחיים החדשים, יצאנו אני ויאן לדאנס-באר בעיר הילדות שלנו - עכשיו גם העיר בה אני גר. כבר הבנתי שבעיר הזו אני בעצם מעין גרסה של עצמי שהייתי בן 15, רק מבוגר יותר בגיל - כלומר כל הפחדים, כל האמונות, כל ההרגלים הרעים שהיו לי שהייתי בן 15 - קורים כאן! וכאן יתבצע התיקון האמיתי, אם אני אתקן את עצמי פה, אני אתקן את המתבגר המפגר הזה שמנהל אותי שאני פה, ואני מאמין שאז בכל מקום אחר בטוח שכבר לא תהיה בעיה.

אדריאנה

אדריאנה זו לא בחורה - זה מקום באשדוד. דאנס-באר שרוצה להיות תל-אביבי, די נחמד המקום, לפחות מבחינת הפוטנציאל. על כל בחורה במקום, יש שלושה גברים. הבחורות מפולגות באופן שווה מבחינת מראה, חלק נראות טוב וחלק פחות. נכנסתי, האמת הופתעתי מזה שהמון בנות הסתכלו עליי תוך כדי שאני מסתובב במקום - אבל לא פניתי לאף אחת, חייכתי לחלק. יאן הגיע - עשינו עוד סיבוב. סימננו יעד: לדבר עם שתי בחורות. היעד נהיה רחוק יותר מרגע לרגע, נכנסנו עוד ועוד גברים למקום, עטפו כל בחורה מכל כיוון - ממש בלתי אפשרי. ישבנו, שתינו את המשקה שלנו, ועזבנו.

או אלפא - או לבד

בג'ונגל, או שאתה חזק, או שאתה מת. במקום כמו אדריאנה - או שאתה אלפא, או שאתה לבד. אני חושב שהגישה שם צריכה להיות לאסוף שבט בנים לפני שפונים למישהי. ככה שיגיע הרגע לפנות למישהי, לא יהיו עוד עשרה שיפריעו לך. דיברנו עם תומר, ואחרי החגים אנחנו נמצא במבצע "לשרוף את אשדוד בלהבות עם בחורות". אני אעדכן פה איך היה.

איך זה להיות לבד

השלמתי עם כמה שנויים דרסטיים בחיים. אני שוב גר בדרום ולא במרכז, אין לי מערכת יחסים שוטפת, יש המון גורמים שדורשים המון תשומת לב ממני - ולכן יש לי הרבה פחות זמן להשקיע בתהליך. לקחתי חופשה מתומר - עד אוקטובר. אבל בינתיים יש לי זמן להתבונן בהשפעות של כל הדברים האלו על ההתנהגות שלי.

להביא את השינוי לסביבה מוכרת

שמתי לב שאם החזרה לסביבת ילדות שלי, כל ההרגלים הלא מוצלחים שלי גם לאט לאט חוזרים - אני פחות יוצא החוצה, פחות פונה לאנשים בכלל, ולבחורות בפרט. אני מתבייש הרבה יותר. למזלי יש לי מעט מודעות עצמית היום, ושאלתי את עצמי למה אני לא ניגש לאנשים? מה מפחיד כל כך בבחורות בדרום בשונה מהבחורות בתל אביב?

אז נכון, הזיוף התל אביבי מאד מעלה על נס את כל הליבריות והפתיחות של אנשים. אבל כבר הפנמתי שזה משהו שאני יכול לייצר לא רק בתל אביב - אפשר גם בכל מקום אחר בארץ, קטן וגדול, אז למה לא בבית? הבנתי שקשה יותר להתנהג איך שאני רוצה בסביבה שאני רגיל שמכתיבה לי איך להתנהג. הרי בעיר הזו גדלתי, המשפחה, המורים, החברים, ופחות או יותר כל אדם בעיר חינך אותי איך להתנהג, בעיקר צימצם אותי. חשבתי אם אני מסוגל ללכת בעיר ולהשטתות כמו שיצא לי לעשות בתל אביב הגדולה - ולא! אני לא מסוגל..

פתאום תחושת הבושה עוטפת אותי ומגבילה אותי מלעשות משהו. חשבתי מה צריך לעשות כדי לצאת מזה? אני נייד - אני יכול כל יום ליסוע לתל אביב - אבל זו גישה זולה שלא מראה אישזהו כבוד מינימלי לעצמי. אני צריך להיות נאמן לעצמי בכל מקום - לא גרסה א' שלי בתל אביב וגרסה ב' במקום אחר.

גם חשבתי על זה, הרי יצאתי עם בחורות מהעיר שלי - ואפילו יצא לי משהו מזה. אז למה להתחיל עם מישהי זה כל כך שונה? הרי בסך הכל כל בחורה שהתחלתי איתה נהנתה מזה - גם אלו שלא הביאו טלפון ולא יצא מהן דייט. פשוט נהננו ביחד כמה דקות - אף אחד לא הפסיד מזה.

אז הרי לכם מטרה: אני ניגש לבחורה אחת ביום לפחות - בעיר שלי, בה גדלתי ואליה חזרתי.

לשנות את העולם

חשבתי על העיר שגדלתי בה, חשבתי כמה אנשים מתעסקים בפיק-אפ פה, וכמה אנשים לא מיישמים שום דבר ממה שלמדו פה. כמה טאבו יש על להכיר אנשים חדשים סתם ככה - העיר הזו זקוקה נואשות לשינוי. לא מפתיע שצעירים בורחים מכאן בהזדמנות הראשונה שיש להם. שמתי לעצמי למטרה - לעזור לבחור אחר, בין אם אני מכיר אותו או לא, לגשת לבחורה אחרת. ליצור מצב שאנשים פתוחים יותר בעיר! כלומר להתחיל להכיר גם גברים בעיר - דרך המכנה המשותף של כל הגברים: בנות!

מקווה שאתם איתי במטרה הזו.

שנה טובה - התחלות חדשות

לאחרונה יש לי נטיה להיות רגשי יותר, עקב בעיות במשפחה - שגרמו גם להמון שינויים בתוכניות. אז אני מתנצל מראש על פוסט סנטימנטלי למדי.

אני נאלץ לחזור לבית הוריי - המקום שאותו עזבתי בחודש הראשון שהתחלתי את האימון עם תומר ולמידת התחום. והנה אמרתי לתומר: "אנחנו ניקח הפסקה, לא חושב שאני יכול לעמוד בעוד לחץ בחודש הקרוב", תומר המליץ להתמיד עם שרון בזמן הזה- קשר יציב יכול לתמוך בי בזמנים קשים.

אז נפגשתי עם שרון, במצב קצת יותר רגשי מהרגיל - אני מסתובב בזמן האחרון ברחוב עם דמעות בעיניים, קצת מעייפות, קצת מרצון לפרוק את הכל, קצת ממצב של חוסר סיפוק והרבה מכאב - לא כאב שנוגע לבחורות, אבל כאב הוא כאב, וכשהוא בא - הוא לא ממש מבחין באיזה תחום אתה מתעסק. שנפגשתי עם שרון מצאתי לנכון לשאול אותה: "את רוצה להיות בקשר הזה?", היא ענתה שהיא לא יודעת.. חשבתי על זה, אני השקעתי מאמצים ב"לא יודעת" הזה - דאגתי להפתיע, להיות שונה, להיות משהו שירגש אותה, ובכל פעם שרציתי היא היתה שם, כי תמיד ריגשתי אותה - עם כל זה גם הפחדתי אותה, "אני מרגישה שאנחנו מכירים כבר שנה ולא חודשיים, אתה קורא אותי כל הזמן, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי - ככה אני מרגישה!" ומי אני להתווכח עם מה שהיא מרגישה?

אז שמתי דברים על השולחן, הסברתי לה שד' שהיא הכירה עד עכשיו הולך להיות חלש יותר בתקופה הקרובה, וחשוב לי לדעת שהיא איתי, או שהיא לא איתי, אני צריך קשר להיתמך בו בתקופה הקרובה - לא קשר שאני צריך לתמוך בו. הייתי ישר בצורה חסרת תקדים - וגם היא.. היא חיבקה אותי, חיבוק שלא נגמר, לא הוצאנו מילה, פשוט התחבקנו ברחוב במשך קרוב לשעה.

היא בכתה קצת, אני בכיתי קצת, הבנתי איפשהו שמה שאני מבקש קצת גדול עליה, וגם אם היא תסכים להיות בקשר הזה ותגיד כן, זה כן שישתנה ללא אחרי תקופה מסוימת. אז סיימתי את החיבוק, אמרתי לה שנקח הפסקה.. היא שאלה אם זו הפסקה כדי שאני אוכל להכיר אחרת, אמרתי לה שאני תמיד יכול להכיר אחרות - אני בכל יום מחדש בוחר אם להיות איתה או לא - ואותו הדבר נכון גם לגביה. ההפסקה היא כדי שתוכל להבין את התפקיד שלי בחיים שלה, ולהיפך.

נפרדנו בחיבוק - בידידות, עם הרבה כאב, עם הרבה דמעות - ודרכנו נפרדות.. ממש לא כמו בשיר. ועכשיו אנחנו מדברים עדיין מדי פעם בטלפון - היא עסוקה, אני עסוק ואנחנו מעמידים פנים שאין לנו זמן להתמודד עם זה.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

אני חושב שהחג זו הזדמנות נהדרת לשלוח הודעת שנה טובה - לפתוח מחדש קשרים שנסגרו, מסיבה כזו או אחרת, ולהתחיל דף חדש.. שלחתי הודעות ברמה אישית, לא הודעת תפוצת נאט"ו כמו שהרבה אנשים אוהבים לעשות. וקיבלתי תגובות חמות.

בחורות שנעלמו לי מהחיים לפני שנים חזרו בשניות - ועכשיו אני מארגן מתי אני פוגש את מי..

חברים - שתהיה שנה טובה, מוצלחת, מלאת חוויות, הצלחות ואהבה!

פגישה 9 עם תומר - פאבים זה קשה!

יצאנו לתרגל עם תומר - ברחוב התחממנו קצת עם כמה בחורות, נורא מצחיק שבמהלך החימום כמעט קיבלתי טלפון, אבל היה חשוב לי גם לתת את הזמן למטרת הפגישה שלנו, אז פשוט איחלתי לבחורה אחלה ערב והמשכנו. על יאן עבר יום נוראי בעבודה, ואני עם דלקת בגרון על אנטיביוטיקה - ואנחנו הולכים לתרגל בפאבים.

נורא מצחיק שברחוב, שכל אחת עם איזשהו יעד להגיע אליו, הרבה יותר קל להתחיל עם בחורה מאשר בפיק-אפ בר, שבחורה יושבת שם כדי שיתחילו איתה! פרדוקס מדהים, אבל וואלה, זה נכון - ברחוב כשאני עוצר בחורה, אני בעצם נמדד בעד עצמי - אני עצרתי אותה, אני דיברתי איתה, אני לא משווה לבחורים אחרים. בפאב זה לא ככה! בפאב אני מושווה לכל אלו שהתחילו איתה, ואני צריך להיות אחר ושונה מהם, טוב יותר - ומה שעוד יותר קשה, אני מושווה לכל הבחורים שעוד לא התחילה איתם! כלומר לדמיון שלה לגבי שאר הערב.

אכן סצנת הפאבים קשה יותר, התחלנו שם עם כמה קבוצות של בחורות - עם מעט מאד הצלחה, לא היתה שיחה שנסגרה בצורה רעה, אבל גם לא סגרנו אף אחת. מבחינת אלתור הייתי פשוט נוראי - אני מניח שהמחלה השפיעה עליי. שכבר באתי לסגור בחורה, היא אמרה שהיא יוצאת עם מישהו - אז אמרתי לה שמגניב - יש מישהו שהיא תוכל לספר לו עליי - היא צחקה ואמרה תודה. המשכנו..

מצאתי טכניקה נורא נחמדה - מבוססת על מאמר של דן אריאלי - שאומר שאפשר להטות בחירה של בן אדם ברגע ששמים שתי אפשרויות דומות עם הבדל מזערי, כלומר: נניח שעכשיו אני ויאן שקולים מבחינת מראה והתנהגות, וקשה לבחור בינינו כי באמת אין ממש מדד השוואה הוגן. כלומר 50% לי ו50% לו - מאוזן לגמרי.

עכשיו נניח שנשים אופציה שלישית, שדומה מאד לי, אך פחות טובה במעט - עכשיו פתאום אפשר לפחות להשוות ביני ולבין האופציה השלישית - ואני מוביל בצורה ברורה, אז אני אהיה הבחירה המועדפת, למרות שהאופציה השלישית בכלל לא נבחרה, היא נמצאת שם רק כדי להטות את הבחירה.

טוב, נראה לי שאני מסבך מדי... אבל אם הצלחתם להבין את זה, נסו להטות את הבחירה החברתית - ספרו איך היה.. בהצלחה!

שאת אומרת לא, למה את מתכוונת?

אני ויאן יצאנו עם אלכס ועם איזו יזיזה לשעבר של יאן בשם חן. אני ואלכס הגענו קודם - אני כבר קידמתי מגע, והתנשקנו עד שיאן וחן הגיעו. אלכס סיפרה לי שהיא יצאה עם שני בחורים, שלא התלהבה מהם, אבל לאחד מהם היא נותנת צ'אנס למרות שהוא לא ממש בטעם שלה. שאלתי אותה מה הטעם שלה, והיא אמרה שהיא לא ממש יודעת, פשוט אין בו שום דבר מיוחד - בתרגום חופשי: הוא לא אחר ושונה. בזמן שהיא מספרת לי על שני הבחורים מדי פעם התנשקנו.

שיאן וחן הגיעו התיישבנו יחד, שליידנו יש זוג מבוגרים שכבר התחלתי לדבר איתם לפני כן. חן אמרה ליאן לפני כן שלא מתאים לה המצב של היזיזות והיא מעדיפה שהם יהיו ידידים, ויאן אישר והתנהג בצורת "אם ידידים, אז עד הסוף - לא נוגע בך!" ואכן כל הערב הוא התנהג אליה בצורה הכי קרה בעולם.

יאן העיר לי שאיכשהו בניתי לעצמי ערך גבוה בלי שבכלל נראה שאני מנסה - אני פשוט הייתי אמיתי יותר. אחת הבעיות שנוצרו היא חוסר מיקוד שלי.. אני נוגע באלכס, ומדבר עם חן, ויאן. התחלתי לדבר בצורה קצת יותר עמוקה עם חן, ראיתי שעובר עליה משהו, היא סיפרה לי שהיא עשתה טעות והתחילה לצאת עם חבר טוב, שאלתי מי זה? והיא ענתה "זה שיושב ליידי" - אז שאלתי אותה על העניין - היא אמרה שהיא לא רוצה לספר כי כל מה שהיא תגיד יעבור אליו מחר בבוקר, אמרתי לה שאני טיפוס בלי סודות - אני לא אחכה לבוקר, אני אתקשר ברגע שנסיים.

בשלב מסוים אמרתי לאלכס: "את באה לישון אצלי?" תוך כדי שאני נוגע לה ברגע בצורה קצת יותר חזקה. היא אמרה שאין לה כוח, ומחר יש לה סידורים.. ואני אמרתי: "איזה עוד תירוצים יש לך? מתי תסגרי על עצמך ומה שאת רוצה?". היא: "אתה צודק". הפסקתי לגעת בה - דיברתי עם חן. יאן גר בעיר של אלכס, אז אמרתי מול כולם: "אולי תוכל לקחת את אלכס הביתה גם?". מעין עונש על חוסר החלטיות, היא נתקפה בהלה, הסתכלה עליי ואני עליה ואז היא באה אליי: "חשבתי שיהיה לי קצת יותר זמן איתך", ואני עניתי: "אז מה את רוצה?".

אמרתי ליאן שאני כבר אקח אותה הביתה, ואיחלתי לו ולחן אחלה ערב - נסענו הביתה, בזמן הזה היא נפתחה לגמרי וסיפרה לי על כל מה שעובר עליה בחיים. הגענו אליה, היא התקרבה, אני שאלתי: "את רוצה נשיקה?", היא: "אני לא מתנגדת", אני התעצבני קצת: "זו היתה שאלה של כן או לא - תתחילי להביע מה שאת רוצה - את רוצה להיות איתי אבל לא לבוא אליי, את לא יודעת בשיט מה את רוצה מעצמך.." היא: "טוב, אז כן!", נישקתי אותה, היתה נשיקה גרועה - ברמות!

אמרתי לה שתתמסר לנשיקה - שתהיה ברגע, ולא תברח לאיפה שהראש שלה מושך. היא נישקה אותי - היתה נשיקה מצוינת, התחלתי לגעת בה, היא חסמה אותי - ואמרה "לא, תפסיק", הפסקתי.. היא: "למה הפסקת לנשק אותי?" אני נכנסתי למעין סרט... היא אמרה לי להפסיק בצורה מפורשת, אבל הייתי צריך להסיק שהיא מתכוונת "תפסיק לגעת, לא לנשק?" - מגיל מאד קטן לימדו אותי שבחורה אומרת לא אז היא מתכוונת ללא, והנה בחורה שאומרת לא, ומתכוונת ל"יותר לאט".

נתתי לה נשיקה בלחי, ואמרתי לה לילה טוב, היא רצתה להמשיך להתנשק, אני כבר שיניתי הילוך באוטו וכיוונתי הביתה. ראיתי שזה מדרון חלקלק שם - לא רציתי שהיא תתעורר בבוקר ותצטער על מה שקרה - אז החלטתי ללכת הביתה.

בנות, בקשה מכן: אני מאד מכבד מה שאתן אומרות - אז אנא התכוונו למה שאתן אומרות! אני לא מתכוון לנצל אף בחורה בתהליך - מטרתי היא לעשות טוב לבנות - ועל ידי כך גם להיות מאושר יותר בעצמי. אני לא רוצה להיות אמן פיק-אפ שיכול להפעיל מניפולציות על בנות ולהכניס אותן למיטה. אני רוצה להיות אמן חיזור, לגרום לבחורה להתמסר אליי כי מדהים לה איתי.

מניפולציות של בנות

אני ויאן התחלנו לצאת עם אותה בחורה - באופן מקרי! לא ממש תכננו את זה. אבל כיוון שאנחנו מדברים בערך פעמיים ביום לעדכון, עלינו על זה די מהר.. הוא שאל: "לפנות את הדרך?" ואני עניתי: "לא, תחרות זה דבר בריא, אם הולך לך - שלך. אם הולך לי - שלי."

הדייט שלי איתה

ביום שבת אני התקשרתי, ואני פותח בצורה מאד אבסולוטית, בכלל מאז שחזרתי מחו"ל יש לי ביטחון מאד גבוה - שיחת הטלפון:

אני: אהלן, אז אני מבין שמידת הרצינות שלי נמדדת אצלך בכמה מהר אני אתקשר - מספיק מהר?

היא: (צוחקת, מבודרת) וואי, מרשים, אני אסביר לך, פשוט יש אחד (יאן) שהתקשר ארבעה ימים אחרי שקיבל את המספר, נראה לי קצת לא לעניין החוסר רצינות הזה..

אני: טוב, אז עכשיו מה מידת הרצינות שלך?

היא: מה זאת אומרת?

אני: אני מגיע אליך עוד 27 דקות, תהיי מוכנה..

היא: (נלחצת) מה? עוד לא התקלחתי? לא קבענו מראש - אתה לא יכול לעשות דבר כזה.

אני: 26 דקות..

היא: טוב, תגיע עוד חצי שעה.

אני: מה הכתובת?

היא: אתה נכנס להרצליה, פונה ימינה........

אני: שאלתי מה הכתובת, אני לא מבקש הוראות הכוונה.

היא: ------, הרצליה.

אני: תתלבשי יפה, ושימי את הבושם שאני אוהב.

היא: איזה בושם?

אני: שאני אוהב.. יאללה, אני בדרך, כנסי להתקלח.

הגעתי אליה - היא באה לבושה בשמלה יפה, גדולה עליה בכמה מידות, אבל יפה מאד. היא לא בקטע של פאבים, ואני אמרתי לה שאני לא בקטע של דייט בית קפה, אז החלטנו לקנות דברים מהסופר וליסוע לקיסריה - כל פעם שהחזקתי לה את היד היא העירה שזה מוקדם מדי - התעלמתי בעדינות.

דיברנו בדרך, היה נחמד, די נפתחנו. היא קלטה שלט בדרך "החתונה של אורלי ומיקה" - כאן הערתי שזה מדהים איך בחורות קולטות דברים שקשורים לחתונה ממרחק של קילומטרים, בעוד היא לא שמה לב למכוניות שהיו מטר מהאוטו שלי. הגענו לקיסריה, והיתה במצודה חתונה של שתי לסביות, אחרות! אז אמרתי לשומר: "אתה בא, ניכנס ביחד, נתפוס איזה שתי לסביות ונמיר אותן?", לירון כמובן הרביצה לי קצת (סימן חיובי לגמרי).

במהלך הערב הלכתי לשירותים, שיצאתי מהשירותים באתי לנשק אותה, היא זרמה, אבל לא הייתי במוזה, אז סתם נישקתי אותה בפה נשיקת עקיצה - מעין טעימה למה היא מפסידה. אמרתי לה שצריך לחזור - חזרנו, רציתי לנשק אותה, היא נישקה אותי על אותו משקל של הנשיקה שנתתי לה שעה לפני כן.. התבאסתי! והלכתי הביתה :)

אחרי הדייט - התחרות מול יאן

יאן קבע איתה לתאטרון כבר מלפני שבוע, אבל לא ראיתי אותה מאז הדייט שלנו, אז התקשרתי היום:

אני: "יוצאים היום?"

היא: "תקשיב, אתה ממש נחמד, ואני אוהבת איך שאתה נראה (וואו, כמה עשה לי את זה לשמוע אותה אומרת את זה), אבל יש לי שני סמינרים להגיש שבוע הבא, ואני חייבת ללמוד.."

אני: "וואי, תראי, לא רוצה לנהל קשר בטלפון, מעדיף לראות אותך - "

היא: "תשמע, כל האינטרקציה איתך נורא מלחיצה - אתה מחזר וזה כיף, אבל מלחיץ."

אני: "אז את צריכה ללמוד, או שאת פשוט לא רוצה לראות אותי?"

היא: "אני חייבת ללמוד" (שקרנית!)

אני: "טוב, אני אתן לך את הספייס שלך ללמוד, תצליחי, דברי איתי סופשבוע"

היא: "טוב, נשיקות"

אני: "אל תחליצי אותי.. לחיצת יד!"

היא צוחקת...

אני: "ביי מותק, בהצלחה בלימודים.."

והיא יוצאת עם יאן בערב - גורם לי להשליך על כל הבחורות כמה הן משקרות. אני לא חושב שכל בחורה משקרת, אבל פשוט תחושת ה"רגשי" שהיא עשתה לי על זה שאני מפריע לה בלימודים - פשוט מדהים.

לפחות אני מרגיש בנוח גם לצאת עם אחרות ככה.