פגישה ראשונה - גרסה לא מצונזרת

סרטון שראיתי לפני כמה שנים - ואיפשהו כמה פגישות ראשונות שהיו לי מזכירות אותו מאד.. מה זה אומר עליי? מה זה אומר על הבנות שאני יוצא איתן? מחשבות..

תנסו בפעם הראשונה לראות את זה בלי ווליום ולהגביר רק בפעם השניה שאתם רואים :)

פרישה

... מאיפה מגיעות לעזאזל המחשבות על פרישה מהתחום? בסופו של דבר התחום סיפק לי ים של הנאה ועניין במהלך ה8 חודשים האחרונים. קשה למדוד כמה השתפרתי - פעם פחדתי מבחורות, פחדתי ממה להגיד ליידן, מאיך גברים אחרים יראו אותי, ממה חברים שלי יגידו.. הייתי פשוט מבוהל מלהיות עם בחורה. אם הייתי עם מישהי, איך חברים שלי יראו אותה, כאילו היא מסמלת איזשהו פרס שהשגתי.. פחות היה חשוב לי שאני נהנה איתה כמו שהיה חשוב לי שאחרים יראו שהיא "וואו" - כאילו כל אחת שמסתובבת איתי, היא כרטיס הביקור שלי. 

מצחיק קצת לכתוב את זה עכשיו - אפשר לאמר שנעשתי קצת יותר אנוכי, אני מתחיל עם בחורות בלי שום רצון להשיג את מספר הטלפון שלהן, או סטוץ, או מערכת יחסים כלשהי - אלא סתם כי בא לי לדבר. אולי זה לא נכון לאמר אני מתחיל עם בחורות.. יותר נכון להגיד: אני מתחיל לדבר עם בחורות, לפעמים אגב אני מתחיל לדבר עם גברים גם - מצטער בנות, אבל מבחינה סטטיסטית, אנחנו יותר מעניינים מכן - אפילו שאנחנו מדברים עליכן. מה ההבדל? אני לא מחפש ליצור את המשיכה הזו.. לפעמים זה קורה טבעית, לפעמים זה קורה מלאכותית ולרוב - זה לא קורה!

אז למה לפרוש?

הלחץ הזה של "לצאת לתרגל" ושל "להשיג טלפונים" וכו' - לא מתאים לי! לא רוצה להפוך את זה למסע קרב. באתי ללמוד ולהנות, למדתי ונהנתי. אני אמשיך להתחיל עם בחורות, אני נהנה מחברת בנות - ואמשיך להנות מחברתן. אני בכל זאת אפסיק להיות מתודי בעניין - כלומר לצאת עם מטרת ברורה של "לתרגל". מספיק לי להכיר בחורה אחת בערב, בהנחה שלא התחלתי את הערב עם אחת שאני כבר מכיר.

משחק פנימי

כל התחום תרם לי רבות גם לאישיות, אני מעריך את עצמי יותר - אני אסרטיבי יותר בעבודה ועם חברים. אני פחות מרצה אחרים ויותר מרצה את עצמי. אם פעם הייתי מנסה לרקוד על כמה חתונות, העיקר שאף אחד לא יפגע ממני. היום אני בוחר עם מי להיות ומתי להיות - אם מישהו נפגע, חבל! אני לא מתכוון לפגוע, אבל גם לא מתכוון להיפגע כדי לא לפגוע.

אני חושב שאפשר לראות את ההשלכות על האישיות שלי בעיקר בהתנהגות עם המשפחה. יש לי משפחה די גדולה, עוטפת וחונקת באהבה - מאד קל לשכוח מה אני רוצה שיש כל כך הרבה דמויות קרובות שמדרבנות את הרצונות שלהן - אבל אני מצליח בצורה טובה להשמיע את הקול שלי, ומקשיב לאנשים שחשוב לי לשמוע (האחיינים שלי). אני חושב שהמון דמויות במשפחה שלי נפגעו לא מעט מההתפתחות שלי - למדו לשמוע ממני: "אני עסוק כרגע", "לא אספיק היום" ועוד סוגי דחיות כאלו ואחרים.

מה הלאה?

חיזור זה חלק ממני, אני לא פורש מאומנות החיזור ובכך לא אחזר יותר - אני מחזר, אחרי הרבה פחות בחורות, הייתי רוצה לאמר שאולי כמעין פיצוי, אלו שאני כן אחזר אחריהן יקבלו יותר תשומת לב - אבל כנראה שזה לא נכון, הזמן יגיד.
לגבי ההליכות הארוכות ברחובות תל אביב - למדתי איפשהו להנות מזה, אולי אני אעשה את זה מדי פעם, בין החניה לפאב :). לגבי הפנייה לבנות בבארים - זה הפך להיות לחלק בלתי נפרד מערב בילוי שלי, לא רואה איך זה משתנה.
מה שכן ישתנה זו הגישה לעניין: חיזור זו לא עבודה יותר. זה לא משהו שאני משלם עליו (או כדי ללמוד אותו). זה לא משהו שאני עושה כיעד (לצאת כדי לחזר) - אלא משהו שאני עושה בדרך (לחזר כדי לזכות במישהי). זה לא משהו שאני מפנה בשבילו זמן - כמו שתומר הסביר בשיעור הראשון: עיקרון השמש, אני תמיד מפיץ אור.

תומר

תומר איפשהו הפך להיות חבר טוב, מקווה שהעניין לא יפגע בחברות שלנו - עברנו לא מעט ביחד, לפחות מהצד שלי. הוא תמך בי בתקופות מאד קשות, ודחף אותי בתקופות מאד טובות. יכאב לי מאד לאבד אותו כחבר. יש מעט מאד חברים שיבחרו להגיד לך את האמת הכואבת (והפוגעת לפעמים) בפנים, הרוב יבחרו לתת לך להמשיך להיות כמו שאתה, כדי שתמשיך לאהוב אותם, כי הם לא סומכים על עצמם שתמשיך לאהוב אותם. בעניין הזה אפילו רוב המשפחה שלי נופלת - וחשוב לי שיהיו לי אנשים כאלה בחיים שלי.

האם אני אחזור לזה? אני חושב שכן, בעוד שנה אולי..

אני מאחל לכל הקוראים הצלחה בתחום, בין אם זו פעם ראשונה שנכנסתם לבלוג, ובין אם אתם נמנים על הקוראים הקבועים. הבלוג הזה מכיל איפשהו את המודל הסטנדרטי מבחינת ההתפתחות של למידת שפת החיזור, אז הוא יכול ללוות אתכם לא רע. המון בהצלחה!

במרכז הבינ-תחומי

כמות הבחורות שמסתובבות פה, מדברות בכל שפה אפשרית, נו טוב, לא בדיוק, אבל כל שפה של מדינה מתפקדת.. כל הסביבה הזו פשוט צועקת פיק-אפ! הרבה.. הבחורות שיצא לי לדבר איתן פה נחמדות מאד, נגישות למדי, וכמה שהן כוסיות - לפעמים קשה לחשוב.

הגעתי למסקנה שאני צריך להתחיל לקדם עניינים פה. בתור התחלה, התחלתי פשוט ללכת ולזרוק מילה טובה.. מישהי אוכלת בדשא: בתאבון. מישהי מקפלת את הדברים: "איזה כיף לך שסיימת.." ומשהו קטן שלמדתי מיאן, אני מתיישב ללמוד תמיד ליד הבחורה הכי כוסית בספריה, לא פונה אליה בכלל.. אחרי כמה זמן אני קם, מקפל את הדברים שלי ואומר: "נהנתי לשתוק איתך, מחר שוב?", זה תמיד מעורר חיוך, ותמיד כל הבנות בספריה מסתכלות על זה. אגב, זה עובד מוצלח יותר באנגלית: I enjoyed the silence with you, so nice to finally have someone I can be quiet with.

מדהים איך המשפטים הקטנים האלו משדרים החוצה אנרגיה טובה שאחרים רוצים להיות חלק ממנה. אני גם מסתובב בבין תחומי עם משקפי שמש וחיוך, דברים שתורמים לפוזה של המקום :) - נראה לי שיש למקום המון פוטנציאל.

סטיילינג - מהפך

ביום שישי נפגשתי עם שמרת - הסטייליסטית שתומר ציוות אליי, שתעשה בי "מהפך" :). אני חייב להודות, קיבלתי את העניין של סטייליסיטית עם כמה חששות - אני אף פעם לא הייתי מרוצה מאיך שאני נראה, ועכשיו היא תתחיל להגיד לי ללבוש כובע כמו של מיסטרי או שעון בגודל של בזוקה - לא ממש מתאים לי כל הפיק-קוקינג הזה.

אז שלחתי לה די הרבה תמונות של איך אני מתלבש במצבים שונים, היא שלחה לי רשימת טיפים די מקיפה ומאד מלמדת! חלק מהחששות הוסרו - היא נורמלית! היא לא תלביש אותי במעיל עור שכתוב מאחורה באבנים נוצצות 1489 או משהו כזה! הגעתי לפגישה שלנו בH&M בעזריאלי - אגב קוראים יקרים, החנות נפתחת ב9:30, בסביבות 9:00 כבר אפשר לראות 50 בחורות מחכות בחוץ - זה המקום להתחיל עם בחורות! 

התחלנו בתהליך, אחרי שסגרנו רשימת קניות ותקציב בטלפון. היא דאגה לבחור דברים שלא יהיו קיצוניים מדי מבחינת שינוי סגנון, כלומר התלבשה על הסגנון שלי, ושיפרה איפה שצריך, קנינו נעליים, היא המליצה לי על טבעת או שרשרת. חשבתי גם על לקנות עניבה שחורה מגניבה - בסוף לא קניתי אותה באותו הזמן, אבל קרוב לודאי שאני אקנה אותה בפעם הבאה.

בסך הכל החוויה היתה ממש כייפית ולא טראומית בכלל (כמו שתיארתי לעצמי שתהיה), היא דאגה מאד לתקציב, יותר ממה שאני דאגתי איכשהו - לא ברור כל כך למה :). קניתי לעצמי נעליים, משקפיים, מספר מכנסיים וחולצות שיספיקו לי לפחות עד לשנה הבאה. לבשתי חלק מהדברים כבר שיצאתי מהחדר כושר לאחר כל התהליך. כחלק מתרגול האותנטיות, שאלתי כמה בחורות מה הן חושבות על הלבוש - כולן אמרו פה אחד ששיחקתי אותה בבחירה, הסברתי להן שזה לא אני - אולי צריך להיות גבול לאותנטיות?!

ללכת עם יאן ולהתחיל עם בחורות

אני ויאן יצאנו אתמול לטיילת בתל אביב. אנחנו כבר חודשיים סובלים מאיזשהן תקלות שאנחנו מתרגלים ביחד, והיה חשוב לי לנתח מאיפה זה נובע. השבוע תרגלתי עם תומר, והיה ממש סבבה, לא היתה חרדת גישה, ודי הצלחתי. אז למה שאני עם יאן פתאום אני משותק?

אני ויאן הפכנו לחברים קרובים עם הזמן, ואיפשהו למדנו להתווכח אחד עם השני על כל שטות. נראה לי שזה קשור - שנינו כל כך מחפשים להצטדק, שמעדיפים להישאר בלי לעשות כלום מאשר לטעות. הלכנו בטיילת, יאן ראה בחורה כוסית, אני הסתכלתי וקלטתי שהיא לומדת איתי, קראתי לה - התחלנו לדבר, נראה שהיא נדלקה עליו בזמן שאני דיברתי איתה - אבל הוא לא קידם יותר מדי. אולי כדי לא לטעות?

המשכנו ללכת, ראינו כל כך הרבה בנות, ואף אחד מאיתנו לא ניגש לאף אחת. זה היה פשוט עצוב. הלכנו לדרינק במייק'ס פלייס, ראינו שתי בחורות בלונדיניות יושבות לבד על הבאר. אמרתי ליאן: "אתה ניגש אליהן, כל הדרינקים שלך עליי", יאן אמר לי: "אתה מביא אותן לפה, כל הדרינקים שלך ושלהן עליי" - קמתי, וקפאתי. אחרי שהסברנו את כללי ההתערבות בצורה ברורה יותר, הוא קם, ניגש - הן היו פיניות, נחמדות - הוא חזר לבד. זכה בהתערבות - הרוויח שני דרינקים.

למה אני לא ניגשתי?!

הלכנו לראות את ההרצאה באינטרנט של אופיר ותומר. כל כך לא הייתי מרוכז בהרצאה, עניין אותי רק מה עובר עליי לעזאזל? איך אני נהייתי קפוא כל כך? יום לפני זה הייתי כוכב בארוחת ערב שהשתתפתי בה, כל השבוע לא יכלתי לשתוק שהייתי עם מישהי בחדר - מה פתאום עכשיו קפאתי?

אני חושב שיאן התחיל לסמל אצלי את מה שעיר הילדות שלי מסמלת לי - את ד' שמפחד לטעות, כי אח"כ אני אצטרך להתווכח איתו על איזושהי שטות באוטו, ומי יודע, אולי הוא ינצל את הטעות להשליך על הדיון הנוכחי. מוזר, הוא הבן אדם היחיד בקהילה ששינה את הסטטוס ככה. הרבה חברים ותיקים שלי מלפני שהתחלתי להתעסק בזה איפשהו למדו לחיות עם זה שאני טועה, אני לא מרצה אותם יותר ולמדו לאהוב אותי ככה - הרבה יותר.

אגו

אחרי חודשיים בערך שלא תרגלתי עם תומר לבד, נפגשנו.. הרבה קרה בחודשיים האלו, מצד אחד אני כבר לא יוצא על מנת לתרגל אינטרקציות עם בחורות באופן יזום. אבל מצד שני אני מתרגל המון אינטרקציות בצורה שוטפת, בלי בכלל להשים לב שאני עושה את זה. התחלתי להרגיש שזהו - אני מבין את העניין. אבל מבחינת תוצאות בשטח, אני לא ממש משיג טלפונים - אם להיות כנה, טלפונים לא ממש מעניינים אותי. אני יותר בקטע של היכרות מיידית - ואם לא זורם בחצי שעה הראשונה, אז למה לי לקחת טלפון?

תומר שמע את זה ממני, והחליט שהאגו שלי מנופח משהו, אז החליט להעביר אותי את טיפול הזן: אני חזק, גדול, יכול, וכו' וכו'. במקביל, "מאפר באתי ולאפר אשוב" - אני יכול למות בשניה, אני כלום. הסברתי לתומר שאין מצב שאנחנו מתרגלים בישיבה, כי אני אקפא למוות, היה ממש קר. הוא שאל אם אני במצב לתרגל בכלל, אמרתי לו שלא ממש, אבל אחרי חודשיים, אני חייב מתישהו לעשות את זה, and now it is as good time as any. אני מסוגל לעבד את המצב רוח שלי ולסובב אותו לטובת העניין.

הצבתי מטרה: דייט מיידי. הצבתי אמצעים: להתחמם קצת, ואז להתחיל לרוץ למטרה. אחרי חישוב מאד לא חביב, הגענו ל15 בחורות שאני צריך להתחיל איתן כדי להשיג את המטרה. התחלנו ללכת.. עצרתי מישהי, נגעתי לה בכתף, שאלתי אותה: "מה קורה?" - תוך כדי שאני אומר את זה הבנתי כמה שכחתי את הבסיס: ממתי נוגעים לפני שמדברים? ממתי שואלים שאלה? מה נסגר איתי?

המשכתי, עצרתי מישהי, והפה שלי שתק.. תומר זרק לי: "DM, אותנטיות", המשכתי, עצרתי מישהי שצילמה משהו..

אני: "וואי, אני גם רוצה תמונה."

היא: "לא, אני מחכה פה למישהו."

אני: "בטח לחבר, איך את מפספסת הזדמנות איתי ככה.."

היא: "כן, מתנצלת.."

אני: "אני ד'."

היא: "אני נינה"

אני: "שיהיה בהצלחה.. ואם לא ילך, אני אמצא אותך כבר"

היא: "תודה.." (כולה מחוייכת)

ראיתי מישהי יושבת בתחנת אוטובוס, רציתי להתיישב ליידה, אבל שני זקנים תפסו לי את המקום שממש הגעתי, ונו, כבוד לזקנים לפני הרצון שלי להתחיל עם מישהי. היא הקשיבה למוזיקה בנגן שלה - אז אמרתי לה שתוריד את האוזניות, אמרתי לה שממש רציתי לשבת ליידה, אבל תפסו לי את המקום. היא אמרה: "חבל". שאלתי מה היא שומעת, היא אמרה מוזיקה, אני עניתי: "באמת? חשבתי שאת מקשיבה לחדשות מסומליה.". היא הבינה שהיא יצאה קצת מפגרת ונתנה לי להקשיב למה שהיא שומעת. הבנתי שיותר מדי לא יצא מזה, אז אמרתי לה שיהיה לה אחלה ערב, והמשכתי הלאה.

עצרתי מישהי, ושוב שאלתי: "לאן זה?", היא לא התחפפה, אבל אמרה לי שלא מתאים לה כרגע - תומר העיר לי שאני עומד קרוב מדי. ואני חייב להפסיק עם זה - השפת גוף שלי בעייתית. חשבתי לעצמי: נו בטח! אני בזמן האחרון קרוב מדי לכל בחורה שאני איתה, איך פתאום אני אמור להתרגל לשמור מרחק? אבל אני חייב בכל זאת להתרגל לזה.

תומר היה צריך ללכת לחתום על איזשהו מסמך, בינתיים ניגשתי לשתי בחורות שישבו בבית קפה..

אני: "ראיתי אתכן מחייכות, וחשבתי לעצמי שבא לי גם.. אני אשב איתכן?"

ט': "אנחנו לא ראינו אחת את השניה המון זמן, אז..."

אני: "הא, אתן חברות מהלימודים, ומאז שנגמר אתן כבר לא נפגשות כמו פעם - קטע כזה של פעם בחודשיים.. בדיוק גם את עברת לתל אביב.. הבנתי.."

ס': "לא מהלימודים, מהגן.."

אני: "באמת? אתן לא נראות מאותה עיר, את בטח מהוד השרון.. את נראית דווקא תל אביבית אותנטית - מהבודדות שנולדו פה.. איך הייתן באותו גן?"

ט': "הוד השרון? אני? לא חושבת.."

אני (בזמן שתומר מצטרף): "הא סליחה, עכשיו לפי הטון שאמרת הוד השרון, זה נראה יותר הרצליה.."

ט': "גם לא.."

אני: "נו טוב, כפר שמריהו.. אותו דבר, די לריב על פוזה.."

תומר התיישב, וגם אני - התחלנו לשוחח איתן, הצגתי את עצמי ואותן (בניחוש) לתומר, הן צחקו, היה די מצחיק. בשלב מסוים לזו שרציתי היה טלפון, אז דיברתי עם ט' במקום עם תומר (וכאן הטעות שלי! - תומר, עליתי על זה!), בזמן הזה ט' השתלטה על הזמן שלי, ותומר הניח (בצדק) שאני מעוניין בה. שס' סיימה את השיחה, תומר דאג להמשיך לתת לי זמן לדבר עם ט' ובודד את ס'. האמת שדי זרמתי עם זה, כי גם ט' היתה ממש חמודה.

בשלב מסוים ראיתי טבעת נישואים באצבע המתאימה.. לא יכלתי להתעלם מזה, אז אמרתי: "את נשואה?", היא אמרה שלא אבל היא גרה עם החבר. שידרתי לתומר שהגיע זמן ללכת - דייט מיידי מאפן יצא לי, התברברתי בדרך למטרה.

המשכנו ללכת, ואז תומר שאל: "מה הסיכוי של10 מ10 יהיה חבר? זה לא הגיוני, מה אתה עושה לא בסדר?", אני כבר מספיק מוצלח כדי לעלות על זה לבד, הבנתי שאני מפגין משיכה כלפי הבחורה הרבה לפני שאני נותן לה צ'אנס להימשך אליי.

ראיתי מישהי בלונדינית, רוסיה, לבושה כמו רוסיה, הזכירה לי המון בנות שלמדתי איתן. ביקשתי ממנה לעצור, היא המשיכה, המשכתי לבקש.. שאלתי: "למה את לא עוצרת?", היא אמרה: "למה שאני אעצור?", זה העלה בי כל כך הרבה חרדות ילדות כאלו ואחרות - זה שבר אותי, וזה סוף המפגש. הייתי חייב לתקן את החוויה - להזכיר לעצמי עד כמה אני שווה.

בחור ניגש אליי ושאל באנגלית אם אני יודע איפה יש באיזור פאבים, הסברתי לו את הכיוון, והבנתי שמדובר בקבוצת חילופי סטודנטים (וסטודנטיות) מארה"ב, אמרתי להם שאני מת להצטרף אליהם להיזכר בימים בהם הייתי סטודנט.. אחת הבחורות בקבוצה סימנה לי להצטרף, הלכה לכיווני לחיבוק, אז הרמתי אותה באויר, נישקתי אותה קלות.. לא ממש רציתי ללכת איתם, רציתי יותר לדעת שאני יכול ללכת איתם - שאני לא מיותר להם.

הלכתי הביתה בראש כבד במיוחד - מצחיק שתרגול די כייפי הוציא ממני המון שיט שהצטבר - בעבודה, בלימודים, בבית, בכל תחום. מדהים איך אינטרקציה בסיסית עם בחורות יכולה להוציא את כל הבלאגן שמסתובב לי בראש ולהשאיר אותי נקי יום אחרי.

למה הולך לי עם תיירות?

קובי, תלמיד נוסף של תומר, התחיל עם שתי בחורות אוקראיניות שנראות מצויין, קצת מבוגרות, ושאל מי רוצה להצטרף אליו לדאבל דייט - קפצתי על ההזדמנות כמובן - אני זוכר שפעם הייתי מסתובב עם תיירות פעם בשבוע לפחות, וחסר לי קצת העניין הזה. 

אז הגעתי, ותודה רבה קובי, הן מבינות אנגלית ועברית כמו שאני מבין רוסית ואוקראינית - מה בדיוק אני אמור לעשות איתן? נזכרתי שאפשר לתקשר בכל מיני דרכים - הורדתי את רמת האנגלית שלי לרמה הניאנדרטלית: me D, me man, you woman, you not intiligento - וכמובן, ירדתי עליהן לא מעט על זה שהרוסית שלי יותר מוצלחת מהאנגלית שלהן.

אחרי סיור ביפו, נסענו לנמל תל אביב, שם אני מרגיש קצת יותר בבית - הלכנו למופע ג'ז בשבלול, חשבתי שזה רעיון מוצלח, ככה לא נהיה חייבים לדבר, וקובי לא יצטרך להיות מתורגמן כל הערב. בשלב מסוים יצאתי לעשן והן הצטרפו. האחת שקובי בחר בשבילי (הוא כבר חילק מראש את השלל, לדעתי שלי היתה מוצלחת יותר, אז כמו שנאמר, על טעם וריח לא מתווכחים), נטלי, התחילה להראות לי תמונות של המשפחה שלה, של העיר שלה וכל מיני טיולים שהיא עשתה, היו שם גם תמונות שלה חצי ערומה, היא הרגישה די בנוח עם זה, צחקתי על כל התמונות, אז כמובן שצחקנו גם על התמונות סקס שלה.

חזרנו לשמוע עוד מוזיקה, וקובי רצה שנעבור אליו הביתה - אם להיות כנה, אני לא חשבתי שהן יסכימו, היה נראה שנטלי ממש בקטע של לשחק אותה קשה להשגה. אבל וואלה, הן זרמו עם הרעיון. קובי היה אחלה מארח והוציא אלכוהול, אני בתור מארח בדימוס, העלתי נושאי שיחה מצחיקים שלא ממש יכלתי לזרום איתם כי הכל היה ברוסית.. אבל היה נחמד - נטלי ביקשה שאני אעשה לה מופע סטריפטיז, אני ביקשתי ממנה שתפתה את אנה (הבחורה של קובי), והיה די מצחיק. בשלב מסוים יצאתי עם נטלי לעשן (ראה ערך בידוד), היא צחקה על איך שאנחנו מצליחים להבין אחד את השני למרות כל הפער - הבנתי שהיא בעניין, התקרבתי, ניסיתי לנשק, קיבלתי דחיה - הדלקתי סיגריה תוך כדי שאני תופס לה את האגן.

צחקנו על זה שהיא התלהבה מהנוף היפה, שבסה"כ היה מדובר בלילה חשוך.. היא הרביצה לי מכה קטנה (סימן התעניינות), אז קירבתי אותה אליי, מבט עמוק בעיניים,  ניסיתי לנשק וקיבלתי דחיה, הפעם גם עם חיוך.. אני חשבתי שהגיע הזמן לעשות ריחוק, אז סימנתי לה שנחזור פנימה, היא סימנה שהיא לא סיימה את הסיגריה והאמת שגם אני לא - ריחוק לא מחושב. שהיא סיימה את הסיגריה, היא התקרבה אליי ועקצה אותי בשפתיים (נשיקה לא רטובה). חזרנו פנימה.

מיד איך שחזרנו פנימה, אנה החליטה שהיא רוצה ללכת - כלומר שתיהן עכשיו הולכות - באסה!, אז ירדנו למטה, המשכתי להתבדח איתה על ריקודים וכו', בינתיים אנה וקובי כבר היו באוטו שלו, ועכשיו אני צריך לסיים דייט - מזמן לא סיימתי דייט ב"כלום".. הרמתי אותה על הידיים שלי לאוטו של קובי --- שמתי את הראש שלי על החזה שלה - העמדתי פנים שאני משליך אותה לתוך האוטו, ואז הורדתי אותה בעדינות.. היא הביאה לי עוד נשיקת עקיצה. ואולי נתראה שוב..

תובנות

חשבתי על זה, הולך לי הרבה יותר טוב עם תיירות, גם אם זה תיירות שנמצאות פה שנים, אז ניסיתי להבין למה? הנה המסקנה העיקרית: אני מניח כל מיני דברים על תיירת שגורמים לי להתנהג אחרת:

• אני מניח שתיירת לא מכירה כלום, אז אני באמת מנהל את העניינים - לאן הולכים, ומתי.
• אני מניח שתיירת לא מוגבלת בזמן (היא בחופש) - אז אני מתכנן את הדברים בצורה יותר אלסטית, מרחיב את גבולות הדייט.
• אני מניח שתיירת לא מכירה את התרבות שלי, אז אני מרגיש חופשי להיות מה שאני רוצה, במקרה הגרוע, אני אגיד לה שככה זה ישראלים. עד היום, תמיד יצא לי לדבר עם אנשים זרים באמצע הדייט, לעשות דברים מצחיקים ברחוב.. וזה תמיד עובד ותמיד כיף.
• אני תמיד אציע לתיירת בסוף הדייט לעבור למשקה אצלי בבית - ככה יצא לה לראות עוד אטרקציה בישראל.
• אני מניח שתיירת בחופש רוצה לעשות דברים חדשים - ואני משהו חדש בשבילה :)

בינתיים זה מה שעלה לי לראש, נשאלת השאלה, איך ליישם את הדברים האלו עבור מקומיות גם?

לסיום - שיר ברוסית שמאד קשור לתחום החיזור (והחיים בכלל):

הגדרת מטרות - נסיון ראשון

טוב, אחרי הסיכום של השנה הקודמת, התחלתי לחשוב על מטרות ואבני ציון דרך לשנת 2011. מבחינת day-game, אני מוצלח, אבל בכל מה שקשור למועדונים - ההצלחות שלי ממש טעונות שיפור, אז אין ספק שזוהי מטרה: אני מכיר מישהי במועדון - וזורם עד הסוף.

יש מספר בחורות שמכירות את הבלוג, יותר מדי אולי, יש כבר כאלו שמחפשות את עצמן בבלוג אחרי כל פעם שאני יוצא איתן - אז מטרה נוספת: להחזיר את הבלוג להיות אנונימי עבור בחורות חדשות שאני אכיר. אני אשמח להרחיב את המטרה הזו גם לגברים שאני מכיר, תלמידים של תומר כבר מזהים אותי בתור ד' מהבלוג, בוחרים לעצמם שמות בבלוג, זו לא מטרת הבלוג, המטרה היא שיפור עצמי שלי על ידי תיעוד - אז אשנה קצת את המטרה: אני הבעלים הבלעדיים של הבלוג - בלי הפרעות חוץ המשפיעות על מה שאני כותב.

בכל מה שנוגע למראה, נשקלתי אתמול אצל הרופאה הקבועה שלי, באפריל האחרון שהייתי אצלה הייתי 10 קילו פחות - מדהים מה שלגור בבית עם האוכל של אמא עושה.. אז מטרה חשובה: אני חוזר למשקל שהייתי בו באפריל. כדי לעשות את זה, אני אפרסם פה לוח דומה למד האוננות שהיה, רק עם המשקל הנוכחי שלי. ואם כבר בבריאות עסקנו: אני רוצה לרוץ מרתון.. פחות מעניין אותי הזמן בו אני ארוץ - רק היכולת לרוץ מרתון שלם.

אחד הדברים שתמיד יושבים לי מאחורי המוח (on the back of my mind) הוא שבחורה יוצאת איתי בגלל מה שאני - עובד בX, עושה Y, לומד Z - הסטטוס שלי גבוה, את זה תמיד ידעתי - וזה די פוגע לחשוב שמישהי איתי בגלל כל אלו. אז אני רוצה להצליח למשוך מישהי - בלי כל העטיפות, אני אשקר בכוונה תחילה לגבי מה אני עושה בחיים - עדיין לא חשבתי על זה עד הסוף - איך לצייר את עצמי כלוזר טוטלי - אבל אני מניח שהמוטיב הכללי מובן.

מטרת עיר הילדות: עד היום הצלחתי להתחיל רק עם אחת בעיר הילדות שלי - ולמרות שיש הצלחה של 100%, כלומר היחידה שהתחלתי איתה זרמה איתי לדייט, עדיין קשה לי מאד לגשת למישהי בעיר הזו. אני חייב לשנות את זה. מטרה נוספת: אני ניגש לאחת מתוך שבע בחורות שאני נתקל בהן בעיר הילדות שלי, בה אני גר גם היום. אגב, למי ששואל למה שבע? ככה!

מטרת הלימודים: אם כבר עסקנו בעיר בה אני גר, חשוב אולי לציין גם את הקמפוס בו אני לומד, גם שם לא בדיוק הצלחתי להראות יותר מדי תוצאות - למרות שאני נמצא בו די הרבה. אז מטרת הקמפוס: אני ניגש לבחורה אחת לפחות בכל פעם שאני נמצא בקמפוס.

מטרת האנרגיה: תופעה מעניינת, תרגול חיזור עם אנשים יכול להשפיע בשני אופנים מאד שונים וקיצוניים, או שיש ים אנרגיה לעשות כל דבר אחרי זה - ולרוב האנרגיה מבוזבזת בנסיונות לנתח את העניין למוות. או שהתרגול כל כך מתיש, שאחריו אני רוצה פשוט לישון ולא לעשות כלום. חשוב לי לנסח מטרה בעניין הזה - אני רוצה להיות קצת יותר מזוקק לגבי התחושות שאני מרגיש אחרי תרגול - על מנת שאני אוכל לנסח מטרה לזה.

מטרת האימון האישי: עוד תופעה מעניינת שקרתה לי לא מעט - אם אין עם מי להתאמן - אני לא מתאמן, זה קורה לי גם בחדר כושר, גם בלימודים, וכמובן גם בחיזור.. אני בדרך כלל הקטליזטור של החבורה, ברגע שיש חבורה - אז למה אני לא יכול להיות קטליזטור לעצמי? מטרה: אני מבלה פעם בשבוע ערב עם עצמי - יוצא לבד - אבל לאו דווקא נשאר לבד.

מטרת זיקוק אישי: קצת פחות קשור לחיזור, זו מטרה שכתובה גם במחברת שלי. ב2010 עברתי לא מעט חוויות רעות, פרצו לי לאוטו פעמיים, גנבו לי את היומן שלי פעמיים. המון דברים אישיים שלי נהרסו. תמיד חשבתי שכל הדברים האלו קורים בגלל חוסר איזון בחיים - החוסר איזון אצלי ברור, אני משקיע במטרות, לפעמים בלי שאני רוצה, רק מתוך דרייב של "אני אמרתי שאני אעשה", אני אלך למסיבה ההיא כי אמרתי שאני אלך, למרות שאני לא רציתי.

צעד ראשון בדרך: לפעול.. אני צריך לתרגל יותר :)

סיכום 2010, בחיזור, ובכלל

האמת שאני מנהל את עצמי במטרות לא רק בחיזור, אבל הבלוג מתמקד בחיזור, אז נראה מה היה לי בשנת 2010:

ינואר - זוגיות

אני גרתי עם בת זוג מקסימה, כייפית, וחיים שכל אחד היה חולם עליהם, עבודה, אוטו, בית שהוא מעין מוקד עליה לרגל של אנשים מכל העולם - אין ספק שהיה לי טוב. מבחינת מערכת היחסים, נמשכתי לאחרות, אבל לא עשיתי עם זה יותר מדי - היו כמה בנות שהתחילו איתי כשהדרכתי סלסה, אבל לא בגדתי - לפחות לא בארץ.

פברואר - חופש ותשוקה

נסעתי לחופשה בחו"ל, שם הכרתי כמה בנות, ועם אחת מהן אני עדיין בקשר היום, מעין אהבה קצרה שהייתי רוצה שתהפוך לארוכה. בחו"ל הרגשתי מיוחד, נחתתי בעיר באירופה בלי שום תוכנית פעולה, בלי כסף מקומי בכיס, ותוך יום היה לי לו"ז עמוס והייתי צריך לבחור על מה לוותר, על מי לוותר.

מרץ - תחילת הסוף

הזוגיות שהיתה לי התפרקה, החלפתי עבודה ועברתי למרכז. הכרתי את רנה, שאגב מוזכרת פה בבלוג בתור זו שהפריעה לסטוץ הראשון שלי. יצאנו כמה פעמים, אני הייתי NEEDY בטירוף כי לא היו לי חברים אחרים במרכז - אז היא פשוט התחילה לסנן. עד שאני שלחתי לה הודעה: "תעלמי לי מהחיים" בנקודת שבירה שלי - כאב לי יותר לשלוח את ההודעה מאשר לה כאב לקרוא אותה.

אפריל - סרט דוקומנטרי

קיבלתי הודעה מתומר, ואיכשהו התגלגל עניין הסרט הדוקומנטרי, שמחתי נורא להשתתף, נראה לי חוויתי מאד, ומלמד מאד, והכל בחינם! היו צילומים של יום אחד, שיצא מזה פיילוט של שלוש דקות, הצילומים היו מתישים, זה לא קל שצלם נדחף לי לחיים, ועוד דורש ממני להתנהג בצורה כזו או אחרת כדי שזה יהיה מתועד - הרי אין לו חודש לצלם ולחכות שאני ארגיש כמו שהוא רוצה שאני ארגיש - הוא צריך את זה מצולם, ועכשיו! הצילומים העלו בי תחושות כאב נשכחות מזמנים שאני כבר שכחתי מזמן.

מאי - אין סרט, מתחילים בכל זאת

הסרט לא אושר, והתחושות שהצילומים העלו כבר צפו, ואני הייתי לבד, ולא ראיתי סוף לעניין - אז אמרתי לתומר, מתחילים בכל זאת, למרות שאין סרט. היה מעניין לראות איך אני מנתח את ההתפתחות שהיתה לי עוד לפני שהתחלתי ללמוד אצלו. אין ספק שהיה לי יותר מזל משכל - בחורות באו אליי, אני לא ידעתי לגשת, אבל נראה לי נחמד להתחיל לדבר עם בחורות ברחוב. חוויה חדשה.

יוני - הסקת מסקנות

בזמן שניתחתי את ההתנהגות שלי בעבר עם נשים יחד עם תומר והנסיונות לאתר דפוסים ולהבין את המקור שלהם, התחלתי גם לפעול בצורה שונה, עם תוצאות די מרשימות - יצרתי גם תיעוד להצלחות בבלוג, ותיעוד לכשלונות - בבלוג! היו לי חוויות חדשות: להתחיל עם בחורה בפייסבוק, סטוץ, ללכת למסיבה ולהרגיש הכי לבד בעולם, פלייבק.. איפשהו אני מעדיף שלא להתמקד בהצלחות עם תיירות, כי את זה תמיד היה לי.

יולי - פיתוח אישיות

אין ספק שנושא החיזור הפך למשהו מרכזי בחיים שלי, השתפרתי פלאים, פירקתי כל אינטרקציה לגורמים וניתחתי איפה הצלחתי ואיפה לא. חיפשתי כל דרך חדשה להשתפר, ואף פעם לא ויתרתי על הזדמנות להתחיל עם בחורה. התוצאות היו מרשימות - בשלב הזה גם הכרתי את שרון, שהיא הקשר היותר ארוך שניהלתי בתקופת הלימוד הזו. 

אוגוסט - שיא

באוגוסט הייתי בתחילתו של קשר עם שרון, התחלתי עם בנות באופן שוטף, הכרתי המון אנשים חדשים - וטסתי לחו"ל, שם ללא ספק ההתנהגות שלי היה של אדם חדש - מצחיק לראות איך כל התדמית שהיתה לי לפני כן לא נפגעה, הייתי עדיין מקצועי מאד, רק שעכשיו, מקצועי וחופשי לעשות מה שאני רוצה, לפלרטט עם בנות זה לא חוסר מקצועיות. חזרתי מחו"ל כמו אל בתחום - בחורות עצרו אותי ברחוב - אני כבר התחלתי לסנן.

ספטמבר - נפילת מתח

חזרתי לגור עם ההורים, הקשר עם שרון הסתיים, לפתע התחלתי להרגיש איך כל מה שבניתי מתמוטט. הכל התנקז לסיבה אחת, שלא היתה לי שום שליטה עליה - כלומר המצב לא בר שינוי. מה אני יכול לעשות? חזרתי לעיר ילדות שלי, לחברי הילדות שלי, לחברות הילדות שלי - וניסיתי לעבוד עם מה שיש. היה קשה.

אוקטובר - ייאוש תחת שליטה

המצב התדרדר לו מהר, מדי. לא יכלתי לתפקד בתרגולים, במעט נקודות הזמן שהרגשתי טוב עם עצמי, פתחתי שיחות עם בנות, אבל כאילו דאגתי מראש שזה לא יצליח - כאילו שהפסקתי להיות מעוניין בהצלחות, רציתי להיכשל, כדי שתהיה לי היכולת לאמר שכל המצב שלי הוא בגללי ולא בגלל משהו שאני לא יכול לשלוט בו. נורא מצחיק ועצוב מה בן אדם מסוגל לעשות כדי להרגיש בשליטה.

נובמבר - התמודדות

אז המצב שלי לא אופטימלי, אפילו לא רצוי, ואם אני אגזים, המצב שלי ממש דחוי! אז מה? אני אפסיק לחיות עכשיו עד שזה ישתנה? זה לא ישתנה בקרוב.. הייתי חייב למצוא דרך להתמודד - להשים את הדיכאון שלי תחת בקרה, לתת לו זמן להיות שם, אבל לא יותר מדי. חזרתי לעשות דברים עם עצמי, פיתוח קול ופלייבק. התחלתי ללמוד תואר שני. ואלו הדברים היותר אמיתיים שרציתי לעשות, היה גם את העיסוק בשחמט, את התרגול עם חלק מחברי הקהילה, ועוד דברים שעשיתי יותר על מנת לעשות ופחות מזה שרציתי. בנובמבר ההצלחות שלי היו מועטות - אבל יחודיות, קיבלתי יכולת חדשה כזו של להיות משוחרר.

דצמבר - פנינו לאן?

עם מעט מאד זמן פנוי, בלי רצון אמיתי לגשת לבחורות,  אני שואל את עצמי מה אני עושה עם התחום הזה? שאני רוצה לגשת לבחורה, אני ניגש, אבל זה לא קורה כל יום, במקרה הטוב זה קורה פעם בשבוע - וחוסר תרגול מוביל לחוסר יכולת. האם באמת אני חייב להתחיל לפחות עם בחורה ביום כדי לשמור על יכולת חיזור? כן! כמו שאני רץ כל יום כדי לשמור על כושר ואנרגיה חיובית, אני צריך להתחיל עם בחורה אחת ביום כדי לשמור על כושר ואנרגיה חיובית - לא חובה שיהיה טלפון, או דייט, או משהו מזה - אבל חשוב לתרגל.

מטרות לשנה החדשה

השגתי במספר תקופות ב2010 את המטרות שהצבתי, וכמו שאומרים: be careful what you wish for, you might get it, אכן, זה לא היה כיף כל כך לתמרן בין מספר מערכות יחסים. המטרות שלי לשנה החדשה צריכות פשוטות וצנועות יותר, משהו כמו: לנהל קשר עם החיים המטורפים שאני חי במקביל - זה אתגר רציני מצד אחד, וצנוע מצד ההצלחות כלפי חוץ.

סילבסטר - פרדוקס הבחירה ומהות הבלוג

אזהרה: הפוסט הזה לא קשור ישירות לחיזור, אם ממש אחפש דרך לקשר את זה אז אולי דרך החשיבות של סגנון חיים. לכן חפירות פילוסופיות בנושאים של אנטרופוליה חברתית לא עושים לכם את זה - דלגו לפוסט אחר.

מוזר איך שאנחנו כאנשים חווים בחירה, עודף בחירה, וחוסר בחירה. בשבוע שלפני הסילבסטר שהיה שבוע די רגיל עבורי: עבודה, לימודים, חדר כושר, פיתוח קול, חברים, לפלייבק לא הלכתי - אני אפסיק עם זה בקרוב, אין לי זמן לתחביבים נוספים, אבל רגע, אני מתפזר... אז בשבוע הדי רגיל הזה היה הבדל מהותי אחד: "אז מה אתה עושה בסילבסטר?". נראה שאנשים תופסים מדעתי, אני מנסה להיזכר מתי שאלו אותי מה אני מתכנן לעשות בסילבסטר בעבר - ולא מצליח להיזכר שזה קרה אי פעם. 

השיא היה שאחת הבחורות הפופולריות יותר בעבודה יצאה איתי לארוחת צהרים, בדרך כלל אנחנו אוכלים פעם בשבוע/שבועיים יחד - זה כבר לא מרגש כל כך - אני לא מתכוון להתחיל עם מישהי שאני עובד איתה - אבל יש לה חברות! קצת, אבל יש. היא שאלה אותי ליד עוד כמה אנשים שאכלנו איתם: "אז מה אתה עושה יום שישי? אתה בטוח מכיר מסיבה טובה עם כל החברים שלך..", ואז קיבלתי את מוקד תשומת הלב, שבעה אנשים בשולחן מסתכלים עליי ומחכים לשמוע מה יצא לי מהפה.. הסברתי שאין לי משהו משוריין, וכנראה שאני אשב עם חברים באחד הבתים ואחגוג קצת. ואז התחיל דיון סוער בשולחן סביב כל העניין, "איזה באסה, באמת אין כבר מה לעשות בסילבסטר, מיצו את היום הזה לגמרי - עדיף להישאר בבית כבר", לפחות יצאתי בגישת הרוב. ניסיתי להחליף נושא לפוליטיקה - בכל זאת נושא קליל יותר, והצלחתי למשוך אחריי חלק מהשולחן לפחות.

כל העניין הזה גרם לי לחשוב, מה לעזאזל קורה ביום הזה? קיבלתי הזמנות ללא פחות משלושים מסיבות שונות, בבתים של אנשים, בפאבים, במועדונים, בנווה צדק, בגגות, בצפון, במרכז ובדרום, בהודעות SMS וכל צורת תקשורת שאפשר לחשוב עליה. כל העניין גורם לחשוב "במה לא בחרתי?" או לפחות פעם הייתי כזה. הכוונה היא שלא חשוב איפה אני אהיה, בראש שלי תמיד תסתובב המחשבה: "איפה אני לא נמצא?". חשוב לא לפספס אף חוויה, אם אפשר לסגור בערב אחד את כל מסיבות הסילבסטר בו זמנית, להיות בכל אחת רבע שעה, ואז לחוות כל אחת מהן - לא להפסיד כלום. כמו הגישה של להתחיל עם כל הבחורות בבאר, ככה אני יכול להגיד שלא פספסתי שום הזדמנות. הרצאה מעניינת בתחום:

עכשיו נשאלת השאלה, מה חשוב יותר בבחירת אירוע להיות בו:

א. היכולת לספר על העובדה שהייתי בו אחר כך לאנשים.

ב. העובדה שהייתי שם וזה אירוע שנהנתי בו.

עכשיו הרבה אנשים יגידו ששני הדברים, אבל לא! אני זוכר שחבר טוב שלי היה מספר לי על כל בחורה שהוא התחיל שיחה איתה ברחוב, וסיפר כמה היא כוסית וכמה היא מדהימה, ומה הוא עשה לכל אחת ואחת, ומתגאה בכל ההישגים שלו. אמרתי לו פעם: תחשוב טוב, מה אתה מעדיף? שתוכל להיות עם בר רפאלי והיא תהיה שלך, אבל לא תוכל לספר על זה בחיים לאף אחד או לא להיות איתה, אבל לספר לכולם שהיית איתה וכולם יאמינו? נורא יפה לראות אם אנחנו עושים דברים בגלל שאנחנו רוצים לעשות אותם או בגלל שאנחנו רוצים לספר שעשינו אותם.

אני מריץ את המבחן הזה בראש בכל פעם שאני נמצא לפני בחירה מהותית. זה ישמע קצת צבוע מצידי, הרי הכל מתועד בבלוג - אז איך אני יכול לטעון שאני לא מספר את הדברים? או שאולי אני מספר פה דברים שלא קרו ואני רוצה לספר שהיו? אבל למעט מספר אנשים, אף אחד לא מכיר אותי ויודע שהבלוג שייך לי, והבלוג הזה, לפחות שהתחלתי לכתוב אותו, היה לי יותר מעין יומן - היום אני מרגיש שהוא הפך להיות למסחרי יותר, אולי אני שואף להתחיל להדריך בתחום? 

קשה לדמיין כמה פעמים בזמן שאני כותב את הבלוג אני חושב לפרסם פה לינק לפייסבוק שלי, או אולי להשים פה תמונה ולסגור עניין - הרי אני די פתוח לגבי העובדה שאני כותב את הבלוג, אז למה לא פשוט להודיע לעולם - זה הבלוג שלי! אולי בשלב מסוים אני אעשה את זה.

inner game - נקודת השקפה שלי

תומר שלח לתפוצה שלו את הסרטון הזה, ורציתי להביע את דעתי בעניין. לי יש בלוג שמתעד את חווית הלימוד שלי, כלומר יש לי תיעוד עם תאריכים לגבי מתי היה לי טוב ומתי היה לי רע ומתי חל שיפור. אני גם בא עם רקע בקאוצ'ינג, ולפי דעתי המודעות שלי לא רעה, למרות שאין ספק שתמיד טובה נקודת מבט מבחוץ.

אכן, אני מסכים עם הדעה שכל התחלה עם תרבות הפיק-אפ נובעת באיזשהו אירוע מכונן, בשפה של קאוצ'רים זה נקרא "בום", משהו שמזעזע את השגרה ומכניס למצב חדש, ואיתו באים תחושות של תסכול, כאב, ועוד תחושות לא נעימות במיוחד. אגב, באירוע המכונן הזה, יחד עם התחושות הנלוות, יש שתי אפשרויות, האפשרות שהציגו בסרט היא של לגשת ללמוד משהו חדש כי לא עובד המצב הנוכחי. תמיד קיימת האפשרות לאמר: "הגעתי למצב הזה כי סטיתי מהשגרה שלי! אם הייתי נשאר בשגרה, לא הייתי מגיע למצב הזה." - הצדקת השגרה והנצחה שלה - פשוט מדהים איך זה עובד.

אבל לרגע נניח שכולנו חזקים ואכן פנינו לפיק-אפ, אני רק מבקש לזכור את האפשרות שזה קיים, כי תכף זה יחזור שוב. אז פנינו לעולם הפיק-אפ כמו שאופיר קורא לזה, קראנו, תרגלנו, אפילו נהיינו מוצלחים בזה, זה הופך למשהו שגרתי, שגרתי. רגע, אבל כבר היינו בשגרה אחרת, לא?!

אז בעצם מה שקרה הוא ששינינו את השגרה שלנו לשגרה טובה יותר, אבל עדיין שגרה, ואדם לא יכול לחיות בשגרה לאורך זמן - הוא צריך "בומ"ים מדי פעם. וה"בום" הנורא מכל, הוא הנצחה לשגרה - כי אז בעצם באה המחשבה שאופיר מדבר עליה של נידוי הפיק-אפ מהחיים: "רבאק, כבר לא כיף לי עם זה, וזה לוקח המון אנרגיה, אולי עדיף לחזור לשגרה הקודמת שלקחה פחות אנרגיה?" ואז אנשים מורידים קצת את הגז, ולמעשה עוצרים לגמרי - הייתי במצב הזה בספטמבר.

את כל הניתוח מצב אפשר לראות בתרשים הזה, שאגב, לקוח מסדנת מהות של הומניקשיין. הניתוח בתרשים מלא יותר, תכף נגיע לשם..

עכשיו הצעה מעניינת, מה שבעצם אופיר מנסה להגיד ב"לרדת מהפיק-אפ ולהתחיל בדרך משלך", זה בעצם להגיד: תהיה עצמך - רק ערני יותר, תדע להיות קשוב לעצמך, ולסביבה. רובנו נופלים בזה, יודעים להיות קשובים לסביבה בקושי. אני יודע שלקח לי שנים להיות קשוב לעצמי.

בן הציג את זה בצורה יפה מאד, תתחיל עם מי שאתה רוצה להתחיל איתה, ורק עם מי שאתה רוצה להתחיל איתה. תגיד לה מה שאתה רוצה להגיד לה, ורק מה שאתה רוצה להגיד לה. שמתם לב כמה פעמים הרצון שלי, שלנו, שלכם, חוזר בפוסט הזה. ואז נשאלת שאלת הקצה:

מה אני רוצה?

אני כבר לא בשלב שחשוב לי ההכרה בזה שאני טוב עם בנות, או בשלב שאני רוצה להשיג X מספרי טלפון בערב. לי חשוב להנות ברמה האישית, לדעת שאני יכול להיות עצמי ליד כל אחת, בלי להיכנס לאיזשהו אפקט עקב זה שהיא אמרה לי משהו או לחשוב על מה שאני אמרתי יותר מדי.

תרשים זרימה לויכוח - נלקח מפורום תפוז

הביצ'ית

השבוע חבר קרוב שלי חגג יומהולדת, הבחור לא בדיוק מוצלח עם בנות - מעולם לא ראיתי אותו ניגש לבחורה, ועכשיו שאני חושב על זה, מעולם לא ראיתי אותו עם מישהי. לא יודע למה, החלטתי להפוך אותו באותו הערב לוינג-מן שלי. לא יכול להיות מצב שחמישה גברים ישבו יחד בפאב, יטריפו את המקום, ולא אתחיל עם אף אחת..

ראיתי שתי בנות יושבות על הבאר, כבר קלטתי שהן הסתכלו לכיוון שלנו כמה פעמים, וקרצתי לאחת מהן, היא הורידה עיניים. אחרי שכנועים מסיביים מצידי ולחץ חברתי מאד רציני מהחברים שלו - הוא קם מהכסא, והלך איתי, נקרא לבחור ירון.

ירון: "אתה מדבר.."

אני: "אחי, יומהולדת שלך - יש לך שורת פתיחה מושלמת - מגיע לך כל מה שאתה רוצה היום, אני אישית הייתי מבקש את השמאלית, אבל יומהולדת שלך - אז בחירה שלך. יאללה, יהיו צחוקים, הן נראות לי מצחיקות לאללה"

ירון: "אין מצב שאני ניגש אליהן, אתה תיגש."

אני: "אני רוצה שאתה תיגש, אחר כך אני אגש לכל בחורה שתרצה במקום, אבל לשתי אלו, אתה תיגש!" - עדיין לא ברור לי למה אמרתי את זה, רציתי שהוא ישבור את הפחד גישה שלו, והדגמתי לו כבר שאין בעיה לדבר עם בנות - הן לא נושכות בדרך כלל.

ירון: "אני ארד עליך לגמרי אם אני ניגש"

אני: "אני חושב שאני אשרוד, ואחזיר לך בתורי.."

ירון (אליהן): "סליחה..." - אני חושב לעצמי שאני בקושי שמעתי אותו עם כל הרעש בפאב, הוא לא נתן שום סימן נוכחות, עמד מאחוריהן, ומקווה שהן תועילנה בטובן להשים לב שהוא שם ולהסתובב. ושוב... "סליחה?"

אני שמתי את היד על הכתף של אחת מהן כמעין "עשי סיבוב שניה.." שתראה שאנחנו פה מנסים לדבר איתה..

הן הסתובבו!!!

נקודה חשובה - מראה

ירון לא בדיוק בראד פיט, גם אני לא בדיוק בראד פיט, אבל אני בימינו מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי - ומשדר את זה החוצה. ירון צועק לסביבה "לא נוח לי עם עצמי" מבחינת שפת גוף וטון דיבור, במיוחד ליד בנות. אבל בנות לא מייחסות חשיבות כזו רצינית למראה - לכאורה, אז לא חשבתי שזה יהווה בעיה.

הן הסתכלו עלינו, ירון אמר: "טוב תראו, הבחור פה היה צריך שאני אבוא לדבר איתכם בשמו..." - אגב, משפט חזק ביותר. אחת הבנות, האחת שנראתה פחות טוב, קטעה אותו באמצע.. "אנחנו לסביות", אז אני זרקתי "וואלה? אנחנו הומואים, לא ידעתי שזה המקום.."

הביצ'ית: "אנחנו לא בקטע של לדבר איתכם"

ירון כבר כיוון את עצמו לכיוון החברה שלנו, אני נתקפתי עצבים - לא אמרנו שום דבר פוגעני, לא אמרנו שום דבר למעשה עדיין. היא הסתובבה בחזרה לבאר, נגעתי לה בכתף שתסתובב, היא אמרה: "אני לא אוהבת שנוגעים בי", חייכתי, הבנתי לאן נכנסתי - החלטתי להוציא עליה הכל באותנתיות:

"תקשיבי, בסך הכל לבחור יש יומהולדת, וחשבתי לתת לו הזדמנות לגשת לדבר עם בחורה אולי בפעם הראשונה שלו, אני לוקח עליי את הפדיחה שאיכשהו נפלנו עליך - אבל וואלה, בחורה כמוך, כבר ברור איך תגמרי.. הייתי מאחל לך את כל הרע שעבר על כל בחורה, אבל כנראה שכבר עברת את זה"

אז הסתכלתי על חברה שלה, שהיתה די נחמדה בסך הכל, לא בדיוק היה לה מקום לדבר איתנו בשיחה, אבל היא חייכה אלינו והיתה די חביבה. אמרתי לה: "בחרי את החברות שלך טוב יותר - חבל שאת תפסידי דברים בגללה"

חזרתי לחברה, הם שאלו אותי מה היה וכו', ירון אמר: "לא טעינו, הן לא שוות את זה" - אמרתי לו: "לחיים" - פשוט לא ידעתי איך להגיב אחרת. למרות כל שחרור הקיטור עליה, עדיין הייתי מהורהר, איך לעזאזל הגענו למצב כזה - זה מעבר לדחייה - זה חוסר נימוסים אנושי בסיסי.

הבחורות המשיכו להסתכל עלינו, האחת היותר נחמדה ניגשה אליי לבקש מצת, היא התנצלה ואמרה שפשוט עבר על חברה שלה יום חרא, ואני עכשיו הרסתי לה את יתר השבוע. הסתכלתי עליה: "טוב, עם אנרגיות כאלה היא זורקת לעולם, אין לה הרבה מה לצפות בחזרה". כל זה התחיל שיחה על רוחניות ואנרגיות והיא הפכה אותי למעין מיני גורו לתחומים שממש ממש אין לי קשר אליהם - פשוט הגיון בריא: תתנהג יפה לסביבה, והסביבה תתנהג יפה אליך! ואהבת לרעך כמוך.

בשלב הזה למרות שניהלנו שיחה נחמדה, ממש לא היה בא לי על אף אחת, נזכרתי בכל גישת הפמיניסטיות, חשבתי שאולי הביצ'ית אחת מהן, חשבתי שאולי תאשים אותי בהטרדה מינית כי נגעתי לה בכתף - בקיצור, דיברתי עם החמודה, אבל לא ממש הייתי נוכח בשיחה. אולי בגלל זה גם היא נשארה בשיחה - מעין ריקוד טנגו דפוק.

במשך עשר דקות ניהלנו שיחה, ואז היתה שתיקה לרגע, ואז היא אמרה לי: "טוב, אני צריכה לחזור אליה, אני מייבשת אותה כבר מלא זמן"

אני: "שיהיה לך אחלה ערב"

היא: "היה נעים להכיר.. אני דנה"

עכשיו זו הנקודה (המאוחרת מאד!) שהבנתי שהיא בקטע, והיא נראית טוב, והיא ממש מקסימה, אבל חברה שלה הורידה לי את החשק לגמרי. חשבתי לעצמי שביום אחר אם היא היתה בלי החברה הביצ'ית שלה הייתי בכיף זורם איתה - אבל היום, אני במצב מלחמה - לא רוצה בחורה ליידי, לא רוצה טלפון שלה, רוצה להיות עם החברים שלי שאני יכול לסמוך עליהן.

אמרתי: "דנה, ביום אחר הייתי מבקש את הטלפון שלך.."

דנה: "ביום אחר? והיום?"

אני: "עכשיו אני בסרט, חברה שלך ממש הכניסה אותי לMODE רע, לא מתאים לי לתת כל כך הרבה כוח לבן אדם אחר, ועוד לבחורה, ועוד לאחת כמוה."

דנה: "אז אל תיתן.."

אני: "תרשמי" (מגיש לה את הטלפון)

היא רשמה, אמרה לי ביי עם נשיקה בלחי. אחרי שהלכה כמה צעדים קראתי לה, היא הסתובבה, קראתי לה שתבוא, היא באה, זה היה יותר בשביל להרגיז את חברה שלה שנשארה שם לבד כל הזמן הזה - היא הגיעה עם מבט מוזר, רציתי לתת לה נשיקה צרפתית, אבל כל הסיטואציה הפריעה לי, כאילו אני מתנהג כדי להרשים ולא כי אני רוצה, אז נתתי לה נשיקה בשפתיים, קצרה.. היא היתה עם מבט מוזר כזה, כאילו ציפתה ליותר, אני שמתי את הידיים על המותניים שלה וחזרתי איתה לביצ'ית, חשבתי על שלום, מהמילה PEACE.. הגענו לביצ'ית, שבינתיים נראתה זועפת עוד יותר..

אני: "סולחה?"

היא: "סולחה.."

אני: "צ'ייסר?"

היא: "צ'ייסר.."

אני: "מיטלללל, 3 צ'ייסרים פה" (מיטל הברמנית, חברה טובה שלי)

היא: "מה עם חבר שלך?"

הביאו צ'ייסרים, עשינו לחיים, חזרתי לחברים שלי.

התקשרתי יומיים אחרי זה, ואני עד עכשיו מסונן... לא יודע מה להסיק מזה!