עקב כך שנשבר מתל אביביות וכל מה שהן מביאות איתן, התכווננתי לכך שאני צריך שינוי - מישהי שלצאת איתה לא יהיה "לפי הספר". וכמו תמיד - כשיש כוונה, יש כוח ויש תוצאות. הכרתי בחורה דתיה, ליטל. ליטל לא סתם דתיה, היא דתיה הארד-קור מירושלים. כזו שלא שומרת נגיעה בעיניה (כי היא בכל זאת לחצה לי יד) אבל ביחס למה שאני רגיל אליו - היא שמה חומה בינינו בכל מה שנוגע למגע.
שעות על גבי שעות בטלפון, בהודעות טקסט - חשבתי על זה שמזל שהיום מחירי הסלולר כל כך נמוכים אחרת הייתי מגיע לחשבונות הזוים. ליטל הצליחה לשבות אותי - אני לא מדבר איתה כדי להשיג אותה, אני מדבר איתה מתוך רצון אמיתי לבלות זמן איתה. אם עם בחורה אחרת הייתי עושה מעין חישוב לא מודע שדואג שהיא מספרת לי יותר עליה ממה שאני מספר על עצמי - מצאתי את עצמי נחשף, שכבה אחר שכבה - ברגישות ובנחישות :)
היא מצידה הרגישה מרותקת, ולא היססה לאמר לי שמעניין לה מאד לדבר איתי. חיכיתי ל"אבל..." כי זה מסוג משפטי הסנדוויץ' (משהו טוב => משהו רע => משהו טוב), ולא היה "אבל...", היא פשוט הצהירה שהיא נהנית לדבר איתי. איזה מוזר זה לנהל שיחה ברמת פתיחות כזו עם בחורה שאני בקושי מכיר?! אני בינתיים למדתי להתנהג במצב החדש. להביע באופן מיידי מה שאני מרגיש במקום לנסח, למפות ולסנן לפני שזה יוצא כי זה עלול לפגוע במערכת היחסים או להוריד מרמת הכוח שיש לי במערכת היחסים..
אחד הדברים שהיו הכי מוזרים לי הוא שהמשכנו לדבר בטלפון אחרי שקבענו להיפגש. וחשבתי לעצמי 'למה?' - הרי כבר קבענו להיפגש, אז שיחת טלפון בעצם יכולה רק לפגוע בפגישה שקבענו - היא לא יכולה להיות חיובית מבחינת קידום מערכת היחסים! אבל פשוט רציתי לדבר איתה - והיא איתי, וכבר המשכנו, שעות בטלפון.
דייט בירושלים
רמת ההיכרות שלי עם ירושלים שקולה לרמת ההיכרות שלי עם השפה הסינית - אני יודע שהיא קיימת, אני יודע שהיא יפה, מסובכת להפליא ובעצם, אני מעולם לא שאפתי לדעת מעבר לזה - אם כי בכל מה שנוגע לירושלים, זה בר שינוי! יחד עם זאת - קארמה חיובית דאגה לזה שריקי, חברה טובה שבמקרה נתקלתי בה, סיפרה לי על מקום יפהפה בירושלים שאני מאד אוהב (היא מכירה את סגנון הפוש שלי) - אז לפחות סגרתי את הפינה של "פנינו לאן?".
בדרכי לירושלים היתה תאונה, ושוב דיברנו בטלפון - מעין אבסורד - הרי אני בדרכי להיפגש איתה, למה לשוחח בטלפון? אנחנו משחקים נגד כל הנהלים הרגילים. בסופו של דבר אספתי אותה, עקב כך שהרחוב היה עמוס לא יצאתי מהאוטו על מנת לפתוח את הדלת.. היא נכנסה לאוטו והתחיל לו הדייט.
"נשיקה ב-לחי הולך?" - אני מוצא את עצמי שואל ובזמן שהמילים יוצאות לי מהפה אני חושב לעצמי "מתי הפכת להיות כזה נמושה? זו נשיקה בלחי, זה לא אונס! למה שיהיה אכפת לה? מה היא? דתיה? הא! כן... היא דתיה! שיט!". טוב, אז לא הולך נשיקה בלחי... לחיצת יד? יש! נגעתי לה ביד! נסענו למקום המיועד.. מקום יפהפה! פסנתר, נוף מדהים, יין טוב, ונראה שהיו גם גבינות מעולות אם כי עקב כך שהיא טבעונית לא ניסינו. מה עוד צריך בדייט?
הזמנתי יין, ואז נזכרתי שיש לנו אלמנט של כשרות לדאוג לו.. מסתבר שיש מתוך 200 סוגי יין, רק 2 כשרים, וזה עוד במעוז הכשרות.. "נו טוב, תביא את זה - אם כבר כשר, לפחות שיהיה הכשר היוקרתי יותר".
דיברנו שעות! בלי אפילו נגיעה קלה. היא גם הבהירה לי שאם הייתי נוגע, הדייט היה מסתיים במיידי. ואני מוצא את עצמי עם ידיים בכיסים - שחס וחלילה לא אמעד ואגע בה בלי לשים לב. ביקשתי מהפסנתרנית שתנגן שירים שאני אוהב. היתה לי חוויה מדהימה.
שמתי לב שהשעה מאוחרת, הבנתי שאנחנו לא ממשיכים לבית שלי או שלה - הזמנתי חשבון. הלכנו לאוטו, פתחתי לה את הדלת שתיכנס, החזרתי אותה הביתה. בלי נשיקה, בלי איזשהו סיום - טוב או רע - זה נגמר.. האם היא לא נהנתה מהדייט? מה היה כאן לא בסדר? אני זקוק לאיזשהם קריטריונים שיסבירו לי מה היא מרגישה! בעבר זה היה פשוט - אם היא זורמת, כנראה שהיא נהנית. כאן שפת הגוף שלה שידרה משהו, אבל השפה שלה שידרה משהו אחר לגמרי. ההתנהגות שלה שידרה בלבול רב - ואני הייתי מבולבל עוד יותר.
חזרתי הביתה עם השיר ברקע, עם המון שאלות.. ונראה לאן הדייט הזה יוביל..
