שינוי סטטוס

ביום שלישי בערב יצאתי, הכרתי כמה אנשים חדשים - היה לי נורא נחמד, ערב בנפרד מבת זוגי. נראה לי במקום שיהיה לפחות ערב אחד בשבוע שמוקדש לחיים בנפרד - ככה שנלמד להעריך את הביחד, ולהעריך את הלבד. בדרך חזרה הביתה התקשרתי אליה, היא היתה מצוברחת. כנראה שהערב שלה לבד לא היה מוצלח במיוחד. קיבלתי את התחושה שבוחנים את הקשר בינינו מבחוץ - בתעשיות מסוימות קוראים לזה stress test, לבדוק אם המוצר לא סתם עמיד, אלא גם עמיד בפני התעללות (abuse).

לא ברור לי מאיפה קיבלתי את התחושה. היא שוב התחילה עם שאלות של מה אני מחפש בקשר ולמה אני בקשר איתה ואיך אני רואה אותה.. הצליחו לזעזע אותה קצת והיא ניסתה להעביר לי את המסר. היא שאלה למה אני לא רוצה לשנות סטטוס בפייסבוק - אמרתי לה שאין לי בעיה עם זה. שינינו סטטוס בפייסבוק לקראת חצות.

תוך כמה שניות כבר חברים עשו לי לייקים, ותוך כמה דקות קיבלתי כמה הודעות "מזל טוב" למיניהן, ושמתי לב שכמה בחורות מחקו אותי מהרשימה שלהן. התחלתי לחשוב: שיט! האקסית שלי תיפגע עכשיו, ואני ממש לא בגישה של "לפגוע" או "להעניש" - אז נרגעתי, עבר מספיק זמן והיא מספיק בוגרת (אני מקווה) כדי להתמודד, ואם לא, שיהיה.. כמה חשיבות יש לצעד הטיפשי הזה שאני ואורנה ביצענו כל אחד בבית שלו עבור מערכת היחסים - זה מעבר ללפגוש את החברים או את ההורים, זה להודיע לעולם שאנחנו זוג, ועצוב שבימינו עושים את זה דרך הפייסבוק.

קמתי בבוקר והדבר הראשון ששאלתי את אורנה: "נו, כמה לייקים קיבלת?", מסתבר שהיא לא אהבה את זה שלא אמרתי "בוקר טוב" קודם. זה רק אני מתייחס לעניין בכבדות כזו? יצא לי לדבר על העניין עם כמה חברים ששמו לב והשקיעו והתקשרו לברך אותי - מסתבר שכמה אנשים מסתכלים על העניין ככבד יותר מחתונה, כי בחתונה אני מודיע ל500 אורחים (בהגזמה) - בפייסבוק מדובר בכמעט לכל אדם שאי פעם נתקלתי בו וטרח להוסיף אותי ואת בת זוגי.

מצחיק לחשוב על הדברים בצורה כזו - הייתי בקשרים ארוכים יותר, ולא שיניתי סטטוס. תמיד ראיתי בקשר זוגי דבר אישי שאני לא מעוניין שאחרים ידעו עליו. אבל כל הקשר הנוכחי מלא הפתעות ושינוי התנהגות מסיבי - אז אפשר לשנות גם התנהגות וירטואלית.

מלכת הנשף

אני ואורנה יחד קרוב לחודש. לא יצאתי עם אף אחת אחרת. סירבתי להצעות מבחורות אחרות. נחמד לי להשיג את מלכת הנשף. אורנה היא מעבר למלכת הנשף שכולם רוצים - ככל שאני מכיר אותה יותר, אני מבין כמה מורכבת האישיות שלה, כמה רבדים פועלים בכל קבלת החלטה. קשה לי לכתוב עליה מרוב מורכבות. היא מתקילה אותי בשאלות קואצ'ינג מוזרות: "מהי זוגיות טובה בשבילך?", "מה אתה אוהב בי?", ועוד ועוד... היא מחדדת אותי! אני אוהב את זה.

דומה לה... 

ובמיטה? יש את המחשבה הזו שמלכת הנשף היא מלכה שסתם שוכבת ככה וצריך לספק אותה. ויש את הפנטזיה שהיא מעין חיית סקס שכאילו מזיינת את עצמה, ואני נמצא ליידה ונהנה מהריקושטים. מסתבר שאין קשר למציאות. לקח לנו המון זמן להגיע למיטה - הרבה יותר מהנורמה שלי (דייט ראשון), בנינו קשר יציב. הגענו למיטה, ואפילו לא במטרה לשכב.. היא כל כך יפה שאי אפשר לא להתחרמן ממנה - התחלתי לגעת בה. היא ביקשה שאני אפסיק, כי זה לא הוגן כלפיי שרק היא תהנה והתחילה לגעת בי. מוזר לי שמדליק אותי הרבה יותר שהיא נוגעת בי מאשר שאני נוגע בה - בקשרים קודמים זה היה הפוך.

הגינות בחדר שינה
עצרנו לרגע, הקשר בינינו מספיק מבוסס כדי שנוכל לדבר על סקס ולא רק לעשות סקס. הסברתי לה שאת המילה "פייר" צריך למחוק מהלקסיקון בחדר השינה. אנחנו לא שוכבים בצורה הוגנת, אלא בצורה שבא לנו, לא שנינו צריכים להנות בצורה שווה כל פעם. מה שחשוב זה, שאנחנו שנינו נהנים - והיום, בא לי לענג אותה. רגע לפני שהיא גמרה היא עצרה אותי.. "לא היום, לא עכשיו..", עוד רובד של בושה לא ברורה..

בוקר טוב
אני אוהב את הסגנון האירופאי, לישון בוילונות סגורים, חושך שמתעוררים, לא ברור עם עוד לילה או שכבר התחיל היום. להתעורר מחובקים. "בוקר טוב מותק.. קפה?" - היא מדברת אליי. קמה, לובשת חלוק שינה, והולכת להכין לנו קפה. אני מתעורר - לובש תחתונים, מסתכל במראה, מבין שאני אצלה בבית - מלכת הנשף מכינה לי קפה. קבעתי לאכול ארוחת בוקר עם עינב, ידידה טובה מהעבר הרחוק - אבל לא מיהרתי ללכת. התיישבתי במרפסת, היא הביאה את הקפה וקצת שוקולדים. אחרי ששתינו קפה, חיבקתי אותה ונפרדנו לשלום.

תל אביב - הבדידות

אח, תל אביב.. כתבתי כבר על העיר הזו. למזלי יצא לי לחיות בערים אחרות בארץ - ולראות לא מעט ממה שקורה בחו"ל. יצא לי לנצל את תשעה (זה בעצם עשרה) באב לחשוב על מה התהליכים שקורים בעיר הגדולה. עיר ללא הפסקה, the city that never sleeps, העיר שבה אנשים הולכים ברחוב בצהרים ולא מבינים מה הם עושים לא בסדר בחיים של עצמם - כי כל הבתי קפה עמוסים - אף אחד לא עובד בעיר הזו? איך כולם יכולים להרשות לעצמם להיות כל היום בחוץ?

בשבוע אחד שהייתי תל אביבי היו לי יותר מערכות יחסים מחודשים שלמים עם תומר. אני חושב שאני מתחיל להבין את המצב. אני יוצא עם אורנה כבר שבוע. התקשרתי אליה שירדתי מהעבודה לעשן סיגריה. שהיא לא עונה לי לטלפון אני מיידית מרגיש צביטה קטנה בתוכי, ומיד מסתכל על הבחורה מימיני, משמאלי, מלפניי.. ההיצע פה פשוט לא מאפשר לחוש לרגע את הרצון הזה להמשיך הלאה. מיד חשבתי לעצמי, היא לא ענתה לי כרגע, התקשרתי לדבר איתה והיא לא ענתה לי! משהו שהיה פעם כל כך פעוט, מרוב עודף אפשרויות הפך להיות משהו כל כך קיצוני. פניתי לבחורה שעישנה ליידי: "אהלן...", פעם השקעתי באפקטים, חשבתי על מה אני אגיד בשיחה, היתה לי ההתרגשות הזו בלגשת לבחורה, היום אני במצב כבוי - פועל באוטומט נוראי. היא דאגה שהשיחה תזרום: "אתה עובד פה? באיזו קומה?", ואז אמרתי לעצמי - איפה האותנתיות? איפה כל השיעורים שלמדתי? האם הגעתי למצב שכבר לא מעניינת אותי הבחורה מולי אלא רק לחסל את התסכול של 'אורנה לא ענתה לי'?

אותנתיות - מה אני רוצה?

אני: "אני מבואס, ירדתי למטה רק כדי להתקשר לבחורה שיצאתי איתה, והיא לא עונה.."

היא: "טוב..." - תל אביביות לא רוצות לשמוע דברים כאלו, אני איתה כרגע, והיא רוצה שאני אהיה איתה עכשיו, ולא אספר לה על כל השטויות האחרות.

אני: "אני יודע, אני יודע.. מה את צריכה לשמוע את השטויות שלי עכשיו.. אבל וואלה, את מעשנת, אני מעשן, את מוזמנת גם לספר לי על הבלאגנים שלך ב5 דקות שיש לנו ביחד"

היא: "מצחיק.. אתה טוב! אתה פסיכולוג?"

אני: "מכירה את fight club? אנחנו עכשיו single serving friends, יש לנו זמן מהרגע שירדנו ועד שנסיים את הסיגריה - אבל בואי ננצל את הזמן הזה טוב, אני ד'."

היא: "נועה - נעים מאד. סיימתי את הסיגריה, אבל תתקשר אליי ב16:00 ונרד להמשך השיחה"

אני: "אני לא מעשן יותר מאחת ביום בעבודה - את יודעת, המחירי סיגריות עלו וכו'"

היא: "נכון.. איזה באסה זה? טוב, אז ניפגש כבר" - נוראי שבחורה אומרת  "ניפגש כבר", היא בעצם אומרת: תדאג לזה שניפגש כבר במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב היא אומרת 'הלוואי שלא ניפגש כבר' - או שאולי זה מה שאני שומע.

אני: "חשבתי לעשות היום משהו יוצא דופן - אולי בכל זאת ניפגש ב16:00? אבל את עונה לטלפון, נכון? כי אני לא יודע איך אני אתמודד עם שתי בחורות שלא עונות לי ביום אחד."
היא: "אם לא תתקשר - איך תדע?" --- נורא אהבתי את המשפט, הזכיר לי כל מיני פעמים שהשתמשתי בו בצורות אחרות.
אני: "קבענו"

נפגשנו ב16:00, השיחה היתה מעין דייט ראשון מקוצר מאד.. הוספתי אותה לפייסבוק ודיברנו שם בין משרדים בקומות שונות - מצחיק. בינתיים אורנה חזרה אליי ודיברנו -- שיחה חסרת משמעות למדי, לא ברור מה קורה בקשר הזה.

חשבתי לעצמי, אם אין את היכולת הזו להתמודד עם תסכול רגעי של 'היא לא עונה לי' - איך לעזאזל אני אמור לשרוד קשר? כל העיר הזו בנויה על "הכל זמין בכל שעה". אין צורך לחוות כל צורה של תסכול כי אין לי את הגבינה שאני אוהב במקרר: יש AM PM במרחק הליכה שפתוח גם בארבע בבוקר --- ואותו דבר לגבי סקס ויחסים --- אין צורך לחוות תסכול כי אני במקרה לבד היום בלילה, יש פאבים במרחק יריקה, מלאים בבחורות שרק מחכות שמישהו יבטל את התסכול שהן חשות על זה שהן לבד.

אבל זה רגעי, סתמי, מזויף, פלסטר! חשבתי לעצמי כמה לילות ישנתי לבד מאז שעברתי לתל אביב --- פחות לילות מאשר לילות בהם הייתי עם מישהי. מזל שיש את הבלוג שמתעד חלקית את החוויות.