אליק, בחור חדש במשרד בעבודה שלי מארה"ב. הגיע לארץ לעבוד למשך השנה. הבחור הסתדר בעיר הגדולה, דירה, אוטו וכל הפינוקים. חסר לו קצת חברה (company, לא girlfriend) - אז הזמנתי אותו לערב פוקר אצל תומר. על הדרך הוא סיפר לי שהכיר כמה תיירים שעושים מעין מסיבת כיתה באחת הדירות בת"א.
שיחקנו קצת פוקר, כהרגלי בקודש, הרווחתי טוב ואז הפסדתי הכל. תפסנו מונית לקינג ג'ורג' ומצאנו את הדירה. איך שיצאנו מהמעלית קיבלתי פלאשבקים מהתקופה שגרתי בחיפה. עומס יתר של אנשים - אי אפשר לזוז, שיחות בגרמנית, אנגלית, צרפתית, רוסית, עברית לא שמעתי שם.. חיפשתי איפה יש ריכוז של אנשים - הבנתי ששם האלכוהול נמצא. בימינו כבר למדתי, בדרך לאלכוהול, להסתכל לאנשים בעיניים, לחייך, להציג את עצמי, לזרוק איזה מילה על זה שבלתי אפשרי להגיע לאלכוהול פה. מזגתי כוסית, הדלקתי סיגריה.. דיברתי עם בחור גרמני.
התחילו להציג אותי לאנשים - זה הסימן שאני IN - אם אדם שאני מדבר איתו בוחר להציג אותי לאנשים אחרים. אחרי שיצרתי לעצמי קבוצת חברים שאלתי מי המארחים.. בכל זאת, אני מוזמן של מוזמן (ביטוי יפה יותר ל'נדחף'). הציגו לי את מוניקה.
כמה חברה מהכיתה נדפחו לשיחה, חשבתי לעצמי אם אני מעוניין להתנצח ולראות מי מקבל את תשומת הלב שלה או שאני אזרום. בחרתי לזרום. בדיעבד יכול להיות שזו היתה טעות - הרי היה מעין משחק של אאוט אלפא שם ביני לעוד שני גברים. שמתי את היד עליה, מעין סימון טריטוריה, וסובבתי את עצמי לדבר עם אליק ורומן (הבחור שהזמין אותנו). יצאנו לעשן סיגריה - אמרתי לו שאני מעוניין במוניקה. רומן אמר שהוא יזרוק מילה טובה ואמרתי שאין צורך כרגע.
חזרנו מהסיגריה ונראה שחצי מהאנשים הלכו - פתאום רואים את הרצפה של המקום - הסתכלתי על רומן ואליק ושאלתי: "כמה זמן עישנו בחוץ?". עשינו כמה תמונות מצחיקות, חזרתי לדבר עם מוניקה, שאלתי איפה כולם, היא אמרה שהיא כבר איבדה שליטה מזמן מי פה ומי לא. שאלתי אותה על המשפחה שלה, מי גר איפה ולמה.. מסתבר שאבא שלה בארץ. הפכתי להיות ישיר יותר.. "את זורמת איתי לדייט במהלך השבוע?" - היא הסתכלה עליי, מדהים איך הכמה שניות האלו מתארכות.. היא אמרה שיש לה חבר. אני צחקתי עליה: "נו באמת, איפה?", "בקנדה!" היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליה עם חיוך של "מה זה ההסתלבטות הזו?" והיא אמרה: "מתאים לך לצאת עם מישהי עם חבר?".
עברנו לרובד המזוייף, בו התחלנו לצחוק על זה שהיא מארחת מסיבות כדי שלא תהיה בודדה בארץ ואני נדחף למסיבות כי אין לי חברים "קבועים". צחקנו על single serving friends ממועדון קרב, על זה שהיא רוסיה ובזמן שיש לה חבר מחפשת את החבר הבא. צחקנו כל כך שהתחילו להיות לשנינו דמעות בעיניים מרוב כאב. ואז המשטרה הגיעה.
איכשהו תמיד אני צריך להיות זה שמדבר עם המשטרה, אני פשוט נראה "בחור טוב". שאלתי מה הבעיה ואמרו לי שקיבלו כמה תלונות על המקום וזו לא פעם ראשונה והם צריכים לקחת פרטים של אחד הבעלים. זרקתי למוניקה בצרפתית שתעלה לגג ותיקח איתה כמה חברים כדי שזה לא יראה שקוף מדי. בינתיים אמרתי לשוטרים שאין לי מושג מי המארחים ואני מוזמן של מוזמן. הסברתי להם שזו מסיבה של תיירים וקרוב לודאי שאין לאף אחד ת.ז. ישראלית. אחרי שהם הלכו אמרתי לאליק שזה היה הסימן שלנו ללכת.
חשבתי שאין לי את הטלפון של מוניקה אבל כרגע עניין אותי לחזור הביתה.. כמה אנשים מהמסיבה הזמינו אותנו לבוא איתם לאפטר-פארטי באחד הפאבים ואמרתי לאליק שאני מעדיף הביתה - שבוע עבודה התחיל, והגיע הזמן לחזור להווה - מה שזה לא אומר. הגעתי הביתה ומוניקה בינתיים הוסיפה אותי בפייסבוק ושלחה לי את הטל' שלה. חשבתי אם היא רוצה שאני אתקשר באותו הרגע או במהלך השבוע. הנחתי שבמהלך השבוע כי רציתי לישון.
עד היום לא התקשרתי.. הרסנו את היחסים עוד לפני שהם התחילו! אז כמו בעבר - הגעתי למסיבה, נהנתי מאד, יצרתי המון קשרים, וחזרתי הביתה לבד. מדהים איך לא חשוב כמה אני משתנה - הכל נשאר אותו דבר.. רק המניע לכל הדברים שונה.
שיחקנו קצת פוקר, כהרגלי בקודש, הרווחתי טוב ואז הפסדתי הכל. תפסנו מונית לקינג ג'ורג' ומצאנו את הדירה. איך שיצאנו מהמעלית קיבלתי פלאשבקים מהתקופה שגרתי בחיפה. עומס יתר של אנשים - אי אפשר לזוז, שיחות בגרמנית, אנגלית, צרפתית, רוסית, עברית לא שמעתי שם.. חיפשתי איפה יש ריכוז של אנשים - הבנתי ששם האלכוהול נמצא. בימינו כבר למדתי, בדרך לאלכוהול, להסתכל לאנשים בעיניים, לחייך, להציג את עצמי, לזרוק איזה מילה על זה שבלתי אפשרי להגיע לאלכוהול פה. מזגתי כוסית, הדלקתי סיגריה.. דיברתי עם בחור גרמני.
"So tell me, what do you do?"
איך אני אוהב את השאלה: "what do you do?" - יש לה כל כך הרבה רבדים, ואפשר ללמוד המון לפי איך אנשים עונים. יש כאלו שעונים בשאלה: "אתה מתכוון כרגע? בכללי?", יש כאלו שמאד נוכחים ברגע ועונים: "נהנה מאחלה מסיבה", יש כאלו שמתחילים לספר על מה הם עשו: "עד לא מזמן הייתי בגרמניה, עבדתי ב...", והכי מצחיקים בעיניי הם אלו שאוהבים סטטוס: "אני עם תארים... ועובד ב...". אין תשובה נכונה פה, אבל פשוט יפה לראות איך שאלה כל כך פשוטה מעוררת תגובות כל כך מורכבות.התחילו להציג אותי לאנשים - זה הסימן שאני IN - אם אדם שאני מדבר איתו בוחר להציג אותי לאנשים אחרים. אחרי שיצרתי לעצמי קבוצת חברים שאלתי מי המארחים.. בכל זאת, אני מוזמן של מוזמן (ביטוי יפה יותר ל'נדחף'). הציגו לי את מוניקה.
מוניקה
מוניקה בחורה חמודה, נראית לא רע, יודעת לארגן פיצוץ של מסיבה, רוסיה שעלתה לארץ בגיל 5 ואז היגרה לקנדה בגיל 8. דיברתי איתה בעברית - אתגרתי אותה. במהלך השיחה כבר לא שמתי לב באיזו שפה אני מדבר. החלפנו בין אנגלית, עברית, צרפתית, רוסית ומי יודע מה עוד. היא סיפרה לי שהיא לומדת בארץ - כיוון שלא רציתי להיכנס לשיחה טכנית של ראיון עבודה - הסטתי את השיחה: "אז את בעצם מחפשת בחור יהודי", והיא ענתה בזרימה: "לא בחור, חתן!".כמה חברה מהכיתה נדפחו לשיחה, חשבתי לעצמי אם אני מעוניין להתנצח ולראות מי מקבל את תשומת הלב שלה או שאני אזרום. בחרתי לזרום. בדיעבד יכול להיות שזו היתה טעות - הרי היה מעין משחק של אאוט אלפא שם ביני לעוד שני גברים. שמתי את היד עליה, מעין סימון טריטוריה, וסובבתי את עצמי לדבר עם אליק ורומן (הבחור שהזמין אותנו). יצאנו לעשן סיגריה - אמרתי לו שאני מעוניין במוניקה. רומן אמר שהוא יזרוק מילה טובה ואמרתי שאין צורך כרגע.
חזרנו מהסיגריה ונראה שחצי מהאנשים הלכו - פתאום רואים את הרצפה של המקום - הסתכלתי על רומן ואליק ושאלתי: "כמה זמן עישנו בחוץ?". עשינו כמה תמונות מצחיקות, חזרתי לדבר עם מוניקה, שאלתי איפה כולם, היא אמרה שהיא כבר איבדה שליטה מזמן מי פה ומי לא. שאלתי אותה על המשפחה שלה, מי גר איפה ולמה.. מסתבר שאבא שלה בארץ. הפכתי להיות ישיר יותר.. "את זורמת איתי לדייט במהלך השבוע?" - היא הסתכלה עליי, מדהים איך הכמה שניות האלו מתארכות.. היא אמרה שיש לה חבר. אני צחקתי עליה: "נו באמת, איפה?", "בקנדה!" היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליה עם חיוך של "מה זה ההסתלבטות הזו?" והיא אמרה: "מתאים לך לצאת עם מישהי עם חבר?".
זו לא בגידה אם מדובר באיזור חיוג אחר
השאלה שלה העלתה בי כל מיני כאבים ישנים, היא שאלה אותה ברצינות. ואני נזכרתי באקסית המיתולוגית שלי שחיה במדינה אחרת בזמן שיצאנו - האם הייתי זורם על זה שמישהו היה עושה את אותו הדבר? היא שאלה אותי כדי לבחון אם אני מחפש קשר או מעין סטוץ ארוך, ואני חשבתי על קשרים אחרים. כמה עצוב. ניסיתי לרגע להתעלם מכל הרגשות שהשאלה שלה העלתה ואמרתי בחיוך מאולץ: "זו לא בגידה אם מדובר באיזור חיוג אחר", היא קלטה שאני מזייף.עברנו לרובד המזוייף, בו התחלנו לצחוק על זה שהיא מארחת מסיבות כדי שלא תהיה בודדה בארץ ואני נדחף למסיבות כי אין לי חברים "קבועים". צחקנו על single serving friends ממועדון קרב, על זה שהיא רוסיה ובזמן שיש לה חבר מחפשת את החבר הבא. צחקנו כל כך שהתחילו להיות לשנינו דמעות בעיניים מרוב כאב. ואז המשטרה הגיעה.
איכשהו תמיד אני צריך להיות זה שמדבר עם המשטרה, אני פשוט נראה "בחור טוב". שאלתי מה הבעיה ואמרו לי שקיבלו כמה תלונות על המקום וזו לא פעם ראשונה והם צריכים לקחת פרטים של אחד הבעלים. זרקתי למוניקה בצרפתית שתעלה לגג ותיקח איתה כמה חברים כדי שזה לא יראה שקוף מדי. בינתיים אמרתי לשוטרים שאין לי מושג מי המארחים ואני מוזמן של מוזמן. הסברתי להם שזו מסיבה של תיירים וקרוב לודאי שאין לאף אחד ת.ז. ישראלית. אחרי שהם הלכו אמרתי לאליק שזה היה הסימן שלנו ללכת.
חשבתי שאין לי את הטלפון של מוניקה אבל כרגע עניין אותי לחזור הביתה.. כמה אנשים מהמסיבה הזמינו אותנו לבוא איתם לאפטר-פארטי באחד הפאבים ואמרתי לאליק שאני מעדיף הביתה - שבוע עבודה התחיל, והגיע הזמן לחזור להווה - מה שזה לא אומר. הגעתי הביתה ומוניקה בינתיים הוסיפה אותי בפייסבוק ושלחה לי את הטל' שלה. חשבתי אם היא רוצה שאני אתקשר באותו הרגע או במהלך השבוע. הנחתי שבמהלך השבוע כי רציתי לישון.
עד היום לא התקשרתי.. הרסנו את היחסים עוד לפני שהם התחילו! אז כמו בעבר - הגעתי למסיבה, נהנתי מאד, יצרתי המון קשרים, וחזרתי הביתה לבד. מדהים איך לא חשוב כמה אני משתנה - הכל נשאר אותו דבר.. רק המניע לכל הדברים שונה.
