האנרגיות הנכונות לחיזור - טיפול שורש

אני ויאן תרגלנו עם תומר ביחד, הלך ממש נורא, תומר קרא את הפוסט על האנרגיות הנכונות לחיזור והחליט לטפל בנו בנקודה הכואבת - לראות איך אנחנו מתמודדים עם המצב בזמן אמת. האנרגיות היו נוראיות - ביקשנו ממנו שידגים, תחת ההנחה שזה ישפר את האנרגיה - הוא סירב!

"מה אתם יכולים לעשות כדי שתהנו?"
שאלת השאלות - איך אפשר להפוך ערב זוועתי לערב מדהים? איך אפשר להפוך סתם ישיבה בבית קפה ממשעממת למיוחדת? איך אפשר לשלוט ברגש שהסביבה קובעת? התחלנו לדבר עם מישהי, קיבלנו דחיה. התחלנו לדבר עם מישהי נוספת - שתפסה אותנו עוד לפני שהוצאנו מילה: "אתם מהקבוצות האלו שמתחילים עם בחורות בעזריאלי?" אז יאן ענה כן: "כן, אנחנו בקבוצה שלו (מצביע על תומר), אנחנו הכיתה המתקדמת - איך אנחנו בינתיים?" - מדהים איך כמות האמת הזו שינתה את הגישה שלה אלינו לגמרי, היא נשארה לדבר איתנו 20 דקות למרות שהיא הצהירה שיש לה חבר, ובשלב מסוים היינו ממש צריכים "לסלק" אותה כדי שנוכל להשאיר זמן לבחורות שאין להן חבר.

צחקנו קצת אחרי שהיא הלכה, וכמעט מיידית עצרנו את הבאה בתור - שנשארה קצת פחות, אבל היתה כייפית יותר. אז יאן ניסה לעצור בחורה שהלכה מאחורי בחורה אחרת, ואיכשהו תור שלם של בנות הסתובב בשניה שהוא פנה להיא שהיתה מאחורה - לא יכלנו להמשיך מרוב צחוק. 

היינו בעולם משלנו, כל בחורה שעצרנו עצרה, נשארה, דיברה איתנו, שאלה עלינו - היה תרגול מדהים. ואז ניתוח המצב: השיעור הזה התחיל מנקודה של חוסר אנרגיה, חוסר יכולת מוחלט. איך הצלחנו לשנות את האנרגיה תוך מספר דקות? חשוב להשים את הדגש על זה שהאנרגיה הגיעה מהסביבה, לא ממנו עצמנו. שהיא הגיעה - דאגנו לשמור עליה.

בילוי עם חברים

ביום שישי יצאתי לעיר הגדולה, יחד עם קבוצה של אנשים, שלא בתחום החיזור - לפחות לא באופן שגלוי לי. הגענו לפאב, נכנסתי ראשון, הזמנו שולחן על שמה של דנה, אז שאלתי את המלצרית איפה השולחן של דנה, והיא כיוונה אותי - כבר היו שם אנשים, שאני לא מכיר! הצגתי את עצמי בצורה הכי טבעית בעולם, מישהי שאלה אותי איך אני קשור לדנה - אמרתי לה שאנחנו חברים ועוברים סמינר יחד. היא לא הבינה כל כך מה אני רוצה.

אחרי 10 דקות שישבתי עם הקבוצה שכבר היתה שם, הבנתי שמדובר בקבוצה של דנה אחרת שחוגגת יומהולדת ובעצם אין לי מה לחפש שם - הדבר המרשים הוא שהיה מאד פשוט "לחדור" לקבוצה, עשיתי זאת בצורה לא מכוונת בכלל, והפכתי להיות חלק אינטגרלי מהקבוצה. בהמשך הערב הקבוצה הזו יהפכו להיות חברים טובים שלי שיעזרו לי.

הגענו כולם, התחלנו לשתות, לשמוח, המון אנרגיות טובות.. הלכתי לבאר, ביקשתי משקה, ודיברתי עם מישהי, רחל. רחל צעירה, בת 20, וזרמה איתי בשיחה, הייתי מאד אמיתי, בלי יותר מדי משחקים, ואמרתי לה שתצטרף אליי החוצה. היא שאלה עם מי אני יושב, הסברתי לה בחצי חיוך: "עם מי שאת רוצה לשבת, נשב, כולם פה חברים שלי.". היא ניסתה להעמיד את זה למבחן, ושאלה אם אני מכיר את האנשים שחוגגים יומהולדת לדנה - אז הלכנו אליהם ביחד, הצגתי אותה לשתי בנות, חשוב לציין שלא הצגתי אותה לבנים. הבנות שיתפו פעולה, ושאלו מאיפה אני ורחל מכירים, וזרקו כמה מילים טובות עליי, כל זה בזמן שאני ישבתי ודיברתי עם כמה מהגברים בקבוצה.

אחרי כמה דקות קמתי אליה, חיבקתי אותה, ואמרתי לה: "טוב, לא יצא לנו לדבר עם נישאר כאן - צריך מקום יותר שקט, בואי נלך למקום אחר. ", אני עד עכשיו לא בטוח אם זה היה דבר חיובי או לא לעזוב את המקום, אבל היא זרמה איתי, יצאנו, טיילנו קצת, רקדנו קצת בדיזינגוף בלי מוזיקה, הגענו לפאב מוכר בדיזינגוף - שאלתי אותה מה היא שותה.. טעות קלה, אבל לא קריטית, היא אמרה שהיא לא מבינה באלכוהול והיא שותה וודקה רד-בול. אז התחלתי להסביר לה שבחורה לא צריכה לשתות וודקה רד-בול, גם גברים לא, אבל זה כבר סיפור אחר, בחורה צריכה לשתות משקה נשי, אני אזמין לה מרטיני ביאנקו. היא פתאום לא רצתה לשתות... התחילה לשיר לי שירים שהיא כתבה, ישבה עליי, התחלנו להתמזמז מעט.

אחרי כמה דקות היא אמרה שלא נעים לה לעזוב את חברות שלה במקום שהתחלנו בו ורצוי שנחזור. אני מנסה לחשוב אם מדובר במבחן עבורי, או שהיא באמת רצתה לחזור, או שממש ירד לה ממני. חזרנו אליהם - התרחקתי קצת, דיברתי עם אנשים אחרים, גם היא דיברה עם איזה בחור אחר.. ואז היה לי טלפון מחבר, אז יצאתי החוצה לדבר. היא הסתכלה עליי מהפאב, אמרה לי שאני אחזור ונדבר, אמרתי לה שאני פורש - שתבוא איתי.. הימרתי די גבוה - היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר ולדבר עם כולם, אז אמרתי לה שתבלה. היא התעקשה שאני אשאר.

אני בחרתי לפרוש לאותו ערב, התבאסתי קצת מהמצב - הייתי בטוח שהעניין סגור איתה, ואיזה בחור הרס לי. אני עדיין מרוצה מאד מהעובדה שאני כבר לא מתפשר לגבי עם מי אני מתחיל, ולא מתפשר לגבי מה אני רוצה, אם פעם הייתי הולך אם מישהי שרוצה אותי, בלי לברר אם אני רוצה אותה - היום אני כבר הרבה יותר מודע למה אני רוצה מבחורה.

פיתוח קול

אחת הבעיות שעדיין לא הצלחתי להתגבר עליה לחלוטין עד היום היא הקול שלי. מהפגישה הראשונה עם תומר שמנו לב שהקול שלי פשוט לא נוכח מספיק. עם הזמן ייעלתי את העניין, התאמנתי בלשאוג החוצה: "בואי לכאן!", אבל זה לא היה מספיק. הקול שלי חלש, מבוטל אוטומטית שמישהו אחר מתחיל לדבר, והנוכחות שלי מושפעת מהקול.

מה זה בעצם קול?
בונציה, איפה שמתקיימות המסיבות האלו שרואים בסרט קזנובה, המילה אישיות - persona (אגב, אם להיות מדויק, המשמעות של persona זה מסכה, אבל בינינו, אישיות היא סוג של מסכה), באה מהמילה קול - sona. במסיבות המדוברות, אנשים היו לובשים מסיכה על הפנים, שמסתירה הכל, חוץ מהלסת והפה. אז האמינו שהקול של אדם הוא האמת שלו, ושאדם לובש מסכה לבנה, נקיה, חסרת אישיות, מתגלה האדם האמיתי בקול. מדהים מה שאפשר לעשות באמצעות קול.
האיטלקים ידועים בתור כאלה שהולך להם עם בנות, וחלק מהעניין לדעתי נמצא בקול, היכולת להביע רגש באמצעות מילים כל כך מועטות - אפשר לשמוע במשפט אחד באיטלקית כמות רגש עצומה, אם יש את המבטא הנכון.

מרב קלין - מורה לפיתוח קול
אז אחרי חצי שנה של ניסוים בפיתוח עצמי של הקול, יחד עם תומר החלטנו שהגיע הזמן להשקיע בזה קצת בצורה יותר ממוקדת. היום נפגשתי עם מרב קלין - שדיברתי איתה בטלפון פעם ראשונה היא לא הבינה מה בדיוק אני רוצה: הסברתי לה שאני לא רוצה להיות זמר, אני רוצה להיות נוכח יותר בקול שלי, מה גם שאני רוצה שהקול שלי ישדר ביטחון וגבריות - לא ילדותיות או נשיות. הייתי כל כך ממוקד בדרישות שלי, וגם כל כך סגור על זה. היא לא הבינה מה בדיוק אני רוצה - בשיחה כבר נשמעתי כל מה שביקשתי. 
זה פשוט יותר שאני מוביל ויודע מה אני צריך ורוצה ולאן אני רוצה להוביל - אבל מועטים המצבים בחיים שכל אלו מתקיימים.

שנפגשנו לראשונה, מה שנדחה קצת בגלל כל המצב שהייתי בו בחודש האחרון, נראה שהיא נלחצה יותר ממני מהסיטואציה, יכול להיות שבגלל השיחה הראשונה שלנו, יכול להיות שבגלל שאני באתי נורא פתוח - די מיד אני סקרתי את החדר עבודה, הסביבה בה נעבוד.

מביך זה הכי - אחי
לנשום - ולא סתם לנשום, לנשום עד הבטן - בכל פעם מחדש. להקריא, ולשמוע את עצמי מקריא, לאט - לדאוג שאכן אני גם אקשיב לעצמי - קרה לכם פעם שדיברתם חזק שהיתה מוזיקה, ופתאום היא הפסיקה אז מיידית נהייתם מודעים לעצמכם והפסקתם לדבר גם כן? לתרגל תנועות - שיותר נשמעו כמו גניחות. לתרגל עיצורים - בצורה סיזיפית משהו. והכי חשוב - הכל עם לסת פתוחה! לתרגל את שרירי הפנים.

כל הסיצואציות האלו גרמו לי לא פעם פשוט להיקרע מצחוק, ממש נהנתי מכל השיעור - למדתי המון טכניקות שונות לפיתוח הקול. דוגמה קטנה: שאני נושם, לא לנשום עד שהחזה מתנפח, כי אז בעצם מדובר בחצי נשימה - לנשום עד שהבטן תתנפח.

רגש בצליל
לקראת סוף השיעור, תרגלנו תנועות יחד עם ליווי של הגיטרה - הבחני בדבר מדהים, בצליל בודד של a, e, o, u, i, אפשר להביע כל כך הרבה רגש - שרנו דקות שלמות עם צלילים בודדים, והיה בזה כל כך הרבה רגש. מה שאומר כמה אפשר לדבר פחות ולהביע יותר - עם הטון הנכון.

עכשיו יש לי שבוע לעבוד על זה עד הפגישה הבאה עם מרב.

דחיה מנותחת קצת אחרת

אחד החברים שלי מפחד שבחורה שהוא פגש במועדון תעיף אותו לפני שהוא יעיף אותה. הוא מעוניין בה, אבל הוא יותר מעוניין בשליטה בקשר ביניהם. כל העניין גרם לי לנתח את עניין הפחד מדחיה - מה היא דחיה?

קרוב לודאי שאתם חושבים על מה זה דחיה, עולה לכם איזושהי סצנה בראש שעברתם - בגלל זה חשוב ההבדל בין "מהי דחיה?" ל"מהי דחיה עבורי?" - יש הבדל בין השניים: דחיה היא בעצם סירוב להצעה שהעלתם, אבל - יש הצעות שאתם מעלים ולא ממש אכפת לכם לקבל דחיות עליהן: 
"בוא נלך לאכול פיצה?" - "לא בא לי." - זו דחיה לכל דבר, משום מה לא נראה לי שבגלל זה תפסיק להציע לאנשים לצאת לאכול משהו. לא תרגיש דחוי מכל הסיטואציה.

אז מתי אני ארגיש דחוי מדחיה?
רק אם יש איזשהו קשר אסוציאטיבי בין מה שאני מציע אליי אישית, אני ארגיש שהדחיה היא דחיה עליי ולא רק להצעה. כלומר רק ש"שמתי את האגו שלי עם ההצעה", האגו שלי יפגע. למעשה החלק מהאגו שלי ששמתי יחד עם ההצעה, יהרג לחלוטין - ועל זה בעצם כל הבלאגן והפחד.

מחשבה נחמדה
אני כרגע לבד, אם אני מציע למישהי לצאת איתי והיא מסרבת, שום דבר לא השתנה עבורי.. אם היא מסכימה, מגניב! כלומר או שאני מרוויח משהו, או שאני לא מפסיד כלום. אם רק היינו קצת יותר הגיוניים בעניין הזה - אבל וואלה, כנראה שזה לא הצד החזק של אף אחד מאיתנו. למרות שאני ספציפית מתיימר להיות מאד לוגי.

אפשר לעבור סדרה שלמה של סדנאות על אמונות מגבילות, אמונות מאפשרות, שבירת הקבלה וכו'. בפועל, עזבו אתכם כל החרטא, אם כואב לפעול בסביבה שלכם, ואני מבין טוב מדי את הפחד לשנות משהו בסביבה הקרובה - אז אפשר פשוט ליסוע לעיר אחרת.

האנרגיות הנכונות לחיזור

יצאתי לתרגל עם יאן ותום, שהוא תלמיד נוסף של תומר. אני ויאן חברים קרובים, אנחנו לא ממש צריכים את התירוץ של להתחיל עם בחורות כדי לצאת - אבל חשבנו שיהיה נחמד לקרוא לאנשים חדשים ולתרגל קצת עם אחרים. יצאנו לדיזינגוף. בהתחלה חשבנו שהבחור הבריז לנו, אבל שאנחנו כבר ישבנו הוא הגיע.

אותנתיות בפעולה
יאן תקף אותי שאני לא אותנתי באמת, אלא אותנתי עם חומר מוכן מראש - ניסיתי להסביר לו שזה הגיוני שאם דיברנו על משהו מסוים, האותנתיות תהיה לדבר עליו, כי הוא עדיין במחשבות שלי. פתחתי את החלון באוטו בדרך, אמרתי לזו באוטו ליד שתפתח את החלון, שאלתי אותה "לדעתך אני אותנתי?", היא ענתה: "הכי אותנתי שיש" - אמרתי לה תודה רבה, וליאן עשיתי סימן של "אמרתי לך!".
אני ויאן ישבנו בדיזינגוף, הוא לא תירגל המון זמן, אז אני הייתי צריך להיות המדגים - עצרתי כמה בנות, הרוב בשעות הערב לא עוצרות מסיבות כאלו ואחרות - יש יותר תחושת "מהירות" בערב, בחורה בטח חושבת: "התלבשתי יפה, השקעתי בעצמי, כדי לשבת ברחוב עם איזה בחור? ממש לא!"
יאן התחיל עם מישהי נחמדה מאד, אבל לא ממש המשיך בשיחה, חבל!

תום הצטרף אלינו - כמו רוב חברי הקהילה, הדבר הראשון שהוא אמר זה שהוא על תקן "צופה", הסברתי לו שהוא יכול לצפות בטלויזיה בבית - אנחנו לא צוות בידור. זו תכונה נורא מוזרה של האנשים בתחום, הרצון לצפות, כדי לא להיפגע, ואם יש הצלחה לאחד מאלו שעשו משהו, אולי היא תידבק איכשהו גם אליהם. אני מנסה לחשוב אם גם אני הייתי כזה בשלב מסוים.

אנרגיה גברית מוקצנת
כל הדיון הזה על צפיה מול עשייה די שאב ממני את כל האנרגיה, מה גם שנראנו חבורה נורא מוזרה, כאילו שכל מטרתנו היא להתחיל עם בנות - לא היתה שיחה בינינו - רק על שורות התחלה. ניתן להרגיש בזה. כמובן שלא היתה לנו שום הצלחה. אז ניתחתי את המצב:

עם תומר ויאן ביחד, אנחנו שלשה, אבל מתנהלת שיחה זורמת, ואנחנו יכולים לתפקד יופי ולפתוח שיחה עם כל בחורה שעוברת - אנחנו לא משדרים "אנחנו בנו להתחיל עם בנות". תומר מצליח להשרות איזו אנרגיה חיובית עלינו. עם תום ויאן לא הצלחתי להשרות את אותה האנרגיה.

יש לי ניסוי חדש להתעסק בו - יצירת האנרגיה הנכונה לחיזור. אשמח אם תעזרו בעניין.


איך משחררים מישהי?

בתרגול האחרון עם תומר, איכשהו יצא שהרבה תלמידים שלו הסתובבו באותו רחוב, מחולקים לזוגות - ממש השתלטות על הרחוב. אני ותומר בגישה שלנו, וכל זוג תלמידים בגישה שלהם, חלקם ישבו קרוב אלינו, חלקם בהליכה, חלקם ברחובות אחרים.

עצרתי את מיכל, בחורה נחמדה, נראתה קצת הזויה - דיברנו קצת כרגיל, הבחורה נראית מנותקת מהמציאות לגמרי. לא מעניין אותה לתקשר עם אנשים ונורא מוזר לה שאני ותומר עוצרים בחורות ברחוב סתם כדי לדבר. אמרתי לה שתשב איתנו ותנסה להנות מהאווירה, ותנסה לתקשר עם אנשים במקום תחושת הניכור הרגילה ברחובות העיר הגדולה. היא סירבה, ונשארה לעמוד ליידנו. חשבתי לשחרר אותה בפעם ראשונה, אבל היא היתה עדיין שם, עומדת, גם בזמן שדיברתי עם תומר והתעלמתי ממנה. 

?!?
חזרתי לדבר איתה, סיבוב שני, בשלב הזה כבר הצבעתי על כמה תכונות שלה, ותומר עזב אותנו לבד - חשבתי לעצמי, אם לא תשבי איתי, אולי נלך למיני-דייט? אז אמרתי לה: "בואי נלך לאכול גלידה, בא לי". היא ענתה לי: "גלידה זה לא אוכל!", כבר אמרתי שהיא מנותקת מהמציאות? אמרתי שאני רוצה את הטלפון שלה, היא סירבה ואמרה שהיא תתן לי פייסבוק.. הגישה שלי לעניין הפייסבוק היא לא משהו, בפייסבוק אני מנהל קשרים קיימים חזקים, לא מפתח קשרים - אמרתי לה שאני רוצה את הטלפון ולא ממש מעניין אותי הפייסבוק שלה, אני אצלם אותה עכשיו במקום לראות תמונות שלה בפייסבוק. היא אמרה שעם טלפון באה מחויבות גדולה מדי. אני כמובן ניצלתי את ההזדמנות להסתלבט עליה קצת - "נכון, זה אומר שתצטרכי לענות שאני אתקשר, וה' ישמור, אפילו לדבר!!! ומי יודע, אולי אני אחפור לך שעות על גבי שעות, וזה רק במקרה שתעני, ואם לא תעני, את תצטרכי להחזיר לי צלצול - הו מיי גוד! איך אפשר? עזבי, עדיף שנוותר על טלפון, המחויבות גדולה עליי כרגע.."

היא סירבה, ונשארה, תומר חזר בינתיים, אני נואשתי. היא עומדת שם, לא רצתה לשבת ליידנו, ולא מוכנה להתקדם, מוכנה רק לתקוע את התהליך! בדיעבד אני חושב שהייתי צריך לתת לה לכוון את התהליך קצת, לאתגר אותה בעניין. לי אישית די נמאס ממנה, והאמת שרציתי לשאול חוות דעת של מישהי אחרת לגבי הסיטואציה. איזה יופי, אחת מספקת לי פתיח לבאה בתור.

עצרתי מישהי בזמן שמיכל עדיין ליידנו, התחלתי לספר לה שאני מדבר פה עם מיכל, והיא איתנו כבר 30 דקות, ומסרבת לשבת - ואיך נראה לה כל המצב. היא היתה נורא נחמדה - ומיכל פשוט הפצירה בה לעזוב. מעין "אני לא איתך, ואני גם אדאג שאף אחת אחרת לא תהיה" - מזכיר לי את האקסית המיתולוגית שלי שדאגה להשאיר אותי בבדידות בחו"ל.

היא נשארה ליידי במשך שעה, לא מוכנה להתקדם בתהליך, עד שאני ותומר סיימנו, והלכנו כל אחד לדרכו. כל הדרך חשבתי לעצמי איך הרשתי לה להשתלט ככה על הזמן שלי.. בכמה נקודות זמן ניסיתי להבהיר שאני לא מעוניין להמשיך את השיחה - והיא המשיכה בכל זאת.

זו ממש מהות בעיה חברתית, התחלתי עם מישהי, שאני לא מכיר כל כך, לקחתי הימור מסוים, ועכשיו אני תקוע איתה, בין אם אני מרוצה מתוצאות ההימור או לא. נשאלת השאלה - איך אומרים למישהי: "השיחה הסתיימה, ביי!"




תגובה להערה..

ציטוט מתוך הערה לאחד הפוסטים האחרונים:
"אני שמתי לב למשהו, בפעמים האחרונות שקראתי את הבלוג
זה נשמע פחות כמו אמנות החיזור ויותר כמו רשימת כיבושים, ואני לא כל כך אוהבת את זה. אני גם הייתי במקום הזה פעם, ואני רק אומרת שתשים לב שאתה לא שוכח את המטרה ומתמקד בדרך, כי כשזה היה המצב אצלי מצאתי את עצמי אחר כך עם תחושת ריקנות מטורפת. אני ממליצה ללמוד מהטעויות שלי ולשים לב לפני שאתה עובר את הגבול המאוד דק הזה."

חשוב לי להדגיש, המטרה שלי ברורה. אני כרגע עדיין מתאושש מקשר מסוים, ואכן - חלק מהעניין הוא קצת התפרפרות. אני חושב שאני כבר פנוי רגשית לעניין, למעשה אני פנוי כבר די הרבה זמן, אבל לצערי - לא מצאתי מישהי שאני יכול להיות מחויב רגשית אליה.

אני לא מחפש להשכיב כמה שיותר בחורות, אני כן רוצה שתהיה לי האפשרות לבחור מישהי שאני רוצה ולא להתפשר על מישהי שהתחילה איתי - אני מפנה לקרוא את הפתיח של הבלוג :)

אני ממוקד במטרה, ונהנה מאד מהדרך! אפילו הקשיים שבדרך חיזקו אותי, אולי אפילו יותר. 

שיעור עם תומר - אותנתיות 101%


אני ויאן בתקופה האחרונה נמצאים באיזו ירידת מתח דרמטית, איך שהשתפרנו בחיזור, פתאום החיים הציבו לנו מכשולים חדשים - כל אחד ושלו. ביום שישי האחרון היה אמור להיות לנו מפגש במסגרת "יום שישי את יודעת", אבל הוא בוטל עקב כך שעידן לא יכל להגיע. אני ויאן כבר היינו במוזה הנכונה, ותומר הציע שנתרגל ביחד - אז אמרנו למה לא?
שתינו קפה ברוטשילד, קיבלנו פרחים על זה שאספנו בדלי סיגריות, היה די נחמד.

תומר הגיע
"התרגול של היום מתמקד באותנתיות, אני רוצה 101% אותנתיות - האחוז אקסטרה הוא בשביל היציאה מעבר לנוחות - כלומר להיות אותנתי עד לשלב שבו גם אתם לא תדעו מה אתם רוצים להגיד עד שתגידו את זה ממש". אני בתור מומחה גדול באותנתיות, ממש זרמתי עם הרעיון - להיות כנה, להסביר לבחורות שאני מתאמן על חיזור, ולשאול איך זה עובד להם? כלומר לבקש פידבק.


הכל היה נפלא, עד שאליס הגיעה והחליטה שהיא רוצה לקחת חלק מהעניין - התיישבה בספסל, הצגתי את תומר, את יאן - שאגב היא כבר הכירה, והסברתי מה אנחנו עושים - 101% אותנתיות..

אליס - רקע
אליס היא מישהי שאני מכיר כבר מספר שנים, דרך חברה משותפת שלנו, איכשהו שחזרתי למרכז, התקרבנו קצת, אפשר לאמר שיצאנו בתקופה שרצו לעשות עליי סרט דוקומנטרי לומד את שפת החיזור. אבל כיוון שאני לא הייתי ממש מוצלח בעניין, והיא גם לא בדיוק הטיפוס הקליל - אי אפשר לאמר שהיינו יחד, לפחות לא מבחינתנו. אליס היא בחורה די מסרסת, ויאן שכבר הכיר אותה לא ממש סובל אותה. פתאום כל נושא האותנתיות היה קצת קשה, הנה מישהי שגם ככה מנצלת כל שטות שיוצאת לי מהפה כדי לסרס אותי, ואני מסביר לה שאני לומד לחזר אחרי בנות, והיא גם רואה אותי פותח בשיחה, מקבל דחיות.. וואי, זה לא פשוט כל נושא האותנתיות שמביאים אותו לחיים האמיתיים.

ניסוי באותנתיות
למרות שהיו דעיכות רגעיות, התגברתי על כל פחדי התדמית שאליס הביאה איתה - וגם דאגתי שהיא תיקח חלק מהעניין, כלומר לא רק להודות שחיזור זה חלק מהחיים שלי, אלא להביא את החיים שלי להתאמן על חיזור. אפילו מצאנו מישהו בשביל אליס.. למרות שבסופו של דבר לא יצא מזה כלום, אבל היה נורא נחמד לראות אינטרקציה מהצד ולהעביר מעין "כתוביות רקע" על האינטרקציה.

יאן לא ממש הרגיש בנוח עם כל עניין האותנתיות, אז לא ממש יצא לו לדבר. אני לעומת זאת לא הפסקתי - עצרתי המון בנות, דיברנו המון.. שהגיעה מישהי שבאמת הייתי מעוניין בה, הייתי מחובק עם אליס.. נקרא לה ענת (מתחילים להיגמר לי השמות בבלוג):

ד': "סליחה, בואי רגע" - כבר לא כל כך מפתיע - היא באה..
אליס: "קחי, הוא רוצה להביא לך פרח." - היא לקחה לי פרח מהיד והגישה לה, אני מיד עצרתי אותה.
ד': "[לאליס] מה פתאום? מה נסגר איתך? היא צריכה להרוויח את הפרח.. ככה סתם לחלק פרח לכל אחת? [לענת] אהלן, תגידי, אנחנו בדיוק פה מתאמנים על חיזור, ורציתי לשאול אותך, מה היתה הדרך הכי כייפית שהתחילו איתך?" - ראיתי שהיא מסתבכת קצת, אז עזרתי לה.
ד': "לא חייב בחיים, בחודש האחרון, השבוע.."
ענת: "לא יודעת, לא זוכרת.."
ד': "וואי, זה קורה כל כך הרבה שאת כבר לא מצליחה לעקוב? מכיר את זה, איזה באסה שזה קורה?" - היא מחייכת..
החמאתי לה על החיוך המקסים שלה, ילדותי, תמים ופשוט מדליק, ניהלנו שיחה שאני לא ממש זוכר, אחת הבעיות עם אותנתיות, זה שהיא לא מחושבת! וקשה לזכור אותה - דאגתי שיהיה לה מספיק מקום כדי לתקשר עם אחרים בספסל, אפילו באו חברי עמותת הבדלי סיגריות וצילמו את כולנו - דאגתי שהיא תרגיש "משלנו".
ועכשיו השלב המכריע, על אף זה שאליס נמצאת איתנו, ועוד כמה צופים בי - לקבל דחיה מול חברים קרובים זה קשה יותר, ועדיין, אני רוצה את מספר הטלפון! אז הלכתי על זה.. ביקשתי את הטלפון, קיבלתי דחיה, והיא עדיין נשארה לעמוד שם, מדברת איתי - מעין "תתאמץ יותר", אבל זה לא היה בדיוק זה - הרגשתי שיש משהו אחר בזה.

שאלתי את תומר מה הוא חושב, באיזה שלב נפלתי? הוא אמר שהיה לי משחק מעולה, והבעיה היתה אצלה, היא לא יכלה להכיל את הרעיון של להכיר מישהו ברחוב - היא כנראה עדיין מכירה דרך מפגשים חברתיים מהצבא וכו'.

תוצאות?
לא קיבלתי טלפון, אבל הצלחתי לבקש טלפון ממישהי מול חברים שמזכירים לי יותר את חיי העבר שלי, החיים שאני מנסה להגן על עצמי שם מכל דחיה וכאב. הרגשתי מעולה אחרי כל העניין. חשבתי על השלב הבא, לבקש טלפון ממישהי מול אמא שלי - זה צריך להיות מצחיק.. ואותנתי משהו!


ערב בקולסיאום - פוסט משותף עם יאן

יאן ואני שותפים מהיום הראשון לעניין לימודי החיזור, ואפשר לקרוא על החוויות המשותפות שלנו גם בבלוג.
עברנו שיעור עם תומר באותו הבוקר - שיתועד בפוסט אחר, אחרי השיעור עם תומר חיפשתי מה לעשות בערב, יאן אמר שלאיזו ידידה שלו יש יומהולדת והם חוגגים בקולסיאום, כמובן שנדחפתי - יכול להיות נחמד להעביר ערב במסיבה עם בחורות שתויות, במיוחד אחרי שחודש לא יצאתי.

תדלוק לפני
הגעתי לנקודת המאסף, ברגל. נחמד שאפשר לשתות בלי לדפוק חשבון, יש הסעה - במחיר סמלי של 40 ש"ח. יאן וחבריו כבר היו שם אחרי כמה שני סיבובי שוטים של ויסקי. הצגתי את עצמי, הבנתי מי הנפשות הפועלות ומה היחסים בין אחד לשני, הבנתי שהבחורה הכי נמשכתי אליה תפוסה, אבל היתה אחת שנראתה לא רע, ובשלב זה של הערב, שיש עוד הרבה שלא הגיעו, היא היתה הבחירה שלי, מפתיע בהתחשב בכך שהיו שתי בנות בינתיים, אחת תפוסה ובחרתי בלא תפוסה.
יאן: להגיע עם עניבה בהחלט היתה בחירה נכונה לאותו ערב. היה לי ערך גבוה כי הכרתי את רוב האנשים, והוא עלה ככל ששתינו יותר. ידעתי שכלת היומהולדת תפוסה וגם שהאחרות פנויות. בשלב זה של הערב, האופציה היחידה היתה לבנת - באופן לא מפתיע, אותה אחת שד' רצה. היה נחמד, אבל רגיל למדי, לא נראה שיש פוטנציאל למשהו מיוחד בערב.
אספנו בחורות נוספות, היו הרבה יותר בנות מבנים בערב - ונכנסנו למיניבוס..

ההסעה - ליהי
אנחנו ישבנו מאחורה, כמו החברה המדליקים בתיכון - והיינו בשלנו, וליהי שישבה כסא לפנינו (אחת מאלו שהגיעו באיחור, כמעט פספסה את ההסעה), הסתובבה אלינו, ונכנסה לשיחה. היתה שיחה זורמת לגמרי, המון צחוקים, יאן אמר שהוא המייבא של רוקט פוקט לארץ, אבל היא החליטה שהתפקיד הזה מתאים יותר לד', וליאן מתאים להיות איש היי-טק. היא התעקשה על העניין מספר פעמים למרות שד' הסביר שהוא רק משתמש ביתי ולא מייבא.
בהמשך השיחה, היא כבר התחילה להראות סימני התעניינות ביאן, ולגעת בו, כמובן שיאן אמר שאסור לגעת בסחורה וצריך לפנות קודם למחלקת הגביה לתשלום - שהוא מצביע על ד', ששינה שוב תפקיד, הפעם למחלקת הגביה.
ליהי כבר החליטה לפסול את ד', מספר פעמים במהלך נסיעה של שעה, כאשר לאורך כל הדרך, היא מדגישה שהוא פסול שוב ושוב, מעין מבחן לראות איך ד' מתמודד עם עקיצות שלה (shit-test). הגענו ליעד..

במועדון - השקפה של ד'
המועדון מדליק, התחלתי להסתובב ולהגיד שלום לאנשים, מצאתי חברים חדשים במקום, בסה"כ המקום היה די ריק שהגענו, אז היה אפשר לסרוק מה נוח יותר ומה פחות. אמרתי ליאן שנעשה סיבוב דאווין, וליהי ישר דפקה לי מבט תוקפני במיוחד, של איך אני מעז לקחת אותו. הסתובבנו, חזרנו, היה חביב, אבל לא בדיוק התחלנו עם בנות. לאחרונה חשבתי על עצמי מדריך אחרים, ושאלתי את עצמי איך אני מדריך במועדון? מעולם לא התנשקתי עם מישהי במועדון.. יצא לי אולי פעמיים לצאת עם מישהי שהכרתי במועדון, וגם שם לא התקדם מעבר לדייט משעמם. צריך להתחיל להשקיע בעניין.. זו אמורה להיות הסצנה הקלה יותר.

במועדון - השקפה של יאן
מהרגע שקיבלתי סימני התעניינות, הבנתי שיש אופציה, ומהרגע שיצאנו מההסעה וראיתי את הגוף שלה במיני, רציתי לממש את האופציה. ניסיתי לשמור על קו הרוטינות שאני מכיר: להוביל אותה לתוך המקום - לשים יד על הגב ולרמוז בכך שאני שם איתה, דואג לה. להזמין לה שתיה, שתבין שאני הכתובת שלה לכל מה שקורה בערב. אחרי שנתתי לה לא מעט תשומת לב, החלטתי לעשות קצת ריחוק והלכתי עם ד' לסיבוב. שחזרנו, התחלנו לרקוד ודאגתי להצמיד אותה אליי, להוביל את הריקוד. אני חושב שזו הנקודה בה ההובלה שלי הסתיימה, והיא דאגה לסמן אותי כשלה. היא שמה לי רגל בין הרגליים, שרטה אותי בגב, נשכה אותי בלחי, שיחקה לי בעניבה, הצמידה את הפה שלה אליי.. אבל לא נתנה לי לנשק אותה. הבחורה טיזרית בטירוף. חשבתי לבודד אותה, אז הובלתי אותה החוצה, לצערי המרפסת של המקום היתה סגורה אז חזרנו.. ד' קרא לי, ועשינו סיבוב - היה יותר מדי קירוב - היה צורך לאזן את זה.

ריחוק - איבוד המטרה
ישבנו בכניסה למועדון, וראינו את ליהי יוצאת שיכורה לחלוטין עם בחור אחר, דאגה לשבת מולנו בחוץ שהראש שלה בין הרגליים שלו, מנסה להתאושש מכמות האלכוהול. ניסינו לנתח את המצב, למה הגענו לנקודה הזו.. יאן בשלב זה כבר ויתר.

חזרה למועדון
שחזרנו למועדון, ד' התעסק בבחורות אחרות.. ליהי חזרה לרקוד עם יאן, והוא יצא איתה החוצה.
ליהי אמרה שהיא שתתה יותר מדי והיא מרגישה רע, נשכבה על יאן בצורה מחרמנת למדי והתחילה לשחק לו בעניבה. יאן אמר שזה יעלה לה ביוקר - בנשיקה.. היא התקיפה: "אתה חושב שמגיע לך ישר כל מה שאתה רוצה?", יאן ענה: "אני צריך לדעת אם אני מבזבז את הזמן שלי על מישהי שלא יודעת להתנשק בכלל.. אם היינו מתנשקים, איזה ציון לדעתך הייתי נותן לך?", היא נתנה את הציון 1-2, אז יאן הגיב: "נראה לי שמחכים לך במועדון", כמובן שהם לא חזרו למועדון, אלא התחרמנו עוד קצת.. ואז חזרו. יאן: שאני רציתי. התיישבתי, היא המשיכה לרקוד עם הבחור שיצאה איתו לפני כן החוצה, ואז הם נעלמו שוב - בשלב זה איבדתי עניין. הייתי הכי קר שאני יכול אליה.

ההסעה הביתה
באיזשהו שלב יאן העיר את ליהי, והיא עשתה סימן שהיא רוצה נשיקה בלחי. יאן אמר שהיא לא הרוויחה את זה, אחרי הכל היא היתה ילדה רעה.. אחרי שיחת "למי יש יותר גדול?", הוא נישק אותה בלחי, וחזר לשבת במושב שלו.. היא קמה ובאה לשבת ליידו.
המנגגנון אנטי-שרמוטיות/טיזינג שלה מוזר למדי, היא נתנה ליאן לשים יד בין הרגליים, ופחות או יותר כל דבר שאפשר לחשוב עליו, אבל לא עד הסוף.. "תיגע, אבל אל תחליק את היד שלך למעלה". יאן לקח את מספר הטלפון שלה. שהיא יצאה מההסעה, היא נישקה אותו, לא ארוך.. רק בקטע של "בסדר, השגת מה שרצית", פחות בקטע של נשיקה סוערת.

מחשבות לסיום
צריך להתאמן יותר על עניין המועדונים, הבחורות שמגיעות לשם - מגיעות על מנת למצוא מישהו, הן משוחררות יותר מברחוב. הסצנה קשה יותר כי התחרות קשה יותר, לא בגלל שהבחורות קשות יותר. 
יאן מתלבט האם להתקשר.. 
יאן נראה טוב יותר מבעבר, וזה שיפר את המשחק הפנימי שלו בצורה משמעותית. אני לעומת זאת זלזלתי קצת בחודש האחרון עקב כל האירועים במשפחה, וזה משפיע לרעה על המשחק הפנימי שלי.