חג פסח שמח לקוראיי! מקווה שהסדר, החג והאביב שהגיע אלינו משרים עליכם אווירה חיובית יותר מעליי. אני אישית בחופש מהעבודה בחג וניצלתי את החופש לנקות קצת את הראש - לסדר את כל האלמנטים השונים אצלי. מדהים הוא שככל שניקיתי יותר - יצרתי יותר בלאגן אצלי בראש.
אני נמצא במצב רוח לא טוב. לפני החג קיבלתי פידבק שלילי ביותר בעבודה. ציפיתי לפידבק שלילי ברמה כזו או אחרת - אבל הפער בין הפידבק שציפיתי לפידבק שקיבלתי הוא עצום. מה שהוביל אותי לכמה שאלות:
אני נמצא במצב רוח לא טוב. לפני החג קיבלתי פידבק שלילי ביותר בעבודה. ציפיתי לפידבק שלילי ברמה כזו או אחרת - אבל הפער בין הפידבק שציפיתי לפידבק שקיבלתי הוא עצום. מה שהוביל אותי לכמה שאלות:
- האם אני מודע ועירני כמו שאני חושב שאני?
- האם עשיתי את הבחירה הנכונה שהחלפתי קריירה?
- האם יש לי עתיד במקצוע הזה?
- איך אני אמור להגיב?
כאשר השאלה הראשונה היא השאלה העמוקה יותר - האם אני לא מודע לעצמי כמו שאני חושב? ניסיתי לחשוב האם אני רוצה לחלוק את הפידבק עם אנשים - באופן עקרוני כן כדי לקבל פידבק נוסף שיבהיר לי איפה אני עומד. אבל אם אחלוק את הפידבק עם אנשים מהעבודה זה יראה כאילו אני לא מסוגל להכיל את הפידבק. החלטתי לקבל את הפידבק ולא להילחם בו.
עדיין הייתי עצוב וכואב מהפידבק. קבלה לא משנה את הכאב. הגעתי למסקנה שהסביבה ובחורות בפרט חשות ברגש אמיתי וטהור סביבם. ואני באמת כואב - אז בחורות התחילו להתקרב אליי יותר במהלך השבוע - כמו זבובים לחרא. כאשר השאלה המובילה בימים אלו היא: "מה אני מחפש?" - לפני חודשיים יכלתי לענות על השאלה הזו די בפשטות: הייתי רוצה להיות בקשר יציב שתורם לי מעבר לסקס, שבונה אותי כאדם ושאני הייתי תורם לצד השני את אותו דבר. בשלב מסוים - אחרי הילה שבסופו של דבר לא כתבתי עליה בבלוג - הגעתי למסקנה שרוב הקשרים הם בעלי עלות גבוהה יותר מהערך שהם נותנים ולכן ויתרתי על קשר. הרי בסופו של דבר סקס לא חסר - ואם חסר - יש פורנו.
מערכת השיפוט שלי נדפקה. אני לא באמת יודע מה אני רוצה (מה אני מחפש בגרסה הנשית) - אני יודע שבאופן מיידי אני רוצה שיכאב לי פחות ואשמח לקצת גילוי חום ואהבה - עדיף בלי סקס. אבל בטווח הארוך אין לי מושג מה אני רוצה.
התחלתי למדות, כמו לפני שנה במטרה להתפקס קצת. ראיתי איך כל הצעות העבודה שאני מקבל מהקריירה הישנה שלי מפריעות לי להתרכז - אני עם המחשבה שתמיד אני יכול לחזור לקריירה הישנה, ואז אין סיכון במה שאני עושה, ואז בעצם אין את הדרייב לשרוד ולפעול טוב. ראיתי איך כל בחורה ששואלת אותי "מה אתה מחפש?" בעצם אומרת שהיא רוצה אותי כי אני נראה 'בטוח' - השאלה שהיא שואלת זה "האם אתה באמת בטוח?". על השאלה הזו אני יכול לענות 'לא'.
אתמול בערב התקשרו אליי ארבע בחורות שונות שרצו לצאת. אחרי המדיטציה הרגשתי רע ולא רציתי לראות אף אחת. נשארתי בבית - עם הכאב, עם חוסר יכולת השיפוט, עם עצמי.
