סיכום שנתי בבלוג

לכבוד סיום 2012 - לאלו שלא מכירים - להלן חמשת הפוסטים הנצפים ביותר בבלוג:


במקום החמישי - הפגישה הראשונה שלי עם תומר - בעצם הפוסט הראשון בבלוג, המבוא לכל מה שקורה בבלוג הזה.

במקום הרביעי - נשים נגד אומנות הפיתוי - בתקופה בה נשים יצאו נגד כל התהליך שעברתי ולמדתי. והיום אני בגישה אחרת: אם לנשים יש את הקסמים שלהן - ויש להן ארסנל די רציני - אז לגברים צריכים להיות כלים כדי להתמודד עם תהליך החיזור בארצנו הקטנטונת והלפעמים מפחידה בענייני חיזור.

במקום השלישי - הקשר בין אוננות והצלחה עם נשים - זה אולי הפוסט החביב עליי, אולי בגלל החשיפה שאני נותן פה לעולם שלי, והיום אני מניח שלעולם של כל גבר. לספר על אוננות זה לא פשוט - ועוד בבלוג לאנשים זרים... ועדיין הקליפ בסוף עושה לי את זה.

במקום השני - איך תומר משיג טלפון ממישהי תוך 20 שניות - ללא ספק יכולת מרשימה. איך אפשר להתנתק מהסביבה לרגע ולהביא מישהי לעולם הפנימי שלך בזמן שממתינים לרמזור שיתחלף.

ובמקום הראשון - דודו האלפא-מן - האמת שלא ברור לי איך זה דווקא הפוסט הזה במקום הראשון כי הוא לא מספר עליי או על תומר אלא על מישהו אחר. כנראה שהצלחתי לתאר משהו שהרבה קוראים היו רוצים להיות והתחברו לזה. דודו המלך!

סיכום 2012

ניסיתי לחשוב על איך אני מסכם את 2012.. ובשורה התחתונה - לא משהו! ניסיתי להוציא במילים את תערובת הרגשות שהשנה הזו הוציאה ממני.. כל כך הרבה טוב מהול בכל כך הרבה רע שאי אפשר לנתק ביניהם אפילו לרגע. אני חושב שאני די מוצלח ביכולת הפרדת הרגשות שלי - עשיתי רשימה של הדברים שאהבתי ב2012 ורשימה של הדברים שלא אהבתי - והיש כל כך הרבה אירועים שאני משייך לשתי הרשימות. קראתי בפייסבוק את התסכול של קארין ארד על 2012 ואני חייב להודות - אני איתה! אני כל כך איתה שאני אצטט אותה פה..

לכי תזדייני 2012, לכי תזדייני, את, וכל מה שהבאת איתך. לכי תזדייני, 2012, עם הטילים שלך שכבר חוזרים על עצמם, שתזדיין גם כיפת ברזל. לא רוצה לשמוע עליה יותר. שיזדיינו הערבים, והיהודים, והאמריקאים. שיזדיינו גם הבחירות, כאילו זה משנה במי נבחר, כאילו שלמישהו שבכנסת שלנו אי פעם היה מרחב פעולה, כאילו שלא כולנו עושים מה שאובמה אומר לנו. לכי תזדייני, 2012, עם הטלפונים מהבנק, עם החוב בביטוח לאומי ועם התביעה של הוט. לכי תזדייני הוט- הלוואי שתתפרקי ובמהרה בימינו. שיזדיינו כל התל אביבים שחושבים שהם מגניבים ולא מבינים שהם משעממים את התחת. שיזדיינו כל אחלה שעפים על עצמם וטוענים שהם נורא מיוחדים וחדשניים ורק מצטטים דברים שקראתי כבר בשנות השמונים, שיזדיינו השקרנים, החארות, כל האנשים עם הלב הסגור, וכל אלה שמפחדים לחיות, ולאהוב, ולדבר. כולכם, לכו תזדיינו. לכי תזדייני 2012, והדירה שהבאת איתך, עם הדליפה מהגג והשכנים שעושים על האש כל ערב. לכי תזדייני 2012, שלא הבאת איתך שום דבר טוב מהרגע שהתחלת ועד עכשיו. לכי תזדייני עם הבאסות שהבאת, עם המפגשים המיותרים, הצינונים הבלתי פוסקים, האכזבות, הפרידות, והחרטות שהבאת איתך. הדבר היחיד שעשה אותך שווה משהו היה הציפיה ל- 21.12. זה היה הצ'אנס שלך לכפר על זה שהיית כל כך מיותרת. ובגלל שאת כזאת עלובה לא הבאת כלום חוץ מערימת קשקשנים שחשבו שסוף העולם מגיע, ואחרי שלא קרה כלום אף אחד מהם לא כתב בשום מקום "סליחה, הייתי דביל, החלטתי להשתנות"- רק כאלה שאמרו שתמיד היה ברור להם שזו תהיה "קפיצה במודעות". שיזדיינו. לא היתה להם שום קפיצה במודעות. כי הם מטומטמים. לכי תזדייני 2012, היית שנה מזעזעת, אני שמחה שנגמרת, ואני מקדמת בברכה את 2013, רק בגלל שהיא לא את.


מה הסיפור הזה עם אהבה?

כתבתי את זה לפני יותר משנתיים ואני חושב שזה מתאים לכל יום :)

השבוע התעצבנתי. ברמות על! שתי בחורות רודפות אחריי בטלפון, מתקשרות פעם בכמה שעות, בודקות שאני קשוב לכל צרותיהן, בעבודה, בבית, רבאק, תנו לי לנשום, אני לא בקטע שלכן! אתן לא לרמה שלי. ויש את ההיא מאתר ההיכרויות, שעוד לא באמת נפגשתי איתה, אבל משום מה בטלפון ממש נדלקתי, ואני מתקשר ומתקשר, בעבודה, בבית.. כל כמה שעות אני בודק שהיא עדיין מעוניינת - וכמה מפתיע - היא מתחילה לסנן אותי - היא לא מעוניינת! אני לא לרמה שלה?

מה נסגר עם הבלאגן הזה שקוראים לו אהבה? איך נהיינו מטורפים כל כך? כל הזמן שאנחנו מבזבזים על זה.. שאתה לבד אתה בוכה, "למה אני לבד?", כשאתה לא לבד: "היא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה? יותר? פחות?", "האם אפשר לאהוב יותר מאחת בו זמנית?", "האם אני יכול למצוא מישהי מוצלחת יותר? מתאימה יותר? כוסית יותר?".. זה למה כולם בודדים בעיר הזאת! כל השאלות המזדיינות האלו שרצות לנו בראש כל הזמן, גברים ונשים כאחד! אי אפשר לטעון שאין לנו מספיק ידע - יש לנו ים של מידע, סרטים, ספרים, הורים, סיפורים, והכל הכל על אהבה.




ערב גברים וערב נשים

לאחרונה יוצא לי הרבה לשחק פוקר. בדרך כלל יש בעיקר גברים וגם אם יש נשים - אין שיחות נשים! מה שהופך את החוויה לממוקדת וגברית. אני נהנה מזה - בין אם אני מרוויח או מפסיד כסף, מדובר בחוויה מאד מגבשת. בחור שמקבל טלפון מבחורה ומסביר לה כיצד הוא "היה רוצה להיפגש איתה, אבל הוא מאד עסוק בסופשבוע..", אחד אחר שמספר על חווית זיון שהיתה לו, אני סיפרתי על הילה (שנשאיר לפוסט אחר). בסה"כ גברים מאד תומכים אחד בשני - משהו שנראה לי לא טריוויאלי כיוון שלא חוויתי את זה בילדות ככה.

בתיכון הייתי בקושי מוזמן לאירועים חברתיים. בימינו אני חווה מצב שאני double booked או יותר מזה. אני די נהנה להיות רצוי ומבוקש - כמה שזה ישמע gay, להיות רצוי על ידי גברים זה הרבה יותר כייפי מאשר להיות רצוי על ידי נשים עבורי.

בניגוד לנשים, גברים לא מנסים להכיר אותי יותר מדי, הם לא מנסים להשיג ממני סקס, כסף, יכולות כאלו ואחרות.. הם פשוט רוצים אותי שם - כדי לשתוק ביחד, לשתות ביחד, לדבר על שטויות. זה עניין מצחיק כי איפשהו גברים הם בדרך כלל מצטיירים כבעלי מטרות ברורות ונשים הן אלו ש"זורמות" עם מה שיש בחיים - אבל בכל מה שנוגע לאינטרקציה חברתית עם גברים - הנסיון שלי אומר שהמצב הוא שונה: נשים תמיד מתעניינות מה כל אחד עושה, מה עשה? מה רוצה לעשות? וכו' וכו'.. בדייט בדרך כלל הבחורה תמיד מנסה לכוון את הקשר.

בוקר אחד, חבר מהעבודה אמר לי איזשהו משפט שלא הבנתי - שאלתי אותו "מה?", והוא אמר: "כדורגל.. אתה יודע.." - זהו שאני לא! אבל הרגשתי רצוי שהוא שאל אותי. כאילו הוא היה רוצה שאני אבין כדי שנוכל לנהל את השיחת כלום הזו. 

השעה כבר 21:00 ולא עשיתי עם עצמי כלום 31 שנים!

אני חווה מעין התעוררות מחדש - ואצלי שזה קורה, זו תמיד מעין ירידה קלה לצורך עליה גבוהה יותר. משהו ששקול לגרף עקומת הלמידה החדשה:

הגעתי למסקנה שאני צריך לעבור דירה - ובאופן מפתיע, הבעלים של הדירה שלי מעוניין למכור את הדירה ומתאים לו - ממש wishful thinking ואני אפילו לא מהטיפוסים שמאמינים בזה. חשבתי האם זה מסתדר לי כלכלית ונראה שכן - לפחות נכון לעכשיו. קשה לי בדירה הנוכחית מבחינת מרחב אפשרות: אין לי מקום שאני נהנה לאכול בו, אין מקום שאני נהנה לכתוב בו ביומן שלי, אפילו את הבלוג אני כותב בעיקר בבתי קפה, אני לא נהנה להזמין אנשים ואני אפילו מעדיף לישון אצל בחורות במקום במיטה שלי - אני לא נהנה להיות בדירה שלי, אין מרחב אפשרות פה, אז מה מפתיע שאני לא מתפתה לפתח מערכת יחסים קרובה לפה ואני מוצא את עצמי עם בחורות מיבנה, אשקלון, חיפה ועם בחורות שאני מכיר מהאיזור הקרוב לא מסתדר לי אפילו לבנות שיחה

מה הייתי רוצה שיהיה במקום שאני אגור בו:
א. מקום נעים לאירוח - סלון שמאפשר שיחה ולא פונה לכיוון דלת הכניסה.
ב. מקום שמאפשר לכתוב במחברת - כדי שאוכל לכתוב ביומן.
ג. מקום שכיף לשבת לקרוא בסלון וגם בחדר שינה - לא רוצה לקרוא בבתי קפה.
ד. מקום שאפשר להזמין בחורה ולא מיד להכניס אותה לחדר שינה - הייתי רוצה גם לשבת לשתות קפה בבוקר עם מי שאני מביא הביתה.
ה. מקום שאהנה לבשל בו - פעם בישלתי.. זה נראה לי רחוק, אבל אני זוכר שנהנתי מזה - לא ברור לי למה הפסקתי.
ו. מקום שיהיה קרוב לעבודה.

כל זה מביא אותי לחשוב... מה הייתי רוצה ב2013? שנה שעברה בתקופה זו נעשתי מובטל מבחירה שלי לצורך סיום לימודי תואר שני. הייתי בעיצומו של תואר שני. היתה לי מערכת יחסים טובה מאד (שאחר כך הסתיימה רע מאד). הרגשתי שאני בכיוון הנכון, כאילו התהליך בעיצומו וממש תוך כמה רגעים "אהיה מאושר".

השנה אני נזהר עם מחשבות כאלו - אני יודע שהכל בשיווי משקל מאד עדין. הקריירה שלי דורשת ממני שיפור תמידי (ראו גרף עקומת הלמידה החדשה למעלה). הגוף שלי דורש ממני יותר תשומת לב מבעבר - כאילו הוא נתן יותר ממה שהוא יכול, ועכשיו הגיע תורו לקבל. מה שמזכיר לי שהשבוע ראיתי את הסצנה הזו בפעם המי יודע כמה...

הייתי רוצה השנה להשקיע בעיקר בקריירה - תמיד יש ספק האם אני מצליח. היום ניהלתי שיחה עם הדס - שאספר עליה בפוסט אחר - ושהיא אמרה שהיא לא מאמינה שהיא מספיק טובה עניתי לה בפשטות: "הספק הוא מה שעושה אותך טובה - הוא הדרייב להשתפר.. וכמה שיהיה לך ספק יותר גדול, זה רק אומר שאת יותר טובה. העולם במצב החרא שהוא נמצא בגלל שאנשים טיפשים נוטים להיות בעלי ביטחון גדול ואנשים חכמים נוטים להיות מלאים ספק". תמיד אני טוב בלתת את העצה הנכונה לאנשים אבל להקשיב בה בעצמי זה ממני והלאה.

אגב, בנימת כתיבת מטרות ותחושת עיבוד עמוקה - יש בלוג שמלווה אותי כבר כמה חודשים ובאמת עוזר לי לנבור בקרביי בנוגע למהי גבריות עבורי? איזה גבר אני רוצה להיות? אני ממליץ בחום: ביצים

קופידון - מיומנו של שדכן

בשישי האחרון ישבתי לארוחת צהרים עם עינב בנמל תל אביב. באופן מפתיע למדי פתאום נתקלנו באליק מהעבודה שלי יחד עם רומן ומוניקה שבאו לשבת באותו מקום. איך ארוחת צהרים שגרתית ולא מעניינת במיוחד הפכה להיות למוקד עניין מאד רציני והעלתה איזושהי טרגדיה מהצד שלי --- עינב הציעה לשדך את שירי - חברה טובה שלה - לאליק.

כל הסיטואציה של שידוך לא זרה לי - כבר יצא לי לשדך בפרה הסטוריה ולהיות משודך לאחרונה. המקרה הזה קצת יוצא דופן ממספר בחינות עבורי:
  • עינב מעולם לא הציעה לשדך לי מישהי - למה היא מוכנה לשדך לחבר שלי שהיא לא מכירה ולי לא?
  • האם אני רוצה לשדך למישהו בעבודה שלי מישהי? במידה מסוימת זה אומר להיות אחראי (לא באמת, אבל התחושה שם) על זה שהיא תמצא חן בעיניו והוא בעיניה - האם אני רוצה את האחריות הזו?
  • בהנחה וזה מצליח, איך אני מתמודד הקישור הזה בין אדם שאני רואה בעבודה על בסיס יומי, לחיים הפרטיים, לעינב - שמכירה המון חלקים פחות "ייצוגיים" בחיי.
  • מוניקה היתה שם - וחשבה שאני עם עינב בדייט.

אני ועינב

אני ועינב הכרנו בלימודים שהיא יצאה עם חבר טוב שלי - מעין קשר 'עולם ישן' עבורי. מאז עברנו הרבה יחד: סדנאות, לימודים, אפילו גרנו ביחד איזושהי תקופה. למען הסר ספק - מעולם לא היה בינינו כלום. אני מניח שעקב כך שהיא יצאה עם חבר טוב שלי הפך אותה לדמות לא נשית עבורי. למרות שהמון חברים שלי שהכירו אותה במהלך השנים נדלקו עליה מבחינה חיצונית ומבחינת אופי - אני מעולם לא ראיתי את זה. אני מדבר איתה כמו שאני מדבר עם גבר.

עם המחשבה הזו בראש - אנחנו מכירים כבר 8 שנים! פאקינג 8 שנים! ובכל הזמן הזה - היא מעולם לא הביעה איזושהי דאגה לחיי הזוגיות שלי. האם היא חוותה את הפחד שאני לא אמצא חן בעיני חברות שלה? מה זה אומר על מה שהיא חושבת עליי? לאחרונה בכלל חווינו איזשהו משבר שהיא הבריזה לי מאירוע שהיינו אמורים ללכת יחד - כל הנושא הזה בכלל גורם לחשוב על משהו בסיסי הרבה יותר - חברות מהי? לדאוג לבלות ביחד? לדאוג לאחר שרע לו? שטוב לו? נראה שאני ועינב כל אחד במסלול האישי שלו בחיים - ומדי פעם יש חלקים במסלולים שנחתכים.

שהייתי בתחילת דרכי בחיזור אני זוכר שבחור פנה אליי ושאל מה הוא צריך לעשות כדי שהוא יתקדם יותר מהר - עניתי לו בלי לחשוב פעמיים: "תיפטר מכל הידידות שלך", הוא אמר: "אבל זה הבנות שיש לי בחיים כרגע". שאלתי אותו: "הן מכירות לך בנות זוג פוטנציאליות?" - לא! "הן שוכבות איתך?" - לא! אז איך בדיוק הן מקדמות אותך? ואז הוא שאל: "רגע, לך אין ידידות?" - חייכתי, בטח שיש לי, אבל אני קובע כמה מקום יהיה להן בחיים שלי - וזה מעט מאד. הן לא מעצבות את האישיות שלי, לא משפיעות על ההתנהגות שלי ובטוח שלא אפתח תלות בהן.

אבל נחזור לעניין השידוך - עינב רוצה להכיר לאליק מישהי..

למה לי להיות אטלס?

יש לי נטייה מופרזת לחשוב שאני אחראי לכל הסביבה שלי. אני חושב שזה קידם אותי המון בדברים מסוימים - דרש ממני מצוינות בכל האספקטים של חיי. ומצד שני זה מנע ממני לא מעט אפשרויות - אם אני נחשף למשהו שאני לא חושב שאוכל להיות מצוין בו - אני נמנע מלהתחיל.

אז למה לי לקחת אחריות על זה שאליק יחבב את שירי? ששירי תחבב את אליק? מה אכפת לי? בזה שהכרתי ביניהם עשיתי את שלי. עכשיו הכל תלוי בהם! ובכל זאת אני לא יכול שלא להרגיש איזושהי מידת אחריות מסוימת. שמישהו מתחיל עם מישהי שחשובה לי אני תמיד אומר לו: "כל עוד היא מחייכת, אין בינינו בעיה" - אבל נניח שהיא לא מחייכת, למה אני צריך להתערב?

עבודה וחיים פרטיים

בחרתי בקריירה מאתגרת. אני מבלה בעבודה את רוב שעות היום, ולא חסרים גם אירועים חברתיים של העבודה שאני צריך (ורוצה) להיות נוכח בהם. הגבול הזה בין עבודה וחיים פרטיים נעשה מאד מאד דק. אני כבר לא יודע אם האירועים שאני מגיע אליהם הם מהחיים הפרטיים או משוייכים לעבודה. שאליק, חבר לעבודה, מזמין אותי לערב פוקר אצלו בבית - האם זה חיים פרטיים? שיש מסיבת יומהולדת למישהי מהעבודה באחד הפאבים בתל אביב - האם זה חיים פרטיים?

אני אוהב את העבודה, את האנשים בעבודה ואת האתגר שהעבודה מספקת - אבל נראה שבמהלך הדרך העבודה השתלטה לי על החיים. אני התחלתי לדבר עם בחורות במודלים. אפילו עינב שמה לב שפיתחתי יכולת מרשימה לתאר את המציאות בצורה מדויקת וקצרה - משהו שלא היה קודם.

האם אני רוצה שהעבודה תיכנס לכל נדבך בחיים שלי?

שאלות שאלות ומענה אין

הפוסט הזה יותר על פילוסופיה מאשר על חיזור - אני משער שהמצב רוח הזה נוחת עליי לקראת יומהולדתי. כמה עברתי השנה.. בקרוב פוסט סיכום שנה :)

אליק הכיר את שירי, יצאנו למעין דאבל דייט: אני, אליק, שירי ועינב. בשלב מסוים אני ועינב הרגשנו כמו גלגל שלישי ורביעי.. ועזבנו את זוג האוהבים לבדם.




איך בקלות ובלי מילים היא לקחה אותי לאט...

חברה טובה שלי מימי הילדות שידכה לי חברה שלה - מירב. הגעתי למסקנה שחברת הילדות שלי לא מכירה אותי בכלל, אבל ממש בכלל! והשלכתי שאולי חברים אחרים שלי גם לא מכירים אותי? עצוב מאד. לפני שהיא הביאה לי את הטלפון היא יצאה בדיסקליימר קלטני: אתם מאד שונים, אני לא יודעת אם אתם מתאימים, אבל שתדע שיש לה לב זהב והיא בסה"כ בחורה נהדרת ומי יודע - אולי זה זיווג משמיים. אהבתי את המילה זיווג.. 

התקשרתי למירב בטלפון, היא השתמשה במילים: ממי, מותק, כפרה וכד' בשיחה של עשר דקות יותר ממה שהשתמשתי בהן בכל ימי חיי. נתקפתי חרדה מסוימת ואז צחקתי - האם אני הולך לצאת עם ערסית?! זה נשמע כמו חוויה אנטרופולוגית יוצאת דופן לחנון כמוני. קבעתי איתה דייט.. אספתי אותה - היא נראתה מאוכזבת ומבולבלת.. לרגע חשבתי על עניין החינוך האירופאי ופתיחת דלת לבחורה והסקתי בצחוק שאם אני אעשה את זה יש סיכוי לא רע שהיא תגנוב לי את האוטו - אז היא נכנסה לרכב בכוחות עצמה.

היה לי מעין חיוך של חוסר הבנה על הפנים - מה אני עושה עכשיו? לאן אני לוקח ערסית? תוך כדי זה שאני חושב היא שאלה אותי אם יש לי מוזיקה אחרת. ברקע היתה מוזיקה ספרדית כייפית.. חשבתי לעצמי: "היא רוצה מזרחית? ברצינות?" ואז הורדתי את עצמי מכל הסטראוטיפים ושאלתי אותה מה היא רוצה לשמוע.. וכמה מפתיע! היא ענתה בלי לחשוב: "אין לך מזרחית?" --- צחקתי.. ישבנו בארומה - מסתבר שהיא שומרת כשרות, ושומרת שבת, ושומרת באופן כללי על כל העולם. מה כופר שכמוני אמור לעשות עם בחורה כזו? אפילו לעשן אני לא יכול ליידה.

מתוך מעין חוסר ברירה --- ביקשתי שתספר לי על מערכות יחסים קודמות שלה.. היא סיפרה על אחד שלא היה איתו קליק, אחד שלא היה מאמין מספיק - למען הסר ספק, אנחנו מדברים על אמונה באל ואחד שהיה לו אופי חרא. אלו הגורמים שחשובים לה במערכת יחסים: משיכה, אמונה ואופי - בסדר העדיפות הזה! ניסיתי לחשוב אם אני מתחבר לדברים שהיא אומרת ברמה כלשהי. משיכה זה חשוב, קצת מופשט מדי, אבל אין ספק שזה חשוב למערכת יחסים. אמונה בדת? כל מי ששמה את השכל שלה אצל מישהו אחר (אצל רבנים במקרה הנ"ל) בעיניי נפסלת מיידית. אופי... שוב, קצת מופשט, אבל לרגע ניסיתי להעמיק בזה - מה זה אופי חרא?

מה זה בחור עם אופי חרא?

האם מדובר באופי שלא מתאים לאופי שלי? בחוסר אמפתיה כלפי הבחורה? כלפי אנשים אחרים? האם מדובר באחד שלא מתקשר? שמסנן? שלא מחזר מספיק? שמחזר יותר מדי? אולי מדובר בחנון שנהייה אובססיבי כלפי הבחורה? אולי מדובר באחד שיוצא עם כמה בחורות בו זמנית? או אחד שמשקר? 

מדובר במושג כל כך אמורפי, שמה הטעם בכלל לדבר עליו? ובכל זאת - מאד קל לזהות מישהו עם 'אופי חרא'. היא שאלה אותי אם אני יכול לקחת אותה טרמפ לאנשהו.. והבנתי שיש לה 'אופי חרא' - "אנחנו בדייט ראשון והפכת אותי לנהג שלך?" צחקתי עליה. היא לא הבינה את הישירות שלי - כאילו הייתי עכשיו אמור להמציא תירוץ ולהסתובב סביב סביב למה שאני רוצה להגיד.

בדרך לבית שלה היא דיברה עם בחור שכנראה היה חבר של מישהו שיצאה איתו בעבר ובשיחה היא הסבירה למה היא סיימה את הקשר. הסיבות שלה היו שהוא "משחק ולא רציני" - שאלתי אותה אם כמה בחורים היא יוצאת במקביל - היא אמרה שהיא לא יוצאת הרבה (שקר) וכשהיא מכירה מישהו - היא רק איתו.. חשבתי לעצמי: "ברור!!!"

שינוי פאזה

באופן מפתיע היא רמזה שהיא רוצה להמשיך את הקשר, אפילו מזמזה אותי קצת בנסיעה לבית שלה. אז התמזמזנו קצת.. היה מצחיק - היא מבינה את הגוף שלי יותר ממה שאני מבין אותו. נגעה לי בגב ועמד לי. האם יכול להיות שאני נמשך אליה עד כדי כך? 

היא מתנהגת ברמה הכי פרימיטיבית, מקריינת לי את מה שקורה ברחוב (עכשיו ברור לי למה צריך קרייני כדורגל!), מסבירה לי שאסור להפגין חולשה אף פעם - ושאלתי את עצמי האם היא מדברת עליי? על המצב הפוליטי? על חנונים באופן כללי?

קניתי לה גלידה - היא שאלה אם אני רוצה גם, אמרתי שלא ושתאכל.. היא אמרה: "אני אכל את הגלידה ואתה תאכל אותי" עם חיוך שאומר הכל. נישקתי אותה - עם ההרפס המחלים שלה, עם העובדה שהיא קיבלה הודעות ושיחות מגברים אחרים במהלך הדייט - האם אני באמת במצב הזה? לא חסר לי סקס בחיים במידה כזו שאני מתפשר עליה - אני רוצה אותה! לא ברור לי למה - כל רציונל שיש בי צועק לסיים את הדייט הזה ואני עדיין ממשיך.

היא יודעת לאהוב, היא יודעת לשנוא, היא עשירה ברגש והוא נוטף ממנה בכל משפט שלה. כמה שאנחנו לא מתאימים בכלום - המשכתי להיות שם. ושוב מצאתי עצמי בעמדת נחיתות מסוימת: האם היא רוצה להיות שם? היא מדברת עם אחרים בטלפון, היא מצד אחד מתנהגת כאילו אני מנהל את העניינים וצריך להגיד לה מה לעשות ומצד שני מתנגדת לכל דבר שאני אומר לה.

העלתי את המחשבה באויר: "את רוצה אותי?", היא לא הבינה מאיפה באה השאלה, היא לא רגילה להתמודד עם שאלות רציונליות כאלו. "מה זאת אומרת?" היא אמרה.. נתתי מקום לשתיקה ואז היא אמרה: "אני לא יודעת, אני לא מכירה אותך" --- כנראה שגרמתי לה לעזוב את הרמה הרגשית לרגע עם השאלה הזו. פתאום הבנתי שרוצה או לא רוצה זה מאד רגעי אצלה. אז תיקנתי: "מה את מרגישה?", כל זה גרם לה להתנתק יותר.. לא הבנתי מה לעשות כדי להחזיר את הבחורה שהיתה איתי לפני כמה רגעים.

באתי אליה, הסתכלתי לה בעיניים.. נישקתי אותה, היא התנגדה ואז זרמה. היא אמרה: "אני לא מבינה אותך, אתה גם חנון וגם ערס, מה זה?". בשלב הזה צחקתי, הרגשתי תחושת ניצחון לא ברורה.. לקחתי אותה הביתה. לא התנשקנו כי "כפרה, אנחנו בשכונה שלי, השכנים מסתכלים".

סיכום

הבחורה נראית טוב, יודעת לגרום לי לדברים פיזיים שלא הכרתי אף פעם.. היא יודעת לגעת בצורה מיוחדת - היא שמה את היד שלה עליי ועומד לי. במקביל הבחורה פשוט לא חכמה ברמה שמפחידה אותי. האם להמשיך קשר כזה?

התקשרתי לחברה שהכירה בינינו ואמרתי לה תודה על הכוונה אבל לא חושב שזה יחזיק.. בכל זאת - כל אחד מאיתנו עולם ומלואו, ואין שום חיתוך בינינו. האמת שזה לא נכון.. מצאתי שיר מזרחית שאני מחבב:


גילוי נאות

חלק מהפוסט הזה אולי מוקצן קצת עקב המחשבות שרצו לי בראש בזמן הדייט.. היא כנראה לא עד כדי כך מטומטמת והיחס שלי לדת לא עד כדי כך מחפיר. הדייט הזה היה ללא ספק אחד ההזויים ובמשך יותר מחצי מהזמן ביליתי עם המחשבות שלי בראש ולא עם מירב.

בחזרה לעבר

אליק, בחור חדש במשרד בעבודה שלי מארה"ב. הגיע לארץ לעבוד למשך השנה. הבחור הסתדר בעיר הגדולה, דירה, אוטו וכל הפינוקים. חסר לו קצת חברה (company, לא girlfriend) - אז הזמנתי אותו לערב פוקר אצל תומר. על הדרך הוא סיפר לי שהכיר כמה תיירים שעושים מעין מסיבת כיתה באחת הדירות בת"א.

שיחקנו קצת פוקר, כהרגלי בקודש, הרווחתי טוב ואז הפסדתי הכל. תפסנו מונית לקינג ג'ורג' ומצאנו את הדירה. איך שיצאנו מהמעלית קיבלתי פלאשבקים מהתקופה שגרתי בחיפה. עומס יתר של אנשים - אי אפשר לזוז, שיחות בגרמנית, אנגלית, צרפתית, רוסית, עברית לא שמעתי שם.. חיפשתי איפה יש ריכוז של אנשים - הבנתי ששם האלכוהול נמצא. בימינו כבר למדתי, בדרך לאלכוהול, להסתכל לאנשים בעיניים, לחייך, להציג את עצמי, לזרוק איזה מילה על זה שבלתי אפשרי להגיע לאלכוהול פה. מזגתי כוסית, הדלקתי סיגריה.. דיברתי עם בחור גרמני.

"So tell me, what do you do?"

איך אני אוהב את השאלה: "what do you do?" - יש לה כל כך הרבה רבדים, ואפשר ללמוד המון לפי איך אנשים עונים. יש כאלו שעונים בשאלה: "אתה מתכוון כרגע? בכללי?", יש כאלו שמאד נוכחים ברגע ועונים: "נהנה מאחלה מסיבה", יש כאלו שמתחילים לספר על מה הם עשו: "עד לא מזמן הייתי בגרמניה, עבדתי ב...", והכי מצחיקים בעיניי הם אלו שאוהבים סטטוס: "אני עם תארים... ועובד ב...". אין תשובה נכונה פה, אבל פשוט יפה לראות איך שאלה כל כך פשוטה מעוררת תגובות כל כך מורכבות.

התחילו להציג אותי לאנשים - זה הסימן שאני IN - אם אדם שאני מדבר איתו בוחר להציג אותי לאנשים אחרים. אחרי שיצרתי לעצמי קבוצת חברים שאלתי מי המארחים.. בכל זאת, אני מוזמן של מוזמן (ביטוי יפה יותר ל'נדחף'). הציגו לי את מוניקה.

מוניקה

מוניקה בחורה חמודה, נראית לא רע, יודעת לארגן פיצוץ של מסיבה, רוסיה שעלתה לארץ בגיל 5 ואז היגרה לקנדה בגיל 8. דיברתי איתה בעברית - אתגרתי אותה. במהלך השיחה כבר לא שמתי לב באיזו שפה אני מדבר. החלפנו בין אנגלית, עברית, צרפתית, רוסית ומי יודע מה עוד. היא סיפרה לי שהיא לומדת בארץ - כיוון שלא רציתי להיכנס לשיחה טכנית של ראיון עבודה - הסטתי את השיחה: "אז את בעצם מחפשת בחור יהודי", והיא ענתה בזרימה: "לא בחור, חתן!".

כמה חברה מהכיתה נדפחו לשיחה, חשבתי לעצמי אם אני מעוניין להתנצח ולראות מי מקבל את תשומת הלב שלה או שאני אזרום. בחרתי לזרום. בדיעבד יכול להיות שזו היתה טעות - הרי היה מעין משחק של אאוט אלפא שם ביני לעוד שני גברים. שמתי את היד עליה, מעין סימון טריטוריה, וסובבתי את עצמי לדבר עם אליק ורומן (הבחור שהזמין אותנו). יצאנו לעשן סיגריה - אמרתי לו שאני מעוניין במוניקה. רומן אמר שהוא יזרוק מילה טובה ואמרתי שאין צורך כרגע.

חזרנו מהסיגריה ונראה שחצי מהאנשים הלכו - פתאום רואים את הרצפה של המקום - הסתכלתי על רומן ואליק ושאלתי: "כמה זמן עישנו בחוץ?". עשינו כמה תמונות מצחיקות, חזרתי לדבר עם מוניקה, שאלתי איפה כולם, היא אמרה שהיא כבר איבדה שליטה מזמן מי פה ומי לא. שאלתי אותה על המשפחה שלה, מי גר איפה ולמה.. מסתבר שאבא שלה בארץ. הפכתי להיות ישיר יותר.. "את זורמת איתי לדייט במהלך השבוע?" - היא הסתכלה עליי, מדהים איך הכמה שניות האלו מתארכות.. היא אמרה שיש לה חבר. אני צחקתי עליה: "נו באמת, איפה?", "בקנדה!" היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליה עם חיוך של "מה זה ההסתלבטות הזו?" והיא אמרה: "מתאים לך לצאת עם מישהי עם חבר?".

זו לא בגידה אם מדובר באיזור חיוג אחר

השאלה שלה העלתה בי כל מיני כאבים ישנים, היא שאלה אותה ברצינות. ואני נזכרתי באקסית המיתולוגית שלי שחיה במדינה אחרת בזמן שיצאנו - האם הייתי זורם על זה שמישהו היה עושה את אותו הדבר? היא שאלה אותי כדי לבחון אם אני מחפש קשר או מעין סטוץ ארוך, ואני חשבתי על קשרים אחרים. כמה עצוב. ניסיתי לרגע להתעלם מכל הרגשות שהשאלה שלה העלתה ואמרתי בחיוך מאולץ: "זו לא בגידה אם מדובר באיזור חיוג אחר", היא קלטה שאני מזייף.


עברנו לרובד המזוייף, בו התחלנו לצחוק על זה שהיא מארחת מסיבות כדי שלא תהיה בודדה בארץ ואני נדחף למסיבות כי אין לי חברים "קבועים". צחקנו על single serving friends ממועדון קרב, על זה שהיא רוסיה ובזמן שיש לה חבר מחפשת את החבר הבא. צחקנו כל כך שהתחילו להיות לשנינו דמעות בעיניים מרוב כאב. ואז המשטרה הגיעה.

איכשהו תמיד אני צריך להיות זה שמדבר עם המשטרה, אני פשוט נראה "בחור טוב". שאלתי מה הבעיה ואמרו לי שקיבלו כמה תלונות על המקום וזו לא פעם ראשונה והם צריכים לקחת פרטים של אחד הבעלים. זרקתי למוניקה בצרפתית שתעלה לגג ותיקח איתה כמה חברים כדי שזה לא יראה שקוף מדי. בינתיים אמרתי לשוטרים שאין לי מושג מי המארחים ואני מוזמן של מוזמן. הסברתי להם שזו מסיבה של תיירים וקרוב לודאי שאין לאף אחד ת.ז. ישראלית. אחרי שהם הלכו אמרתי לאליק שזה היה הסימן שלנו ללכת.

חשבתי שאין לי את הטלפון של מוניקה אבל כרגע עניין אותי לחזור הביתה.. כמה אנשים מהמסיבה הזמינו אותנו לבוא איתם לאפטר-פארטי באחד הפאבים ואמרתי לאליק שאני מעדיף הביתה - שבוע עבודה התחיל, והגיע הזמן לחזור להווה - מה שזה לא אומר. הגעתי הביתה ומוניקה בינתיים הוסיפה אותי בפייסבוק ושלחה לי את הטל' שלה. חשבתי אם היא רוצה שאני אתקשר באותו הרגע או במהלך השבוע. הנחתי שבמהלך השבוע כי רציתי לישון.

עד היום לא התקשרתי.. הרסנו את היחסים עוד לפני שהם התחילו! אז כמו בעבר - הגעתי למסיבה, נהנתי מאד, יצרתי המון קשרים, וחזרתי הביתה לבד. מדהים איך לא חשוב כמה אני משתנה - הכל נשאר אותו דבר.. רק המניע לכל הדברים שונה.


לוליטה משלי

התחלתי לדבר עם לין - מישהי שרקדתי איתה סלסה בימי הטכניון שלי. הסתבר לי שהיא עתודאית, הבנתי מזה שהיא ממש צעירה ממני ורציתי לסיים את השיחה --- אבל לא באמת! מה זה גיל? יצאתי עם אורנה שהיתה מבוגרת ממני ב7 שנים, עם אילנה שהיתה מבוגרת ממני ב10 שנים, ועוד ועוד.. אז למה צעירה יותר לא? בסה"כ נראה שיש משהו בקופסה, היא נראית סבבה ומבחינת השמועות שרצות עליה - יש לה הרבה יותר נסיון ממני במיטה. פחות עניין אותי לשכב איתה כמו שעניין אותי להשיג אותה. לסמן הצלחה.

בנוהל הרגיל, לקחתי טלפון, אמרתי לה שניפגש בסופ"ש והיא אמרה "נראה" - אמרתי לה שאני לא אוהב את הגישה שלה ועדיף שלא ניפגש. לא התחשק לי לשחק במשחקים - אם את רוצה לראות אותי, תגידי, לא רוצה, תגידי, לא תהיה עם זה שום בעיה. היא אמרה שהיא ספונטנית וקשה לה לקבוע דברים מראש. אז אמרתי לה שאתקשר אליה בהזדמנות. היא שאלה אם אנחנו עדיין יוצאים בסופ"ש - אמרתי לה "נראה", חיכיתי קצת, ואז אמרתי: "נכון לא כיף לשמוע את זה?".

התקשרתי בסופ"ש די מאוחר בלילה, היא סיננה.. היא חזרה אליי ושאלה: "מי זה?"... בחורות, בחיאת, אם כבר הבאתן לבחור את הטלפון שלכן, מן הראוי שתקחו את שלו כדי שתזהו שהוא מתקשר. מן הראוי גם שלא תתחילו שיחה ב"מי זה?" - בדרך כלל מי שמתקשר הוא זה שצריך להזדהות. אבל הבנתי שנכנסתי עכשיו למשחק איתה. היא מעוניינת, אחרת לא היתה מתקשרת בחזרה, אבל מעוניינת במה? בזיון? בקשר? סתם בזה שאני ארדוף אחריה והיא תרגיש רצויה? משום מה הנחתי שהיא סתם מעוניינת שאני ארדוף אחריה - כנראה עקב חוויות קודמות מהשבועות האחרונים. אמרתי: "תראי, אני צריך לאמר לך משהו.. אני מרגיש שאת לא באמת רוצה משהו איתי, ולא ברור לי למה התקשרת. אני לא הטיפוס שרודף אחרי בחורות ובאמת שזו לא תקופה שאני מעוניין להשקיע במעין כלום שמוביל לכלום. אני עייפתי!"

היא נכנסה למגננה התקפית - התחילה להסביר לי כמה אני טועה וכמה אני פספסתי את הכוונות שלה.. אז שאלתי אותה בצורה ישירה: "אז תסבירי לי, מה הכוונות שלך?". החלפנו צדדים - עכשיו היא צריכה לחזר אחריי. וכמה שהיא טובה בזה.. בסה"כ בת 22, ואחרי 5 דקות שהיא דיברה, הנעתי את האוטו אליה.

דייט עם לוליטה

היה מזג אויר סוער, חשבתי שאולי נלך לרקוד, אבל אז הנחתי שבכל מקומות הסלסה יציקו לנו. בכל זאת היא מוכרת בסצנה ואני גם - אבל הרבה פחות ממנה. אז סלסה ירד מהפרק, ים ופארק ירד מהפרק בגלל מזג האויר.. לאיפה לוקחים בת 22? לבר? לא נראה לי שאני רוצה שהיא תשתכר. סרט? בדייט ראשון זה נראה לי קצת לא קשור. בית קפה? טריוויאלי מדי. שאלתי אותה אם היא זורמת איתי לערב סטריפ-פוקר! היא היססה: "רק אני ואתה?", עניתי: "זה לא מספיק לך?", והיא זרמה.

נסענו אליי הביתה, מזגתי לה לשתות.. ואז גיליתי שאין לי קלפים! כמה שנהייתי הזוי עם הזמן.. מאיפה משיגים קלפים?! הלכתי לam:pm, שאלתי.. אין קלפים! באסה! שאלתי את השומר בכניסה לבניין אם יש לו קלפים - היו לו! איזה מלך! בינתיים היא חיטטה לי במחשב.. איפה שיש 30 אלף תמונות של חוויות שעברתי בחיים, בעיקר ב8 השנים האחרונות.. היא אמרה: "וואו, אתה ממש מיוחד" - זו הבחורה השניה שאומרת לי את זה בערב אחד (הקודמת היא הדייט מאשקלון) והאמת הרגשתי ככה. איזה כיף שלפעמים ההאדרה העצמית והאישוש העצמי מתואמים ביניהם?

היא שאלה אותי איפה אני שם את הפורנו במחשב. הגבתי בצורה הכי נונשלנטית שאפשר: "בימינו כבר אין טעם להחזיק פורנו במחשב, יש הכל אונ-ליין..". אחרי ויכוח קצר שהוכחתי לה שאין לי פורנו במחשב - ולא בגלל שאני לא רואה פורנו, פשוט בגלל שבאמת אין טעם - שאלתי אותה אם היא יודעת לשחק.. היא אמרה שבערך ועדיף שאני אסביר לה שוב.

תפיסה עצמית (self-perception)

כמה שאני אוהב את הגוף שלי איך שהוא היום, עדיין הוא רחוק מאיך שאני רוצה שהוא יהיה. להמר על להסיר שכבות ביגוד היה נראה לי מוזר. שאלתי אותה אם היא בטוחה בגוף שלה. והיא הסבירה שלא ממש, אבל גברים אוהבים אותו. היססתי לרגע ואמרתי: "זה לא מספיק?" - איכשהו שמתי לב שהמשפט הזה חזר על עצמו כמה פעמים במהלך הערב בנסיבות מגוונות. ואז היא התעלתה על עצמה בתור בת 22: "אתה אוהב את הגוף שלך? אתה מכיר מישהו שאוהב את הגוף שלו? אם אני אגיד לך שאתה נראה טוב, אתה תעריך את הגוף שלך יותר?" - איזו בחורה מדהימה.. הצליחה לעלות על קונספט אדיר.. זה שבחורות אוהבות את הגוף שלי, לא גורם לי לאהוב את הגוף שלי - זה חייב לבוא ממני! איזה כיף זה ללמוד ממישהי בת 22? ההערכה שלי אליה הכפילה עצמה ברגע.

בשלב זה כבר לא עניינו אותי הקלפים, הפוקר, הגוף שלי או הגוף שלה. נישקתי אותה, הפשטתי אותה, וגיליתי קעקוע נחמד.. היא ביקשה ממני לא להסתכל עליו, והסבירה שהקעקוע נהרס כי היא רזתה, שמנה ורזתה שוב. בעודנו חצי ערומים, הפסקנו להתמזמז, והראתי לה את הסרטון הזה:


היא אמרה: "אז מה אתה אומר בעצם?" במעין מבט שאמר לי שהיא לא הבינה כלום מההרצאה הקצרה הזו. חשבתי לעצמי: להתחיל להסביר לה או שפשוט להמשיך מהנקודה שהפסקנו קודם? לקחתי לה את היד כדי שתקום מהספה ולקחתי אותה לחדר שינה. אני חושב שהתרגלתי לסקס עם בחורות מבוגרות - שמרגישות יותר בנוח עם הגוף שלהן ויודעות מה הן רוצות במיטה. היא היתה הססנית ולא מיהרה להנות מהסקס, הייתי צריך לתת לה הרגשה שזה בסדר להנות - זה הזכיר לי חוויות מפעם - שאני לא ידעתי להנות מסקס וחשבתי שזה רק מבחן.

קמתי לסיגריה, מעולם לא באמת הבנתי את הקונספט של "סיגריה שאחרי", אבל עכשיו הרגשתי צורך. שאלתי אותה איך היא מרגישה, היא חיבקה אותי ואמרה שהיא עייפה. אני לא זוכר מתי אי פעם שכבתי עם מישהי והרגשתי כל כך מנותק ממנה בו-זמנית. היא היתה כולה איתי, ואני כאילו ראיתי פורנו שבמקרה הייתי שותף בו. היא ביקשה שאני אחבק אותה - חיבקתי אותה. אחרי כמה דקות שכבנו שוב, הפעם היא היתה משוחררת יותר, אבל לא לחלוטין. קמתי שוב לסיגריה. זה ממש לא מתאים לי - בדרך כלל אחרי סקס אני יותר בקטע של לנוח קצת. מצאתי את עצמי בסלון מסתכל בynet עם סיגריה.

חזרתי למיטה, חיבקתי אותה ונרדמנו. בבוקר קיבלתי הודעה מעינב: "בא לך ארוחת בוקר?". בטח שבא לי.. הערתי את לין בכיף, היא אמרה שממש נהנתה איתי, אמרתי לה שגם אני ממש נהנתי איתה ושהיא מדהימה.. אבל עכשיו אני צריך לצאת לא. בוקר שקבעתי. היא התחילה לנשק אותי ולרדת לי - אחרי 10 שניות אמרתי לה שהיא מדהימה (שוב) אבל כרגע יש לי תכניות.. נתראה בהמשך השבוע. אחרי שחשבתי קצת, אמרתי שזה ממש לא תקין שאחרי הודעה מעינב אני קופץ כמו כלום.. אמרתי ללין: "בואי נתקלח?"... התקלחנו יחד, שתינו קפה.. והורדתי אותה בבית שלה.

בדרך לעינב שמעתי את השיר שהרגיש לי כל כך מתאים..


האם אני רוצה אותה בת זוג? יזיזה? ידידה? להתנתק? למי אכפת כרגע..


כמה קל לטעות בין רצון לגונן לאהבה

בעת כתיבת פוסט זה עם ישראל באמצע מבצע עמוד ענן - אזעקות בדרום כל כמה דקות ואפילו היו נפילות רקטות בתל אביב. לא - זה לא פוסט פוליטי, אני אשאיר את דעתי הפוליטית למקומות אחרים. אבל חשוב לי לתאר את הרקע - כי מסופר פה על דייט שהיה לי עם תושבת אשקלון בעת המבצע.

יצאתי בסופ"ש עם טלי. את טלי אני מכיר כבר די הרבה זמן, עוד מהתקופה שהיתה לי חברה. תמיד חשבתי שהיא מושכת, אבל אף פעם לא באמת חשבתי עליה כבת זוג פוטנציאלית. שנפרדתי מהאקסית והייתי שבור, דיברתי איתה מדי פעם בפייסבוק ומסתבר שהיה איזה עניין מהצד שלה, למרות שלא עשיתי עם זה כלום.

בשבוע שעבר, לפני שהתחיל כל הבלאגן (זה לא באמת נכון כי הוא תמיד היה, אבל לא בכותרות) - שאלתי אותה אם בא לה לבוא איתי לדמדומים 4. לא ברור לי מה יש לי עם סדרת הסרטים הזו - כל פרק ראיתי עם בת זוג אחרת. כמה שזה לא גברי מצידי - אני מודה שאני די מחבב את הסרטים. כנראה שפיתחתי מעין אמונה תפלה שלראות פרק בסדרה הזו מוביל לכך שמערכת היחסים לא תחזיק - והרגשתי צורך לראות את הסרט עם מישהי שהיא לא בת זוג.

שהתחיל המבצע - היא רצתה לבטל. אמרתי לה שאין בעיה, אבל חבל, כי בסה"כ בראשון לציון בטוח יותר (נכון למתי שכתבתי לה זה היה עוד נכון), ונראה לי נחמד להתנתק מכל האזעקות לכמה שעות. היא השתכנעה ואז אמרה שהיא מעדיפה להגיע לבד - האמת שזה הזכיר לי נשכחות.. אמרתי לה: תאספי אותי שתזמיני אותי, אני הזמנתי אותך - אז אני אוסף אותך ב20:00. 

אספתי אותה מ("שטח אש")אשקלון, פתחתי לה את הדלת - היא אמרה: "איזה נימוסים אירופאים יש לך", ואני חשבתי לעצמי כמה עצוב שזה שבנות בארץ מסתכלות על זה בצורה מוזרה שבנים פותחים להן את הדלת, לא הגבתי והתחלנו ליסוע. גלגל"צ ברקע, ואין שיר אחד רצוף בלי "אזעקת צבע אדום בxxx". אז רציתי להעביר. איך שרציתי להעביר, היא עברה למעין מצב שאני לא מכיר: תוך כדי שהיא מחזיקה לי את היד בכוח היא מתחננת "בבקשה אל תעביר, אני חייבת לשמוע את זה.. יו למה יצאתי מהבית - אני לא מרגישה טוב" - הבנתי שאני בצרות!

שהיינו על כביש 4, פתאום נשמעה אזעקה, טילי כיפת ברזל בשמים מעלינו, והיא נתקפה בבהלה שוב: "תעצור בצד, מתחת לגשר, בבקשה תעצור!". עוד לא הספקתי לעצור לגמרי והיא כבר היתה מחוץ לרכב, עם דמעות בעיניים. חיבקתי אותה והרגשתי כמה שהיא רועדת. פחדתי! לא הבנתי אם אני צריך לקחת אותה הביתה, לבית חולים או לסרט. 

אחרי שהיא נרגעה קצת, הצלחתי אפילו להוציא ממנה חיוך קטן, וחזרנו לאוטו - שאלתי אותה אם היא רוצה לחזור הביתה או שנבלה כמו שצריך. היא אמרה שהיא רוצה להשתכר, שרק זה ישחרר אותה קצת. ואני לקחתי על עצמי לעשות לה את הערב הכי כייפי שאני יכול! שאלתי מה היא אוהבת לשתות והיא אמרה אלכוהול (בחורה כלבבי). הגענו לסינמה סיטי, הרבה לפני הסרט, ישבנו לשתות. ואני בכוונה סיפרתי על עצמי, כי הבנתי שהיא תקועה בסצנת טילים. סיפרתי חוויות מצחיקות שעברתי, חוויות מביכות. שתי בחורות שישבו ליידנו חייכו אליי ואני חייכתי בחזרה, היא שמה לב לזה, אבל לא עשיתי עם זה כלום, אז היא התרשמה וניהלנו שיחה קלילה:

היא: "אנחנו בדייט?"
אני: "מה זאת אומרת? אחרי שנים שאנחנו זוג את מעזה לשאול אותי?"
היא: "ואתה מסתכל על אחרות?"
אני: "הן צריכות לדעת למה לשאוף.."
היא: "אוי, תמשיך"
אני: "התכוונתי לשאוף להשיג אותי, לא להיות כמוך, אבל יפה שאת מחמיאה לעצמך."

השיחה המשיכה בקלילות. זוג התיישב ליידו בצד השני והיא הלכה לשירותים. התחלתי לדבר עם הזוג שהיא היתה בענייניה, למרות שיכלתי לדבר עם שתי הבנות. הזוג היה מאד מוחצן, הבחור כל הזמן כיוון לזה שהוא יסדר שטלי תשכב איתי, ונראה היה שגם בת זוגו מעוניינת משום מה?! אחרי שטלי חזרה מהשירותים צחקנו איתם קצת ופתאום נחת לי האסימון שהם בקטע של חילופי זוגות. ניסיתי לקטוע את השיחה ללא הצלחה, טלי זרמה איתם. אז אמרתי לה שהסרט צריך להתחיל עוד מעט, נלך לעשן סיגריה ואז נלך לסרט. 

הגענו לסרט, ואז היא אמרה שהיא לא ראתה את שאר הסרטים בסדרה, אז שאלתי למה היא הסכימה לראות את הסרט - היא טענה שהיא רצתה לראות אותי. אני אמרתי: "אז בואי ניסע לצפון?", התכוונתי לזה, רציתי לנתק אותה מהבלאגן. היא רצתה לחזור לפאב, לזוג הסוער. הם כמובן כבר לא היו שם שחזרנו - חשבו שפספסו את ההזדמנות איתנו. שתינו עוד, וקשה לי להצביע בדיוק מתי זה קרה, אבל בשלב מסוים אני חושב שהתחלתי לאהוב אותה. היא חיה את הרגע בעוצמות - לטוב ולרע. באתי לנשק אותה והיא התנגדה חלקית... הרגשתי קצת מוזר - כל הסימנים ממנה עד לאותו רגע סימנו שאני לא יוזם מספיק ופתאום היא עוצרת אותי.

ניסיתי שוב, היא הלכה לשירותים.. חזרה.. מסתכלת על עצמה במראה, ואז מתחילה לספר לי: "אני ממש לא עצמי היום, לא שמתי איפור. אבא שלי סובל מניוון שרירים, וזה אומר שיש לי בערך עוד 10 שנים לחיות, אני לא רוצה ילדים כי אני לא אוכל לגדל אותם.." - היא לא מתבדחת וזה לא נאמר בקטע דיכאוני. תוך כדי שאני מקשיב לה אני מבין עד כמה אני רוצה אותה. אני רוצה שתהיה מאושרת בכל רגע. ואני מוכן לקחת אחריות על זה.

אמרתי לה שוב: "בואי ניסע לצפון - יש צימרים במחירים מגוחכים לתושבי הדרום.. שווה", היא אמרה שמחר ניסע. שילמתי את החשבון ונסענו דרומה - אל הבלאגן. בדרך נשמתי ונכנסתי למדיטציה הפרטית שלי - המקום בו אני מאזן את הרגשות שלי. זה לא מפריע לאינטרקציה, זה פשוט עוזר לי לא לאבד מיקוד. חשבתי לעצמי: "אני אוהב אותה? למה? לא אהבתי אותה בשנתיים היכרות.. לא רציתי אותה רוב הזמן - מה השתנה היום? מה הפך אותה למה שהיא עכשיו בעיניי?". הורדתי אותה בבית שלה, וחזרתי לבית הוריי באשדוד.

בדרך חזרה הבנתי שמאד קל להתבלבל בין אהבה לרצון עז לגונן על מישהי. היא סובלת מקשיים פיזיים, נפשיים, כלכליים, ומי יודע מה עוד.. אני ראיתי אותה ומיד חשבתי: "אני אגן עליה". כל כך קל לי (ולגברים בכלל) ליפול למלכודת הזו. אחרי יומיים שאלתי את עצמי את השאלה שהיתה צריכה לעלות מיד שעלה הרצון לגונן.. "היא רוצה שאני אגן עליה?", "היא ביקשה שאני אגן עליה?" - הבנתי! אני לא צריך לחזר אחרי מישהי בשביל לגונן עליה - במיוחד שהיא לא ביקשה!

הרצון להגן עליה מכל בעיות העולם לא עבר. אבל לפחות אני מבין שהרצון שלי לא מספיק - ושאהבה לא נובעת מרצון לגונן.

שיהיה לתושבי הדרום ולכולנו שבוע טוב ושקט! בהצלחה לחיילי צה"ל - תחזרו בשלום!


מוזיקת סקס

בסופ"ש האחרון יצאתי לדייט עם בחורה שהכרתי בשכונה. הדייט זרם סבבה, והחלטנו להמשיך אליי הביתה. התבאסתי קצת כי אני לא מת על הדירה הנוכחית שלי - לא נוח לי לארח בה - אבל היא אכן היתה קרובה יותר ואפשר היה ללכת אליה ברגל שזה עדיף על לנהוג שיכור (שימו לב לפרסומת: אם שותים - לא נוהגים).

הגענו אליי הביתה, עשיתי לה סיור באורך 20 שניות (בדיוק!). הרגשתי מוזר לכוון אותה מיידית לחדר שינה, ומצד שני, אין כל כך הרבה מה לעשות בסלון. אז שאלתי אותה מה היא רוצה לשתות, תוך כדי שאני מצביע על סוגי האלכוהול השונים שיש לי להציע בבית - היא בחרה, אני מזגתי, ובינתיים היא שמה מוזיקה של אניגמה במחשב.

ניהלתי איתה דיון מעמיק על איך אניגמה, deep forest ודומיהם הפכו להיות "מוזיקה לסקס" - שהייתי בתיכון זו היתה מוזיקה ששומעים רק שמתמזמזים עם בחורה. כיוון שלי אישית לא יצא לחוות זאת, אז לא שמעתי אניגמה - וכשגדלתי, איפשהו אניגמה הפכה להיות רמז ל"אני רוצה סקס".

מצחיק שתוך כדי השיחה על מוזיקת סקס, לא עשינו כלום חוץ מלדבר - השיחה היתה כל כך כייפית שהיה חבל להרוס. אחרי כמה שירים היא התקילה אותי ושאלה מה שיר הסקס מספר אחת.. למרות שאני לא מת על זה שהיא "בוחנת" אותי, דווקא חיבבתי את הרעיון. חשבתי על האלבום של לני קרביץ' 5, חשבתי על wicked game, על cafe del mar - לא הייתי סגור על עצמי מה אני רוצה לבחור בתור השיר. שיתפתי אותה במחשבות שלי, ואז שאלתי אותה אם אי פעם יצא לה לעשות סקס כשטרנסים מתנגנים ברקע. היא אמרה שלא עם מבט מוזר של "אני מקווה שאתה לא מתכנן לי טרנסים עכשיו", אז ירדתי מהעניין - למרות שתמיד רציתי לנסות, שמעתי שזה מעניין.

לני קרביץ' ברקע, אלכוהול, וקטורת - ממש כמו סקס בתיכון - וממש כמו בתיכון, לא היה סקס. נרדמנו מחובקים על הספה הלא נוחה שלי. קמנו בבוקר שהשפעת האלכוהול פגה ופתאום הכל נראה אחרת, השיחה כבר לא זרמה, פתאום קלטתי שהיא הרבה פחות סקסית מאיך שהיא היתה אתמול - ממש מישהי אחרת. אני חושב שתוך כדי השיחה בקפה של הבוקר שנינו הבנו שאין בינינו שום התאמה שאלכוהול לא מעורב ובנקודה זו  נפרדנו לשלום.

בגידות

זה פוסט ישן שפשוט שמתי לב שלא יצא לי לפרסם...


איך מתמודדים עם בגידה? אני יוצא עם אורנה כבר חודשיים+, שבוע הבא אנחנו אמורים לחגוג את ראש השנה בסיציליה - באחת הערים העתיקות בעולם. שבוע של ניסיון אם אנחנו באמת יכולים להיות יחד. אני עובד בצפון והיא במרכז, רוב השבוע אנחנו לא מתראים ובעיקר מדברים בטלפון. שאני בצפון, אני נמצא בעבודה בשעות מטורפות ואין לי באמת זמן לראות מישהו - אני מסיים לעבוד, מגיע למלון, במקרה הטוב מתאמן קצת ואז הולך לישון. אבל היא נפגשת עם חברות, נפגשת עם חברים --- ונפגשת עם אקסים..

עלתה לי המחשבה שאולי היא לא רק נפגשת איתם --- אולי זה ממש דייט, עם כל מה שדייט מכיל, ובנוסף גם סוג של happy ending? (לחדשים בבלוג: עם סקס)

אם יש משהו שאני שונא זו תשובה לא קשורה לשאלה ברורה. דוגמאות מהיום:
"האם אני יכול להגדיל את המסגרת אשראי שלי?" => "אתה צריך להגיש בקשה עם פירוט של 3 חודשים......" --- את מי מעניין מה אני צריך לעשות? שאלתי אם אני יכול.
"מה עשיתם?" => "היה מפגש מעניין עם אדם מרתק" --- את מי זה מעניין ומה הקשר למה ששאלתי?
"נפגשים מחר בערב?" => "אני צריך לבדוק אם אני יכול לבטל משהו"

הסברתי לה שמפריע לי שהיא עונה בצורה לא ברורה והיא בכל זאת ממשיכה עם זה. זה מעלה את השאלה: האם יש לה מה להסתיר? לא חושב שהיא בוגדת בי - היא אוהבת אותי יותר מדי בשביל זה. אבל יכול להיות שהיא לא רוצה לספר לי שידידים שלה מנסים להיות יותר מידידים?

מגיע לי יותר

לא כתבתי לאחרונה - אני מרגיש איזושהי ריקנות ועקב כך אין לי מה לכתוב.

אני ואורנה נפרדנו, ואופפת אותי מעין תחושה הרמונית - כאילו נסגר לו מעגל.. יצאתי עם בחורה שלפני כמה שנים לא הייתי מעז לדבר איתה, אהבתי אותה, והיא אהבה אותי. הרגשתי בנוח איתה, לא הייתי חייב לרצות (to please) אותה כל הזמן. שמערכת היחסים נעשתה תובענית מדי, שחררתי - בלי כאב, בלי דמעות, כך דרכנו נפרדות..

תוך כדי שחשבתי על איך שנפרדתי ממנה, חשבתי על בחורות שהכאיבו לי: האקסית המיתולוגית מבולגריה, הפרידה שעברתי במאי, איזו בחורה חיפאית שהשאירה חותם רציני.. למה אנחנו עושים את זה? כל בחורה שהכאיבה לי נפגעה הרבה יותר אחר כך -  האם המשמעות היא שאני יכול לצפות להיפגע מבחורות הרבה יותר בעתיד? 

העברתי המון זמן לאחרונה במחשבות. בשלב מסוים די מאסתי בעניין - קראתי איפשהו פעם שאנשים מסוימים (כמוני) משתמשים במחשבות כתירוץ כדי לא להשתתף בחיים. זה מאד נוח להתנתק מהחיים ולהיות צופה בכל הבלאגן - איך ההוא מתחיל עם ההיא, איך ההיא יושבת שם ומחכה, איך כולם נהנים ומדברים - ואני איפשהו ברקע, לא משתתף, לא חלק מהעניין.

נפגשתי עם חברה קרובה שעבדתי איתה בעבר - היא שאלה אותי אחרי כל זה אם האקסית שלי שנפרדה ממני במאי היתה רוצה לחזור - האם הייתי מוכן לנסות? צחקתי קצת בלב, כי הרצתי את השאלה הזו בראש באירועים שונים, ועניתי לה: "לא! לא בגלל שאני לא אוהב אותה, להיפך, אני מאד אוהב אותה - אבל מגיע לי הרבה יותר.". היא חייכה, כאילו נגעתי אצלה בנקודה רגישה - ואז סיפרה לי שהיתה מאוהבת במשך שנים במישהו שכל הזמן שיחק איתה, ורק שהיא הגיעה למסקנה שמגיע לה יותר, היא חתכה את העניין איתו, ושבוע אחר כך, הידיד הכי קרוב שלה הודה בפניה שהוא אוהב אותה והיום הם נשואים - לשם שינוי happy ending בחיים האמיתיים.

לסיום - בנימת מגיע לי יותר, אני גם צריך יותר..


חיפה - תחושת בית

לאחרונה התחלתי לעבוד רוב השבוע בחיפה - העיר שאני מרגיש הרבה יותר שייך אליה מערים אחרות בהן אני נמצא. קראתי איפשהו שבחיפה היחס בין גברים לנשים הוא ממש לרעת הגברים - ואני חושב שאני מבין מאיפה זה נובע. מאד נוח להיות beta בחיפה - כלומר החיים הנוחים של עבודה בהייטק, להרוויח טוב, ולא ממש להתאמץ ביכולות רכות - כלומר תקשורת עם אנשים וכד'. כתוצאה מכך המון גברים שלא ממהרים לאתגר את עצמם בוחרים לגור בעיר הזו, בעוד שנשים מחפשות הזדמנויות לצאת מפה. אגב, המצב בקריות הוא שונה לחלוטין.

אני אוכל ארוחת בוקר במלון, מתבונן באנשים - שנראים חצי נוכחים, אולי כי בוקר ולא הספיקו להתעורר, ואולי מחוסר רצון להיות נוכחים. מסתכל על אחת המלצריות, היא מחייכת אליי ומביטה בי מבט עמוק --- מצאתי את עצמי שואל בנונשלנטיות: "את מחייכת כי את רוצה שאני אדבר איתך, או כי אמרו לך לחייך לאורחים?" - היא נבהלה לרגע, הוצאתי אותה מהאוטומט. היא הגיבה: "מה אתה עושה בחיים?" שהיא מסתכלת על המלון במעין תהייה למה אני נמצא במלון לבד באמצע שבוע. הבנתי שהיא מעוניינת לקדם עניינים, אבל וואלה, אני בזוגיות, אז די כיביתי את האש שהתחילה בשיחה. היא נשארה איתי עוד, הבינה שאני לא אעשה עוד צעד ואז הלכה.

אורנה יקירתי ביקרה אותי בחיפה. התרגזה עליי על זה שהיא חשבה שאני תמים והסתבר לה שאני לא -- כל כך נשי מצידה.. היא הבינה משהו לא נכון, וכמובן שאני אשם :)

החיים שלי קצת יצאו מאיזון, חסרים לי מפגשי גברים, או מקום שאני מרגיש שייך אליו באמת. אני מתחיל לאמץ מעין תחושת 'מועדון קרב' עם סינגל סרבינג פריינס..


סרטים כחולים לנשים

לאחרונה במסגרת הדברים שמעולם לא עשיתי - יצא לי לראות סרט כחול שמיועד לנשים. אני חייב לחלוק את החוויה הזו..
קודם כל, אני לא בטוח שהסרט הזה נופל תחת ההגדרה של סרט כחול! שאני מדבר עם חברים שלי על סרט כחול - מבינים שמדובר בסרט עם עלילה מינימליסטית ביותר, בחורות שהמשפט הכי ארוך שלהן הוא: "Oh yeah, I want you badly in my pussy" וגם זה מוגדר ארוך מדי ובחורים שהמשפט הכי ארוך שלהם הוא: "Oh yesssssssssss". בדרך כלל העלילה נגמרת בסוף מצוין בו הגבר גומר וחש סיפוק והבחורה מחייכת ומאושרת.
עכשיו בסרט לנשים, קודם כל במשך עשר הדקות הראשונות בכלל לא היו בחורות בתמונה - איפה הבנות? בסרט כחול צריכות להיות בנות, זו דרישה הכרחית. לא רק שאין בנות - מציגים מלא גברים חטובים בביגוד מינימליסטי. אחרי עשר דקות הבחורה נזכרה להגיע לסצנה, אחרי שהפסל שהיה לה בחדר בבית קם לחיים רק כדי לספק אותה. הגבר כבר ערום והבחורה עדיין לבושה? מתקבל, קיצוני, אבל מתקבל.
עכשיו חשבתי לעצמי טוב, הנה הקטע הטוב --- היא מתחילה לרדת לו! הללויה, 20 דקות אל תוך הסרט ואנחנו בסקס, אחלה משחק מקדים.
ועכשיו הקטע ההזוי, חשבתי שאני אשמע גניחות, קולות של מציצה, משהו.. אבל היתה רק מוזיקה ברקע. זה בסדר, כבר נתקלתי בסרטי פורנו ללא סאונד - בעיקר שהיה עוד מישהו בבית והייתי צריך להשתיק את הקול. אבל! וכאן מגיעה הנקודה המפחידה - הבחורה התחילה לתאר את החוויה עבורה.. כמה זמן היא חיכתה שהוא יזיין אותה, ואיזה מגניב הזין שלו, ואיזה כיף שהזין שלו יותר גדול במציאות מאשר בפסל. כלומר בסרט פורנו לנשים - האשה עדיין חופרת! זה מה שעושה לכן את זה?

לכן גברים - אם אשה מזמינה אתכם לראות סרט כחול איתה, תדעו שהיא בעצם מנסה להגיד לכם: בא לי לחפור, אבל תדע שזה יהיה שווה בסוף --- אולי :)


שינוי סטטוס

ביום שלישי בערב יצאתי, הכרתי כמה אנשים חדשים - היה לי נורא נחמד, ערב בנפרד מבת זוגי. נראה לי במקום שיהיה לפחות ערב אחד בשבוע שמוקדש לחיים בנפרד - ככה שנלמד להעריך את הביחד, ולהעריך את הלבד. בדרך חזרה הביתה התקשרתי אליה, היא היתה מצוברחת. כנראה שהערב שלה לבד לא היה מוצלח במיוחד. קיבלתי את התחושה שבוחנים את הקשר בינינו מבחוץ - בתעשיות מסוימות קוראים לזה stress test, לבדוק אם המוצר לא סתם עמיד, אלא גם עמיד בפני התעללות (abuse).

לא ברור לי מאיפה קיבלתי את התחושה. היא שוב התחילה עם שאלות של מה אני מחפש בקשר ולמה אני בקשר איתה ואיך אני רואה אותה.. הצליחו לזעזע אותה קצת והיא ניסתה להעביר לי את המסר. היא שאלה למה אני לא רוצה לשנות סטטוס בפייסבוק - אמרתי לה שאין לי בעיה עם זה. שינינו סטטוס בפייסבוק לקראת חצות.

תוך כמה שניות כבר חברים עשו לי לייקים, ותוך כמה דקות קיבלתי כמה הודעות "מזל טוב" למיניהן, ושמתי לב שכמה בחורות מחקו אותי מהרשימה שלהן. התחלתי לחשוב: שיט! האקסית שלי תיפגע עכשיו, ואני ממש לא בגישה של "לפגוע" או "להעניש" - אז נרגעתי, עבר מספיק זמן והיא מספיק בוגרת (אני מקווה) כדי להתמודד, ואם לא, שיהיה.. כמה חשיבות יש לצעד הטיפשי הזה שאני ואורנה ביצענו כל אחד בבית שלו עבור מערכת היחסים - זה מעבר ללפגוש את החברים או את ההורים, זה להודיע לעולם שאנחנו זוג, ועצוב שבימינו עושים את זה דרך הפייסבוק.

קמתי בבוקר והדבר הראשון ששאלתי את אורנה: "נו, כמה לייקים קיבלת?", מסתבר שהיא לא אהבה את זה שלא אמרתי "בוקר טוב" קודם. זה רק אני מתייחס לעניין בכבדות כזו? יצא לי לדבר על העניין עם כמה חברים ששמו לב והשקיעו והתקשרו לברך אותי - מסתבר שכמה אנשים מסתכלים על העניין ככבד יותר מחתונה, כי בחתונה אני מודיע ל500 אורחים (בהגזמה) - בפייסבוק מדובר בכמעט לכל אדם שאי פעם נתקלתי בו וטרח להוסיף אותי ואת בת זוגי.

מצחיק לחשוב על הדברים בצורה כזו - הייתי בקשרים ארוכים יותר, ולא שיניתי סטטוס. תמיד ראיתי בקשר זוגי דבר אישי שאני לא מעוניין שאחרים ידעו עליו. אבל כל הקשר הנוכחי מלא הפתעות ושינוי התנהגות מסיבי - אז אפשר לשנות גם התנהגות וירטואלית.


מלכת הנשף

אני ואורנה יחד קרוב לחודש. לא יצאתי עם אף אחת אחרת. סירבתי להצעות מבחורות אחרות. נחמד לי להשיג את מלכת הנשף. אורנה היא מעבר למלכת הנשף שכולם רוצים - ככל שאני מכיר אותה יותר, אני מבין כמה מורכבת האישיות שלה, כמה רבדים פועלים בכל קבלת החלטה. קשה לי לכתוב עליה מרוב מורכבות. היא מתקילה אותי בשאלות קואצ'ינג מוזרות: "מהי זוגיות טובה בשבילך?", "מה אתה אוהב בי?", ועוד ועוד... היא מחדדת אותי! אני אוהב את זה.

דומה לה... 

ובמיטה? יש את המחשבה הזו שמלכת הנשף היא מלכה שסתם שוכבת ככה וצריך לספק אותה. ויש את הפנטזיה שהיא מעין חיית סקס שכאילו מזיינת את עצמה, ואני נמצא ליידה ונהנה מהריקושטים. מסתבר שאין קשר למציאות. לקח לנו המון זמן להגיע למיטה - הרבה יותר מהנורמה שלי (דייט ראשון), בנינו קשר יציב. הגענו למיטה, ואפילו לא במטרה לשכב.. היא כל כך יפה שאי אפשר לא להתחרמן ממנה - התחלתי לגעת בה. היא ביקשה שאני אפסיק, כי זה לא הוגן כלפיי שרק היא תהנה והתחילה לגעת בי. מוזר לי שמדליק אותי הרבה יותר שהיא נוגעת בי מאשר שאני נוגע בה - בקשרים קודמים זה היה הפוך.

הגינות בחדר שינה
עצרנו לרגע, הקשר בינינו מספיק מבוסס כדי שנוכל לדבר על סקס ולא רק לעשות סקס. הסברתי לה שאת המילה "פייר" צריך למחוק מהלקסיקון בחדר השינה. אנחנו לא שוכבים בצורה הוגנת, אלא בצורה שבא לנו, לא שנינו צריכים להנות בצורה שווה כל פעם. מה שחשוב זה, שאנחנו שנינו נהנים - והיום, בא לי לענג אותה. רגע לפני שהיא גמרה היא עצרה אותי.. "לא היום, לא עכשיו..", עוד רובד של בושה לא ברורה..

בוקר טוב
אני אוהב את הסגנון האירופאי, לישון בוילונות סגורים, חושך שמתעוררים, לא ברור עם עוד לילה או שכבר התחיל היום. להתעורר מחובקים. "בוקר טוב מותק.. קפה?" - היא מדברת אליי. קמה, לובשת חלוק שינה, והולכת להכין לנו קפה. אני מתעורר - לובש תחתונים, מסתכל במראה, מבין שאני אצלה בבית - מלכת הנשף מכינה לי קפה. קבעתי לאכול ארוחת בוקר עם עינב, ידידה טובה מהעבר הרחוק - אבל לא מיהרתי ללכת. התיישבתי במרפסת, היא הביאה את הקפה וקצת שוקולדים. אחרי ששתינו קפה, חיבקתי אותה ונפרדנו לשלום.

תל אביב - הבדידות

אח, תל אביב.. כתבתי כבר על העיר הזו. למזלי יצא לי לחיות בערים אחרות בארץ - ולראות לא מעט ממה שקורה בחו"ל. יצא לי לנצל את תשעה (זה בעצם עשרה) באב לחשוב על מה התהליכים שקורים בעיר הגדולה. עיר ללא הפסקה, the city that never sleeps, העיר שבה אנשים הולכים ברחוב בצהרים ולא מבינים מה הם עושים לא בסדר בחיים של עצמם - כי כל הבתי קפה עמוסים - אף אחד לא עובד בעיר הזו? איך כולם יכולים להרשות לעצמם להיות כל היום בחוץ?


בשבוע אחד שהייתי תל אביבי היו לי יותר מערכות יחסים מחודשים שלמים עם תומר. אני חושב שאני מתחיל להבין את המצב. אני יוצא עם אורנה כבר שבוע. התקשרתי אליה שירדתי מהעבודה לעשן סיגריה. שהיא לא עונה לי לטלפון אני מיידית מרגיש צביטה קטנה בתוכי, ומיד מסתכל על הבחורה מימיני, משמאלי, מלפניי.. ההיצע פה פשוט לא מאפשר לחוש לרגע את הרצון הזה להמשיך הלאה. מיד חשבתי לעצמי, היא לא ענתה לי כרגע, התקשרתי לדבר איתה והיא לא ענתה לי! משהו שהיה פעם כל כך פעוט, מרוב עודף אפשרויות הפך להיות משהו כל כך קיצוני. פניתי לבחורה שעישנה ליידי: "אהלן...", פעם השקעתי באפקטים, חשבתי על מה אני אגיד בשיחה, היתה לי ההתרגשות הזו בלגשת לבחורה, היום אני במצב כבוי - פועל באוטומט נוראי. היא דאגה שהשיחה תזרום: "אתה עובד פה? באיזו קומה?", ואז אמרתי לעצמי - איפה האותנתיות? איפה כל השיעורים שלמדתי? האם הגעתי למצב שכבר לא מעניינת אותי הבחורה מולי אלא רק לחסל את התסכול של 'אורנה לא ענתה לי'?

אותנתיות - מה אני רוצה?

אני: "אני מבואס, ירדתי למטה רק כדי להתקשר לבחורה שיצאתי איתה, והיא לא עונה.."
היא: "טוב..." - תל אביביות לא רוצות לשמוע דברים כאלו, אני איתה כרגע, והיא רוצה שאני אהיה איתה עכשיו, ולא אספר לה על כל השטויות האחרות.
אני: "אני יודע, אני יודע.. מה את צריכה לשמוע את השטויות שלי עכשיו.. אבל וואלה, את מעשנת, אני מעשן, את מוזמנת גם לספר לי על הבלאגנים שלך ב5 דקות שיש לנו ביחד"
היא: "מצחיק.. אתה טוב! אתה פסיכולוג?"
אני: "מכירה את fight club? אנחנו עכשיו single serving friends, יש לנו זמן מהרגע שירדנו ועד שנסיים את הסיגריה - אבל בואי ננצל את הזמן הזה טוב, אני ד'."
היא: "נועה - נעים מאד. סיימתי את הסיגריה, אבל תתקשר אליי ב16:00 ונרד להמשך השיחה"
אני: "אני לא מעשן יותר מאחת ביום בעבודה - את יודעת, המחירי סיגריות עלו וכו'"
היא: "נכון.. איזה באסה זה? טוב, אז ניפגש כבר" - נוראי שבחורה אומרת  "ניפגש כבר", היא בעצם אומרת: תדאג לזה שניפגש כבר במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב היא אומרת 'הלוואי שלא ניפגש כבר' - או שאולי זה מה שאני שומע.
אני: "חשבתי לעשות היום משהו יוצא דופן - אולי בכל זאת ניפגש ב16:00? אבל את עונה לטלפון, נכון? כי אני לא יודע איך אני אתמודד עם שתי בחורות שלא עונות לי ביום אחד."
היא: "אם לא תתקשר - איך תדע?" --- נורא אהבתי את המשפט, הזכיר לי כל מיני פעמים שהשתמשתי בו בצורות אחרות.
אני: "קבענו"

נפגשנו ב16:00, השיחה היתה מעין דייט ראשון מקוצר מאד.. הוספתי אותה לפייסבוק ודיברנו שם בין משרדים בקומות שונות - מצחיק. בינתיים אורנה חזרה אליי ודיברנו -- שיחה חסרת משמעות למדי, לא ברור מה קורה בקשר הזה.

חשבתי לעצמי, אם אין את היכולת הזו להתמודד עם תסכול רגעי של 'היא לא עונה לי' - איך לעזאזל אני אמור לשרוד קשר? כל העיר הזו בנויה על "הכל זמין בכל שעה". אין צורך לחוות כל צורה של תסכול כי אין לי את הגבינה שאני אוהב במקרר: יש AM PM במרחק הליכה שפתוח גם בארבע בבוקר --- ואותו דבר לגבי סקס ויחסים --- אין צורך לחוות תסכול כי אני במקרה לבד היום בלילה, יש פאבים במרחק יריקה, מלאים בבחורות שרק מחכות שמישהו יבטל את התסכול שהן חשות על זה שהן לבד.

אבל זה רגעי, סתמי, מזויף, פלסטר! חשבתי לעצמי כמה לילות ישנתי לבד מאז שעברתי לתל אביב --- פחות לילות מאשר לילות בהם הייתי עם מישהי. מזל שיש את הבלוג שמתעד חלקית את החוויות. 


אורנה - מהו קשר רציני?

סגרתי את שבוע הטירוף בדייט עם אורנה. את אורנה אני מכיר שנים. היא היתה נשואה שרק הכרנו, ועברנו מעין תהליך אינטימי יחד כחלק מסדנה. מאז שנינו עברנו הרבה.. היא התגרשה, ואני... טוב, כל הבלוג מתעד מה שעבר עליי :). תמיד ראיתי בה כמישהי מיוחדת - כאילו מרמה אחרת, מסוג הבחורות שהזקנים העשירים יוצאים איתן, כי אף אחד אחר לא יכול לרסן כמות כוח כזו - היא הולכת והעולם נעשה איטי יותר כדי שהיא תספיק מה שהיא צריכה. אז כמובן שהייתי חייב לאתגר את עצמי ולהזמין אותה לדייט. דייט עם בחורה מבוגרת ממני ב7 שנים - ונראה כאילו בוגרת ממני ב20 שנים בנסיון החיים שלה.

והפאשלות החלו..

אספתי אותה אחרי יום הולדת של חבר, שהייתי כבר קצת שיכור משתי כוסות בלו-לייבל - שאגב, ממש לא מצדיק את המחיר! - שהיא ירדה למטה, איכשהו יצא שהייתי בטלפון עם מישהי אחרת - פאשלה מספר אחת! חשבתי שנצא לשתות יין באחד הבארים בבן-יהודה, מצאתי חניון, וביקשו שאני אשלם במזומן, ולא היה לי - פאשלה מספר 2. היא שילמה, והבחור בחניון שאל: "אתם בדייט? זה לא נראה כמו דייט!" - פאשלה מספר 3. ראינו את המקום, שקלתי אם לשבת בחוץ (לעשן) או בפנים (מזגן) - שאלתי אותה איפה היא מעדיפה - פאשלה מספר 4. הושיבו אותנו בחוץ בפינה לא קשורה.. שאלתי אם היא זורמת איתי על יין, היא אמרה שהיא רוצה יין לבן --- אמרתי, מה לבן? ניקח בקבוק של אדום, אז היא אמרה: "אם בקבוק, אז ברור שאדום".

התחלנו לדבר על הכל.. היא בחורה מדהימה. אחרי כוסית וקצת, הדלקנו סיגריה ואמרתי לה: "אני רוצה אותך", היא היתה קצת בהלם. "מה זאת אומרת? אני מבוגרת בשבילך.. אני לא מחפשת קשר סתמי, אני רוצה משפחה בזמן הקרוב". שתקתי, הסתכלתי לה עמוק בעיניים, חשבתי שאין טעם לשקר פה, אבל אני לא רוצה שישמע שהיא מנהלת את מה שאני אומר.. אני: "מה את חושבת שאני רוצה?"
היא: "לא יודעת, מה אתה רוצה?"
אני: "תראי, זה לא כל כך פשוט. קודם כל אני רוצה לברוח מהסצנה התל-אביבית כי היא מקלקלת את הערכים שלי. מעבר לכך אני רוצה משפחה, רצוי בכמה שנים הקרובות. אבל אני באמת לא יודע אם אני רוצה משפחה איתך -- אני צריך להכיר אותך יותר, לראות איך תהיי בתור אמא, בתור מאהבת, בתור חברה - לפני שאני אוכל להגיד שאני רוצה להקים איתך בית"

וזה רבותיי - אומנות החיזור, תוך כדי זה שכתבתי עכשיו מה עניתי לה חשבתי כמה פעולות חיזור עשיתי במשפט אחד --- ובאמת שזה יצא לי טבעי.
באתי לנשק אותה והיא דחתה אותי ונתנה תירוץ: "אני לא יכולה לקבל החלטות אחרי חצי בקבוק יין", אני חייכתי. דווקא נראה שהיא שקולה מאד בהחלטה שלה לדחות אותי תוך כדי נגיעה בחזה שלי. התחלנו לדבר על מה אני מחפש בקשר, מה היא מחפשת בקשר. כמובן שהיא מחפשת קשר רציני, עם אופק.. מצחיקה ההגדרה של בחורות ל"קשר רציני".

קשר רציני מהו?

מעולם לא פגשתי את הבחורה שאמרה לי: "לא מתאים לי קשר רציני כרגע, סתם בא לי להעביר את הזמן". אבל שבחורה אומרת לי שהיא מחפשת קשר רציני - וזה קורה די הרבה, אני תמיד שואל: "למה את מתכוונת?". האבסורד בהגדרה של בחורות לקשר רציני הוא שהן מדברות על הבחור, ולא על עצמן. קשר רציני => אתה תהיה מחויב, אתה תשקיע, ואני, כמו שבחורה צריכה להיות, אני אהיה מחוזרת ואחליט אם אתה מחויב מספיק ומשקיע מספיק.

איפה בדיוק החלק האקטיבי של הבחורה בקשר הרציני שהיא מחפשת? איפה היא מקבלת איזשהי בחירה של "אני בקשר רציני"? אבל אני מתוחכם בימינו. שאלתי אותה: "אני מבין שאת מחפשת קשר רציני, מה תעשי שתמצאי אחד כזה?". זה בדרך כלל מראה את הפנים האמיתיות של בחורה. בחורה שלא מתכוונת לזה, בדרך כלל תהיה נבוכה, תחייך ואז תמציא איזשהם תירוצים. קרה לי מקרה אחד (יחיד) בו בחורה אמרה לי: "אאמץ אותו לחיים".

קשר רציני עבורי הוא עניין של כוונות, לא מה אני עושה, אלא מה אני מתכוון.. שהרי מה אני עושה תלוי בהמון גורמים, בעוד שהכוונות שלי הן בלתי תלויות, ועבורי קשר רציני, הוא קשר שהוא בלתי תלוי בדברים אחרים. עבור אורנה קשר רציני הוא: "להכניס מישהו לחיים שלי", אחרי חפירה ממושכת הבנתי שהיא טיפוס מאד דיסקרטי, ולהיכנס לחיים שלה זה להיכנס לקבוצה מצומצמת של אנשים שמכירים אותה לעומק.

סיום הדייט הראשון

לא התנשקנו במהלך הדייט, זו נקודה לרעתי. לקחתי אותה הביתה, ידעתי שנסיון לנשיקה בסוף הדייט זה מתכון לאסון. חשבתי לעצמי איך אני פותר את הבעיה: אם אני לא מנסה לנשק אותה, יצאתי די באיזור של "ידיד", אם אני מנסה לנשק אותה והיא מסרבת - יצאתי "חלש", אם אני מנסה לנשק אותה והיא מסכימה - אני חייב להמשיך הלאה עד שאני מקבל לא - ולא רציתי לשכב איתה.

הגענו אליה, יצאתי מהאוטו ופתחתי לה את הדלת, החזקתי לה את היד. היא אמרה: "אני שיכורה מדי לקבל החלטות עכשיו, אל תנצל את זה", אני ניתחתי מה היא אומרת.. אם אני אנסה לשכב איתה, היא תזרום אבל תעריך אותי פחות, ואם אני לא אנסה, היא תעריך אותי יותר. התחבקנו! במשך כמה דקות. חשבתי תוך כדי מה אני רוצה מהקשר הזה: זוגיות? חתונה? סקס? מישהי לפרוק את צרותיי עליה? אני נמשך אליה, אבל ברמה שאני מפחד לגעת בה כדי שזה לא יהרס - יצא לי בעבר לשכב עם מישהי שפינטזתי עליה במשך חודשים בילדות, וזה הרס לי את אחת מאבני הבניין שלי בחיים. זו המשיכה שלי כלפי אורנה: פינטזתי עליה מדי פעם במשך המון זמן - הצצתי בתמונות פייסבוק, חשבתי מה אם..., אבל לא עשיתי כלום --- עד הערב, הערב עשיתי צעד ואמרתי לה שאני רוצה, ופתאום אני לא בטוח שאני רוצה.

לא שכבנו! זה הדייט הראשון שהיה לי בתקופה האחרונה שלא הסתיים בסקס או לפחות מזמוז. באופן לא מפתיע, רציתי אותה יותר. מכירים את זה שבחורה הופכת להיות כל כך נערצת, שאפילו לאונן עליה אי אפשר? חשבתי לעצמי איזה מצחיק זה שלפני שיצאתי איתה הייתי יכול להיות איתה בראש בכיף, ופתאום זה נראה לא מתאים - לא בגלל שאין משיכה, להיפך, בגלל שהמשיכה חזקה מדי.

בבוקר שלחתי לה את המשפט שהכניס אותה להלם בערב לפני: "אני רוצה אותך!" - לא קיבלתי תגובה. התחלתי לחשוש.. איפה היא? זהו - כבר נגמר? היא לא נותנת צ'אנס? התבאסתי! ועם הבאסה חשבתי לעצמי... לעזאזל, יש לה חיים כמו שלי יש חיים, לא לענות לי לטלפון לא אומר שאני נפסלתי. אני גם תופס ממנה קצת יותר מאשר אחת שמסננת. חזרתי לעבוד. בערב קיבלתי שיחת טלפון ממנה בה היא קודם התנצלה שלא ענתה לי, פשוט היה יום עמוס.

שיחה עם אורית, ודאבל דייט הזוי

אורית ואנג'לה - האורחות שלי מחו"ל ממשיכות לככב השבוע, בשיאים די חדשים לפני שבוע הבצורת שאני מתכנן לעצמי. שהייתי אצל אורית באירופה לפני חודשיים ודיברנו על הנסיעה שלה ושל אנג'לה לישראל, היא שאלה אותי אם יש לי מישהו בשביל אנג'לה - חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאור, חבר טוב שלמד איתי את התואר השני, יתאים לה. כל כך התלהבתי מהשידוך, שכבר אז שלחתי לו תמונה שלה - הוא אישר.

קבענו לחמישי בערב, הראתי לאנג'לה תמונות שלו, היא אישרה בתלונות קלות: "שלא ישן בדייט", "שלא יביא עוד בחורות", אחרי שראתה תמונות שלו עם עיניים עצומות ועם בחורות אחרות. אור אסף אותי, איזה כיף לא לנהוג לשם שינוי. הסתבר לי ששכחתי את הארנק בבית - איזה באסה! אבל אור דאג לי במהלך הערב - אחרת, אין לי מושג לאיפה הערב היה מתקדם.

יצאנו לMAD, הגענו לשם מוקדם, היה סגור, אז אמרתי שבינתיים נוכל ללכת לשתות יין באבן גבירול. בדרך נתקלנו בר', שראתה שאני בדייט, דאגה לחייך קצת יותר מתמיד ולגעת בי קצת. היא מבינה עניין, השאירה רושם על הבחורות, הן קינאו קצת, ואז שלחה אותי עם ברכת בהצלחה לדייט. אורית ואנג'לה שאלו מי זאת, ועניתי: "יום שלישי" כרמז לכך שכל ערב יש מישהי אחרת :). ישבנו לשתות יין, אנג'לה בחרה בקבוק, אני ואור שיתפנו פעולה בצורה מובהקת, עקצנו אותן פה ושם, צחקנו תמיד ממה שהשני אומר ונתנו מקום אחד לשני להתבטא. אנג'לה שנחשבת לדברנית (וקטרנית) לא קטנה לא הצליחה להשתלט על השיחה וזה הרגיז אותה קצת - שאפו לאור על הביצוע! כבר היה שווה להוציא לפועל את הערב הזה. בשלב מסוים שאלתי את אנג'לה אם מה שאמרתי על אור נכון, היא אישרה ואז שאלה את אור אם מה שאמרתי עליה נכון.. הוא אמר שכן עם חיוך מסגיר. היא שאלה מה אמרתי - ואתגרתי אותה לתת נאום INTRODUCTION לעצמה. חזרנו לMAD, ישבנו על 4 מקומות על הבאר, שהבנות באמצע ואני ואור בקצוות, ככה לכל אחד יהיה זמן איכות עם הבחורה שלו, ולנו עדיין תהיה יכולת תקשורת אם נרצה לדבר.

שיחה עם אורית

השיחה התנהלה באנגלית כי היא לא דוברת עברית - אבל אני מקווה שהתרגום שלי יהיה נאמן למקור מספיק.
אורית: "יש לי משהו לאמר לך שיפגע בך"
אני: "לכי על זה"
אורית: "אני רוצה שנהיה כמו אח ואחות"
אני: "מגניב" (לחצתי לה יד ועשיתי לחיצת יד של ניגרים)
אורית: "וואו, חשבתי שממש תיפגע מזה"
אני: "למה?" (אני התכוונתי "למה חשבת שאני אפגע?", והיא שמעה: "למה החלטת שזה מה שאת רוצה?")
אורית: "ראיתי אותך במהלך השבוע האחרון, השתנת. אתה מתייחס לבחורות כאילו הן בשר (כאן עניתי לה: "לא בשר רגיל, סטייק משובח" בצחוק). אני פוחדת שאתה בדרך לא טובה ותשתנה לרעה."
אני: "אוקיי."
אורית: "ראיתי איך שהתייחסת לואלרי, איך קראת להיא שפגשנו 'יום שלישי', אתה כבר לא רואה אדם, אתה רואה משימה. איבדת את זה, ואני רוצה שתחזור להיות כמו שהיית"
חשבתי קצת, לאיזה כמו שהייתי היא רוצה שאני אחזור? כמו שהייתי בפולין לפני חודשיים? שבור מהפרידה? לכמו שהייתי לפני שנתיים שרק הכרתי אותה? לכל אחד מהדמויות שהייתי יש את היתרונות והחסרונות.
אני: "אורית, דיברנו בתחילת הערב על איך מציגים חברים לאנשים אחרים. איך היית מציגה אותי?"
אורית: "טיפוס של אנשים, אוהב את החיים, מעודד אנשים לתקשר"
אני: "אוקיי, זה לפי דעתי הגדרה טובה, I enable people to communicate, ונהנה מהתוצאות. בחצי שנה האחרונה נמנעתי מלפגוש אנשים כי הייתי מובטל - כלומר הזהות שלי, מי שאני, נלקחה ממני, נהייתי לא מאוזן. עכשיו קיבלתי את זה בחזרה, ואני מנסה לאשרר מחדש כל פעם ש'יש לי את זה', ועד שאני לא אהיה מספיק בטוח שיש לי את זה, אני לא אפסיק, יכול להיות שזה יקח שבוע, ויכול להיות שזה יקח חודש, ויכול להיות שזה יקח שנה - אבל אני לא אפסיק עד שארגיש שאני לא צריך להוכיח את זה יותר"
אורית: "הגיוני מאד מה שאתה אומר, אני מבינה. אבל קשה לי לראות אותך עם אחרות מולי"
פתאום יצא החתול מהשק, לא מעניין אותה מה עובר עליי, מעניין אותה מה עובר עליה.. לא המשכתי עם זה יותר מדי - אנחנו לא בקשר, מעולם לא היינו, היא זכתה להיות בסוד העניינים שלי ולדעת מה קורה עם כל אחת. אם לא מתאים לה להיות במערכת, היא לא חייבת.

מה את מנסה לעשות?

אמרתי לאור שיצטרף אליי לסיגריה. הוא סיפר לי שקשה לו עם אנג'לה, היא קשה לפיצוח. אמרתי לו: "זרום, העיקר שתהנה, מה אכפת לך אם תזיין או לא?". חזרנו ותפסו לנו את המקומות שלנו, אז שתי הבנות הלכו לשירותים ואנחנו תפסנו את המקומות שנותרו. שהן חזרו..

אור קלט שהן חוזרות וקם מהכסא קודם, אני הבנתי והתחלתי לקום ואנג'לה אמרה לי: "חכה, אל תקום", נתנה לאורית לשבת בכסא של אור, ואז התיישבה עליי באמצע הבאר, לקחה לגימה מהויסקי שלי, ונישקה אותי שהיא יושבת עליי. לא ידעתי מה לעשות עם זה.. אמרתי: "טוב, זה היה לא צפוי.. אורית, בא לך לרקוד?" בכוונה, כדי שאני לא אמשיך בסיטואציה המביכה הזו.

אורית לא רקדנית, או לפחות לא אוהבת לרקוד, אבל קמה ורקדה איתי, ואור ואנג'לה הסתכלו עלינו. עד שהן בחרו להצטרף. אנג'לה דיברה רק איתי, התעלמה מאור לחלוטין. אחרי כמה זמן יצאנו משם, ריקוד צמוד לא יצא מזה - ואני התחלתי להרגיש מוזר עם הסיטואציה. אני ואור דיברנו בדרך החוצה, הוא אמר לי שהוא חושב שהיא בקטע שלי - איזו הבחנה?! באמת? לא שמתי לב שהיא עשתה לי לאפ-דאנס באמצע המקום - אולי אני צריך שישלחו לי את הסרט. הרגשתי לא נעים, אבל חשבתי על מה עם נחליף בינינו?

הלכנו באבן גבירול, נפגשנו עם עוד בחורה שאור מכיר - הזדמנות מצוינת לייצר רושם, רק שאנג'לה היא לא הטיפוס שאפשר להרשים. אחרי שהתבשלנו קצת בחום התל-אביבי, נסענו הביתה. אנג'לה נישקה אותי, ואז את אור, ואז אורית נישקה אותי ואז את אור. שאנג'לה נישקה אותי היא הסתכלה עליי במבט מוזר --- מה את רוצה? אין לי סודות מאור.

דייט עם אנג'לה

יום לאחר מכן יצאנו רק אני והיא לדייט - והיא אמרה לי שהיא רצתה שאני אעלה איתה לחדר אתמול בדאבל דייט, כמובן שדאגה לספר לי את זה בתחילת הדייט, כדי שיהיה לי למה לצפות. ניסיתי להסביר לה שאני לא חושב שאורית תאהב את זה - והיא כמו גבר אכותי אמרה לי: "למה זה צריך לעניין אותה מה שאנחנו עושים שאנחנו לא איתה?". היא הראתה לי שלוש בחורות שהיא יוצאת איתן, היא דו-מינית והזמינה אותי כמה פעמים לבקר אותה בבריסל. בסוף הערב היא שאלה למה אני לא מחנה את האוטו (אני התכוונתי להוריד אותה וללכת הביתה). הרגשתי שכל מה שהיא עושה זו הצגה גדולה.

"יש מצב שתספרי לי את האמת?" שאלתי אותה, היא ענתה "אני לא משקרת אף פעם". "את נשואה?" שאלתי. "כן, אבל אלו נישואים פוליטיים - אני והוא חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים - יש לו את החיים שלו, ולי יש את שלי, ומדי פעם אנחנו נפגשים באירועים פוליטים" --- התחלתי לחשוב אם מתאים לי סגנון החיים הזה, 'נישואים פוליטים' - האם יש גם 'ילדים פוליטים'?

איזו בחורה הזויה? הכל ענייני אצלה, אינטרסים מסביב לשעון - ונאמנות לאינטרסים בלבד. יש בזה אלמנט ריקני משהו - הכל אינטרסים? אין משהו שאת עושה כי את רוצה? לא כי הוא משיג לך איזשהו סטטוס? החנתי את האוטו ועליתי אליה לחדר. שמענו שירים שהיא המליצה עליהם - בכל זאת רקדנית מקצועית - ומסתבר שיש לנו את אותו הטעם במוזיקה. נשאלת השאלה מתי היא תעשה מהלך. אני החלטתי שאני לא אקדם את הקשר הזה - נוח לי איך שהוא.

תוך כדי זיון, חשבתי על זה - עוד יומיים ומתחיל השבוע חופש שלי.. מחר יש לי דייט עם מישהי, ואחר כך חופש! שבוע בלי נשים. מקווה שאני אעמוד בזה. תוך כדי זיון עברו לי בראש השמות מהשבועות האחרונים... אורית צודקת - אני חייב להתאזן ומהר. עוד יומיים!

לחזור לנורמות

אני באמצע שבוע מטורף - כמות הנשים בחיי גדלה יותר מדי לאחרונה, ואני כבר לא מצליח לתמרן. אני מאבד מדי פעם את "מה אני רוצה?" בכל העניין הזה. ואני מרגיש שכל אחד מושך אותי לכיוון אחר. זה כיף להיות רצוי, חשוב, מעניין, מצחיק, משמעותי - אבל אני רוצה בין כל אלו, גם להגשים את הרצונות שלי.

יום הולדת לעינב

ביום שישי עינב, שהיתה שותפה שלי לדירה/אימפריה שלי בחיפה במשך תקופה קצרה לפני כמה שנים, חגגה יומהולדת.. ואלרי הצטרפה אליי - הרגשתי נורא מוזר עם זה שהיא רוצה לבוא. אנחנו עדיין לא בשלב של להכיר חברים - מה את נדחפת? אבל לא ראיתי אותה כל השבוע, והיה איזשהו צורך כן להיפגש. 

אורית, חברה טובה מפולין נחתה באותו יום בארץ, היא באה לטיול עם חברה שלה ל10 ימים בארצנו. אספתי אותה מהשדה תעופה, הגענו למלון שלה, וכמעט מיידית שכבנו, אפילו לא היה משחק מקדים. הידיעה שאני הולך ממנה לאסוף את ואלרי, ואז לחזור לאסוף את אורית כדי ללכת למסיבת היומהולדת --- אבל לא לפני שנעצור אצלי בבית לאיזה קוויקי --- השאירה אותי במצב הזוי. לא הרגשתי רע, לא הייתי בסרט, לא הרגשתי כלום. נעשתי ריקני במהלך הדרך.

הגענו ליומהולדת, הצגתי את ואלרי, הצגתי את אורית, הצגתי את עינב.. חשבתי לעצמי מה יקרה אם עכשיו הן תחלנה לדבר עליי? נניח ועכשיו כל האמת תתגלה, אז מה? והבנתי שלא אכפת לי, אני מעוניין בזה. דאגתי להשאיר אותן לבד, לצאת לסיגריה ולדבר עם אנשים אחרים. כל פעם שחזרתי ואלרי נישקה אותי וחיבקה אותי -- ואני התבאסתי, מתי יהיה הבלאגן? הרי ברור שיהיה מתישהו! אז למה אני צריך להתחיל אותו?

שליטה על ידי שחרור

ביום ראשון הגיעה אנג'לה מבלגיה לחבורה - היא החברה הקרובה של אורית. אנג'לה רקדנית יפהפיה, וכמה שהיא יפהפיה, ככה היא מעצבנת באופי - קטרנית נוראית. פעם הייתי מנסה לרצות בחורה כמוה, בימינו אמרתי לה: "את יודעת, אני ממש רוצה להתחתן איתך --- כי אחרי שנתגרש, אני אהיה כל כך מאושר ואעריך כל רגע מחיי". ביום שלישי יצאתי עם שלוש בחורות, ואלרי, אורית ואנג'לה, יצאנו לרקוד סלסה. אני רקדתי ברואדה משלי, ואם הן ידברו, שיהיה להן בכיף, ואם הן יגלו אחת על השניה, שיהיה בכיף.. אני לא מסתיר את מי שאני. חשבתי על זה בסוף הערב - יצאתי לעשן סיגריה עם אורית והתמזמזנו, רקדתי ריקוד סקסי בטירוף עם אנג'לה, ובסוף הערב חזרתי עם ואלרי הביתה. שליטה מוחלטת במצב - ואפילו לא ניסיתי.

עייפות החומר

הגעתי הביתה עם ואלרי, עייף.. היא רצתה סקס, ואני לא הייתי במוזה אחרי הערב הזה - רציתי לישון, להתעורר, ולסיים את מערכת היחסים איתה. לא מגיע לה שאני אשכב עם אחרות, היא רוצה יותר מזה - ואני כרגע קופצני מדי במחשבות שלי.
היא התעוררה לפניי, ואמרתי לעצמי "נו טוב, ניפרד בפעם אחרת - אני עייף". אבל שדוחים דברים, יש להם נטייה לרדוף אותי מיד אחר כך. במהלך כל היום הודעות בטלפון - והרגשתי לא בנוח להיפרד בהודעות. אז אני ממשיך בהצגה.

מה יותר קשה? ללמוד לפגוע או ללמוד להיפגע

בלי קשר לכל ההתפתחות הזו - קיבלתי טלפון מדורית: "נעלמת לי, לא התקשרת..", חשבתי לעצמי מה לעזאזל? את לא מבינה את הרמז? היא החליטה שמגיעה לי עוד הזדמנות ושאני צריך לפצות אותה - נו בטח, פעם ראשונה פיציתי אותה בספא, עכשיו היא בטח מצפה לכרטיס טיסה - אחרי שהיא כבר המריאה גבוה גבוה בשיחה, הייתי חייב להנחית אותה בחזרה לכדור הארץ. "מותק, היה לי נחמד איתך, אבל לא חושב שאנחנו מתאימים כזוג. את ילדה טובה, טובה מדי, ואני... לא כזה!". היא הסבירה לי שהיא ראתה בעיניים שלי שאני טוב, ושמגיע לי מישהי טובה, ושאלה איך זה שאני לא מעדיף מישהי טובה.. איזו שטיפה!
אני לא הטיפוס הפוגע, לפחות לא בכוונה. שהייתי בצבא מישהי אמרה לי שנראה שלמדתי להיפגע יותר מדי בחיי, והגיע הזמן שאני אעלה שלב ואלמד לפגוע --- זה הרבה יותר קשה, כי שאני נפגע, אז תמיד הצדק איתי, אני הקורבן, ושאני פוגע, אז אפילו את הקורבנות שלי אין לי, אני סתם חרא!

"אם אי פעם נשכב, אולי אני אכתוב עליך"

חברת ילדות הכירה לי את חברה שלה יונית. יצאנו ביום שבת, והסתבר שהיא מכירה את אלירן, שכמובן נדלק עליה. אני קלטתי אותה די מהר.. היא מתמרנת גברים במגע והתנהגות גופנית, אבל תמיד שומרת את כולם על אש קטנה. אמרתי לה שקשר לא יהיה בינינו - היא משחקת עם גברים יותר מדי וקשה לי להעריך אותה כבחורה ככה. כמובן שיצרתי משיכה בזה, אבל משיכה ידידותית, היא לא באמת יודעת איך לתמרן סיטואציה כזו. אני מהצד שלי התנהגתי כאחד שלא מעוניין בה, סיפרתי לה על דייטים אחרים, על האקסית שלי, על הצרות שלי - ידידה או לא?! רצית להיות ידידה, אז תהיי ידידה!

סיפרתי לה שיש לי בלוג שמתעד כל מיני חוויות, אבל הוא אנונימי ואין מצב שהיא תקרא אותו, היא ניסתה להוציא את זה ממני. אמרתי לה: "אם אי פעם נשכב, אז אולי אני אכתוב עליך ואני אתן לך לראות אותו - אבל לא באמת רואה את זה קורה". היא שתקה, כדי לייצר מצב של אפשרות שהראש שלי יחשוב על זה. אני אמרתי לה שתפסיק לפלרטט איתי, זה לא באמת ילך לה. אמרתי לה שאני יוצא עם שתי בחורות הערב (הבלגית והפולניה) והיא מוזמנת להצטרף. היא אמרה שהיא יוצאת עם ידיד - אמרתי לה שהוא גם מוזמן, אולי גם הוא יתחבר לאחת מהן ואז בכלל עשינו מצווה. היא פוחדת מתחרות - ברור שהיא סירבה. ידיד ידיד, אבל וואלה, חשוב שהוא ימשיך להיות מעוניין. 

והשיט שוב חוזר

יצאתי עם הבלגית והפולניה, ששילמו עליי (איזה כיף!), ואז יצאתי עם בחור מבוגר ושלושת הבנות שלו, דיברתי רק איתו, איזה כיף היה לדבר עם גבר לשם שינוי.. עבודה, שאיפות, מטרות, איך לקדם את העולם.. איכשהו האקסית שלי חזרה לי לראש - חשבתי על זה, שהייתי מובטל לא יצאנו כמעט. התבאסתי להכיר אנשים חדשים. לא פלא שהיא נפרדה ממני. מפתיע שהיא חיכתה כל כך הרבה. אבל היתה בינינו הבנה שאני אעבור תקופה קשה, והיא תתמוך בי - והיא אכזבה. למה אני יכול לספר את זה לגבר ולא לבחורה?

fuck it! אני מכיר בחורות בקלות, משיג בדיוק מה שאני רוצה - אף אחת לא מתמרנת אותי לעשות משהו שלא מתחשק לי. חשבתי על הבחורה שעכשיו נמצאת בארה"ב, איפה היא הלכה? ומתי היא תחזור? איך מישהי הצליחה ביום אחד להשפיע עליי יותר מכל הבחורות האחרות? חשבתי אם אני השפעתי עליה באותה צורה או בכלל..נראה לי שכן.

חופש

הצהרת מטרות לשבוע הקרוב, החל מיום ראשון, במשך שבוע, אני לא מתחיל עם אף אחת, אני לא יוצא עם אף אחת. שבוע חופש! אני רוצה לקרוא ספר, לראות סרט, לצאת עם גברים - לדפוק את הראש. אני צריך לכייל את עצמי להתמודד עם תקופה של רווקות תל אביבית ולהבין איך אני רוצה שהתקופה הזו תראה --- בטוח שזה לא כמו השבוע האחרון.


פוסט אורחת: על כרטיסי ברכה נוצצים

יצאתי עם לימור לפני כמה זמן, בדיוק אחרי שנפרדה מהאקס שלה. היא מודעת לקיום הבלוג ואפילו קוראת קצת. כנראה היא קיבלה השראה לכתוב את הסיפור פרידה שלה --- ואני חשבתי שזו הזדמנות נהדרת לפוסט אורח. אז בבקשה:

לפני כמה זמן, יצא לי לדבר עם אישה מבוגרת, סבתא של חברה שלי. היא סיפרה שהיא נשואה לאותו גבר כבר 60 שנה באושר. לאור הסטטיסטיקות העגומות על נישואים שגרמו לי לפקפק ולתהות לגבי נחיצות המוסד הארכאי הזה ובכלל מונוגמיה בעידן של היום, השאלה הראשונה ששאלתי אותה הייתה "איך". היא ענתה לי: "פעם, כשמשהו היה מתקלקל, לא היינו משליכים אותו וקונים חדש, היינו מתקנים".

לפני קצת יותר מחודש נזרקתי. היינו ביחד ארבעה חודשים עם חיבוקים ונשיקות ודובונים מחובקים שרשום עליהם I love U , שוקולדים מהדיוטי-פרי ועוד כל מיני דברים נחמדים. הכל היה טוב, נחמד ויפה. אבל כדרך הטבע אחרי חודשיים שלושה השגרה החלה לחלחל לתוך הקשר, הוא כבר לא התקשר בתדירות כמו פעם וגם לא עשינו סקס שלוש פעמים כל לילה כמו בהתחלה. ושוב, כדרך הטבע, החסרונות, הפגמים והשריטות שלנו כבני אדם החלו לצוץ, והיה כבר פחות אוקסיטוצין שיעמעם אותם ויעוור את עינינו. לילה אחד בדירה שלו, חזרו השדים הישנים לביקור, אלה שאומרים לי את לא יפה מספיק, לא סקסית, אף אחד לא מתעניין בך, וחיפשתי תשומת לב אצל ישות וירטואלית מאיזה פורום, מהמחשב שלו. הפאק שלי זה שאני פלרטטנית. לא בגלל חסך מיני, פשוט רוצה חום אנושי. אולי זה כי אבא שלי לא אמר לי מספיק פעמים שהוא אוהב אותי, זה מה שהפסיכולוג אמר אני יודעת. בקיצור לסכם את העניין, הייתי שיכורה ושכחתי לצאת מהחשבון שלי והוא ראה את מה שכתבתי, מסר עם תוכן מיני, וזרק אותי לאנחות. ביקשתי סליחה, התחננתי, הסברתי לו את הרציונליזציה מאחורי זה והתחננתי לצ'אנס נוסף, אך הוא היה קר ומחושב באופן כמעט מצמרר ואמר לי: "קיבלתי החלטה".

אני יודעת שטעיתי, זה לא האישו, התנהגתי בצורה מטומטמת. האישו הוא, שהתחרטתי, ביקשתי סליחה וחזרתי בתשובה, ומהתחום ממנו אני באה, מבינים אנשים ומניעים, סולחים ונותנים הזדמנות שנייה, גם לרוצח ולרשע הגדול ביותר, כי לסלוח זה אלוהי והחמלה היא זאת ששומרת ומזכירה לנו שאנחנו אנושיים בג'ונגל האורבני המודרני ובין תחרות לשמחה לאיד. הדיסוננס הזה בין האופוריה, המתיקות והמילים היפות לפני זה ובין הזריקה הקרה והמחושבת ברגע שהפגנתי קמצוץ של חולשה אנושית תסכל אותי שבועות.

אולי אני קצת אוטופית אבל אני מאמינה שכשאוהבים סולחים, נותנים הזדמנות שנייה, גם אם זה קשה מוכנים לעבוד ולהקריב. כי למצוא מישהו לא בא כל כך בקלות. מתי הפכנו לאנשים שמעוורים על ידי האשליה של פרדוקס הבחירה האינסופית? מתי התחלנו לזרוק אנשים ברגע שיש קצת חריקות או באגים בתוכנה או סתם יוצא דגם חדש יותר לשוק? מתי החל הקפיטליזם לחלחל לנו ללבבות?

היום אני פוסט שלב ההשלמה ואני מבינה שהייתי די אומללה איתו. אני נזכרת שכשהוא התקשר לשאול מה קורה ככה ואיך עובר היום, הייתי נותנת דיווח מלווה בחיוך מזויף גם כשלא התחשק לי לחייך, גם כשהתחשק לי לצעוק שרע לי ובאסה לי. תמיד הרגשתי צורך לשדר לו שהכל תקין ועובד בדיוק לפי התוכנית, וכשלעיתים שיתפתי אותו במצוקות שלי הייתי מקבלת מין "אווו" מאולץ שגרם לי לתהות על מה לעזאזל חשבתי כשעשיתי את זה. השתדלתי לא לזוז מילימטר מהדמות שבה הוא התאהב, מעצמי החיובית. וכשהתחשק לי להיות קצת מטורפת, לצעוק, לקלל קצת ולאבד את השפיות, להיות זנותית ופלרטטנית ופתטית --- הייתי הולכת לעשות את זה עם מישהו אחר, ואיתו הייתי משדרת "עסקים כרגיל".

כנראה שהקלישאה נכונה והכל לטובה. אני רוצה מישהו שיקבל אותי עם כל הפאקים שלי, וגם את אלה שלא, הוא יגיד לי ויהיה מוכן להישאר עד שאני אתקן אותם.

הקשר שלנו היה בדיוק כמו שהולכים לקניון בראש השנה ומסביב יש מלא כרטיסי ברכה נוצצים ויפים עם נצנצים צבעוניים הולוגרפיים שזוהרים בכל ספקטרום הקשת ומחליפים צבעים לפי התאורה שבחנות. אז אתה קונה את הכרטיס ברכה ובא הביתה לתאורה הרגילה ונצנצים מתחילים לנשור וללכלך לך את הבגדים כי הדבק התעשייתי הזול מתקלף ולא מחזיק אותם ומדיף ריח של אציטון ובנזין. פתאום אופפת אותך תחושת אכזבה מלווה בגועל כשהזיוף נגלה לעיניך במלוא הדרו ועל מדבקה קטנטנה מאחורה רשום בכתב קטן וכמעט לא מורגש : MADE IN CHINA.

כושר גופני וחיזור - האם יש קשר?

למי שלא מעוניין לקרוא את הכל, אז כן! ללא שום צל של ספק. אני לא רופא, לא מדריך כושר ולא מומחה תזונה - רחוק מכל אלו - ואין לי שום אינטרס לקדם מסגרות כושר למיניהן. יחד עם זאת, אני אומר בלב שלם שכושר גופני טוב משפיע פלאים על יכולת החיזור --- לפני שאני אטיף יותר על העניין, רציתי לספר על מוטי - מאמן הכושר האישי שלי.

מוטי ואני מכירים כבר קרוב לשנתיים. לפני שהייתי בקשר הייתי באימונים אצלו - איפשהו שהתחיל הקשר הארוך שהיה לי, התחיל גם הלחץ בלימודים ובעבודה ולא מצאתי זמן לעניין אז ויתרתי על האימונים. לפני שלושה חודשים החלטתי לחזור עקב זה שאמרתי שחובה לצאת מהמצב שהייתי בו - לא הפסקתי להשמין, עזבתי את העבודה ולפתע היה לי המון זמן פנוי - שהפך למעין בור ללא תחתית להרגלים רעים. מה גם שאז התחילו הצרות בקשר - אז היה לי צורך אמיתי להמיר את כל ההרגלים הרעים בהרגלים טובים יותר.

מוטי הוא מודל לחיקוי בכל מה שנוגע לבחורות, כל בחורה בחדר כושר אומרת לו שלום, גם אם הוא באמצע אימון איתי. מהסיפורים שלו - יצא לו לא מעט פעמים בזמן שהוא במשמרת ללכת למקלחות עם מתאמנות. הוא מאד מקצועי ומשפר אותי תמידית, לא מוותר לי, ויודע לתת את המוטיבציה הנכונה שאני מתקשה להרים איזו משקולת ("הכוסית מלפני שתי דקות מסתכלת עליך - יאללה, תביא אותה בסיום!")

אז מה לכושר גופני וחיזור?

בכל דרך בא עושים כושר אפשר לפגוש בחורות, בדרך כלל כאלו שנראות טוב יותר מהממוצע. כושר משפיע על המצב הנפשי - דוחה דיכאון בצורה נפלאה. כושר מחטב את הגוף, גורם לריח הגוף להיות טוב יותר ומשפר את הסקס משמעותית.

בין עם מדובר בריצה בפארק, בשיעור יוגה, אימון בחדר כושר, או אפילו קפיצה בחבל בחוץ, אפשר לפגוש מלא בחורות שעושים ספורט. אני איפשהו תמיד מעדיף להתמקד בספורט ולא להתפזר לשיחות חולין, אבל לאחרונה התחלתי לסטות מהכלל הזה ודי נחמד לדבר - נותן מוטיבציה להגיע שוב.

ביום שאני רץ אני מרגיש חצי אלהים. אחרי אימון עם מוטי בהולמס פלייס אני מסתובב בקניון כמו מלך ובחורות מסתכלות עליי.  לעומת זאת אם יש יום שאני לא עושה שום פעילות גופנית אני מרגיש פחות חשק לצאת, לדבר.

כמובן שכושר משפיע על איך שאני נראה כמו אצל כל אחד, ואני מסתכל על בחורה שיצאה מהחדר כושר בצורה שונה ממה שאני מסתכל על בחורה אחרת שמסתובבת בקניון - היא משדרת יותר סקס.

בקיצור, המסר שאני מנסה להעביר הוא פשוט: לא חשוב באיזה שלב אתם בחיזור - תשקיעו בעצמכם לא פחות (ואולי יותר) מאשר בלימוד רזי המין היפה.

"אתה משגע אותי"

אני החלטתי להמשיך בקשר עם ואלרי, מסתבר שרוסיות עושות לי את זה (את אחלה! ואת רוסיה.. את אחלה רוסיה! קמפרי!), אחרי המון פלירטוט בהודעות, אמרתי לה שהיא מסיימת עם חברה שלה שתבוא אליי - דייט שני, אצלי בדירה הלא מרוהטת, שאין לי קומקום להציע לה קפה.. הזוי קצת, אבל זה מה יש, ועם זה ננצח!

היא עשתה לעצמה סיור, התיישבה בספה, התיישבתי בצד השני של הספה, והיא שמה עליי רגליים.. "חשבתי שאת המסאג'יסטית בינינו" אמרתי, היא עובדת בתור מסאג'יסטית. עשיתי לה מסאג' בכפות הרגליים. התחלנו לדבר על איך כדאי לי לעצב את הדירה ואיך היה לה בפגישה עם החברה, ואז קירבתי אותה אליי. היא אמרה לי שהיא לא רוצה לעשות משהו שהיא תצטער עליו. היא רצתה לראות תמונות שלי, אז שעה וחצי חפרתי לה על כל מיני חוויות מהעבר שלי. כנראה שהיא ממש אוהבת אותי אם היא שרדה את זה ונשארה. היא היתה נגד העניין שנשכב.. אמרה שהיא היתה רוצה, אבל היא מעדיפה לבנות משהו יציב. התחלתי ללטף אותה, היא אמרה שזה נעים לה ושאני אפסיק כי קשה לה.


"אתה משגע אותי, תפסיק.." היא אמרה ואני הפסקתי. היא התבאסה מהעניין (כצפוי), "אני צריכה ללכת הביתה, מחר אני עובדת", ביקשתי ממנה להישאר, והיא כבר התחילה להתלבש. היא כל כך יפה, במיוחד שהיא מתלבשת. ליוויתי אותה לאוטו שלה. בדרך חזרה חשבתי המון על איפה אני בכל העניין.


אני לאחרונה התחלתי לצפות בסדרה על המקצוע שלי, ונורא מוזר כמה מחוברת למציאות הסדרה. מצד אחד כל האישורים החברתיים הנחוצים. מצד שני, הגבולות בין העבודה לחיים הפרטיים נהיים יותר ויותר עמומים.. מסיבת יומהולדת של מישהי מהעבודה - זה נחשב עבודה או חיים פרטיים? פלירטוט עם מזכירה של לקוח - נחשב לעבודה? לחיים פרטיים? לבגידה? ואם אני לא באמת מעוניין? ואם זה יותר מפלירטוט?