ביליתי בסופ״ש בבית חולים. משהו שדחיתי די הרבה זמן ואיכשהו הייתי צריך להתמודד איתו. בזמן שהייתי בחדר מיון יצא לי להמתין די הרבה.. אז התעניינתי בחולים האחרים. מולי ישב אדם זקן שסבל מחוסר יכולת להשתין - לרגע נזכרתי בפעם שאחותי ביקשה ממני לעזור לה לתרגם את הוראות השימוש בקטטר, רק שהיא לא הסבירה לי מה אני מתרגם ונאלצתי להבין תוך כדי - חוויה מעניינת ללמוד על קטטר בגיל 14.
בכל מקרה, בחזרה לבית חולים.. בזמן ששוחחתי עם הבחור, הגיעה אליו בחורה יפהפיה, בלונדינית, מטופחת להפליא, כאילו הוציאו אותה מאיזה שער מגזין. הבנתי די מהר מהשיחה ביניהם שהוא אביה. אני בינתיים חייכתי אליה וחיכיתי שתסיים איתו. שהיא סיימה אז אני פניתי אליו שהיא ליידו.
אני: ״איזו בת נהדרת יש לך.. ממש משכיחה את העובדה שאנחנו בחדר מיון..״
הוא: ״כן, זכיתי לבת מדהימה. תכירי, זה ד׳״
היא (מחייכת): ״מה קרה ד׳? למה אתה בחדר מיון?״
אני: ״אוי, עזבי, סתם טיפול שהייתי צריך לעבור ממזמן״
היא: ״בחדר מיון?!״
אני: ״זה מורכב קצת..״, ראיתי שאבא שלה בינתיים נרדם (או לפחות העמיד פני רדום) ואז הרגשתי הרבה יותר בנוח לדבר איתה. ״אז איך קוראים לך?״
היא: ״ליטל, נעים מאד״
אני: ״ליטל.. שם יפה לבחורה יפה. אז הקפיצו אותך לפה בשישי בערב?״
היא: ״כן, סוג של.. מקווה שלא נצטרך להישאר פה״
אני: ״טוב, לפחות יצא לי להכיר אותך.. שניפגש לקפה שנשתחרר מפה?״
היא: ״בשמחה, 05xxxxxxxx״
זה היה מצד אחד קל מדי ומצד שני מורכב להפליא. הסיטואציה הכתיבה שלא יהיה פלירטוט רציני, מצד שני היה עניין גם שלי וגם שלה והיה ניתן לראות את זה במבטים בינינו ובאינטונציה של כל משפט. כאילו רצינו להבהיר בכל מילה שהיינו רוצים להגיד יותר.
שהשתחררתי (שעתיים אחרי) באתי אליה, איחלתי לאבא שלה החלמה מהירה ואמרתי לה: ״נשתמע״. אז קיבלתי מבט מוזר מהאבא - אבל לא ייחסתי לזה חשיבות והלכתי.
יום למחרת התקשרתי.. שאלתי לשלומו של אביה, מסתבר שאשפזו אותו והיא עדיין בבית החולים. שאלתי אותה אם תרצה לשבת לקפה בבית קפה ששם. היא שאלה אם אני באמת מתכוון להגיע לבית חולים כדי להיפגש איתה - הבהרתי לה שכן.. נפגשנו, נשיקה בלחי, ישבנו, עדיין ניהלנו שיחה עמוקה מאד בעיניים.
משהו בה אמר לי שהיא מורכבת יותר מהבחורה התל אביבית הממוצעת, שהיא לא הטיפוס שאני צריך לעבור את כל הפאזות השונות של יצירת משיכה, קירוב ריחוק וכו׳ - אז שאלתי אותה בפשטות: ״אז תגידי, מה הסיפור מאחורי ליטל?״ - וכמו שחשבתי, היא לא ברחה מהשאלה כמו בחורה ממוצעת, היא פשוט נתנה לי 60 שניות על ליטל (יכול להיות שזה היה יותר, אבל זה השאיר טעם של עוד). רציתי לשאול שאלות המשך, אבל זה לא נראה הזמן להתחיל להיכנס לפרטים - בחרתי להמשיך באותו קו של שאלות ׳חודרניות׳.
אני: ״אז אנחנו התכנסנו כדי להכיר, והנה אנחנו מכירים.. אז מה קורה עכשיו?״
(חיוך שלי, ואז חיוך שלה)
היא: ״עכשיו עוברים לפרטים שמכעירים את ההיכרות..״ (חיוך לא ברור שלה)
אני: ״ומה אלו?״
היא: ״אני מאורסת״
קצר וקולע! הרגשתי מבולבל לחלוטין, ניסיתי לשחזר בעצם את כל האינטרקציה בינינו. בעודי בטוח בעצמי לחלוטין לגבי כל מה שקרה עד אותה נקודה - אני מרגיש בלבול לא ברור. עברה איזו דקה של דממה בינינו, היא המתינה שאני אעכל את הבשורה החגיגית.
אני: ״אני קצת נבוך עכשיו, לא ברור לי למה את יושבת פה איתי בעצם..״
היא: ״למה אתה חושב?״ --- הנה הבחורה התל אביבית שתופסת מעצמה פסיכולוגית.. עכשיו היא נזכרה לבוא
אני: ״חשבתי שהכרנו, עשינו עיניים, החלפנו טלפונים, נפגשים וזורמים משם.. עכשיו לא ברור לי אם כל הדברים האלו באמת היו״
היא: ״אני גם חושבת שהיו״ - היא לא מדברת הרבה ביחס לבחורה! וזה לא טוב בשלב זה כי הייתי שמח לקצת יותר מידע בלי לדלות אותו בכוח
סיכום
פתאום הבנתי שהיא בעצם מאפשרת לי להחליט. היא לא מסתירה ולא מוסיפה לאמת דבר - היא פשוט אומרת את האמת כמו שהיא. אז חשבתי עם עצמי אם אני בכלל זורם על בחורה מאורסת? מה בכלל עומד מאחורי האירוסין האלו? בקיצור הרצתי תסריט שלם של ׳להיות במערכת יחסים עם ליטל׳ ואז עצרתי לרגע.
הרהרתי אם בכלל יש טעם להריץ את כל הדרמה הזו בראש שלי כי יש מצב שאני טועה לחלוטין בכל הסקת המסקנות שלי. אז קמתי מהכסא, התקרבתי אליה, מבט עיניים - ונישקתי אותה. והיא זרמה!
לקחתי צעד אחורה מופתע ומבולבל עוד יותר. לא הבנתי מה לעשות, ואמרתי לה את זה, והיא שאלה מה בדיוק הבעיה? לא הבנתי! הסברתי לה שאני מרגיש מתוסכל וכל ההתנהגות הקלילה שלה לא בדיוק מהווה תמיכה כי בנוסף לבלבול ותסכול אני מרגיש טיפש. אז היא הסבירה לי: ״אני מאורסת, כן, כבר כמה חודשים, וחתונה תהיה בקיץ.. אבל תזרום..״
הלכתי מהדייט ׳בית חולים׳ הזה במצב לא ברור.. ניסיתי שוב ושוב לשחזר את כל האינטרקציה בינינו והדבר היחיד שעלה לי בראש זה שאבא שלה זרק לי מבט מוזר שאמרתי לה ״נשתמע״ - כלומר ׳נמשיך לדבר׳.
