מטרת התהליך: קשר או חיזור

הגעתי למצב טוב - אני בקשר - תחילתו של קשר. נראה גם שיש לו עתיד. ועכשיו מוצבת בפניי דילמה: התחלתי עם כל אלמנט החיזור כדי להיות מסוגל להשיג קשר עם מישהי שאני מעוניין בה - אני שם. אני חשבתי שזה יקח הרבה יותר זמן. אני רשום לתוכנית של חצי שנה. מבחינת התוכנית אנחנו עדיין עובדים על השלבים של יצירת קשר - לא ניהול קשר.

איפשהו פתאום נחת לי האסימון, שתחילת קשר זה החלק הקל - להיות קליל, להיות מושך, לרקוד קצת בריקוד החיזור ולהוביל לכיוון שמתאים.. מה קורה שיש קשר מוצהר? כלומר היא מתקשרת אליי כדי להגיד לי בוקר טוב, להגיד לי לילה טוב. אני מתקשר אליה סתם כי משעמם לי באמצע היום. האם אותם חוקים קבילים? אנחנו מדברים בצורה פתוחה על הפגמים שלה, הפגמים שלי.. לא בתור צחוקים - אלא בתור מכשולים שצריך להתמודד איתם. כלומר מדברים על הקשר שלנו כפרוייקט. קצת איבדנו את הפאזה שכל שיחה חייבת להיות כייפית - יש שיחות לא כייפיות, בכלל!

האם להמשיך לצאת לדייטים? להמשיך להתחיל עם בחורות? אני חושב על זה - אני כן אמשיך לפלרטט עם בחורות - זה משיג מטרות בכל תחום, בין אם זה לשבת במסעדה וסתם לקבל שירות טוב יותר או בעבודה שפתאום שולחים איזשהו מייל נחמד ובין אם זה להתחיל עם מישהי למטרה כזו או אחרת.

תחזוקת קשר קשה לא פחות מהתחלת קשר - בתחילת קשר לפחות יחסית מוצהר שצריך להיות קליל וכיף. מה קורה בהמשך קשר? מה צריך להיות? איך להתנהג עם חברות שלה? משפחה שלה? אני שלושה חודשים בתהליך, והשגתי 66% מהמטרות שהצבתי לעצמי -שתי בחורות שאני רוצה מחזרות אחריי כל יום, ואני מנהל איתן מעין קשר בחיתולים - בלי בלעדיות.

אני בינתיים נהנה להתמודד עם שתי מערכות יחסים במקביל. הן גם מאד שונות במהותן, אחת עם בחורה מבוגרת ממני, מיושבת, מאד רציונלית. ואחת עם בחורה צעירה מאד, שרוצה אותי מאד, מאד אמוציונלית. תומר המליץ להישאר עם שתיהן ולא לחזור לאיזור נוחות. אני בעד!

דייט שני ביום האהבה

בערב יום האהבה התקשרה אליי הבחורה שיצאתי איתה כמה ימים קודם וסימנתי אותה על תקן ידידה לעתיד. היא אמרה שהיא רוצה לראות את הסרט החדש של שרק. כיוון שהבחורה השניה שאני יוצא איתה עובדת משמרות ולא היתה זמינה, התאים לי. אז אמרתי לה שאני אוסף אותה ב21:00, שתתלבש יפה. היא שאלה "למה? בסה"כ סרט", אמרתי לה "את מסתובבת איתי, אני רוצה אותך כוסית". אספתי אותה, נסענו לראשון לציון, ראינו את הסרט, צחקנו קצת, היה נחמד. מדי פעם זרקתי כל מיני בדיחות מיניות על זה שהיא לוקחת אותי לשירותים מאוחר - ואני עובד למחרת.

לפני הסרט קנינו שוקולדים והיה מאד משעשע, היא כל הזמן רצתה לדעת עוד עליי, ויצרנו המון מעגלי סיפורים, היתה שיחה נורא מצחיקה, ולמדתי המון עליה גם כן. כל הערב לא ממש יזמתי מגע, למעט בזמן הסרט ששמתי יד על הרגל שלה - וגם זה, לפחות לטעמי, לא בצורה מינית מדי. אחרי  הסרט בנסיעה, היא אמרה שבכל החיים שלה היא לא אמרה סקס כמו בשבוע האחרון. היא רצתה להבין למה אני מדבר על סקס כל הזמן. סיפרתי לה מה זה סקס עבורי..

סקס היה פעם עבורי מעין בחינה שאני צריך לעבור, מלווה בחדרת בחינות נוראית - היא חייבת לאהוב את זה, היא חייבת לגמור, אני חייב לצאת תותח! החוויה היתה מלווה אצלי בזיעה, ואיך שבחורה גמרה, תחושת ההקלה שלי היתה תחליף אורגזמה לא רע בכלל - מעולם לא גמרתי עם בחורה. תרגול של שנים הביא אותי לזה. בנקודה מסוימת מישהי מדהימה, עם נסיון עשיר, סוג של פרחה, תוך כדי זיון, אמרה לי בלי לחשוב פעמיים: "אני רוצה שאתה תהנה", במשפט הזה היא חדרה את כל החומות שלי - איך היא רואה שאני לא נהנה? למה היא לא מרוכזת בעצמה? היא עצרה אותי שהייתי בתוכה. נתנה לי להירגע, וביקשה שאני אעשה בה מה שאני רוצה - נבהלתי.. מה זאת אומרת מה שאני רוצה? היא חזרה על עצמה, עם תוספות: "מה שאתה רוצה, תנשך אותי, תכאיב לי, תנשק אותי, תהיה בתוכי, תהיה איתי! לא באיזשהי גרסת עיתונים של סקס". אני חושב שזו היתה חווית האינטימיות הראשונה שלי עם מישהי - היה לי סקס לפני, אבל אין מה להשוות. וכל אחת שהיתה אחרי נהנתה ממני הרבה יותר.

היום סקס עבורי הוא צורת תקשורת - לא מטרה, לא הצלחה, לא כיבוש. תקשורת! יותר אינטימית, יותר תובענית - אבל עדיין בבסיס אותו דבר - סקס אחרי מריבה זה אחלה דבר, במקום לשמור את כל העצבים בפנים ולחשוב מי יותר חזק, סקס פותר את זה יותר טוב. סקס אחרי סושי זה אחלה דבר - לא יודע בדיוק מה הקשר בין הדברים, אבל וואלה - סקס וסושי הולכים ביחד יופי! היפנים עלו על משהו. סקס אחרי שוקולד זה לא משהו!

אחרי שחפרתי לה קצת על מה זה סקס, היא אמרה לי שעבורה זה ביטוי לאהבה, היא היתה רק עם אחד ואני לא יכול ללחוץ עליה. הסברתי לה שאני לא לוחץ - אבל בשניה שאני מפסיק לנסות - שתדע שזה גם הרגע שבו אני לא מעוניין יותר. היא נזכרה בזה שכל הערב לא ניסיתי לנשק אותה, לא נגעתי בה. היא התעצבנה קצת ואמרה: "מה זאת אומרת?", חיבקה אותי, נישקתי אותה. היא שאלה אחר כך איך היא מתנשקת, אמרתי לה "אני מרוצה ממך, אנחנו עוד נתרגל את זה". חשבתי על זה שאני בעצם הבחור השני שהיא מנשקת, לא רציתי להוריד לה את הביטחון, אז שאלתי "ואיך אני?", היא אמרה "יחסית למה שאני מכירה, מעולה!" עם אושר בעיניים.

התמזמזנו קצת, צחקנו קצת, נתנו מופע לשכנים למעלה - ונסעתי הביתה, חושב על מה הלאה איתה..

פגישה 6 עם תומר - דבר אליי מיני

הפגישה השישית עם תומר - כמה התקדמתי מאז התחלתי, הוא גאה, אני גאה, אני עברתי רכבת הרים רגשית, נפשית.. אמרתי לו בפגישה החמישית שאני לא מתכוון לעשות יותר מדי עד לפגישה השישית, כי אני זקוק למנוחה, ואכן נחתי. עכשיו הגיע הזמן לשלב הבא מבחינתו. אז עשינו מעין ניתוח של מה שהיה בין הפגישות, סופ"ש פלייבק, להיכנס לבית של בחורה שהכרתי ולהעביר את המצב למיני.. אני כבר מנתח מצבים כאלו בעצמי, הוא לימד אותי טוב! עדיין נחמד שיש את המיקוד של מישהו מבחוץ.

אז אחרי שקיבלתי שיעור קצר בסוציאולוגיה על הגדרת מצב, עברנו למשחקים. למדתי כל מיני משחקים, שמיד איך שסיימתי את הפגישה איתו יצאתי לפאב ושיחקתי עם 2 בחורות הולנדיות - כמובן עם התוספת האישית שלי לכל משחק. משחק אחד: כמה פעמים מופיעה הספרה 9 במספרים בין 1 ו100? (התשובה היא 20), כיוון שאני חנון במהותי, אני גם מתחיל עם חנוניות, אז שאלת ההמשך היא כמה פעמים 9 מופיעה בין 1 ו1000? ואז למצוא את החוקיות.. לאלה שקוראים ומרותקים לנייר ועיפרון למצוא את הפתרון: בין 1 ל10 בחזקת N, הספרה 9 מופיעה N כפול 10 בחזקת N-1 פעמים. נכון אני חנון אמיתי? (כמה חבל שהאתר הזה לא תומך בLATEX).

אחרי שעברנו מהר על כל המשחקים האלו, נכנסנו לקושי שיש לי: אני לא מצליח להמיר מצב חברתי למיני, לפחות לא בקצב שאני רוצה! תומר ביקש ממני לתאר לו סיטואציה מינית שהיתה לי, ואני תיארתי בחמש שניות זיון שלקח 5 שעות. אני לא טוב בזה! גם שכבר יוצא לי להגיד איזו מילה "מלוכלכת", זה יוצא בתקן "חזה", ותומר תיקן אותי, "מה זאת אומרת חזה? חזה עוף? תגיד ציצי, בזאז. חזה זה כאילו שמת על הציצי שלה עניבה".

כמובן שלקחתי לתשומת ליבי, לדבר בצורה מינית יותר, ויישמתי בדייט. המטרה שלי היא לתרגל אחת ליום לספר לחבר על חוויה מינית, אפילו אם היא על תקן פנטזיה, או, במקרה הטוב יותר, לספר לבחורה מה הייתי עושה לה, בפירוט, בהרחבה, עם תיאור מאד מדויק שיגרום לה להרגיש דרך המילים מה אני עושה.

לאחרונה נוצר לי מצב שהמון חברים שלי לא רואים אותי, ואני נאלץ לאכזב אנשים כי אין לי זמן לעשות כל מה שאני רוצה לעשות. אנשים מתקשרים אליי שנצא לבלות/לתרגל, אני לא מגיע לארועים שהתחייבתי להגיע, אפילו היזיזה שלי קיבלה עדיפות נמוכה - מצד אחד זה נחמד שיש יתירות, אין ספק שזה עדיף על חוסר אפשרויות, אבל זה נורא קשה להתמודד עם זה שאני תמיד מאכזב מישהו או מישהי. החלטתי לעמוד במילה שלי בצורה קצת יותר קיצונית, אני לא מתחייב למשהו בלי שאני יודע בודאות שאני יכול לעמוד בו. והחלטתי שביום שני אני הולך לצאת עם כל חברי הקהילה שרוצים להשתתף. אז אם אתה קורא את הבלוג ובא לך לצאת, לצחוק קצת, להכיר איזו בחורה או שתיים במהלך הערב - תכתוב תגובה, תגיע לדיזינגוף בשעה 21:00 ויאללה, שיהיה לנו בכיף.

אני מעדיפה להגיע לבד

נפגשתי עם שירן, שהכרתי דרך אתר היכרויות לפני שבועיים. אחרי שבועיים של משחקי טלפון. שירן בת 22, ונשמע בטלפון שהיא מדליקה חמודה בת 16. שהיא הגיעה ראיתי את ההבדל - היא כבר מרגישה קרובה אליי, היא חיבקה אותי ישר, למרות שלא התראינו אי פעם. ישבנו, היא ישבה ליידי בחוף. אני הרגשתי קצת עייף, היה לי סופשבוע מתיש - מועדון קרב, דייט בבאר שבע, ביקור בחיפה, ביקור אצל משפחה. פיהקתי והיא נפגעה מזה - ראו עליה. חיבקתי אותה ואמרתי לה שלא תתייחס אליי, נחמד לי איתה, מצחיק אותי שהיא נכנסת להיסטריה מכל משפט שאני אומר.

אחרי ששתינו משהו, הלכנו על החוף בראשון לציון, בלי נעליים, נרטבנו קצת, הצעתי לה להיכנס למים, אבל וואלה - היא שמרנית מדי בשביל דברים כאלה. היא אמרה שקשה לה איתי, אמרה לי שזה לא בסדר שאני לא מספר שום דבר על עצמי, ושהיא יצאה עם כמה מהאתר, ואני ממש שונה מהם, כולם יבשים, ואני לא. אמרתי לה שאני רטוב בגללה וגם היא לא כל כך יבשה, כי היא דחפה אותי למים ונכנסה קצת גם, היה חשוב לי לא לקבל את מה שהיא אומרת - אני לא צריך את האישור שלה לזה - אז הצלחתי להוציא מזה פלירטוט.

שאלתי למה היא רצתה להגיע לבד, הרי אמרתי לה שאני אאסוף אותה, אז נראה לי קצת תמוה שהיא מעדיפה להגיע לבד. היא אמרה שהיא מפחדת להיכנס איתי לאוטו, היא לא מכירה אותי. חסר משהו בכל הסיטואציה - יש משיכה, יש שיחה, אין נוחות - היא מפחדת ממני. אז עצרתי אותה, הסתכלתי עליה, ואמרתי לה שאין לה מה לפחד ממני, אני אף פעם לא אעשה משהו שהיא לא תרצה שאעשה. היה קצת מתח שאמרתי את זה, אני לא אמין בעיניה - אני שחקן. איך הפכתי להיות כזה בחודשיים? אני לא כזה! אני הייתי רק איתה במהלך כל הערב. ניסיתי לנשק אותה, והיא סירבה בצורה קשה - הסבירה שהיא לא רוצה, ואם זה מה שאני מחפש, עדיף שנעצור. שאלתי אותה מה הבעיה? זו נשיקה - לא הצעת נישואים, ואז היא סיפרה לי את סיפור האקס שלה.

לבחורה היה רק חבר אחד בחיים, איתו התנשקה, וספק שכבה.. הרגשתי קצת מניאק, אז חזרתי להיות nice-guy, הסברתי לה שאני מבין שיש לה ריגוש איתי אבל חסר לה הביטחון, ואני אשתפר בנקודה הזו. הפסקתי לגעת בה. סיפרתי לה המון על עצמי - משהו שהיא מחכה לו כבר שבועיים. שיחקנו קצת fuck marry kill, ואז נהייתי ממש עייף - אז אמרתי לה שהגיע הזמן ללכת הביתה. נורא מוזר כמה היה לי קשה להיות nice-guy. הייתי כזה שנים - אני טוען שאני עדיין כזה ברמה מסוימת.

ליוויתי אותה לאוטו שלה, ועצרנו ודיברנו - היא רצתה נשיקה, אבל אני כבר הייתי בnice guy mode, מאוחר מדי. אמרתי לה שתתקשר אליי שהיא מגיעה הביתה, והיא שאלה אם אני רוצה טרמפ לאוטו שלי (שנמצא במרחק 10 מטר מהאוטו שלה), היא רצתה נשיקה.. ניסיתי לדמיין סקס איתה, היה לי מאד קשה, לא ברור לי אם זה בגלל שעברתי למצב של nice guy, או בגללה - היא כוסית, היא בת 22, והיא לא מושכת אותי - איך זה שדווקא הבחורות שרוצות אותי לא מושכות אותי? אילצתי את עצמי לדמיין סקס איתה - וכל הזמן עבר לי בראש שהיה לה רק בחור אחד, שהיתה איתו 4 שנים, ושנתיים כבר שהיא לא היתה עם אף אחד. למה אני צריך את כל הבלאגן הזה?

באוטו שלה, אמרתי לה שאני לא בטוח אם זה יעבוד בינינו - היא נחמדה, היא מצחיקה, היא יפה, אבל דרוש איזשהו תהליך התבגרות לפני שנוכל להיות ביחד. היא היתה מאוכזבת, שאלה אם זה בגלל שלא התנשקנו, הסברתי לה שזה קצת רלוונטי, עצם העובדה שהיא מייחסת לנשיקה משקל כזה כבד מראה כמה אני והיא לא באותו מקום מבחינת בגרות. אבל הבהרתי שזו לא הנקודה - ואני אשמח אם נישאר בקשר - כידידים. איך שאמרתי את זה שמעתי את כל צי הבחורות שאמרו לי את זה במהלך השנים, והרגשתי כל כך חרא. הבחורה שבאוטו רוצה אותי, ואני לא רוצה אותה והיא צריכה עכשיו להתמודד עם המשפט הנוראי הזה.

ראו שהיא ממש רוצה לעשות משהו כדי לשנות את המצב, היא התקרבה אליי כדי שאנשק אותה.. אמרתי לה שנדבר על זה בפעם הבאה שניפגש - היא אמרה: "אם תהיה פעם הבאה.." עניתי לה: "תהיה!". אני אפגש איתה שוב - אני רוצה לחקור קצת יותר לעומק מה הוביל למצב הזה.

דיבור מיני בבאר שבע

הכרתי מישהי.. נראית מצוין, לא כל כך מחייכת, נורא מעוניינת, קצת מבוגרת. שמתי לב שאני נמשך למבוגרות יותר, לא 50+, אבל בת 30 עושה לי את זה הרבה יותר מבת 20, וזה לא ממש משנה אם הבת 20 היא איזו דוגמנית על - אופי אפשר לראות במבט. זה לא סותר את העובדה שאני מעוניין גם לצבור נסיון עם בנות 20 - ואני בטוח שיש כמה בנות 20 שיש להן שכל.

אבל נחזור לליטל. היא בת 31, מבאר שבע. להגיע עד באר שבע בשביל דייט? היה נראה לי מוזר בכלל להתקשר - ניסיתי לדמיין מה יהיה:

אני אבוא לאסוף אותה, ניסע לאיפשהו בת"א ואז אני אחזיר אותה אם היא לא תזרום אליי הביתה במקרה הרע, ואני אחזיר אותה יום אחרי במקרה הטוב שהיא תזרום איתי הביתה - לא מצא חן בעיניי כל הסיפור הזה. 

להיפגש איתה באמצע הדרך? מעין - בואי תפגשי אותי באשקלון - ואז נזרום אליי או אליך או כל אחד לדרכו. זה גם לא ממש הסתדר לי בראש. 

יש לי חבר שלומד בבאר שבע, אז חשבתי אולי שהוא ימליץ על מקום, ואולי אני אוכל להישאר אצלו אחרי הדייט.

מתוך כל האפשרויות שעברו לי בראש, הכי התאים לי שנצא בבאר-שבע, ככה במקרה הגרוע - ביקרתי חבר שלא ראיתי שנים, ובמקרה הטוב יותר - תהיה לי מישהי שדי נדלקתי עליה. אז התקשרתי, ואמרתי לה שאני מגיע אליה בשעה 21:00, שתתלבש יפה - כי היא צריכה לעורר אותי אחרי נסיעה ארוכה. היא היתה כל כך מופתעת שאני בא עד באר שבע, שאלה ישר: "ואחר כך תחזור עד תל אביב?" - מעין וידוא שאני לא בא ומצפה לישון אצלה.. אמרתי לה שכן - שתעריך מה אני עושה בשביל לראות אותה.

הגעתי לבאר שבע, אספתי אותה - התלבשה בצורה סקסית למדי - מאד אהבתי. אמרתי לה שבדרך כלל אני מכוון לאן יוצאים, אבל בגלל שאנחנו בשטח שלה - היא צריכה להמליץ. היא אמרה שנלך לבית קפה. הסברתי לה שאני כבר העברתי ראיון עבודה למישהו היום, ואני לא ממש מעוניין בעוד אחד. היא הבינה למה אני מתכוון - ושאלה מה אני רוצה לעשות. שאלתי מה הדבר הכי מופרע שהיא עשתה בחיים? רואים עליה שהיא טיפוס מאד מיושב, מיושן, שלא עשתה שום דבר מופרע - אז החיוך שלה הגיעה.. אז ויתרתי לה וישבנו בבית קפה, כאשר אני מקצין כל שאלת דייט רגילה להיות ממש מראיון עבודה: "אז תספרי לי על העבודה הקודמת שלך, כלומר על האקס.." "תני לי תכונה שלילית בך שהיא לא פרפקציוניזם.." "חשוב לך להתקדם במקום העבודה, כלומר קשר?", חשוב לציין שהכל נאמר בצורה קלילה וכייפית וגרר אחריו גל של צחוקים.. באמת למדנו משהו אחד על השני, אבל בצורה קלילה.

תוך חצי שעה היא הבינה שהיא לא ממש תקבל אותי בגרסה היבשה בדייט - היא הבינה שאני מסודר בחיים, ושכל מה שהופך אותי למסודר ממש לא רלוונטי כרגע, כי כרגע אני איתה - בבאר שבע?! אז הזמנו חשבון, ושאלתי אותה אם יש פארקים בבאר שבע - היא אמרה שהמון, אז אמרתי לה שנלך לאחד.. הגענו לפארק..

הגענו לפארק, צחקתי קצת על המשחקים שיש לילדים בבאר שבע, שנראה כאילו נועדו להכשיר אותם להיות מסוממים. שיחקנו קצת משחקי ניחושים אחד על השני, וניסיתי להוביל את השיחה לנושא הכייפי: סקס! בפגישה האחרונה שלי עם תומר הגענו למסקנה שאני לא מבטא את עצמי בצורה מינית מספיק. בוא לרגע נהיה כנים: מתי פעם אחרונה שתיארתם בפרטי פרטים מה עשיתם בסקס? אני מתכוון ברמה שאתם יכולים לתאר איך אתם מכינים פסטה.

אז שיעורי הבית שלי היו לבטא בפירוט פרטים על סקס שאני ארגיש פחות מובך מהעניין. הדייט היה הזדמנות מצוינת. הגענו בשעה טובה לשיחה על זה, וכמה קשה לה לאמר את המילה סקס.. "אני לא אוהבת לדבר על זה", "לדבר על מה?" עניתי לה, "בואי נגיד את המילה ביחד.. לאט, נהנה ממנה: סקס". עדיין היה קשה לי לדבר על זה, אז אמרתי לה שתנחש מה אני אוהב ואני אנחש מה היא אוהבת.

"אתה אוהב מאחורה, נכון?"
"גם"
"אצלי זה קו אדום, זה ולגמור בפה, מעבר לזה, הכל אפשר"
"מה אפשר?"
"אני מאד מופרעת בסקס, קשירות, משיכה בשערות, אני אוהבת טיפת אגרסיביות"
בשלב הזה כבר דמיינתי בדיוק מה אני עושה לה: שהיא עוד לובשת את המעין שמלה שהיא לובשת, אני בא בהתחלה בעדינות, מנשק אותה, היא מחבקת אותי, אני מתחיל לפתוח את השמלה מקדימה, היא עוצרת אותי, אני מוריד את היד למטה, תופס לה את התחת בשני הידיים, היא נאנחת, אני מתחיל לעלות את השמלה למעלה, היא מסתכלת עליי במבט שאומר "אתה בטוח?", ואז אני מעביר את היד שלי קדימה, תופס אותה בצד הפנימי של הירך חזק, להשאיר חותם..
בשלב הזה שאני השתוללתי במחשבות שלי, והיא כנראה שמה לב להשפעה שלה עליי - ושאלה אותי "אז מה אתה אוהב?"

"זה תלוי, יש ימים שאני יכול להתפנק שעות מלנשק אותך בכל הגוף, ללטף אותך ולא להגיע לסקס בכלל, ויש ימים שאני אראה אותך שוטפת כלים ופשוט אגיע אליך, אתפוס אותך מאחורה, אפשיט אותך תוך 5 שניות, ואזיין אותך על הכיור עד שתאבדי הכרה"
"אני מאמינה שבחורה צריכה להיות זונה במיטה בשביל הגבר שלה, ככה שהוא לא יחפש בחוץ שום דבר"
בשלב הזה עברתי למעין סטטוס של חצי מנותק חצי מהופנט - רציתי לזיין אותה במקום, נרגעתי קצת, ניסיתי להירגע, נזכרתי בכל הדברים שעברתי עם תומר, תרגיל האמונות, וחשבתי איזו אחלה אמונה מאפשרת.. מתאים לי, גם אני מאמין בזה!
"אני לא גומרת מחדירה" היא אמרה..
"את בת 31 ולא גמרת מחדירה עדיין?" (
"לא"
"טוב, נצטרך לעשות משהו בנידון"
"אני לא אוהבת לדבר על זה, ועוד בדייט ראשון"
עברנו נושא, ניסיתי לנשק, היא אמרה שעדיין לא, נישקה אותי בפה סגור.. המשכנו קצת, היא רצתה ללכת הביתה, ואמרה שלא יקרה כלום - אמרתי לה שאם היה קורה משהו, הייתי מעריך אותה פחות - מה שאגב נכון.. אחרי כל המזמוז בפארק, שהחזרתי אותה הביתה חשבתי שהיא כבר תקפוץ עליי, אבל היא היתה הכי קרה בעולם - מסתכלת לכל הכיוונים שאף אחד לא רואה אותנו, לא נותנת לי לחבק אותה, נישקה אותי בלחי ורצה לבית שלה.

יום אחרי זה דיברנו, על המשפחה שלה, עליה, עלינו.. איזו בחורה מדהימה.. למה היא גרה בבאר שבע?!

החברים של יאן

יאן ואני מכירים כמעט מהיום הראשון שהתחלתי להתעסק בתחום החיזור. היום גם הוא עובר שיעורים עם תומר, וגם הוא היה בסופ"ש פלייבק איתי. ומדי פעם אנחנו מתרגלים. אני מאד מתחבר אליו מכל האנשים שאני מכיר בתחום הפיק-אפ/חיזור מהמון סיבות: כי וואלה, נראה שהוא מחפש להשתפר, ולא להוריד את הרמה של אחרים. הוא מוכן לעשות מה שצריך - ולא רק לדבר על זה. הוא משתף בצורה כנה. ואני עוד מחכה לפוסט אורח שהוא צריך לכתוב בבלוג :)

ליאן היה יומהולדת, והוא קרא לי להצטרף אליו ולחברי ילדות שלו. שכמובן כמעט בשניה הראשונה שאלו מאיפה אנחנו מכירים - זו תמיד שאלה בעייתית בהתחשב בתשובה של: "אנחנו מתחילים עם בחורות ביחד".. לא בדיוק התשובה הכי מוצלחת. אבל הוא מספיק קרוב אליהם והם הבינו כמעט מיד מאיפה אנחנו מכירים ברגע שלא עניתי על זה מיידית. למדתי גם שאין טעם ממש להסתיר את זה - כל פעם שאמרתי את זה, זה נתפס כדבר חיובי.

מבנה ה"חבורה": יאן. אלירן - דו מיני שלא ממש נסגר על עצמו בעניין. אורון - הומו מוצהר, שנראה שעבר בגילו מה שרוב האנשים לא עוברים בחיים שלמים, לא מבחינת מראה חיצוני, מבחינת קבלה של הסביבה. ובוני (כמו ב"בוני וקלייד") - הבחורה היחידה בקבוצה, גרה עם אלירן ואורון באותה דירה. 

אחד הדברים שאני אוהב בלצאת עם יאן, הוא שאני מרגיש רצוי, בלי קשר למה אני עושה או לא עושה. שאנשים מקבלים אותי בלי לשפוט, אני מתנהג בטבעיות.. ווואלה, הטבעיות שלי שווה! אני מצחיק, אני מעניין, אני מתעניין.. אני כוכב! הייתי כוכב הערב, השיחה הסתובבה סביבי תמיד, הם סיפרו לי חוויות שלהם, שאלו עליי, היה ממש כיף. כמובן שבוני רצתה את אותה תשומת לב. אחד הדברים שהבנתי הוא שלא צריך להיות הבדל בין "יציאת תרגול" ל"יציאה". אני יוצא כדי לבלות, לא כדי לתרגל.. אני מדבר עם כל אחת שאני מכיר באותה צורה, לא רק עם בחורות שאני מתרגל עליהן. ואוהבים אותי ככה. הפכתי להיות אלפא חברתי. עכשיו אני רוצה להפוך להיות כזה גם בעבודה.

בעבודה יש את הפחד הזה מליצור תדמית אגרסיבית מדי. אני מקובל ומקצועי, ונתפס כאחד שאפשר להיעזר בו. לא רוצה להרוס את זה בכך שאנשים יחשבו שאני אגרסיבי מדי. אבל נחזור לנושא הפוסט. יצרתי חברים חדשים, שמתקשרים אליי כל יום. לבוני יש חבר, היא זרקה כמה פעמים במהלך הערב שהיא אוהבת אותי. מעניין לראות איך הדברים נראים מבחוץ.

המטרה שלי לא היתה להתחיל איתה, היא חברת ילדות של יאן, ואיכשהו ההתנהגות הטבעית שלי עבדה יופי. אני מתחיל להפנים את זה. לא לדפוק חשבון - לפנות לבחורה עם מה שיש לי בראש תוך 3 שניות, ולא רק במשפט הפתיחה. אם זה לא יהיה טבעי בשניות הראשונות להיכרות, אז זה לא יהיה טבעי איתה לאורך כל הדרך גם ככה - ואז אני לא אהנה איתה.

מזל - מקום, זמן, לעשות

הייתי סופשבוע בפלייבכרם, מעין סדנת פלייבק אינטנסיבית של שישי-שבת. נורא יפה לגלות כל פעם מחדש כמה אנשים פתוחים ברגע שאני ניגש אליהם בצורה פתוחה גם כן. יש יותר, יש פחות, אבל לא הייתי שם בתפקיד השופט מי ישר עם עצמו ומי לא. כמו בכל מפגש חברתי, תמיד יש את הזוגות הפוטנציאלים.. נורא מעניין לחקור את זה, שים 20 אנשים באתר כלשהו, ותבדוק מי נמשך למי..

אז היתה בחורה שאיתי בקבוצת הפלייבק, היא כוכבת, נראית מצוין, חיוך שאינו פוסק, מה רע? אפשר לדבר איתה 3 דקות ולהבין כמה היא מנוסה בתחום הזוגיות, או יותר נכון הזוגיות התל-אביבית - כלומר האי-זוגיות. היא מצאה תוך שעה מישהו לעזוב איתו לפסטיבל שהתקיים בצפון - כי הרי זו אחלה דרך למשוך תשומת לב, להגיע לאירוע אחד, להישאר מספיק זמן בדיוק כדי למשוך תשומת לב, לא יותר מדי זמן כדי לראות שאין הרבה מעבר למה שרואים - פשוט תזמון מושלם. שמתי לב שמי שתפס אותה היה מאד מבוית בעניין, מהרגע שהגיע, דיבר איתה על הפסטיבל בצפון, כמה שם יותר מעניין, ושהוא מתכוון לעזוב בערב לשם אם באירוע לא יהיה מעניין. היא נמשכה אליו - אני ניסיתי לחשוב למה בדיוק - יכול להיות שאני סתם חושב ככה, אבל לפי דעתי מדובר במעין תכונה תל אביבית: אנשים רוצים להיות איפה שהם לא - פוחדים להפסיד משהו. התחושה שלי אומרת לי שבפסטיבל היא דיברה על הסופ"ש פלייבק.

נחזור למשתתפים שנשארו באירוע, כי שם יש פחות השערות. אחד הדברים שאני עושה לאחרונה שאני נכנס לקבוצה חדשה הוא סיווג של הגברים בקבוצה - חשוב לא פחות מסיווג הבחורות בקבוצה. יאן גם השתתף, ואני נורא אוהב את היחס שלו לשיפור עצמי. השתתף גם יובל שנמצא איתי בקבוצה כל שבוע - יובל מזכיר מאד איזושהי גרסה קודמת שלי, זה שמרצה את הסביבה, בחור נעים, עם המון כשרונות. היה גם את אסף - בחור מבוגר מאשקלון, שנראה שסובל ממחלת ההייטק שדיברתי עליה בפוסט קודם. היה גם את מואיז, גרוש+2, עובד המון בתאטרון, רואים מיד שהוא היה אלפא, והגירושים די חיסלו אותו. ואחרון חביב אבי, אבי ואני התחברנו ממבט ראשון, אבי הגיע עם אשתו, קרוב לודאי שאם היא לא היתה בתמונה, כל הבחורות היו נמשכות אליו. רגוע, שלו, נראה כאילו העולם אכזב אותו, ולא ממש אכפת לו מזה - בדיוק הטיפוס המסתורי שבחורות אוהבות - אני יכולה להציל אותו. שמתי לב שאני ממוקם במקום טוב ביחס לגברים סביבי. כולם מכירים אותי ורוצים להיות סביבי, הכל טוב! 

חשבתי כמה נחמד זה - אישור קבוצתי, ויותר מזה, אישור מגברים, מביא לאישור מבחורות. זה מזכיר את הבחור הפופולרי מכיתה ו' שכל הבחורות בכיתה רצו, למרות שתכלס לא היה בו שום דבר מיוחד. הוא גם לא בדיוק רצה להיות פופולרי, פשוט יצא לו ככה. ופה אני בכלל רציתי לקרוא ספר בסופ"ש, ויצא שאני הפופולרי.

הבחורה הראשונה שהתעניינתי בה היתה מיכאלה, שתוך 3 דקות בערך הבנתי שהיא נשואה לאבי - ממש מתאים לי להימשך לנשואות. אני חושב שיש לי מעין רדאר כזה לנשים לא מושגות. כדי לא להיות מובך מהמצב, המשכתי לדבר איתה בדיוק באותה צורה, אמרתי לה שניסע לחו"ל ביחד, ונשאיר אותו בארץ, או שבתור פרס ניחומים נשלח אותו לאילת. היה חשוב לי שהיא תמשיך לחייך אליי, כי נסיון העבר לימד אותי שאם היא תפסיק - כל האחרות יפסלו אותי גם.

היו בסופ"ש 3 בחורות דתיות, דתיות hardcore, ואחת מהן היתה מדליקה בטירוף. יש לי כבר נסיון עם דתיות, ישירות+דחיה עובד מצוין איתן - מעין קירוב-ריחוק בגרסה היהודית :). דווקא היא לא ממש היתה מעוניינת בי, אולי בגלל שהן היו בקבוצה, אז אף אחת מהן לא דיברה עם אף גבר במהלך כל הסופ"ש.

ואז יש את ענת.. ענת הגיעה פעם ראשונה להתנסות בפלייבק, יחד עם מישהי שאיתי בקבוצה. ענת נראית מצוין, רק חסר לה אלמנט החיוך - היא לא מחייכת! בתחילת הסופ"ש לא ממש התייחסתי אליה, אבל בערב היא באה לעשן איתי, ואחר כך אסף אמר לי בחדר שהיא נראית בעניין שלי. ביום שבת מדי פעם יצא לנו לדבר לבד, אבל תמיד איכשהו זה הפך לקבוצה - לא הצלחתי לבודד אותה. היה די מאד אינטנסיבי ועמוק מבחינת השיתוף בזמן הסדנא, מה שגרם לי לשמור על מרחק בטוח מכל הsharing. 

בסופו של דבר, שבת בערב, שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם זה? לצאת איתה? להיות בן זוג שלה? סתם לראות עד לאיפה אני יכול למשוך? כל הסיפורים שהיא ואחרים סיפרו הפכו אותי לנורא רגשני, ואיפשהו נורא פחדתי לפגוע בה - אז כל הצד הרציונלי שבי אמר שעדיף שלא נהיה בקשר בינתיים. אבל נורא רציתי בכל זאת.. אז הצד הרציונלי ניצח, למרות שכן הוספתי אותה לפייסבוק שלי ליום שבו אני אתגבר עליו.

סופשבוע של רגשנות טיפולית עם המון בחורות - ולא יצא לי כלום, סליחה, זה הרבה יותר גרוע - לא עשיתי עם זה כלום - מה יהיה איתי?

דרך גבר - על הגברים בחיי

אני קורא עכשיו את הספר דרך גבר, מתאר את תהליך המחשבה של רוב הגברים אני חושב. שאני חושב על זה - כל הגברים.. מי הגברים בחיי?

נתחיל מקרוב: אחים שלי, אבא שלי.. אבל זה שקר, אלו לא הגברים שאני רואה ביומיום. הגברים שאני רואה ביומיום הם עובדי ההייטק שאיתי, החברים שעוסקים במטרת הבלוג כמוני, החברים לפלייבק, החברים למועדון קרב, ואולי אפשר להכניס גם את אחיין שלי לפה - למרות שזה לא ממש כל יום.

אנשי ההייטק ובחורות - אני מאד משועשע מהגישה של אנשי הייטק לבנות - מעין אני זקוק לך אבל אני לא צריך אותך. אני לא צריך אותך כדי לחיות, כדי לאכול טוב - יש אחלה מסעדות, כדי לישון בבית נקי - יש לי מנקה, כדי להנות מערב בחוץ - יש אחלה פאבים, כדי להנות מערב בבית - יש לי פלייסטיישן, wii, וכו', כדי שיהיה לי כסף - אני מרוויח מספיק.. לא חסר לי כלום בחיים, ואם חסר - את בטוח לא יכולה לספק אותו. אבל החיים שלי ריקים - אני זקוק לסיבה לקום בבוקר, לחזור מהעבודה מוקדם, לצאת החוצה לעולם ולהתנתק מכל הגאדג'טים בחיים.

אני רוצה שתהיי היופי בחיי, ותתני לי את כל מה שאני זקוק לו - אבל אני מפחד שיחד עם כל זה, תספקי גם מנות גדושות של כאב.. שתתנהגי בצורה לא רציונלית, שתתחילי עם כל מיני קפריזות למיניהן. 

התיאור הזה מאד מתאים לרווקים שעובדים איתי. הרצון הזה בלחדול להיות חסר תחושה, אבל בלי לשלם את המחיר של הכאב שבא עם תחושות. אני מאמין שבסופו של דבר זה מסתיים עם הילד הראשון - לא עם האשה, כי נראה לי שהם מתפשרים - אבל הילד הראשון מביא איתו המון אהבה, המון שמחה, וגם המון כאב, ועצב.. ילד לא דופק לך חשבון לא חשוב כמה תנסה להבהיר לו שלא מתאים לך רכבת ההרים הרגשית שלו.

אני מאמין שלפני כמה שנים, לפני שטיילתי בעולם - גם אני הייתי ככה.. אני בתהליך שינוי, היום אני אומר: אני לא זקוק למישהי כדי להיות שלם, ואני לא צריך מישהי שתשלים את התא הכלכלי שלי.. אני רוצה מישהי שתוכל לצמוח איתי - בטוב וברע.

החברים שעוסקים באומנות החיזור, או הפיק-אפ. חשוב לי לציין את ההבדל כאן. כמעט כל בחורה שאני מדבר איתה בטלפון, בדרך כלל כשהיא מתחילה להוביל את השיחה, אני עוצר אותה ומסביר לה: "הקשיבי מותק, אני מאד בעד התנועה הפמיניסטית, שרואים שאת חלק ממנה, אבל בחיאת, תהני מהנשיות שלך, ותני לי להיות זה שמחזר אחריך..", אני נהנה לחזר אחרי בחורה, והיא נהנית מזה שאני מחזר אחריה, אני לא ממש צריך להסתיר את זה. 

פיק-אפ לעומת זאת... זה סיפור אחר לגמרי: איך אני אוכל להרגיש טוב עם עצמי בסוף הערב גם אם היא לא נתנה לי טלפון, נישקה אותי, או באה איתי למיטה. פיק-אפ סובב סביב איך אני מרגיש עם עצמי, ונעזר בבנות לצורך השוואה. אתה מרגיש רע - מה הבעיה, פשוט רד עליה קצת, שהיא תרגיש נחותה ואז תוכל להרגיש עליונות.

עכשיו אתם בטח שואלים למה בכתובת הבלוג כתובה המילה פיק-אפ. הבלוג הזה כתוב כדי ללמוד, וכשהתחלתי את הלימוד - לא ראיתי את ההבדל. הבלוג נקרא style לא על שם הבחור מהספר, אלא על שמי.

לסיום הפוסט: אחלה ספר, אני ממליץ בחום.. גורם למחשבות רציניות על סוג הבחורות שמושכות אותי, על מטרתי בחיים ועוד המון דברים שהם לכאורה רוחניים וניו-אייג'ים, אבל מקיפים אותנו יומיום.

כמה דייטים אפשר לצאת בשבוע אחד

בחמישה ימים יצאתי עם 5 בחורות שונות, דיברתי עם כמות מכובדת של בחורות שונות בטלפון, הפסקתי לספור עם כמה התחלתי, אני כבר לא יודע מתי אני מתחיל עם מישהי, ומתי אני פונה כי אני צריך משהו - אני רווי! אני נהנתי מהדייטים עם הראשונות, הדייט האחרון היה מתיש - רציתי שלא תרצה אותי כדי שאני אוכל ללכת הביתה כבר, ודווקא היא כמובן רצתה אותי כמו שאני, בלי קשר לאיך יהיה הדייט, עוד לפני שאספתי אותה לדייט היא כבר שלחה רמזים לאיפה הדייט נגמר.

אני מנהל קשר עם מישהי מאתר היכרויות, בהתאם למטרות החודש, והיום מכל הימים היא החליטה לשלוח לי הודעה, שהיא רוצה לראות אותי - התקשרתי, החמאתי לה כמה שהיא מתוקה, שאני אוהב שהיא חושבת עליי --- ושהיום אני צריך להיות לבד, לא עם מישהי, לא עם חברים, לבד! היא בטוחה שאני יוצא עם מישהי היום. למה אי אפשר לקבל את האמת?

תומר אמר לי: אל תגיע למצב של רובוט - אם אתה לא נהנה מזה, תעצור לרגע. אני עוצר עכשיו, עושה קצת סדר בראש, בסוף השבוע הזה אני הולך לסופשבוע של פלייבק בכרם. זו הזדמנות מצוינת להיות קצת עם עצמי, לקרוא ספר, להנות. הסבירו לי שאחת הבעיות שלנו כבני אדם היא החוסר יכולת שלנו להתמודד עם בדידות - הסבירו לי גם שעל מנת שאוכל להנות מחברת אדם אחר לאורך זמן, אני צריך לאהוב את עצמי מספיק גם, כלומר אני צריך להנות מחברתי, או הבדידות שלי, גם..

נוצר גם מצב מוזר שמדי פעם אני נמצא בסיטואציות, וחושב איך אני כותב את זה בבלוג, כלומר אני לא באמת נמצא בסיטואציה, אלא באיך אני מתאר אותה בבלוג - זה קרה לי מספר פעמים בשבוע האחרון - אני שוקל אם לקחת חופש גם מהבלוג. ביקשתי מיאן לכתוב פוסט אורח, ככה שתהיה אינדיקציה לא רק מהראיה שלי על חיזור.

בהרהורים אלו אני לא סוגר את הפוסט, הרי לא החלטתי כלום, סתם חשוב לי לשתף.. אומרים שבדידות יכולה להתקיים רק בבידוד, כלומר רק שלא מספרים עליה - מעין פרדוקס. אני מוקף בהמון אנשים, וכל כך מעט יודעים על הבלוג הזה - על המחשבות שלי.. 

שיעור 5 עם תומר

אני ותומר יצאנו לשיעור 5 אתמול, תרגול פתיחה והרחבת שיחה. למדתי את עיקרון האנרגיה: נגדיר סרגל מדיד לאנרגיה של אדם, עם 12 רמות, כאשר רמה 1 משמעותה דיכאון מוחלט, ורמה 12 משמעותה אקסטזה מטורפת. לפני שניגשים לבחורה, צריך למדוד באיזה רמת אנרגיה היא, דרגה 7 היא מעין איזון, הוויה נחמדה כזו, זו בעצם הדרגה בה ילדים קטנים מבלים את רוב הזמן ואנחנו מוציאים אותם מאיזון עם כל אינטראקציה.

אז אחרי שמודדים את רמת האנרגיה שלה, צריך לגשת אליה בדרגה אחת יותר, כלומר אם היא בדיכאון מוחלט, עדיף לגשת ברצינות מוחלטת, אבל עדיין איזושהי מידה של פתיחות. אם היא באקסטזה, רצוי שגם אני אהיה, אחרת אני משעמם. זה עבד בצורה טובה - ניגשתי לבחורה שהתעסקה בפראות בשקית שהיא מחזיקה, היא אחוזת תזזית, היא כועסת על מישהו, ומוציאה את זה על השקית - ניסיתי להתאים את עצמי, ולהראות גם מידה של חוסר סיפוק מהסביבה - “איזה באסה זה שלמרות שיש גמר מונדיאל עוד שעה, עדיין גברים פונים אליך ברחוב?”, היא אמרה שהיא נשואה, לפי דעתי שיקרה, אבל אמרתי שאם כבר נשואה, היא צריכה להיות מתורגלת הרבה יותר באוטומט של הדחייה.

הבחורה השניה חיכתה לאוטובוס, עצרנו, התחלנו לקשקש, אחרי דקה קבענו מעין אילוץ זמן וישבנו לידה, לא שאלנו אותה אם אפשר, פשוט קבענו שעוד שתי דקות אנחנו צריכים לפגוש מישהו, ובינתיים אנחנו מתיישבים שם. היא תופעה מעניינת, הצלחנו לגרום לה לחייך, להתעניין.. היא היתה ממש בקטע, ותומר שם לב שסימני ההתעניינות שלה נורא לא ברורים, היא  פחדנית, אז הוא שאל אותה: “מה הדבר הכי מפחיד שעשית?”, היא חייכה, הוא תפס אותה על חם, ואמרה שהיא לא עושה דברים מפחידים. האוטובוס שלה הגיע, ולא לקחתי מספר טלפון. הערות:
א. אחרי דקה, אפשר לגעת, להתעניין במשהו שהיא לובשת, יש מצב שבשביל זה בחורות לובשות תכשיטים, כדי שיהיה לנו תירוץ לגעת בהן.
ב. כשיש אילוץ זמן צפוף ואמיתי, כמו אוטובוס - סימן התעניינות ראשון מוביל לבקשת מספר טלפון.

הבחורה השלישית פשוט יפהפייה, עם אוזניות ופנים שאומרות “אל תיגשו אליי, אני בשלי” - כמובן שהייתי חייב לגשת. ביקשתי ממנה להוריד את האוזניות, היא הנמיכה ואמרה שהיא מקשיבה, ביקשתי ממנה שוב להוריד את האוזניות כי לא יפה לדר עם בן אדם כשאת עם אוזניות. פתחתי, היא חייכה, ישבנו כמו מקודם עם אילוץ זמן, השיחה זרמה, תומר זרק הערה שאפשר לגעת, אבל כיוון שהוא זרק את ההערה ואני נגעתי, זה נראה קצת מוזר. המשכנו בשיחה, היא חייכה.. ביקרתי אותה על זה שהיא מתנהגת בצורה אוטומטית.. שהיה לה טלפון אנחנו מיד נעשנו האנשים העסוקים בעולם - הטלפון שלנו גם יצא, תומר בSMS ואני בשיחה. אחר כך היא קמה, אז אמרתי לה שהיה לי נחמד, ואם אפשר לקבל את הטלפון שלה - אבל בקול נורא מתנצל וחסר ביטחון. היא אמרה שהיא בקשר.. אמרתי לה שחבל והמשכנו.

היה תרגול נורא נחמד, הסקתי שאני צריך ללמוד לשנות את האנרגיה שלי בזמן אמת, ולא להיות תלוי ביום העבודה, מאסטרי בפעולה. הבנתי איך מפתיחת שיחה אפשר תוך כמה דקות לקבל טלפון - ולא אחרי חצי שעה שיחה. אחרי שנפרדתי מתומר ראיתי בחורה עם רולרבליידס, הייתי בשיחת טלפון, אז החמאתי לה עם היד, הצבעתי עליה, על הרולרבליידס ועשיתי לה סימן של אחלה.. היא חייכה, אז עצרתי, ואמרתי לה “אהבתי שאת עם רולרבליידס בזמן שכולם רואים את הגמר - בטח כל הרחובות ריקים ואת מסתובבת לך בכבישים”, היא אמרה שעכשיו היא נחה, אבל זה התכנון. שקלתי כמה אני רוצה להמשיך את השיחה, יש לי עוד כמה דקות, אבל אני קצת רווי, אז אמרתי all or nothing, “תגידי, את נראית לי ממש נחמדה, אני רוצה את הטלפון שלך..”, לא “אפשר את הטלפון שלך?”, לא “אני רוצה לצאת איתך”. פשוט.. היא שאלה למה אני רוצה את הטלפון?, אמרתי לה בצחוק: “פשוט אני כותב ספר טלפונים מעודכן של תל אביב, אבל רק של האנשים הנחמדים.. ואני רוצה שתהיי כתובה בו.. נו באמת, למה את חושבת? מינוס 5 נקודות!”, היא היססה, ואני התבאסתי, אז אמרתי לה שלא משנה, היא אמרה שלא יפה שאני דוחק בה. הסברתי לה שאני לא דוחק, וכבר התחלתי להתרחק קצת, היא אמרה באיזושהי חוצפה: “אז אתה לא מעוניין?”, עכשיו זו היתה שאלת מבחן.. מעוניין במה? בטלפון? בה? בסקס? ידעתי שכל תשובה שאני אגיד תפיל אותי, אז חייכתי, והתחלתי ללכת - היא הסתכלה עליי במבט מאוכזב, היא חיכתה לתשובת פלרטוט מוצלחת, אבל פשוט לא היתה לי אחת כזו בשליפה.

אני רווי. אני צריך מנוחה מכל זה - אבל זה לפוסט אחר.

הדייט עם אלכס

אלכס ואני הכרנו באיזו סדנה לפני כמה שנים. היא ראתה אותי משתנה עם השנים. מתבגר, ואני ראיתי איך היא נשארת בדיוק אותו הדבר - מדהים, 5 שנים שאנחנו מכירים, והיא אותו הדבר בדיוק.. עם תואר ראשון, אבל עדיין בלי עבודה, עדיין מתלוננת על הצרות בבית. לאלכס יש גוף מדהים, חבל רק שנראה שלאחרונה נראה שהיא רוצה להיות אנורקסית, היא רזתה בטירוף, יש את השלב הזה שבו אפשר לראות את העצם במחשוף, לפי דעתי זו הנקודה בה הבחורה רזה מדי. אצל אלכס זה עדיין לא הגיע לזה, אבל אין ספק שהיא בדרך הנכונה לשם.

אז יצאנו לדייט, אספתי אותה אחרי מועדון קרב, שכולי תפוס וכואב, ומשוחרר בצורה בלתי נתפסת. היא נכנסה לאוטו, ויצאנו לדרך. הערתי לה שהיא צריכה לאכול, שאני יכול לתפוס יותר מדי מהרגל שלה ביד אחת, וזה מגיע לשלב שזה לא כיף - היא בחורה וצריך שיהיה כיף לתפוס את הרגל שלה. חשבתי על מה שאני עושה ומה שאני אומר - אני נוגע בה בצורה די מינית, וממש נותן לה אבחנה רפואית בעניין, זה היה מוזר. הלכנו לאכול, בשר, כדי שאני אוודא שאני לא מתמודד עם אנורסקית.

מי משלם בדייט?

הו, עכשיו אנחנו נכנסים לשטח קשה, שאלת השאלות, בטוח שכל קורא כבר יש כמה תאוריות שסותרות אחת את השניה, אז מי אני להטיף איך להתנהג? הגישה הרוסית אומרת, הגבר מזמין, הבחורה צריכה להיות נעימה. הגישה המרוקאית אומרת, הבחורה תתעקש לשלם, ואם היא תנצח, אז הגבר סמרטוט. הגישה הפולנית אומרת, לא ממש משנה מי משלם, זה יצא לא בסדר!

אני תמיד הייתי בדעה כזו, וגם יישמתי עם בנות זוג שהיו לי.. מי שמזמין, מזמין! נכון שזה נשמע רוחני? הכוונה היא שאם אני אמרתי "בוא נצא" אז אני משלם. אם היא אמרה "בוא נצא", אז היא משלמת. כמובן שאני מקפיד להיות לפחות שקול מבחינת כמות הההזמנות. תנסו, זה חוסך המון בלאגן - ככה גם תדעו אם בחורה מזמינה אתכם לצאת בגלל שאתם משלמים תמיד, או בגלל שהיא רוצה להיות איתכם.

נשיקה

אני ואלכס התנשקנו אחרי האוכל, היא התנגדה קצת בהתחלה, אבל כל הגוף שלה צעק שהיא רוצה, היא רק השמיעה כל מיני קולות מוזרים לא קשורים. היא לא יודעת להתנשק, היא פותחת את הפה, כאילו היא באה לתת לי ביס, ועומדת שם. הערתי לה על זה.. אמרתי לה שאני צריך ללמד אותה להתנשק, והיא צריכה ללמוד להנות מנשיקות, כי נראה שהיא חצי סובלת.

תוך כדי שאמרתי את זה, הבנתי שלפני כמה זמן, מצב כזה היה מחזיר אותי לחוסר הביטחון שלי, הייתי חושב שהיא לא רוצה להתנשק איתי, ובגלל זה היא מנשקת גרוע, ובכלל אני זה שמנשק גרוע, והיא מתבאסת עליי. הבנתי כמה השתפרתי, והתפוצצתי מרוב ביטחון עצמי.. אז אמרתי לה: "בואי, אני רוצה שתגרמי לי להנות מהנשיקה שלך..", היא הסתכלה עליי, מחבקת אותי, אנחנו במרחק 5 ס"מ, היא רוצה שאני אזום, ואני שם, קצת טיזינג מצד הגבר לשם שינוי - מה רע? אז נישקתי אותה, בעדינות, בפה סגור, רק שפתיים, היא התחילה לפתוח את הפה, ודאגתי לעטוף אותו בשפתיים שלי, כדי שלא תפתח אותו יותר מדי.. היא שיחקה עם הלשון שלה בשלי.. היה ממש נחמד.

עצרתי את הנשיקה, חייכתי אליה, אמרתי לה: "את משתפרת!". היא היתה מרוצה ונישקה אותי שוב - נשיקת עקיצה קצרה שרצתה להגיד שהיא עדיין לא סיימה, והיא רוצה להגיד את המילה האחרונה בעניין.

שינוי בתוכניות

התכנון היה להיות עם אלכס במשך שעתיים, ואז להצטרף ליאן שנהיה מעין דאבל דייט. נכנסנו לאוטו, התקשרתי ליאן, הוא סינן אותי?! אז התחלתי ליסוע, לא היה ברור לי לאן, רציתי ליסוע לחוף של קסריה, לשחות בעירום בים שם, אבל אחרי 30 ק"מ חשבתי שהיא לא תזרום איתי, ואמרתי לה "תראי, רציתי שנראה את הכוכבים במקום שאפשר לראות אותם, אבל יש מלא עננים.. נלך לראות סרט?", היא אמרה: "מה שבא לך." - תוך כדי שאני אומר את זה חשבתי לעצמי שאני מטומטם, היא זורמת איתי, למה אני חושב על סרט עכשיו לעזאזל? ועדיין הלכנו לסינמה סיטי, ועוד סרט שאפילו לא מעניין אותי, דמדומים 3: ליקוי חמה.. טמטום חוצה גבולות - אני לא ראיתי את השניים הראשונים, היא לא ראתה את השני, ואנחנו הולכים לראות את הפרק האחרון בסאגה שלא מעניינת אף אחד מאיתנו.

חשבתי להגיד לה שנפרוש, שנלך לראות סרט אצלי בבית, אבל לא היה לי את האומץ הנדרש לדעתי. אחרי הסרט, שהפכנו לקומדיה די רצינית, אמרתי לה שתבוא אליי, היא היתה עייפה בטירוף, לא הפסיקה לפהק. השעה היתה 3 בבוקר, אבל וואלה, סופשבוע! 

אחרי הסרט התמזמזנו קצת בחוץ, היא לא הפסיקה לפהק ולהגיד שהיא רוצה ללכת הביתה. אז נסענו אליה, כבר הבנתי שאני צריך לחשוב על צעד אחורה שיתאים לצעד אחורה שלה, צעד שיגיד: "אני בכלל לא רציתי שתבואי אליי", אז אמרתי לה שהבית שלי מלוכלך ובאמת עדיף שהיא תבוא לבקר בפעם אחרת. אחרי כמה דקות ברוב הטמטום שלי שאלתי שוב אם היא רוצה להישאר אצלי, היא אמרה שהיא מעדיפה לחזור הביתה.

שהגענו אליה היא הגישה לי את היד שלה שנלחץ ידיים, שאלתי אותה מה זה אמור להביע?, היא אמרה שלא מתאים לה הקטע הזה ושעדיף שנישאר ידידים. כל החוסר ביטחון חזר אליי, כמה שאני שונא את המשפט הזה.. החוסר ביטחון לא הגיע למועדון קרב, לא הגיע לדייט, אבל הגיע יופי לסגירה - באיחור לא כל כך אופנתי. יצאנו מהאוטו, הצמדתי אותה אליי, נישקתי אותה, ואמרתי לה שתחשוב על מה שהיא עושה.. ונדבר בבוקר.

ואני חשבתי מה הלך פה במהלך הדייט ההזוי הזה.. מרוצה מההתקדמות שלי, הצלחתי ממש להנות מדייט. מכל רגע בו, גם הרגעים בהם לא הייתי בשליטה מוחלטת.

מועדון קרב - לאהוב בלי חולצה ונעליים.

ביום שישי האחרון, היה מצעד המוזיקה בתל אביב, ובמקביל, דרומית לדולפינריום, קרוב ליפו, נפגשנו אנחנו, כמה גברים, שלקחו את הרעיון של הסרט מועדון קרב צעד אחד קדימה. עוד בשלב שסיפרו לי על הרעיון, "יש קבוצה שמתראגנת לfight club", אפילו לא הגיעו לשלב של ההזמנה, ישר אמרתי "אני בא!", לא משנה מתי, לא משנה איפה.. אני בא!

למה? ללכת מכות זה משהו שלא ממש יוצא לי לחוות, אפילו לצעוק אני בקושי יודע. תומר כל הזמן מעיר לי שאני קורא למישהי, זה צריך להישמע כמו נהימה, אבל אני טיפוס עדין, יוצא לי חצי התנצלות על זה שאני מגביר את הקול. שהייתי קטן הייתי מהחנונים הכבדים האלו, אני עוד זוכר ביסודי שהלכתי מכות עם שני הבחורים המקובלים, ודי קרעתי אותם ביחד, בכל זאת, הייתי ילד די גדול פיזית, ועדיין כדי שיסתובבו איתי, נתתי להם להגיד את המילה האחרונה, או במקרה הזה, להרביץ את המכה האחרונה.

אז הגעתי למקום, בלי חולצה, בלי נעליים. אחד המארגנים הצטייר לי בראש בתור כל מה שאני שונא: גבר שנראה טוב, שלא עושה עם עצמו כלום, ועוד מקטר על זה שהוא לא עושה עם עצמו כלום ומשעמם לו. שלא מוכן לקבל אחריות על שום דבר מעבר לסיפוק המיידי שלו, וגם על זה אפשר להתווכח. לא ברור למה הבחור הפך להיות לכל מה שרע בעולם בעיניים שלי - יכול להיות שכבר נכנסתי למוזה של להילחם, יכול להיות שסתם אמונות שלי לגבי בחורים שנראים כמוהו ולא מפסיקים לחייך. היה ברור לי שהכל בראש שלי - אבל זה היה מספיק אמיתי. פתאום ראיתי את כל האנשים שלא הכנסתי לחיים שלי בגלל ששפטתי אותם מוקדם מדי. כל האנשים האלו שיכלו מאד לעזור לי עם בנות, כי הם טובים בזה. אבל אני אפילו לא נתתי להם סיכוי להיות חלק מהחיים שלי.

הצגנו את עצמנו בצורה מהירה, עברנו מעין תרגיל חימום להתמודדות עם פחדים, שכבר יצא לי לעבור בעבר, אבל לא בצורה פיזית עד כדי כך - גברים בלי חולצה, עם מבט של רצח בעיניים, מקיפים אותי, מהווים את הפחד שלי, ואני צריך לפרוץ החוצה.  לקח לי זמן - הצלחתי, ואפילו עשיתי זאת שוב.

ועכשיו לאירוע המרכזי: הבהרנו כללי בטיחות, זה לא סרט הוליוודי, אין לנו רצון להגיע לבית חולים, או לנפץ למישהו את הפנים. מדובר בגרסה מבוגרת של "הפלות" ששיחקנו בתור ילדים - בסה"כ להגיע למצב שהיריב נפל לרצפה. לפני שקרב מתחיל, מסמנים את היריב בתור איזשהו פחד שרוצים להילחם בו, לוחצים ידיים, ומתחילים. אם זו פעם ראשונה שלך במועדון קרב - אתה חייב להילחם!

נכנסתי למעגל פעם ראשונה, הבחור שהיה שם כבר ניצח שניים לפניי. הוא כבר קלט את הפרנציפ, אבל הוא גם קצת עייף. התחלנו יותר בעדינות, מסתובבים במעגל, בוחנים נקודות תורפה - הוא יודע לעמוד יציב, ואני לא. נורא מוזר, נראה שהוא פחד ממני, למרות שכל הנתונים היו לטובתו. נכנסתי בו, ניסיתי להפיל, לא הצלחתי, הוא הצליח להשתחרר מהאחיזה שלי, וניסה להצמיד אותי לרצפה, אז תפסתי אותו שוב מאחורה, הוא ניסה להשתחרר, הרמתי אותו למעלה והפלתי אותו אחורה - לא מספיק למעלה, הוא בעצם נפל עליי, נפלתי לדשא בכל הכוח, ובתוספת קטנה של המשקל שלו. הובלתי ודפקתי את זה - לא היה ברור מי ניצח ומי הפסיד, אבל היה ברור שאני לא יכול להמשיך כרגע, כל הגוף שלי רעד בנפילה.

אחרי כמה קרבות, מעגל סיום, והביתה.. התקשרתי לאלכס, בחורה נחמדה שתכננתי לפגוש בערב, שכל הגוף שלי עדיין כואב, אמרתי לה: תהיי מוכנה ב20:30. הלכתי הביתה להתקלח, גזמתי ציפורניים. שמתי לב פתאום כמה חשוב הגוף שלי -  עד לחלק של הציפורן - כמה כבר יוצא לכם לגזום צפורניים? אבל משם דיממתי כי הן היו ארוכות מדי. 

אז במה מדובר? עוד חוויה כדי לחוש משהו בכל הקהות התל אביבית? עוד חוויה של להעמיד את הפחד מולי ולהתמודד איתו? וואלה - אני כבר לא שם. השתתפתי כדי לעזור לאחרים, השתתפתי כדי לעזור לעצמי - להתפרק קצת. להגיע למקום שבו לא חשוב כרטיס האשראי שלי, או כמה בחורות זיינתי, או כמה פעמים הייתי בחו"ל. להגיע למקום שבו אני אהוב גם בתור אחד בלי חולצה ונעליים.

שיחות טלפון - למה זה טוב?

בשבוע האחרון הייתי בהיי מטורף. בעבודה הלך לי ממש סבבה, כל ערב היו לי כמה תוכניות מה לעשות וכולם רצו בחברתי. שתי הבנות שהכרתי באתר ההכרויות זרמו איתי סבבה, אחת בטלפון בצורה די קרירה בינתיים מסיבות בריאותיות (לא ברור עדיין מה קורה איתה) והשניה.. היא סיפור לפוסט אחר.

דיברתי עם לימור מפוסטים קודמים, פעם אחרונה שהתראינו היא גרמה לי להרגיש די מבולבל. היא מזמינה אותי לצאת, היא נותנת לי תחושה שאני מלך העולם שאני ליידה, וברגע שאני מתקרב אליה, אפילו לנגיעה בגב - היא דוחה אותי על הסף: "אני לא אוהבת שנוגעים בי", חשוב לציין שאף פעם לא היתה לה בעיה עם זה לפני כן. אחרי הערב הזה, החלטתי "להעניש" אותה, לא לדבר איתה יותר מדי, לא בטלפון, לא בgmail ודומיו.. היא התקשרה לשאול אם נפגעתי ממנה, הבהרתי לה שלא ממנה ספציפית.. מכל המצב. היא שאלה אם אנחנו נצא השבוע, ואמרתי לה שבינתיים עדיף שנצנן קצת.. מעין ריקוד הפוך לריקוד החיזור שלמדתי - שאני התקרבתי היא התרחקה, עכשיו היא מתקרבת, אני מתרחק מאד - והיא המשיכה להתקרב.. עוד ועוד.. 

עד שעשיתי שטות, היא העמידה אותי בפינה ושאלה ממש: "בתור מה אתה רואה אותי?", אז הקצנתי: "את האחת שלי, כל השאר הן סתם להעביר את הזמן עד שתתעשתי על עצמך" - אבסורד שאמרתי את זה, לא התכוונתי לזה, אבל איכשהו היא הובילה אותי לזה. הבנתי שאני צריך לדאוג לתקן את המעוות, אז פשוט דאגתי להקצין את זה לרמות מטורפות, וחזרתי על עצמי כל משפט - מצחיק איך שזה עובד - תכלס אני רוצה אותה, אבל איכשהו זה כבר לא נשמע אמין בעיניה. איפשהו יחד עם זה היא הפסיקה להתקרב בשיחה, אז אני מצאתי את עצמי אומר: "טוב, אמרתי לך כבר שאני לא בעד לעודד יחסים טלפוניים, אז שיהיה לך אחלה ערב.." ובכך סיימנו את השיחה.

בזמן השיחה הזו, התקשרה אליי אחת האקסיות שלי מחיפה, ושאלה מה אני עושה היום.. אמרתי לה שאני בחיפה, באמת הייתי באופן מקרי למדי, ושאלתי מתי אני אוסף אותה. אבל היא התקשרה להודיע לי שיש לה דייט.. שהיא עדיין מתגעגעת, עדיין אוהבת, ויש לה דייט.. אז אמרתי לה שתתקשר אליי שהדייט יסתיים, ואם אני עדיין אהיה בחיפה, אני אקפוץ לבקר.

והשיחה היותר מעניינת, לפחות בעיניי - מישהי שיצאתי איתה בעבר הרחוק דייט אחד, והיא כיוונה לידידות, שלחה לי הודעה בפייסבוק השבוע, התקשרתי.. באותו יום הרגשתי בhigh מטורף של כוח. היא מספרת שהיא יוצאת עם מישהו, אני שואל אותה אם בא לה לצאת לסרט בערב, היא אומרת שלא מתאים סרט כי היא איתו, אז אמרתי לה שאין לי בעיה איתו - היא תוכל לספר לו על הסרט אחר כך. עכשיו המטרות שלי כבר היו על השולחן, ברורות מאד. שאלתי אותה כמה זמן הם ביחד, חודשיים.. לא רציני. אמרתי לה שלא נראה שהם מתאימים ביחד, היא אמרה שאני לא מכיר אותו בכלל, מה שנכון אבל כמו שהסברתי לה, היא עדיין מדברת איתי.. היא יודעת מה אני רוצה, והיא עדיין על הקו, זורמת איתי, מחכה שאני אזיז אותה מהקוביה שלה - אז אמרתי לה שאני לא אתן לה להנות מהתירוץ שאני גרמתי לה לעשות משהו - וכשתחליט להתמודד עם הרצונות שלה, שתתקשר.

שכשאמרתי את זה, הרגשתי בדיוק את מה שאני רוצה להרגיש כל החיים - השליטה הזו.. פשוט מדהים!

 

אז מה ריקוד החיזור הטלפוני?

כמו שאני רואה את זה, מטרת שיחת הטלפון היא רק לקדם פגישה, איך מקדמים פגישה? חשוב שיהיה האלמנט הרגשי, הכי קל זה להצחיק.. כי זה לא דורש ידע רב על הבחורה. אפשר גם לאתגר, אבל זה כבר דורש אלמנט של אמונה בעצמי - לפני שהיא תחשוב שאני מאתגר, אני צריך לחשוב שאני מאתגר. שיחות פילוסופיות רציונליות - להשאיר לשיחות עם בנות שלא בא לי עליהן. יש פילוסופית אחת שאני אוהב, הלן רנד, וגם היא שרוטה משהו.

בחורה שאומרת שהיא רוצה גבר שיודע מה הוא רוצה, שגמר עם המשחקים, בוגר, ועוד בולשיט מאותו סוג - משקרת! לא בגלל שהיא רוצה לשקר - בגלל שהיא לא יודעת איך להביע מה שהיא באמת רוצה. היא רוצה מישהו שיוכל לקבל החלטות כשצריך ולא משנה אותם כל דקה, להלן יודע מה הוא רוצה, ולא חושב שמה שהוא רוצה זה משחק, ונגיד שזה סוג של בגרות.

כמובן שזו רק דעתי בעניין, תגיבו - תגידו מה דעתכם בעניין.

תומר - מפגש 4: "סליחה, אני רוצה שתדחי אותי בבקשה.."

וואו, איזה מפגש, פעם ראשונה בשטח אני ותומר אחד על אחד.. 3 בנות הוא, 3 בנות אני.. המטרה: לקבל כמה שיותר דחיות, עד לרמה שפשוט מבקשים אותן, שוב ושוב ושוב, ומדרגים אותן.

אז התחלו ללכת, אני חייב להודות, התחלתי לרעוד עוד בדרך מהאוטו לפגישה, כבר הזעתי.. לא עיכלתי מה הולך לקרות באמת, אני באמת הולך לבקש עכשיו דחייה מבחורות? לא מספיק שאני מקבל את זה 28 שנה? אז תומר התחיל, בצורה טבעית, איכשהו תמיד נובעת מכך שיחה, זורמת, קלילה, כייפית.. ואז תורי, מסתבר שבחורות לא להוטות לאמר לא כמו שהן מציגות את עצמן. נתתי ציונים: "זה היה ממש דחיה קלושה, מה זה? את חייכת תוך כדי, זה לא אמין.. תנסי עוד פעם, מהתירוצים הכבדים הפעם,  אני מאורסת, אני לסבית.."

שמעתי המון תירוצים מיוחדים: "אני ממהרת, אני אדחה אותך בהזדמנות אחרת..", "אני בטלפון", והתירוץ הזוכה במקום הראשון: "אני בתולה!". ואז הגיעה המכה.. שתי בחורות הולכות, אני ביקשתי דחייה, וקיבלתי אותה בגדול: "אתה דחוי!" - בלי לדפוק חשבון. נפלתי, הרמזור אדום, והן ממשיכות לעמוד ליידי, ואני התחלתי להזיע רמות על.. וואי, כמה ארוכה יכולה להיות דקה, איפה אני שם את עצמי עכשיו? ביקשתי את זה, קיבלתי את זה - וממש לא בצחוק. הן התכוונו להכאיב, ולא חסכו בתחמושת. לא היה לי משפט המשך, אמרתי תודה וסיימתי.

תומר זיהה את הבעיה, ישבנו, שתיתי, נרגעתי.. ועברנו למצב של לשבת ולעצור בחורות בתנועה. עד שעצרנו עיתונאית מדרום אפריקה, שישבה איתנו 20 דקות, ומחר אנחנו נתראיין אצלה. היה כיף וזרם נהדר ומי יודע לאן זה יתקדם מפה.. 

המאורסת מבין כל הבחורות שדחו אותי, הסכימה להתראיין לבלוג, והנה מה שיש לה לספר:

זהו בערך.. אני הולך במהלך השבוע לבדוק כמה יצירתיות בחורות יכולות להיות בדחיות שלהן, אחלו לי בהצלחה.

אתר היכרויות

נרשמתי לשני אתרי היכרויות, כחלק מהיעדים שלי לחודש. הסתכלתי קצת בכרטיסים, חשבתי איך להיות -אחר ושונה- מכל אחד אחר שפונה. באופן מפתיע, או שלא? הניולטר של תומר היה קשור לאתרי הכרויות, והצביע לסקר נורא מעניין שממש קשור לתחום.

מצחיק איך גברים חושבים, אני מניח שהגבר הממוצע רואה תמונה, אם היא נחמדה, קורא בכרטיס ברפרוף מה היא מחפשת, ואז שולח משהו בסגנון: "אהבתי, בא לך להכיר?". הבחורה הממוצעת מקבלת 5-10 הודעות כאלו ביום, מהרוב היא מתעלמת, די בצדק, אין במשפט הזה שום הוכחה שקראת את הכרטיס, אין שום הבעת עניין. גם אם קראת את הכרטיס, אתה יודע שקראת, היא לא יודעת! אז קראתי כרטיסים, וכתבתי משפטים ארוכים מאד, 3-4 שורות. קיבלתי יחס תשובה לא רע, מתוך 4 הודעות ששלחתי, אגב, ששולחים הודעות ארוכות, גם לא ממהרים כל כך לשלוח הודעה לכל אחת, קיבלתי שתי תגובות, אחת עם טלפון, והשניה ממש צעד לקראת טלפון.

מקווה לפגוש אותן השבוע, ולספר לכם איך היה.

ד.

דודו - אלפא מן

מכירים את תוכנית הטלויזיה סיימון? פעם לפני שהעניין הפך למסחרי, משתוללים בפארק היו מארגנים משחק סיימון כל חודשיים, עם 50 צוותים שצילמו את עצמם מבצעים את כל המשימות (הרוב בעירום). אז תחת איזו מסגרת שאני חבר בה, חבר שלי הזמין אותי, והקים צוות של 4 גברים ובחורה - אוטו אחד - צוות אחד.. ערום ומנצח!

שם הכרתי את דודו, בחור מקסים, נחמד, עדין, נראה טוב, ומוכן לעשות כל משימה שיתנו לו, מופע סטריפטיז במייק'ס פלייס, ללקק גב של כלב, לשחות ערום במזרקה בכיכר רבין. במבט ראשון דודו נראה כמו בחור ממוצע, עם עודף אנדרלנין, שהולך לו עם בחורות בעיקר כי הוא נראה טוב. דודו הצטרף אלי לפרוייקט באירופה, שם הכרנו עוד יותר.. 

הוא עכשיו עבר לתל אביב. אחרי ארוחת הערב אצלו, יצאנו ללילינבלום, נכנסנו לאיזה דאנס בר. דודו הוא אלפא רציני, נחמד באחד על אחד, עם חברים קרובים, אבל שזה מגיע לסביבה חדשה. הוא יודע לדאוג שידעו שהוא שם, הוא התחיל לרקוד בצורה מאד יחודית, מזכיר את תרגילי ההשטתות בלילה הלבן, רק אני והוא, ובדאנס-באר. אין מישהי שלא שמה לב שאנחנו שם. עכשיו המשחק שלנו - יש סביבנו כמה בנות, התחלתי לרקוד עם מישהי, היא זרמה איתי.. אבל יש לי באג נורא רציני - פתאום לא ידעתי מה להגיד! כלומר משפט פתיחה לא תופס פה כי אנחנו כבר רוקדים. תיאור הרגע (DM) לא תופס כי אנחנו חולקים את הרגע, ואנחנו לא צוות חדשות שמדווח על מה שקורה לנו לעצמנו. אז מה אומרים? וחזרתי להיות רגיל - "איך קוראים לך?" רציתי לבעוט בעצמי, ועוד המשכתי עם השטויות, כמה קל להתדרדר, "את רוקדת הרבה?", אחרי שכמובן היא הלכה לרקוד בפינה רחוקה אחרת במקום, עצרתי, ישבתי, וראיתי שדודו התחיל עם מישהי, יפהפיה, התבוננתי בה ובו.. הוא היה איתה, אבל לא באמת, הוא רקד עם עצמו, צחקק עם עצמו, לא ביקש אישור ממנה שהוא רוקד יפה, לא יפה, מצחיק, לא מצחיק.. סתם, היה בכיף שלו, אם היו מכבים את המוזיקה - הוא היה ממשיך לרקוד!

דודו תופס ממני בתור קורא אנשים טוב, הוא בא אליי, אמרתי לו "סחטיין עליך, היא ממש בקטע שלך", והוא שאל איך אני יודע.. אני עפתי עם הדמיון שלי לסיפור החיים שלה, שהיא נפרדה לפני יותר מחודש מחבר שלה, היא היתה מאד פגועה ביחסים האלו, ועכשיו חברות שלה לקחו אותה החוצה פעם ראשונה מזה הרבה זמן -מעין שיקום מיחסים קשים. אמרתי לו שיתייחס אליה יפה, כי היא גם ככה שברירית, ושלא יהרוס לה את היציאה החוצה אחרי חודש שהיתה סגורה. הוא התרשם ואמר: "איך אתה יודע את כל זה?", אמרתי לו כי היא לא מחייכת, ולא בגלל שהיא לא רוצה, בגלל שהיא שכחה איך, הפנים שלה היו ממש נעולות על חוסר חיוך. 

הוא חזר אליה, רקד איתה, נישק אותה, ואני נהנתי להתבונן בהם, הוא יודע לאהוב. הוא היה איתה, שלה, והיא היתה שלו לגמרי. גם אם זה רק להלילה, זו עדיין אהבה קצרה. אני התחלתי עם מישהי שישבה שם, הרגשתי צורך להוכיח יכולת אחרי שראיתי את הביצוע שלו. עם בחורה יושבת הרבה יותר קל לי, כי אני יודע איך להתמודד עם זה כבר.. דיברתי איתה, קצת מגע, ומשהו אמר לי ללכת על הנשיקה - הלכתי על זה, היא זרמה איתי, בערך.. תוך שניה וחצי חברה שלה באה ולקחה אותה. היא אפילו לא הסתכלה עליי שחברה שלה לקחה אותה. נו טוב, היתה דווקא ממש נחמדה. 

סימנתי לדודו - אני עף מפה, תבלה, הוא יצא איתי החוצה, אמר לי: "אל תקנא", אמרתי לו שאני מקנא ביכולת, לא בהישג. משהו שתמיד נכון, אני תמיד רוצה את כל היכולות של כל האנשים. אף פעם לא קינאתי בהישגים של אחרים, רק ביכולת. אמרתי לו שיהיה בכיף, שיש לי המון מה ללמוד ממנו, ושאני ממש שמח שהוא עבר לתל אביב ונוכל להסתובב ביחד. חבר אמיתי בכל הבלאגן בעיר הזאת.

כן, יש לי שרירים כמו בתמונה.. האלמנט המצחיק הוא שדודו לא נראה ככה - הוא נראה טוב, בפשטות, יש לו כובע מדליק שהוא גם מעיין סימן הכר שלו..  אז אולי התמונה של גבר אלפא תהיה כך:

החיים הישנים שלי - ארוחת ערב אצל דודו

ביום שישי הרגשתי שכל אחד מושך אותי לכיוון שלו, מלחמת מים בתל אביב, לראות משחק כדורגל, ללכת לים, לבקר בעיר ילדות חברה ותיקה, לצאת לסאבלט, ללכת לארוחת ערב אצל חבר שעבר למרכז, ללכת לטיול לילי במצפה רמון. מצד אחד, זה משהו שלפני 10 שנים תמיד חלמתי עליו. להיות מוזמן לכל האירועים, להיות רצוי בכל מקום. אבל כמו רוב הדברים, ברגע שהשגתי את זה, אני מרגיש שזה לא מתאים לי - סופשבוע, עבדתי כל השבוע, אתמול יצאתי ללילה לבן - תנו לי לנוח רגע! אז הלכתי לים - תחת הכותרת של אני עושה מה שבא לי, ראיתי כמה חיילים משחקים שש-בש, ושיחקתי איתם, צחקתי עם כמה בחורות בים, קיבלתי ספר לקרוא, עם הקדשה.. והלכתי הביתה. ראיתי סרט שתומר נתן לי בתור שעורי בית - מוצלח מאד. 

חשבתי מה אני רוצה לעשות הערב? לצאת לסאבלט - זה כיף, זה מאתגר קצת מבחינת חיזור - כי עדיין אין לי את הנסיון במועדון רועש שכולם זזים בו. אבל רציתי קצת חופש מכל הבלאגן הזה, קיבלתי במהלך הלילה הלבן הודעה מאקסית שלי, וכנראה בגלל זה הרגשתי איזה צורך לחזור לחיים הישנים - גם אם זה לא להרבה זמן. חבר שלי אירח אצלו ארוחת ערב לכבוד זה שהוא עבר לתל אביב. אני מכיר אותו דרך כל מיני מסגרות שמקשרות את ארצנו הקטנטונת לעולם הגדול - כלומר אנחנו מתקשרים בעיקר באנגלית, ורוב החברים המשותפים שלנו בכלל לא מבינים עברית. הגעתי לארוחת הערב, וחשבתי שרק אני הגעתי - ואיזו צרפתיה הגיעה באיחור אופנתי קליל. ציפיתי לארוחה של 10 איש, והיינו שלושה.

צחקנו על חיזור, על פיק-אפ, על גברים, על נשים, על תל אביב, על צרפת.. בשלב מסוים שאלתי אותה למה היא נמשכת בגבר - שימו לב, לא מה מושך אותך בגברים? לא ברבים, ביחיד. תוך כדי שאמרתי את המילה גבר, כמובן שהדגשתי אותה, והצבעתי על עצמי. NLP למתחילים, אני חייב להודות שמעולם לא למדתי, אבל זה פשוט נשמע הגיוני. היא אמרה שהיא מעדיפה גברים ים תיכוניים, שחומים, שיצחיקו אותה, ושיהיו מבוססים. כמה מפתיע, היא תיארה בדיוק אותי. היא היתה מבוגרת ממני בכמה שנים, נראית מבוגרת אבל שמורה טוב לגילה, אבל איפשהו המשחק התחיל עכשיו - פתאום ראיתי אותה בתור אתגר.

אז המארח שלנו רצה לצאת, והיא אמרה שהיא עייפה והיא רוצה לחזור הביתה, ושאלה אותי מה אני רוצה לעשות. הרגשתי קצת רע לעזוב את המארח כי די היתה הברזה המונית מארוחת הערב אצלו, אז אמרתי לה שאני אצא איתו, אבל אני אקפיץ אותה להוסטל שלה ומחר בבוקר ניפגש לקפה. לא כיוונתי לסקס, כיוונתי לכך שהיא תרצה אותי יותר ממה שאני רוצה אותה. הקפצנו אותה להוסטל.. יום למחרת היא התקשרה - אבל אני כבר הייתי בחיפה.

אחרי שהקפצנו אותה, יצאנו לדרום תל אביב, והסיפור על דודו בפוסט אחר.

חיפה

טוב, אולי החלק הזה לא קשור כל כך לשאר הבלוג, אבל לפחות ככה אפשר להכיר אותי טוב יותר. בחיפה יש לי חברים מאד קרובים, שעברנו המון חוויות יחד. נפגשתי עם חברים מהלימודים, שמאד התקדמו בחיים. כמה מנהלים בחברות הייטק, ואחת סיפרה שהיא בהריון, אחד סיפר שהוא הולך להציע נישואים. היו שיתופים די אינטנסיבים, ולי לא ממש היה מה לשתף מעבר לזה שעברתי לרמת גן. אחר כך הגעתי לבית של אקסית שלי, שגרה עם החבר הנוכחי. תמיד יהיה איזשהו מתח בינינו, אבל אנחנו מכבדים אחד את השני ולא נעשה משהו בנידון. דיברנו על כל מה שקורה לנו בחיים. אחר כך נפגשתי עם חבר שיוצא עם מישהי בת 20, והוא סובל מבעיות הקשר - היא בת 20 ורוצה את החופש לטייל, לראות, והוא רוצה לבסס את הקשר. מעניין אם הוא יכול לנעול אותה לקשר בלבד.

הלכתי לחיפה למסיבת פרידה מזוג שנוסע לחו"ל, נפגשתי עם עוד חברים ישנים, בין השאר מישהי שנהייתה די כוסית, כנראה שהטיול שלה בדרום אמריקה עזר לעניין. כל הכבוד! אז חשבתי לעצמי - למה לא? דיברתי עם כמה חברים, דאגתי שהיא תשמע. דאגתי לנהל איתה כמה שיחות בשיחה אחת, והיא אמרה שאנחנו צריכים לדבר יותר, ואם אפשר לבוא לישון אצלי ביום שני כי היא בתל אביב. אז אני מחכה בקוצר רוח...

לילה לבן בתל אביב

שמתם לב כמה אלמנטים בבלוג קשורים ללילה לבן כזה או אחר? מוזר מאד. מעניין אם הלבן בא לסמן את האור של התרבות או הקור של התרבות. טוב, חדל להתפלסף. לא לכך התכנסנו. יצאנו לתרגל במתכונת של תומר, 8 גברים, לבושים לבן, מצוידים בכל האלמנטים הרגילים, והמטרה - לפתוח עם כמה שיותר בנות.

לפתוח vs. לגשת

אחד האלמנטים שהבנתי הוא שיש הבדל נורא מהותי בין הדברים, בפאב, אני ניגש לבחורה, כלומר הולך כמה מטרים ארוכים במיוחד, ופונה אליה שהיא יושבת, אני מבקש ממנה לעצור את הערב שלה ולהשקיע בי כמה דקות. שאני עוצר בחורה ברחוב - פותח איתה בשיחה, לא משנה כל כך שיחה על מה - אני למעשה נמצא באיזור הרבה יותר נוח. למעשה כל הסיטואציה אומרת שהיא לא באמת עצרה את עולמה בשבילי - אז הרבה יותר קל לפתוח מאשר לגשת. לגשת - להוציא את עצמי מעולמי ולהביא את עצמי לתוך עולמה - ולהסתדר בו. לפתוח - אנחנו באותו עולם, ואנחנו פשוט משחקים בו.

אני ואלכס צוותנו יחד - תומר קורא את הבלוג, ויודע שהאנרגיה שלנו יחד טובה יותר. בבוקר כשדיברתי עם אלכס על התרגול, אמרתי לו שלפתוח כבר לא מאתגר אותי, אני צריך לקחת את זה לשלב הבא, להיפרד מהתדמית, ואני מקווה להיתקל באנשים שאני מכיר, כי זה קל להתנהג עם 8 גברים בתחום כאחד מהם, הרבה יותר קשה להתנהג ככה בסביבה שאינה כזאת, עם חברים, בלימודים, בעבודה, עם משפחה.

וכמו שאומרים, זימנתי לעצמי את המציאות הזו, ועוד שעשינו את השטויות הרגילות בתל אביב נתקלתי בקבוצה של חברים טובים מאד מהעבר - ונתקפתי בהלה, למזלי אוהד (לשם שינוי שם אמיתי בבלוג) בא לעזרתי, והוציא אותי מזה.. אוהד - תודה! לתפקד עכשיו היה אתגר אמיתי - הם שם, הם ראו אותי, הם ראו עם מי אני וראו מה אני עושה - נתפסתי. אז נכנסתי לזה עוד יותר, עכשיו אני צריך להוכיח לעצמי שאני יכול, נכנסנו לזה, אני ואלכס ישבנו בספסל, והתחלנו, שיתפנו זוג זקנים שישבנו ליידנו בספסל בחוויה, ועצרנו, היה כל כך כיף, אם רק לא היה את העץ שחירבן עלינו על הבגדים הלבנים, הייתי יכול לשבת שם כל הערב - לא עניין אותי טלפונים, סקס, או כל דבר אחר - פשוט נהנתי מההוויה של לשבת ולעצור כל מי שבא לי. להיות בעולם משלי - בו אני אוהב את מי שנמצא, מזמין את מי שלא נמצא, ומקבל את אלה שמאושרים איפה שהם ולא מעוניינים להצטרף.

אני גאה בעצמי שהצלחתי לקבוע את המסגרת באותו ערב. וכסיימנו, הצטרפתי לחיים הישנים שלי, שיתועדו בפוסט אחר. והגאווה הכי גדולה, אירחתי מישהי אצלי בבית, והייתי כל כך גאה שהצלחתי להתמודד עם החברים הישנים בלילה של חיזור, שנתתי לה לקרוא את הבלוג. היא מאד נהנתה ממנו, קצת חשבה שזה מוקצן. אבל ככה הם רגשות, מוקצנים - אם אני אתעד אותם בצורה שטחית, אני בעצם לא אחווה אותם.