יצאתי אתמול עם פ'יית, היינו במספר מקומות כאשר סגרנו את הערב עם איתי והיתה ביניהם מעין תקרית --- שאני חטפתי ממנה ריקושטים. איכשהו היום ספגתי את כל השיט של בחורות שיצאתי איתן לפני חודשים: אחת נפרדה מחבר במקום לקבל את הצעת הנישואים שלו, אחת עוברת מעין משבר זהות, אחת סובלת מסטוקר. כל אלה הביאו אותי למקום של "די!" - אני לא פח אשפה לרגשות של אחרים! יש לי רגשות משלי שאני צריך להתמודד איתם, ואני לא מפיל על אף אחד את רגשותיי - מבחירה מודעת ומושכלת שאף אחד לא יכול לעזור לי חוץ ממני - אז למה בחורות חושבים שזה קביל לשפוך עליי את רגשותיהן?
הגעתי היום לתובנה קשה - הפכתי להיות למעין גרסה מתקדמת של העבר שלי. ד' הקטן מאשדוד היה מקשיב לצרות של כולם - וגם עוזר לכולם לפתור את בעיותיהן עם בחורים אחרים. ד' שהייתי היה מייצר בעיות לבחורות. ד' שאני עכשיו מקשיב לכולם, מקבל את המינימום ההכרחי מכך וממשיך הלאה. לא נקשר, לא נפגע.. פשוט לא שם! (מיותר?!)
נחזור לאתמול - יצאתי עם פ'יית, למפגש של קבוצת פייסבוק.. לא היה מדהים אבל היה בסה"כ די נחמד. בשלב מסוים אני ופ'יית רצינו להמשיך הלאה למקום אחר. המשכנו למועדון, שם נתקלנו בחלק מקבוצת הבקיקיוסק - יחד עם איתי, שחולק איתה הסטוריה. הבנתי כבר לאן הרוח נושבת ורציתי לגדוע את הערב. אבל איכשהו נפלתי למסע השכנוע של אחרים והמשכתי איתם לבקי. מצד אחד חשבתי לזה מבחן לפ'יית, איך היא מתמודדת עם הסיטואציה של להיות עם איתי ואם היא מספיק חזקה כאדם. מצד שני הכרתי את ההסטוריה שלהם וידעתי שהסיכויים שלה להצליח לעמוד במבחן הם קלושים עד לא קיימים.
איתי יזם מהלכים, אני עוד בשלב הזה זרקתי מבטים ומשפטי מפתח שידעתי שרק פ'יית תבין - ספק אם בכלל היא שמעה את מה שאמרתי. ראיתי את הנפילה האיטית מאד שלה ברשת. אני חייב להודות שאיתי עשה עבודה למופת בעניין מבחינת להשיג בחורה ש'לא רוצה אותו' - לפחות לוגית לא רוצה - ומהבחינה הזו העניין דורש פוסט בפני עצמו, אבל כרגע נדבר על ההשלכות עליי.
פ'יית ביקשה ממני בכמה אופנים שאני "אגן" עליה ממנו - איפה זה מעמיד אותי שהיא עכשיו נופלת לאט לאט? אני אמור לריב איתו? הוא לא עשה שום דבר לא בסדר. אני אמור להרחיק אותה פיזית? אני תמיד העדפתי להרחיב את הגבולות של בחורות (שיעור ראשון אצל תומר - עקרון השמש). אני אמור לתת לדברים להיות ולהתעלם מהבקשה שלה ואח"כ להתמודד עם ההשתפכות שלה? נשארתי מסורס, חסר אונים ומושפל מול הסיטוצאיה.. לא רציתי ללכת לבקי כי ידעתי שהסיטואציה עלולה לצוץ, אבל הלכתי.
לא רציתי לריב עם איתי - כי הוא לא אנס אותה לעשות משהו, בסה"כ היא זרמה. לא רציתי למנוע ממנה לעשות משהו. אז כמו ד' הקטן מאשדוד... אני צופה, מקשיב, החבר הטוב שלא משתתף אקטיבית בחוויה אלא רק שותף פסיבי לה. והיום בבוקר התעוררתי למעין מצעד דייטים כושלים יותר ופחות מהעבר שמשום מה רצו לחזור לחיי. מחוסר חשק מוחלט הבהרתי: "כואבת לי הרגל, אני לא יוצא מהבית, את רוצה לבוא אליי - בכיף! את לא רוצה - ניפגש בפעם אחרת!"
כל אחת שהגיעה אליי התחילה להשתפך על מצבה בחיים וכו'. הייתי במצב רוח של דחייה מוחלטת, לאחת מהן אמרתי בצורה מפורשת: "וזה רלוונטי אליי כי...?" - רציתי לצעוק שאני לא פח אשפה לרגשות של בחורות. יש לי משלי - יותר מדי! שיגרמו לשלכן להראות כמו יבבות של ילדות קטנות שלא מוצאות את הבובה שרצו לשחק איתה. זה לא נאמר ממקום שאני חושב שאני "שווה" יותר - אלא ממקום פשוט של הצורך הבסיסי של כל אחד ללמוד להתמודד עם רגשות בצורה עצמאית.
אני למדתי, בדרך לא קלה, להתמודד עם הרגשות שלי, הבושות שלי, הפחדים שלי, המגרעות שלי, האמונות המגבילות שלי.. אני בשמחה אפנה אנשים לתהליכים - אני לא אשמח להתמודד עם הרגשות של אנשים במקומם.
מעתה והילך אני הולך באופן מודע לגדוע כל ניסיון להשתמש בי כפורקן רגשי לא אישור ממני מראש. היום שמתי לב שברגע שאני מעמיד בחורות במקום בעניין הזה קודם כל יש נטייה לכבד את הבקשה בפרט ואותי בכלל, ובאופן לא ברור - נוצרת משיכה! שכבתי היום עם שתי בחורות שלא שכבתי איתן במהלך התקופה הקצרה שיצאנו.
