מחסום כתיבה וגם מחסום שיחה

לא יודע עד כמה זה מורגש, אבל אני שמתי לעצמי מטרה ל2013 לכתוב פוסט בשבוע בבלוג בעברית, ופוסט בחודש בבלוג באנגלית. אני מוצא את עצמי בחמישי בערב, בזמן שמוקדש כולו לבלוג - ואין לי מה לכתוב. לא התחלתי עם אף אחת השבוע. לא היתה לי אף אינטראקציה שהיתה שווה שאני אזכור אותה כדי לכתוב עליה. היתכן?!

הגעתי לרוויה מסוימת. אני כבר לא נלהב להתחיל עם בחורות, או להיכנס לקשר. אין לי את ההתרגשות הזו שצריכה להיות בדייט ראשון. אני חושב שהגיע הזמן להפסקה יזומה. להשקיע בדברים אחרים.. תמיד רציתי ללמוד לפתח לאייפון ואף פעם לא לקחתי את זה ברצינות.

אני זוכר שפעם דיברתי עם תומר על "סגנון חיים מושך" ומה זה אומר. אני חושב שהאדם היחיד שזכאי לקבוע כמה מושך/לא מושך סגנון החיים שלו הוא האדם עצמו. אבל ניכר מאד מה אני חושב על סגנון החיים שלי שאני מדבר עליו. הרי אני זוכר סיטואציה בה סיפרתי לבחורה על ספר פילוסופיה שקראתי בכזו התלהבות שהיא לא היתה מוכנה שאני אעצור..

סגנון החיים שלי מושך כלפי חוץ - אני עם "ערך גבוה" בעגת אומנות הפיתוי - כלפי פנים אני חש בריקנות מסוימת. אני מעורה ברמה הגבוהה ביותר בעולם העסקים הישראלי ועדיין חוזר הביתה בתחושה של "עשיתי משהו היום?". אני נפגש עם חברים ומרגיש שאין לי על מה לדבר איתם חוץ מדברים שוליים. הייתי בפגישה עם חברים מכל אירופה ואיכשהו מצאתי את עצמי משתעמם מאותן שיחות - "מה אתה עושה היום?", "התחתנת כבר?", נראה שאיכשהו אני כל כך מאוס בשיחות שאני מחפש דרכי קיצור לסיים אותן.

אני חושב מה הנקודת זמן בה השינוי הזה התחיל?

דחיה זה כואב - גם שאני בצד הדוחה ולא הדחוי

שהייתי בצבא בבסיס בדרום הארץ, הייתי סוגר שם שבתות תמידית. היה לי שותף לחדר שנראה כאילו הוא יוצא עם חצי מהבנות בבסיס - מבלה חצי מהזמן שלו בטלפונים עם בחורות, ואת החצי השני עם הבחורה שנמצאת אצלנו בחדר. הוא הצליח לבכות בטלפון, להגיד "אני אוהב אותך" על ימין ועל שמאל, בזמן שבחורה אחרת מחכה לו במיטה ליידי במגורי החיילים. לא ידעתי איך לאכול את זה בזמנו. אני זוכר מקרה אחד שאחרי שביליתי לילה בחוץ כדי לאפשר לו לזיין את הבחורה הלכתי לתורנות מטבח שלי והבחורה שהיתה איתו היתה איתי שם. היא רצתה לדבר איתי קצת בהפסקה - בתקופה ההיא זה לא היה על מנת להתחיל איתה, אני רק חשבתי איך אני לא הורס לו וגורם לה לחבב אותי.

אני לא זוכר איך קוראים לה אבל אני זוכר משהו מאד חד וברור שהיא אמרה לי במהלך השיחה שלנו: "חשוב ללמוד להיפגע, כי זה חלק מהחיים --- חשוב יותר ללמוד לפגוע, כי ככה מתקדמים בחיים!", המשפט הזה מהדהד לי בראש מדי פעם שאני נתקל בכל מיני סיטואציות. על אותו משקל אני הולך לכתוב על...

חשוב ללמוד להידחות על ידי מישהי - חשוב יותר ללמוד לדחות מישהי!

חוויתי כל כך הרבה דחיות בחיי, לא רק מבחורות.. ממלגות, ממקומות עבודה, מהמשפחה, מחברים - אני אצטרך לשבת שנים כדי לכתוב על כל דחיה שחוויתי, אבל הבלוג עוסק בבחורות, ומן הראוי שאצמד לעניין.. אז גם מבחורות חוויתי דחיה, אפילו היו ימים שביקשתי דחיה מבחורות! היום אני חושב שזו פעם ראשונה בחיי שדחיתי מישהי בלי שום סיבה, פשוט "כי את לא מתאימה לי כרגע".

כמה שזה כאב.. אני יודע, אני יודע, be a man and suck it up!, אבל לקחתי את זה קשה.. בדרך כלל שסיימתי קשר תמיד זה היה על תקן קונפליקט, משהו שמפריע לי, משהו שאפשר לעבוד עליו אבל בוחרים לא לעבוד עליו. הפעם --- אי אפשר לעבוד על זה, אי אפשר לתקן את זה! את לא מתאימה וזהו! רעדתי שיצאו לי המילים מהפה, ולא הבנתי למה.. בסה"כ מאד ברור למה הקשר לא מתאים: היא גרה בעיר רחוקה ממני, צעירה ממני (מדי), מחפשת קשר זמני ולא רציני.

אבל אם אני בודק בכנות מה מפריע לי, כל זה סתמי, העניין הוא שהיא פשוט לא באותה מחשבה (synced), אנחנו חושבים אחרת, מדברים אחרת ומכוונים אחרת. כאילו היא רמזה שהיא רוצה סקס בדיוק ברגע שאני חשבתי לאכול. אני אמרתי שבא לי סרט בבית בדיוק שהיא אמרה "בוא נצא". אני חושב שאני טיפוס גמיש, אבל אין לי רצון להתגמש איתה. אין לי שום מוטיבציה לקדם את הקשר!

ניתקתי את הקשר ומיד שיצאתי מהבית שלה רציתי להתקשר אליה ולהתנצל.. "לא התכוונתי  לפגוע, פשוט לא מתאים לי כרגע.. אני ממש דפוק, סלחי לי", החזקתי את עצמי לא להתקשר. הגעתי הביתה ויצאתי לרוץ. במהלך הריצה בכיתי - ולא ברור לי למה! כל הסבר רציונלי למצב מביא אותי למסקנה טוב לשנינו שסיימתי את זה. אז מה נסגר איתי לעזאזל? עדיף שאני אסבול בקשר? עדיף שהיא תיפגע יותר מאוחר יותר? מה קורה איתי לעזאזל?

חזרתי הביתה מהריצה - שמתי את השיר הזה ועישנתי סיגריה... כמה הזוי שאני דחיתי מישהי ואני מרגיש הרבה יותר גרוע מכל פעם שאי פעם דחו אותי - כאילו כל הדחיות שקיבלתי אי פעם עלו לי בגרון ופשוט הקאתי אותם החוצה. הרגשתי ריקנות נוראית - פתאום במקום להיות חדור מטרה לשפר את המצב אני במצב של ריק.

אני חושב שעצם הדחיה הפך אותי לבוגר יותר: לא האשמתי אותה, את המצב או משהו אחר. אני טועה, אני מודע לכך שאני טועה - היא נפגעה ממני ולא בחרתי להתחבא מאחורי איזה תירוץ. "אני פגעתי בך - אני יודע, אני מצטער שנפגעת, אבל לא על הפגיעה עצמה, אני בחרתי באקט.." - נחמד לכתוב את זה בדיעבד בבלוג - אם רק יכלתי להגיד לה את זה.

הלנה מטרויה

הייתי בהצגה 'הנשים מטרויה' בשבת האחרונה יחד עם כמה חברים לעבודה ואורית מערב השנה החדשה. ההצגה היא בעצם תיאור של מה שעבר על הנשים האלמנות של טרויה אחרי שהיא נכבשה.. כל אשה הובטחה לגבר יווני לפי הייחוס שלה ושלו והן בוכות על זה --- קבוצה של 40 נשים מבוגרות יפניות, ישראליות וערביות בוכות. כמה שאני תרבותי! אבל יש אור בקצה המנהרה...

השחקנית ששיחקה את הלנה - יפנית יפהפיה וגבוהה, וואו! פשוט וואו! האלמנט היחסי שיחק לטובתה לא שהיא היתה צריכה את זה אבל בכל זאת.. כל השחקניות זקנות, לבושות בסמרטוטים שחורים (סמל לכך שהן באבל) והיא לבושה בשמלה אדומה, עם שיער שחור ארוך חלק (מה שעושה לי את זה) וכל מיני תכשיטים שהפכו אותה לעוד יותר נוצצת ממה שהיא באמת. בחורות - לימדו את האפקט היחסי! בסביבה של מדבר - גם קוץ הוא שושנה.. והיא היתה הפרח הבולט ביותר בשטח.

אורית היא חברה מימי הטכניון, שאין בינינו שום דבר מעבר לערבי תרבות משותפים כאלו - נוח לי לקחת אותה לערבים כאלו כי זה מספק תשובה נהדרת אם אני אתקל בקולגות מהעבודה - לא צריך להתמודד עם שאלות של "מי הבחורה שהגעת איתה? כמה זמן אתם יוצאים? וכו'". אחרי ההצגה תמיד יש מעין מסיבת קוקטייל עם השחקנים של ההצגה. אז הלכנו למסיבה, שתינו קצת יין, אכלנו גבינות.. היה נחמד יחד עם אורית וגלית, קולגה מהעבודה עם בעלה. ואז השחקניות היפניות הגיעו.. והלנה נראית מעולה גם בלי הלבוש של ההצגה.

חשבתי אם להתחיל איתה, בידיעה שזה לא באמת מוביל לאנשהו.. אבל הגעתי למסקנה שאני אתבאס לחלוטין אם לא אעשה עם זה כלום - רציתי את האפשרות לספר לאנשים: "התחלתי עם הלנה מטרויה!". אז ביקשתי להצטלם איתה, והשחקנית הראשית נכנסה לתמונה גם כן.. באסה! אחרי שדיברתי עם נעם, בעלה של גלית - סיכמנו שהיא הבחורה הכי שווה חוץ מאשתו כמובן (היא היתה ליידו שדיברנו). אמרתי לו שיבקש לצלם אותנו שוב. זה חשוב שהוא יבקש ולא אני כדי שלא יראה שאני מחפש להתחיל איתה וליצור מצב של אני בעניינים.

להשיג את הלנה מטרויה

אז פתאום שלושה צלמים שונים מצלמים אותי איתה: נעם, גלית ואורית. התחלתי לשוחח איתה במודעות לכך שמצלמים כל מה שאני עושה ואומר. היא לא דוברת עברית כמובן, וגם האנגלית שלה לא משהו. שאלתי אותה כמה זמן היא בארץ ואם היא אוהבת את הארץ.. ראיתי שהיא די נחמדה וזורמת, אז שאלתי אותה כמה זמן היא מתכוונת להישאר בארץ ובאיזה מלון היא שוהה.

אז אמרתי לה שאני מרגיש לא נעים כל כך מול חברים שלי אבל אני אשמח להראות לה קצת את הארץ, לקחת אותה לקיסריה וכו'. היא חייכה - לא הבנתי אם זה חיוך של דחייה או חיוך של "בשמחה", אז בחרתי להאמין שזה חיוך של "בשמחה". שאלתי אותה מה היא ראתה מהארץ - היא אמרה שלא יצא לה לראות כלום כי כל הזמן היא היתה בחזרות אז אמרתי לה שזה עובד מצוין כי עכשיו נוכל לבלות סופ"ש יחד. היא שוב חייכה בלי להגיב יותר מדי! מה נסגר עם היפניות האלו?

שאלתי אותה איך אני מתקשר אליה והיא אמרה לי את מספר החדר שלה במלון. שאלתי אותה אם אני צריך לבקש את הלנה מטרויה.. פשוט לא ידעתי איך קוראים לה עד לאותה נקודה - היא התחילה לצחוק ואמרה שאני לא אוכל לבטא את השם שלה אז הלנה נשמע טוב. שאלתי אותה רק for the record איך קוראים לה שוב - אכן כמו שהיא אמרה אני לא מסוגל לבטא או לאיית פה את השם שלה - אז נישאר עם הלנה :)

חזרתי לצלמים שלי - לא סיפרתי שסגרתי איתה כי לא הייתי בטוח אם אני באמת רוצה שזה יצא לפועל - וגם אם זה יצא לפועל, לא הייתי רוצה שהם ידחפו.

תחילתה של שנה מופלאה

אז השגתי את המטרה הראשונה שהצבתי לעצמי ל2013: עברתי דירה! והדירה החדשה כייפית ונעימה לאירוח. מחר אני מחזיר את המפתחות של הדירה הישנה וזהו - welcome 2013 ויש לציין - טוב שבאת!

עכשיו התחלתי לרשום יומן תזונה וכושר. ממליץ בחום על האתר בלינק הזה - למי שיש סמארטפון, אפשר לעדכן מה אוכלים באותו רגע על ידי סריקת בר-קוד. אני גם אצרף פה מעין מדד התקדמות לעניין. אחרי שסיימנו עם הפרסומת לאתר לא קשור --- התחלתי שהשנה אני אשקיע בגוף שלי כמו שאני רוצה שהוא ישקיע בי. החלטתי שאני אגיע השנה למצב שבו מישהי רוצה אותי רק מלראות תמונה של הגוף שלי - בלי פנים, בלי לדעת מה אני עושה, בלי תנועות גוף של גבר גבר, בלי יכולת השיחה שלי - הגוף שלי בסטילס וזהו! זו מטרה שאפתנית מאד - ואני הולך על זה!

כדי להגשים את המטרה הזו שמתי לעצמי מעין כללי משחק. לא משהו קיצוני מדי - אני לא בדיאטת כסאח או משהו כזה. אני מתכוון לעבוד על בסיס הנאה וכאב. אני מתכוון להיעזר גם בדיווח פה.

אגב, התחלתי גם לכתוב גרסה אנגלית של הבלוג - בצורה מצומצמת יותר - לטובת כמה חברים שלא יודעים עברית והיו מאד רוצים לקרוא את הבלוג. וגם כמובן להרחיב את התפוצה של הבלוג.

מעבר לזה יש לי מטרות כלכליות השנה אבל זה לא הבלוג המתאים.