רגשות - מה זה בכלל?

לאורך חיי, תמיד הייתי טיפוס מחושב להפליא, יודע לתעדף מצבים, לקבל החלטות - לפעמים קשות, והכל בצורה רציונלית, תחת שיקול תועלתני מופתי. במהלך לימודי המתמטיקה שלי למדתי אפילו על מצבי קצה של בחירת תועלת. לדוג' אם ניקח את "דילמת הרכבת": נניח שאתם בקטר רכבת שלא יכול לעצור, ועליכם לבחור בין נסיעה בנתיב א' בו יש 3 אנשים כבולים למסילה, לבין נתיב ב', בו יש איש אחד כבול למסילה - כלומר השאלה היא: להרוג אדם אחד או שלושה?. התשובה הטריוויאלית צריכה להיות: "להרוג אחד". התשובה היותר תועלתנית תהיה: "מיהם האנשים הכבולים למסילה?", אם מדובר ב3 אנשים זקנים שחיו חיים עשירים ומלאים ובמסילה ב' תינוק שלא הספיק לחיות? אם מדובר ב3 רוצחים סדרתיים מול אמן גאון? כאן כבר התשובה נהיית קשה יותר.. 

איפשהו סטיתי קצת מהנושא, אבל לא באמת, כל מצבי הקצה האלו נועדו להראות דבר מאד בסיסי: אי אפשר לקבל החלטה רציונלית טהורה בלי לכלול בתוכה אלמנט רגשי. מתמטיקאי מפורסם אמר: "פתרון צריך להיות יפה, אחרת הוא לא הפתרון הנכון" - כמובן שהוא לא ידע להגדיר יופי. אז איך מביאים רגש לידי ביטוי? 

תומר תמיד העיר לי שאני לא מדבר מספיק רגש, ותמיד עניתי לו בציניות: "באמת?", הוא אפילו הביא לי רשימת רגשות שאני אתחיל להשתמש בה - השתמשתי, אבל אחד הדברים המדהימים ברגש זה שברגע שהוא בא לידי ביטוי -- הוא נעלם! שאני אומר למישהי: "אני כועס עליך", מיד שאני מסיים את המשפט - אני כבר לא כועס! נסו את זה.. ואני משתדל להיות עקבי במה שאני אומר, איך אני יכול להגיד משהו שלא יהיה נכון בשניה שאני אסיים לאמר אותו? זה מתאים יותר לבחורות :)

מחקר קצר שלי מהימים האחרונים העלה שיש 8 אמוציות בסיסיות, ועליהן רוכבות כל הרגשות שאנחנו (בני האדם) מרגישים..

אז איך מדברים רגשות? האמת שאין הרבה הבדל בין רגש למחשבה, המחשבה מובילה לרגש כל כך מהר, שזה לא באמת  משנה אם אומרים "אני חושב ש..." או "אני מרגיש ש...", אבל שבחורה שומעת יש הבדל. בחורה ממוצעת גם מדברת יותר ב"אני מרגישה ש..."

איפה אהבה מוגדרת בכל זה?
אז זהו, שאהבה זה לא רגש, אין אף מודל שמגדיר אהבה כרגש, אהבה זה צורך, אהבה זה ערך. תשוקה זה רגש, שמחה זה רגש.. אהבה מוגדרת באיזורים של המוח הקשורים לצרכים הבסיסיים: לאכול, לשתות, לנשום, לאהוב, להיות נאהב.. והנה אחלה סרטון לסיום שיציג את זה:

השאלה הכי טובה ששאלתי היום...

למקרה שזה לא ברור מכל הבלוג - אני נורא אוהב ללמוד על מודלים להתפתחות אישית, ובכלל מודלים לצמיחה. במהלך השנה האחרונה אני מנהל מעין סשן ביומן שלי שנקרא "שאלת היום" - במהלך יום רגיל יוצא לי לדבר לא מעט, וכחלק מהדיבור - יוצא לי לשאול לא מעט שאלות.

עכשיו תגידו - רגע, שאלות זה ההיפך מהצהרות, ושאנחנו מדברים עם בחורות, צריך לדבר בהצהרות - וזה נכון, עדיף הצהרות - אבל לא חושב שבחורה תפסול מישהו על שאלה חכמה, כזו שהיא גם תצטרך לחשוב עליה, לא "מאיפה את?" או "איך קוראים לך?" --- שאלה כמו "מה את הכי אוהבת בחברות שלך?" תגרום לה לחייך, לחשוב על זה, לענות לך, ולרצות לדעת למה שאלת..

אז אני שואל את עצמי בכל יום "מה השאלה הכי טובה ששאלתי היום?"

גיליתי המון דברים על עצמי, למשל:
רוב הפעמים שאלת היום שלי היתה מופנית אליי ולא אל מישהו אחר. שאלות בנוסח: "למה התנהגתי ככה?"
חלק מהפעמים שאלתי שאלה שחשבתי שידעתי את התשובה אליה, והסתבר לי שלא ידעתי. עכשיו למה לשאול שאלה אם אני חושב שאני יודע? לרוב כי רציתי ליישר קו עם נמען השאלה - מעין וידוא הריגה.

מבחן הדיוטי פרי

הבטחתי שאני אכתוב מהו מבחן הדיוטי פרי, לדעתי אחד המבחנים החשובים - למדוד את יכולת התקשורת. מה גם שמדובר במבחן מחשבתי, כלומר לא צריך עכשיו למלא שאלון וכו', פשוט להריץ שאלה אחת בראש:

אם הכרת מישהו/י בדיוטי פרי לפני טיסה, והלכת למטוס, ומסתבר שהטיסה שלכם מתעכבת בכמה שעות - האם הוא/היא ירצו לבלות את הזמן הזה עמך? האם תרצה לבלות איתו/ה את הזמן הזה?

אם ענית לא לאחת מהשאלות - ברכותיי - יש לך בעיית תקשורת! כמובן שישנה האפשרות שאתה עייף מדי, מוטרד מדי ועוד מיני תירוצים. אבל בינינו, אף אחד לא באמת ישן שהוא מחכה למטוס שלו, ותכלס, סופרים את השניות לעלייה למטוס - במטוס ישנים, נחים, חושבים, קוראים - לפני כן, סופרים את השניות.

חשבתי על מבחן הדיוטי פרי, אפשר ליישם אותו בחיזור, ובכלל ביומיום ממש יפה - זה לא סתם ניסוי מחשבתי - אפשר לממש אותו! שנמצאים במעלית, בתחנת אוטובוס, בהמתנה לשירות לקוחות, לרופא - בקיצור, בזמן המת - האם אני רוצה לתקשר עם מי שיושב ליידי? האם הוא רוצה לתקשר עימי? זה הזמן להתאמן על זה. לא בכל יום, לא בכל הזדמנות, לא צריך ליצור מצב של שחיקה - אבל כן להיות מודע לעניין.