תודה לך פורים! ומוות לרומנטיות

בפורים הייתי במסיבה שהעבודה שלי ארגנה. חשבתי רבות למה להתחפש ולא מצאתי כלום - לא קניתי כלום, לא תכננתי כלום - מאיפה לעזאזל אני אמור להקריץ עכשיו תחפושת? ואז חשבתי - אני אשדודי, אני מזרחי, ואני לפחות נראה במבט ראשון ערס - אז אימצתי, שמתי מכנס, חולצת מכופתרת שקטנה עליי באיזו מידה ופתחתי כפתור שיראו את השערות בחזה. לא היה לי שרשר - התקשרתי לבחורה מעבודה ואמרתי לה שתארגן לי משהו - היא זרמה. תחפושת - יש!

כרגע אין לי בת זוג קבועה, נורמלית, או משהו שאפילו אפשר לקרוא לו סביל. אני מסתייג מלדבר עם בחורות - אין לי כוח לדבר איתן, "ספר לי על עצמך?" מוביל אצלי בראש למחשבה: "לכי תזדייני! שלמי לי לפי דקות ואני אספר לך מה שבא לי! אם יבוא לי! ואם לא - אז תתמודדי!" - כמובן שבפועל מה שאני אומר זה: "זה לא באמת משנה, לא חושב שזה עובד בינינו.. שיהיה המון בהצלחה" - נכון שזה נשמע הרבה פחות ערס מהמחשבה בראש?

אורית, שהיתה איתי כשהתחלתי עם הלנה מטרויה התקשרה לשאול מה שלומי.. שאלה מה אני עושה ואיכשהו יצא שאמרתי לה לבוא איתי. תוך כדי שאני אומר את זה אני מבין את ההשלכות: כל הקולגות שלי יחשבו שהיא בת זוגי! ישאלו אותי עליה וכל החבילה - כאילו הצעתי חברות למישהי בתיכון ועכשיו כל התיכון ידבר על זה. אבל שיהיה... בת זוג - יש! (בערך)

הלכתי לאסוף אותה ברגל, איזה הבדל מהותי מבדרך כלל - אני מרגיש סוג של נכות בלי הרכב שלי, אבל רציתי לשתות. עליתי אליה הביתה, מה שבדרך כלל אני לא עושה - לפחות לא לפני הערב - ואז יצאנו ולקחנו מונית. הגענו למקום, נכנסנו, שכחתי לציין שהיא איתי.. ואז שראיתי שלא נותנים לה להיכנס נזכרתי - "אחי, היא איתי!"

מה הנוהל? בת זוג הייתי מציג לכולם תוך כדי שאני מחובק איתה - אמרת לי שלום אז תאמר גם לה שלום. אבל זה לא המקרה, היא לא בת זוג.. היא הצטרפה - לא בקטע רע! נחמד שהיא באה, אבל לא רוצה להיות משויך אליה בכל פעם. רצו לצלם אותנו - קראתי לכמה קולגות שיהיו באמצע. בסופו של דבר היא הכירה לאט לאט את רוב הנוכחים. חלק דרכי וחלק לא. קולגה וחבר טוב שאל אם אני ואורית ביחד, אני אמרתי לו: "אני רווק!".

מעטים אלו ששמו לב שהתחפשתי. אני מניח שבא לי בטבעיות להיות ערס. ואז הדיג'יי קרא לי לבמה - ונזכרתי שהבטחתי למארגנת לשיר את "אחלה חמודה" בקריוקי.. אוי אלוהים - כמה זה היה מביך.. בחור מזרחי חנון ברמות קיצוניות שמתחפש לערס ושר פרודיה על שיר פרודיה לשיר מזרחי - זה משפט מורכב!

יצאתי לסיגריה, רקדתי, נהנתי - איפשהו שכחתי בדרך שבאתי עם מישהי.. תוך כדי שחבר מארה"ב מסתכל על בחורות מחופשות ל____ סקסית (השלימו את החסר) הוא אמר לי שהוא ממש נהנה פה ומתגעגע לחברה שלו בארה"ב. "יש לך חברה?" שאלתי והוא סיפר לי בקצרה את הסיפור שלהם. נזכרתי תוך כדי באורית - שבזמן הזה כבר יצאה החוצה.

הסתכלתי עליה, חשבתי מה אני רוצה להשיג - עצוב, אני לא רוצה כלום. הרגשתי סוג של שלמות בערב הזה. הנה אני, מחופש למקורות שלי בסצנה של מי שאני היום ומקבלים את זה! אני, בלי מסכות, בלי התאמות - מקובל! חזרתי למסיבה - ומפתיע, היתה מוזיקה מזרחית.. בדרך כלל הייתי מגחך וצוחק. אבל במקום אני רקדתי בטירוף.

חזרנו הביתה - ברגל. בדרך כלל הייתי מנצל את הדרך לקדם קצת מגע, נשיקה, משהו.. ואני בשלי - בראש שלי עדיין רוקד למוזיקה מזרחית וברקע כל ההצלחות שלי בחיים. הגעתי הביתה, חוויתי שיחת טלפון מטרידה משהו עם חברה אחרת מהעבר והלכתי לישון לבד.

ספורט הדמים החדש..

בסופ"ש האחרון הכרתי בחורה גרמניה במפגש אצל חבר. היא נתנה לי סימנים מאד חזקים שהיא מעוניינת - הוסיפה את עצמה בפייסבוק בטלפון שלי, ורשמה את הטלפון הישראלי והגרמני שלה. אחרי הדייט ההזוי שהיה לי בשבוע שעבר - לרגע התעניינתי אבל חשבתי שהיא עם איזה בחור גרמני כי הם לא הפסיקו להתחבק.. אבל היא כל הזמן חיפשה לדבר איתי..

בעוד אנחנו מדברים גיליתי שהיא גדלה ברוסיה עד גיל 10, ושהיא יודעת רוסית, צרפתית וספרדית (בנוסף לגרמנית ואנגלית שאת זה כבר הבנתי מראש) - ידיעת שפות עושה לי את זה! ביקשתי ממנה שנתאמן קצת ברוסית בwhatsapp. יום אחרי זה התקנתי מקלדת רוסית באייפון והתחלתי לשלוח לה הודעות סתמיות כדי להתאמן ברוסית. שאלתי אם היא בלימודים? (היא עושה תואר שני במנע"ס) והיא ענתה שהיא אמורה ללמוד אבל במקום היא בחוף ושהיא ילדה רעה... פשוט הרמה להנחתה כמו שאומרים בעולם הכדורגל! עניתי לה שמגיע לה עונש - ושאלתי אותה מה עונש מתאים לדעתה? היא ענתה "ארוחת ערב לאור נרות?", חשבתי לעצמי שהבחורה פשוט פלרטטנית סדרתית. הרגשתי בנוח לשאול שאלה מאד ישירה: "את לא עם פיטר?" (הבחור הגרמני שהיתה איתו). היא: "אנחנו חברים טובים, אבל לא זוג" ומיד אחר כך הוסיפה: "אתה בחור יצירתי, אני בטוחה שתחשוב על משהו" עם כוונה לעונש.

קבענו להיפגש ביום שני בערב.. ביום שני עבר עליי יום ארוך ולא התאים לי כל כך, היא שלחה לי הודעה שאומרת שאין לה הרבה זמן ביום שני.. אז ניצלתי את ההזדמנות ודחיתי ליום שלישי! "אני אאסוף אותך מחר ב20:07, תתלבשי יפה" - יש לציין שהרוסית שלי השתפרה פלאים תוך יומיים.

ביום שלישי, שעתיים לפני שאני אמור לאסוף אותה היא התקשרה - פעם ראשונה שאנחנו מדברים בטלפון. אני הייתי בעבודה ולא ממש יכלתי לדבר. רציתי לבטל, אבל הרגשתי איזושהי חובה לעמוד במילה שלי ולצאת איתה. בינתיים פיטר פירסם תמונה שלו איתה בפייסבוק והרגשתי רע שאני יוצא עם בחורה שמישהו אחר רוצה. אמרתי לה שאני עסוק ושאני אאסוף אותה כמו שקבענו. היא שאלה אם הזמנתי מקומות לאיפשהו כי יש מסיבת דוגמניות שהיא מוזמנת אליה. אמרתי לה שתתן לי להוביל את הערב ושתהיה מוכנה בשעה שאמרתי.

יצאתי לכיוון שלה והלכנו לקורדליה - אני פשוט נהנה מהמסעדה הזו בכל פעם מחדש שאני מגיע לשם. במקרה יצא שהיו נרות בשולחן - אז צחקתי ואמרתי שזה לא העונש האמיתי. התחלתי להרגיש טוב עם עצמי ועם הדייט. אכלנו קצת.. השיחה היתה קצת צולעת ולא ממש רציתי לדבר איתה.

אני: "ספרי לי משהו על עצמך.." - משפט מטומטם ברמות, אבל הוא רק הבהיר לי כמה אני לא מעוניין בה.
היא: "אני שונאת את המשפט הזה, שאל אותי שאלה ואני אענה"
אני: "את יודעת מה, ספרי לי חמישה דברים על עצמך, כאשר אחד מהם שקר ואז אני אגלה לך מה השקר" - משחק מטומטם של דייטים שלמדתי בכל החומר שקראתי על חיזור/פיתוי.
היא: "טוב..." - ראיתי שאין לה את היצירתיות
אני: "אני רואה שאין לך את היצירתיות, אז אני אתחיל.."
שיחקנו במשחק הזה קצת.. ואז יצאנו לעשן. נישקתי אותה. היא לבשה עקבים של 15 ס"מ ולכן היתה גבוהה ממני. אני חושב שזו פעם ראשונה שאני מנשק מישהי גבוהה ממני - זה מוזר.

חזרנו לארוחה. אני לא זוכר מתי הייתי כל כך לא מעוניין בשיחה - כאילו יצאתי לדייט כדי להגיד שיצאתי לדייט, אבל אני לא באמת רוצה להיות פה. ניסיתי לעצור ולחשוב מה עובר עליי? הגעתי למסקנה שאני פשוט יודע שמולי יש שחקנית רצינית בתחום הדייטים שמשחקת לה עם כמה גברים וזה הוריד לי לגמרי את החשק להיות אחד מאלף. היא ניסתה להמריץ קצת את השיחה ודיברה על ילדים, על אמונה, ודברים כבדים.. אני ביקשתי את החשבון ואמרתי לה שנצטרף לחברים שלה במועדון.

בזמן שהיא הלכה לשירותים המלצרית ניגשה אליי ושאלה אותי עם אני חיפאי במקור - מסתבר שאירחתי חברה טובה מאד שלה מאיטליה בזמן שגרתי בחיפה. השיחה עם המלצרית העלתה בי המון זכרונות טובים מהימים שגרתי בחיפה. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שחייכתי במהלך הערב!

בזמן שנסענו באוטו לחברים שלה שלחתי ידיים קצת והיא התנגדה, אבל לא באמת - היא הצמידה את הרגליים שלה כדי שאני לא אוכל להזיז את היד ובמקביל חייכה אליי. איזו שחקנית.. הגענו למסיבה, היא כתבה לאחת החברות שלנו שתכניס אותנו ובינתיים אמרה לי: "אני מבקשת שלא נהיה ככה (נתמזמז) במועדון, כי יש אנשים שיכולים להיפגע". חייכתי ואמרתי לעצמי בלב "כמה אתה מטומטם להיכנס לשטות הזו איתה - הרי אתה יודע כבר איך זה נגמר"

נכנסנו פנימה ומבחינתי "נפרדנו". אמרתי היי לכולם בקבוצה, וגם למישהי שלא הכרתי קודם - סינתיה - אורחת של סטף מהולנד. בחורה עם חיוך כובש. בינתיים סיון, הבחורה שבעצם הציגה לי את מיקה שאלה איך היה בדייט ואם יש סיכוי שמיקה תישאר בארץ.. אמרתי לה "בטח, מחר אנחנו הולכים לרבנות" בציניות מוגברת. היא ביקשה ממני לדאוג לסטף - לא הבנתי כל כך מה היא רוצה כי הבנתי שהם יוצאים. ואז היא הבהירה: "תארגן לו עבודה בארץ כדי שגם הוא ישאר". הרגשתי סוג של כבוד והערכה מהנוכחים. פתאום הבנתי שאני עובד בעבודה שכולם שם חולמים עליה - וחי חיים שכולם היו רוצים. אריק, חברי הטוב מהעבודה, הצטרף לקבוצה..

בזמן שדיברתי עם פיטר ומיקה, פיטר שאל איפה היינו, אז סיפרתי לו על קורדליה, הבת של המלך ליר - שאהבה אותו יותר משאר הבנות שלו אבל סירבה להשתתף בתחרות הבעת האהבה ובגלל זה הפסידה את כל הממלכה לבנות האחרות של המלך. איזו מטאפורה מדליקה למצב שאנו נמצאים בו. הוא מאוהב במיקה, אבל לא מביע את זה. אני סולד ממנה אבל מראה לה מעט אהבה ומקבל ממנה את כל מה שאני רוצה. היא כל כך משופשפת בדייטים שכבר לא יודעת לזהות חיבה אמיתית ומזויפת. WELCOME TO TLV!

חתכנו מהמועדון שהיינו בו לחתול והכלב.. אוי החתול והכלב.. אני לא מתחבר להרבה דברים שסטס סגין אומר, אבל התיאור שלו של המועדון הזה מדויק להפליא בעיניי: "אם לא הלך לך כל הערב לסגור עם מישהי, לך לחתול והכלב ב2-3 לפנות בוקר ותאסוף את הזבל". הזמנתי משקאות לעצמי, לפיטר ולסינתיה. מיקה דיברה עם אריק אז לא הרגשתי צורך להזמין לה משקה גם כן. דיברתי עם פיטר ורציתי לשאול אותו אם זה בסדר מבחינתו שיצאתי עם מיקה - אבל פשוט ראו עליו שהוא לא מרגיש טוב עם זה והוא אמר לי כמה פעמים במהלך הערב שהוא "שיכור" - בכוונה שאני לא אמור להתייחס למה שהוא אומר ברצינות למקרה שיפלט לו משהו לא במקום.

רקדנו קצת, שתינו קצת, באתי למיקה ואמרתי לה: "את באה הביתה?"
היא: "אני לא יכולה לבוא איתך, אני לא מכירה אותך מספיק.."
אני: "לא אליי הביתה, אני לא מכיר אותך מספיק כדי שתבואי אליי.. הביתה הכוונה לסיים את הערב, אני אחזיר אותך אליך"
היא: "אני מעדיפה להישאר, אתה יכול ללכת, נדבר מחר"
חשבתי לעצמי --- מה?! אני עד כדי כך גרוע? בחורה יוצאת איתי ופשוט "נוטשת".. אחרי הסגפנות העצמית הבנתי שזה מה שהיא מכירה. באתי אליה ואמרתי לה: "באת איתי - את חוזרת איתי, מבחינתי אחר כך את יכולה לחזור לפה. אבל תכבדי אותי מספיק כדי לסיים את הערב איתי"
תוך כדי זה שאני אומר את זה הרגשתי זלזול רב בה.. הבנתי שאין לנו עתיד אפילו בתור ידידים. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר.. אמרתי לה: "טוב, ביי.." במעין נפנוף יד, התחלתי לעבור בקבוצה ולאמר להתראות לכולם עם חיבוקים ונשיקות. הגעתי לסינתיה..

אמרתי לסינתיה: "יש לך חיוך מדהים, שמרי על עצמך.."
סינתיה: "אני טסה חזרה להולנד עוד כמה שעות - אולי תישאר?"
אני הייתי קצת שיכור ולא ממש הבנתי את הרמז אבל יצא לי: "נשבר לי קצת מהרעש ומהמקום, את מוזמנת להצטרף אליי" - תוך כדי זה שאני אומר את זה הבנתי מה היא אומרת ואז הוספתי: "בואי נלך למקום אחר ואני אקח אותך אחר כך לשדה תעופה"

היא התחילה לאמר שלום לכולם - וגם למיקה.. מיקה נתנה לי מבט קודר של "איך אני מעז לעשות דבר כזה?" ואני הסתכלתי בחזרה במבט ילדותי שטותניק. חיבקתי את סינתיה, ויצאנו החוצה מהחתול. הלכנו אליי הביתה, צחקנו בדרך המון. הגענו אליי הביתה ומזגתי לה כוסית ויסקי.

היא חייכה ואמרה שהיא צריכה להיות בשדה תעופה ב3 בבוקר. הסתכלתי בשעון ואמרתי שיש לנו עוד שעתיים. היא ציפתה שאני אנסה לקדם מהלך מיני לדעתי. אבל לא ממש רציתי - אחרי ערב כל כך מזויף רציתי להרגיש משהו אמיתי. ישבנו בסלון, דיברנו קצת על כל מיני דברים תוך כדי חיבוק אמיתי וחם.. ואז לקחתי אותה לשדה תעופה. היא נתנה לי את הנשיקה הכי אמיתית שקיבלתי בחודשים האחרונים. היא הציפה אותי בחום ועדיין הרגשתי מזויף. היא אמרה שהיא תשמח לראות אותי שוב ואמרתי לה שגם אני. החלפנו טלפונים, פייסבוק וכו' וכו'. ונפרדנו.

קמתי בבוקר בתחושת גועל עצמי, התקלחתי וניסיתי להסיר את החותמת של החתול והכלב מהיד שלי.. ללא הצלחה!

שיווק רשתי בדייטים

לאחרונה חוויתי דייט מאד מוזר בו הבחורה ניסתה להכניס אותי לאחת מתכניות השיווק הרשתי הכל כך רבות.. הדבר גרם לי לחשוב המון על כמה נתקלתי בדברים האלו בעבר ומה מניע אנשים להיכנס לזה.

רק שבוע לפני כן נפגשתי עם חבר שעבר איתי את סדנת הומנישקיין שסיפרתי עליה בבלוג כבר פעם. איכשהו הרבה אנשים שאני הכרתי בעברי היום נמצאים במעין מחסום בחיים - והם מוצאים עצמם בתרמיות פירמידה למיניהן. קשה לי להצביע מה גורם לאנשים להשתתף בהונאות פונזי למיניהן - אני מדבר על אנשים חכמים, מתורבתים ומיודעים שיודעים בדיוק מהי הונאת פונזי ויודעים לזהות כזו...

ואיכשהו, עם כל הידע והחכמה - עדיין נופלים להונאות כאלו. אז אני בא בגישה של יועץ אסטרטגי - בכל זאת למדתי לנתח תהליכים בעבודה הזו:

אני: "מה אתה עושה כדי להרוויח כסף?"

הוא: "אני השקעתי 500$ והיום אני מקבל 1000$ כל חודש"

אני: "ומה אתה עושה בשביל לקבל את ה1000$ כל חודש?"

הוא: "כלום, הכסף מגיע כל חודש..."

אני: "האם כל מי שהשקיע 500$ מקבל 1000$ כל חודש?"

הוא: "לא כולם.."

אני: "אז מה ההבדל בינך לבין מישהו שהשקיע 500$ ולא מקבל את הסכום הזה?"

הוא: "הוא לא השקיע זמן"

אני: "אז אתה משקיע זמן?"

הוא: "כן, אבל זה שטויות.. אני לא עובד.."

אני: "אז מה אתה עושה?"

הוא: "אני מגייס אנשים.."

אני: "אז אתה בעצם איש מכירות?"

הוא: "לא, אני לא עושה כלום..."

----- עצוב!!! אחרי מידה מסוימת של ייאוש

אני: "הבחור שהכניס אותך - מה הסיכון שלו בעניין?"

הוא: "הוא גם השקיע.."

אני: "טוב, הבחור שהתחיל את העניין - ראש ה..(באתי להגיד פירמידה ואז חשבתי על מילה אחרת) הארגון! מה הסיכון שלו?"

הוא: "אין סיכון"

אני: "כלומר הוא מפיל את הסיכון על האנשים תחתיו בארגון?"

הוא: "אין סיכון לאף אחד.."

אני: "זוכר את הסדנה שעברנו? לכל דבר יש מחיר ורווח.. כשזה מגיע לכספים, אז המחיר הוא בדרך כלל סיכון או זמן (או שניהם), כיוון שאין השקעת זמן לטענתך, אז יש סיכון.. או שיש מחיר אחר?"

הוא: "אין סיכון! אם היית קורא את 'אבא עשיר אבא עני' היית מבין.."

----- ?!@

איך נפלו גיבורים! בן אדם חכם, בוגר טכניון, מוצלח מאד - אפילו לא מוכן להטיל ספק במה שהוא עושה. הבעיה היא שהוא לא הראשון שאני מכיר במצבו. אז החלטתי לנסות להבין מה מקור הפנייה של אנשים לארגונים מהסוג הזה.. הגעתי למסקנה שמדובר באלמנט החברתי.

אם נתבונן על המאפיינים של האנשים שנשמכים לארגונים כאלו (לרגע אני קולט כמה מתמטי אני, בסוף אני אסיים במש"ל!) או לחילופין שמושכים אותם לארגונים כאלו... רגע, מהתחלה.. מהם ארגונים כאלו? ארגונים שיש תג מחיר כדי להיות חלק מהם והם "מתחייבים" להחזיר לך את מחיר ההשקעה ועוד הרבה יותר. אז מי מגיע? אנשים מבוססים במידה מסוימת מבחינה כלכלית, אך סובלים מבעיות חברתיות/משפחתיות או אנשים שמצליחים לשרוד כלכלית, אבל לא מצליחים להתרומם מעבר לזה.

עשיתי ניסוי כזה. איציק, אחד החברים שלי מציק לי כבר כמה חודשים שאני אקנה ממנו משקה בריאות - הבנתי שמדובר באחת מהתכניות האלו. הוא גם ביקש שאני אשאל אם מישהו היה רוצה לעבוד איתו.. אז הניסוי הוא כזה: פרסמתי הודעה בפייסבוק הקוראת למי שמעוניין בהכנסה נוספת ליצור קשר עם איציק ישירות. חשבתי לעצמי מבין 1000 החברים שיש לי בפייסבוק מי יענה. התוצאות די ברורות:
- דוברי עברית! כי היו צריכים להבין את הסטטוס.
- במצב כלכלי מקרטע.

הדבר המצחיק הוא שביקשו גם מעין אישור שלי לפנות אליו - מעין אסמכתא לכך שהוא אכן הדבר האמיתי. כל מה שאני עניתי הוא: "אני לא שותף בזה" - זה הספיק להם כדי לא לרצות לקחת חלק בזה. כלומר הם חיפשו מעין אישור לכך שזה בסדר.

בחורים טובים