הבלוג התחיל במקור כיומנו של סטודנט לשפת החיזור, לאחר שעברתי לא מעט הפכתי להיות רווק תל אביבי. היום אני כבר לא רווק, והבנתי שמגיע לבלוג שם נצחי יותר.
אז השם החדש והאחרון לבלוג: יומנו של גבר!
במקום הרביעי - נשים נגד אומנות הפיתוי - בתקופה בה נשים יצאו נגד כל התהליך שעברתי ולמדתי. והיום אני בגישה אחרת: אם לנשים יש את הקסמים שלהן - ויש להן ארסנל די רציני - אז לגברים צריכים להיות כלים כדי להתמודד עם תהליך החיזור בארצנו הקטנטונת והלפעמים מפחידה בענייני חיזור.
במקום השלישי - הקשר בין אוננות והצלחה עם נשים - זה אולי הפוסט החביב עליי, אולי בגלל החשיפה שאני נותן פה לעולם שלי, והיום אני מניח שלעולם של כל גבר. לספר על אוננות זה לא פשוט - ועוד בבלוג לאנשים זרים... ועדיין הקליפ בסוף עושה לי את זה.
במקום השני - איך תומר משיג טלפון ממישהי תוך 20 שניות - ללא ספק יכולת מרשימה. איך אפשר להתנתק מהסביבה לרגע ולהביא מישהי לעולם הפנימי שלך בזמן שממתינים לרמזור שיתחלף.
ובמקום הראשון - דודו האלפא-מן - האמת שלא ברור לי איך זה דווקא הפוסט הזה במקום הראשון כי הוא לא מספר עליי או על תומר אלא על מישהו אחר. כנראה שהצלחתי לתאר משהו שהרבה קוראים היו רוצים להיות והתחברו לזה. דודו המלך!
סיכום 2012
ניסיתי לחשוב על איך אני מסכם את 2012.. ובשורה התחתונה - לא משהו! ניסיתי להוציא במילים את תערובת הרגשות שהשנה הזו הוציאה ממני.. כל כך הרבה טוב מהול בכל כך הרבה רע שאי אפשר לנתק ביניהם אפילו לרגע. אני חושב שאני די מוצלח ביכולת הפרדת הרגשות שלי - עשיתי רשימה של הדברים שאהבתי ב2012 ורשימה של הדברים שלא אהבתי - והיש כל כך הרבה אירועים שאני משייך לשתי הרשימות. קראתי בפייסבוק את התסכול של קארין ארד על 2012 ואני חייב להודות - אני איתה! אני כל כך איתה שאני אצטט אותה פה..
לכי תזדייני 2012, לכי תזדייני, את, וכל מה שהבאת איתך. לכי תזדייני, 2012, עם הטילים שלך שכבר חוזרים על עצמם, שתזדיין גם כיפת ברזל. לא רוצה לשמוע עליה יותר. שיזדיינו הערבים, והיהודים, והאמריקאים. שיזדיינו גם הבחירות, כאילו זה משנה במי נבחר, כאילו שלמישהו שבכנסת שלנו אי פעם היה מרחב פעולה, כאילו שלא כולנו עושים מה שאובמה אומר לנו. לכי תזדייני, 2012, עם הטלפונים מהבנק, עם החוב בביטוח לאומי ועם התביעה של הוט. לכי תזדייני הוט- הלוואי שתתפרקי ובמהרה בימינו. שיזדיינו כל התל אביבים שחושבים שהם מגניבים ולא מבינים שהם משעממים את התחת. שיזדיינו כל אחלה שעפים על עצמם וטוענים שהם נורא מיוחדים וחדשניים ורק מצטטים דברים שקראתי כבר בשנות השמונים, שיזדיינו השקרנים, החארות, כל האנשים עם הלב הסגור, וכל אלה שמפחדים לחיות, ולאהוב, ולדבר. כולכם, לכו תזדיינו. לכי תזדייני 2012, והדירה שהבאת איתך, עם הדליפה מהגג והשכנים שעושים על האש כל ערב. לכי תזדייני 2012, שלא הבאת איתך שום דבר טוב מהרגע שהתחלת ועד עכשיו. לכי תזדייני עם הבאסות שהבאת, עם המפגשים המיותרים, הצינונים הבלתי פוסקים, האכזבות, הפרידות, והחרטות שהבאת איתך. הדבר היחיד שעשה אותך שווה משהו היה הציפיה ל- 21.12. זה היה הצ'אנס שלך לכפר על זה שהיית כל כך מיותרת. ובגלל שאת כזאת עלובה לא הבאת כלום חוץ מערימת קשקשנים שחשבו שסוף העולם מגיע, ואחרי שלא קרה כלום אף אחד מהם לא כתב בשום מקום "סליחה, הייתי דביל, החלטתי להשתנות"- רק כאלה שאמרו שתמיד היה ברור להם שזו תהיה "קפיצה במודעות". שיזדיינו. לא היתה להם שום קפיצה במודעות. כי הם מטומטמים. לכי תזדייני 2012, היית שנה מזעזעת, אני שמחה שנגמרת, ואני מקדמת בברכה את 2013, רק בגלל שהיא לא את.
כתבתי את זה לפני יותר משנתיים ואני חושב שזה מתאים לכל יום :)
השבוע התעצבנתי. ברמות על! שתי בחורות רודפות אחריי בטלפון, מתקשרות פעם בכמה שעות, בודקות שאני קשוב לכל צרותיהן, בעבודה, בבית, רבאק, תנו לי לנשום, אני לא בקטע שלכן! אתן לא לרמה שלי. ויש את ההיא מאתר ההיכרויות, שעוד לא באמת נפגשתי איתה, אבל משום מה בטלפון ממש נדלקתי, ואני מתקשר ומתקשר, בעבודה, בבית.. כל כמה שעות אני בודק שהיא עדיין מעוניינת - וכמה מפתיע - היא מתחילה לסנן אותי - היא לא מעוניינת! אני לא לרמה שלה?
מה נסגר עם הבלאגן הזה שקוראים לו אהבה? איך נהיינו מטורפים כל כך? כל הזמן שאנחנו מבזבזים על זה.. שאתה לבד אתה בוכה, "למה אני לבד?", כשאתה לא לבד: "היא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה? יותר? פחות?", "האם אפשר לאהוב יותר מאחת בו זמנית?", "האם אני יכול למצוא מישהי מוצלחת יותר? מתאימה יותר? כוסית יותר?".. זה למה כולם בודדים בעיר הזאת! כל השאלות המזדיינות האלו שרצות לנו בראש כל הזמן, גברים ונשים כאחד! אי אפשר לטעון שאין לנו מספיק ידע - יש לנו ים של מידע, סרטים, ספרים, הורים, סיפורים, והכל הכל על אהבה.
לאחרונה יוצא לי הרבה לשחק פוקר. בדרך כלל יש בעיקר גברים וגם אם יש נשים - אין שיחות נשים! מה שהופך את החוויה לממוקדת וגברית. אני נהנה מזה - בין אם אני מרוויח או מפסיד כסף, מדובר בחוויה מאד מגבשת. בחור שמקבל טלפון מבחורה ומסביר לה כיצד הוא "היה רוצה להיפגש איתה, אבל הוא מאד עסוק בסופשבוע..", אחד אחר שמספר על חווית זיון שהיתה לו, אני סיפרתי על הילה (שנשאיר לפוסט אחר). בסה"כ גברים מאד תומכים אחד בשני - משהו שנראה לי לא טריוויאלי כיוון שלא חוויתי את זה בילדות ככה.
בתיכון הייתי בקושי מוזמן לאירועים חברתיים. בימינו אני חווה מצב שאני double booked או יותר מזה. אני די נהנה להיות רצוי ומבוקש - כמה שזה ישמע gay, להיות רצוי על ידי גברים זה הרבה יותר כייפי מאשר להיות רצוי על ידי נשים עבורי.
בניגוד לנשים, גברים לא מנסים להכיר אותי יותר מדי, הם לא מנסים להשיג ממני סקס, כסף, יכולות כאלו ואחרות.. הם פשוט רוצים אותי שם - כדי לשתוק ביחד, לשתות ביחד, לדבר על שטויות. זה עניין מצחיק כי איפשהו גברים הם בדרך כלל מצטיירים כבעלי מטרות ברורות ונשים הן אלו ש"זורמות" עם מה שיש בחיים - אבל בכל מה שנוגע לאינטרקציה חברתית עם גברים - הנסיון שלי אומר שהמצב הוא שונה: נשים תמיד מתעניינות מה כל אחד עושה, מה עשה? מה רוצה לעשות? וכו' וכו'.. בדייט בדרך כלל הבחורה תמיד מנסה לכוון את הקשר.
בוקר אחד, חבר מהעבודה אמר לי איזשהו משפט שלא הבנתי - שאלתי אותו "מה?", והוא אמר: "כדורגל.. אתה יודע.." - זהו שאני לא! אבל הרגשתי רצוי שהוא שאל אותי. כאילו הוא היה רוצה שאני אבין כדי שנוכל לנהל את השיחת כלום הזו.
אני חווה מעין התעוררות מחדש - ואצלי שזה קורה, זו תמיד מעין ירידה קלה לצורך עליה גבוהה יותר. משהו ששקול לגרף עקומת הלמידה החדשה:
הגעתי למסקנה שאני צריך לעבור דירה - ובאופן מפתיע, הבעלים של הדירה שלי מעוניין למכור את הדירה ומתאים לו - ממש wishful thinking ואני אפילו לא מהטיפוסים שמאמינים בזה. חשבתי האם זה מסתדר לי כלכלית ונראה שכן - לפחות נכון לעכשיו. קשה לי בדירה הנוכחית מבחינת מרחב אפשרות: אין לי מקום שאני נהנה לאכול בו, אין מקום שאני נהנה לכתוב בו ביומן שלי, אפילו את הבלוג אני כותב בעיקר בבתי קפה, אני לא נהנה להזמין אנשים ואני אפילו מעדיף לישון אצל בחורות במקום במיטה שלי - אני לא נהנה להיות בדירה שלי, אין מרחב אפשרות פה, אז מה מפתיע שאני לא מתפתה לפתח מערכת יחסים קרובה לפה ואני מוצא את עצמי עם בחורות מיבנה, אשקלון, חיפה ועם בחורות שאני מכיר מהאיזור הקרוב לא מסתדר לי אפילו לבנות שיחה?
מה הייתי רוצה שיהיה במקום שאני אגור בו:
א. מקום נעים לאירוח - סלון שמאפשר שיחה ולא פונה לכיוון דלת הכניסה.
ב. מקום שמאפשר לכתוב במחברת - כדי שאוכל לכתוב ביומן.
ג. מקום שכיף לשבת לקרוא בסלון וגם בחדר שינה - לא רוצה לקרוא בבתי קפה.
ד. מקום שאפשר להזמין בחורה ולא מיד להכניס אותה לחדר שינה - הייתי רוצה גם לשבת לשתות קפה בבוקר עם מי שאני מביא הביתה.
ה. מקום שאהנה לבשל בו - פעם בישלתי.. זה נראה לי רחוק, אבל אני זוכר שנהנתי מזה - לא ברור לי למה הפסקתי.
ו. מקום שיהיה קרוב לעבודה.
כל זה מביא אותי לחשוב... מה הייתי רוצה ב2013? שנה שעברה בתקופה זו נעשתי מובטל מבחירה שלי לצורך סיום לימודי תואר שני. הייתי בעיצומו של תואר שני. היתה לי מערכת יחסים טובה מאד (שאחר כך הסתיימה רע מאד). הרגשתי שאני בכיוון הנכון, כאילו התהליך בעיצומו וממש תוך כמה רגעים "אהיה מאושר".
השנה אני נזהר עם מחשבות כאלו - אני יודע שהכל בשיווי משקל מאד עדין. הקריירה שלי דורשת ממני שיפור תמידי (ראו גרף עקומת הלמידה החדשה למעלה). הגוף שלי דורש ממני יותר תשומת לב מבעבר - כאילו הוא נתן יותר ממה שהוא יכול, ועכשיו הגיע תורו לקבל. מה שמזכיר לי שהשבוע ראיתי את הסצנה הזו בפעם המי יודע כמה...
הייתי רוצה השנה להשקיע בעיקר בקריירה - תמיד יש ספק האם אני מצליח. היום ניהלתי שיחה עם הדס - שאספר עליה בפוסט אחר - ושהיא אמרה שהיא לא מאמינה שהיא מספיק טובה עניתי לה בפשטות: "הספק הוא מה שעושה אותך טובה - הוא הדרייב להשתפר.. וכמה שיהיה לך ספק יותר גדול, זה רק אומר שאת יותר טובה. העולם במצב החרא שהוא נמצא בגלל שאנשים טיפשים נוטים להיות בעלי ביטחון גדול ואנשים חכמים נוטים להיות מלאים ספק". תמיד אני טוב בלתת את העצה הנכונה לאנשים אבל להקשיב בה בעצמי זה ממני והלאה.
אגב, בנימת כתיבת מטרות ותחושת עיבוד עמוקה - יש בלוג שמלווה אותי כבר כמה חודשים ובאמת עוזר לי לנבור בקרביי בנוגע למהי גבריות עבורי? איזה גבר אני רוצה להיות? אני ממליץ בחום: ביצים
בשישי האחרון ישבתי לארוחת צהרים עם עינב בנמל תל אביב. באופן מפתיע למדי פתאום נתקלנו באליק מהעבודה שלי יחד עם רומן ומוניקה שבאו לשבת באותו מקום. איך ארוחת צהרים שגרתית ולא מעניינת במיוחד הפכה להיות למוקד עניין מאד רציני והעלתה איזושהי טרגדיה מהצד שלי --- עינב הציעה לשדך את שירי - חברה טובה שלה - לאליק.
כל הסיטואציה של שידוך לא זרה לי - כבר יצא לי לשדך בפרה הסטוריה ולהיות משודך לאחרונה. המקרה הזה קצת יוצא דופן ממספר בחינות עבורי:
עינב מעולם לא הציעה לשדך לי מישהי - למה היא מוכנה לשדך לחבר שלי שהיא לא מכירה ולי לא?
האם אני רוצה לשדך למישהו בעבודה שלי מישהי? במידה מסוימת זה אומר להיות אחראי (לא באמת, אבל התחושה שם) על זה שהיא תמצא חן בעיניו והוא בעיניה - האם אני רוצה את האחריות הזו?
בהנחה וזה מצליח, איך אני מתמודד הקישור הזה בין אדם שאני רואה בעבודה על בסיס יומי, לחיים הפרטיים, לעינב - שמכירה המון חלקים פחות "ייצוגיים" בחיי.
מוניקה היתה שם - וחשבה שאני עם עינב בדייט.
אני ועינב
אני ועינב הכרנו בלימודים שהיא יצאה עם חבר טוב שלי - מעין קשר 'עולם ישן' עבורי. מאז עברנו הרבה יחד: סדנאות, לימודים, אפילו גרנו ביחד איזושהי תקופה. למען הסר ספק - מעולם לא היה בינינו כלום. אני מניח שעקב כך שהיא יצאה עם חבר טוב שלי הפך אותה לדמות לא נשית עבורי. למרות שהמון חברים שלי שהכירו אותה במהלך השנים נדלקו עליה מבחינה חיצונית ומבחינת אופי - אני מעולם לא ראיתי את זה. אני מדבר איתה כמו שאני מדבר עם גבר.
עם המחשבה הזו בראש - אנחנו מכירים כבר 8 שנים! פאקינג 8 שנים! ובכל הזמן הזה - היא מעולם לא הביעה איזושהי דאגה לחיי הזוגיות שלי. האם היא חוותה את הפחד שאני לא אמצא חן בעיני חברות שלה? מה זה אומר על מה שהיא חושבת עליי? לאחרונה בכלל חווינו איזשהו משבר שהיא הבריזה לי מאירוע שהיינו אמורים ללכת יחד - כל הנושא הזה בכלל גורם לחשוב על משהו בסיסי הרבה יותר - חברות מהי? לדאוג לבלות ביחד? לדאוג לאחר שרע לו? שטוב לו? נראה שאני ועינב כל אחד במסלול האישי שלו בחיים - ומדי פעם יש חלקים במסלולים שנחתכים.
שהייתי בתחילת דרכי בחיזור אני זוכר שבחור פנה אליי ושאל מה הוא צריך לעשות כדי שהוא יתקדם יותר מהר - עניתי לו בלי לחשוב פעמיים: "תיפטר מכל הידידות שלך", הוא אמר: "אבל זה הבנות שיש לי בחיים כרגע". שאלתי אותו: "הן מכירות לך בנות זוג פוטנציאליות?" - לא! "הן שוכבות איתך?" - לא! אז איך בדיוק הן מקדמות אותך? ואז הוא שאל: "רגע, לך אין ידידות?" - חייכתי, בטח שיש לי, אבל אני קובע כמה מקום יהיה להן בחיים שלי - וזה מעט מאד. הן לא מעצבות את האישיות שלי, לא משפיעות על ההתנהגות שלי ובטוח שלא אפתח תלות בהן.
אבל נחזור לעניין השידוך - עינב רוצה להכיר לאליק מישהי..
למה לי להיות אטלס?
יש לי נטייה מופרזת לחשוב שאני אחראי לכל הסביבה שלי. אני חושב שזה קידם אותי המון בדברים מסוימים - דרש ממני מצוינות בכל האספקטים של חיי. ומצד שני זה מנע ממני לא מעט אפשרויות - אם אני נחשף למשהו שאני לא חושב שאוכל להיות מצוין בו - אני נמנע מלהתחיל.
אז למה לי לקחת אחריות על זה שאליק יחבב את שירי? ששירי תחבב את אליק? מה אכפת לי? בזה שהכרתי ביניהם עשיתי את שלי. עכשיו הכל תלוי בהם! ובכל זאת אני לא יכול שלא להרגיש איזושהי מידת אחריות מסוימת. שמישהו מתחיל עם מישהי שחשובה לי אני תמיד אומר לו: "כל עוד היא מחייכת, אין בינינו בעיה" - אבל נניח שהיא לא מחייכת, למה אני צריך להתערב?
עבודה וחיים פרטיים
בחרתי בקריירה מאתגרת. אני מבלה בעבודה את רוב שעות היום, ולא חסרים גם אירועים חברתיים של העבודה שאני צריך (ורוצה) להיות נוכח בהם. הגבול הזה בין עבודה וחיים פרטיים נעשה מאד מאד דק. אני כבר לא יודע אם האירועים שאני מגיע אליהם הם מהחיים הפרטיים או משוייכים לעבודה. שאליק, חבר לעבודה, מזמין אותי לערב פוקר אצלו בבית - האם זה חיים פרטיים? שיש מסיבת יומהולדת למישהי מהעבודה באחד הפאבים בתל אביב - האם זה חיים פרטיים?
אני אוהב את העבודה, את האנשים בעבודה ואת האתגר שהעבודה מספקת - אבל נראה שבמהלך הדרך העבודה השתלטה לי על החיים. אני התחלתי לדבר עם בחורות במודלים. אפילו עינב שמה לב שפיתחתי יכולת מרשימה לתאר את המציאות בצורה מדויקת וקצרה - משהו שלא היה קודם.
האם אני רוצה שהעבודה תיכנס לכל נדבך בחיים שלי?
שאלות שאלות ומענה אין
הפוסט הזה יותר על פילוסופיה מאשר על חיזור - אני משער שהמצב רוח הזה נוחת עליי לקראת יומהולדתי. כמה עברתי השנה.. בקרוב פוסט סיכום שנה :)
אליק הכיר את שירי, יצאנו למעין דאבל דייט: אני, אליק, שירי ועינב. בשלב מסוים אני ועינב הרגשנו כמו גלגל שלישי ורביעי.. ועזבנו את זוג האוהבים לבדם.
חברה טובה שלי מימי הילדות שידכה לי חברה שלה - מירב. הגעתי למסקנה שחברת הילדות שלי לא מכירה אותי בכלל, אבל ממש בכלל! והשלכתי שאולי חברים אחרים שלי גם לא מכירים אותי? עצוב מאד. לפני שהיא הביאה לי את הטלפון היא יצאה בדיסקליימר קלטני: אתם מאד שונים, אני לא יודעת אם אתם מתאימים, אבל שתדע שיש לה לב זהב והיא בסה"כ בחורה נהדרת ומי יודע - אולי זה זיווג משמיים. אהבתי את המילה זיווג..
התקשרתי למירב בטלפון, היא השתמשה במילים: ממי, מותק, כפרה וכד' בשיחה של עשר דקות יותר ממה שהשתמשתי בהן בכל ימי חיי. נתקפתי חרדה מסוימת ואז צחקתי - האם אני הולך לצאת עם ערסית?! זה נשמע כמו חוויה אנטרופולוגית יוצאת דופן לחנון כמוני. קבעתי איתה דייט.. אספתי אותה - היא נראתה מאוכזבת ומבולבלת.. לרגע חשבתי על עניין החינוך האירופאי ופתיחת דלת לבחורה והסקתי בצחוק שאם אני אעשה את זה יש סיכוי לא רע שהיא תגנוב לי את האוטו - אז היא נכנסה לרכב בכוחות עצמה.
היה לי מעין חיוך של חוסר הבנה על הפנים - מה אני עושה עכשיו? לאן אני לוקח ערסית? תוך כדי זה שאני חושב היא שאלה אותי אם יש לי מוזיקה אחרת. ברקע היתה מוזיקה ספרדית כייפית.. חשבתי לעצמי: "היא רוצה מזרחית? ברצינות?" ואז הורדתי את עצמי מכל הסטראוטיפים ושאלתי אותה מה היא רוצה לשמוע.. וכמה מפתיע! היא ענתה בלי לחשוב: "אין לך מזרחית?" --- צחקתי.. ישבנו בארומה - מסתבר שהיא שומרת כשרות, ושומרת שבת, ושומרת באופן כללי על כל העולם. מה כופר שכמוני אמור לעשות עם בחורה כזו? אפילו לעשן אני לא יכול ליידה.
מתוך מעין חוסר ברירה --- ביקשתי שתספר לי על מערכות יחסים קודמות שלה.. היא סיפרה על אחד שלא היה איתו קליק, אחד שלא היה מאמין מספיק - למען הסר ספק, אנחנו מדברים על אמונה באל ואחד שהיה לו אופי חרא. אלו הגורמים שחשובים לה במערכת יחסים: משיכה, אמונה ואופי - בסדר העדיפות הזה! ניסיתי לחשוב אם אני מתחבר לדברים שהיא אומרת ברמה כלשהי. משיכה זה חשוב, קצת מופשט מדי, אבל אין ספק שזה חשוב למערכת יחסים. אמונה בדת? כל מי ששמה את השכל שלה אצל מישהו אחר (אצל רבנים במקרה הנ"ל) בעיניי נפסלת מיידית. אופי... שוב, קצת מופשט, אבל לרגע ניסיתי להעמיק בזה - מה זה אופי חרא?
מה זה בחור עם אופי חרא?
האם מדובר באופי שלא מתאים לאופי שלי? בחוסר אמפתיה כלפי הבחורה? כלפי אנשים אחרים? האם מדובר באחד שלא מתקשר? שמסנן? שלא מחזר מספיק? שמחזר יותר מדי? אולי מדובר בחנון שנהייה אובססיבי כלפי הבחורה? אולי מדובר באחד שיוצא עם כמה בחורות בו זמנית? או אחד שמשקר?
מדובר במושג כל כך אמורפי, שמה הטעם בכלל לדבר עליו? ובכל זאת - מאד קל לזהות מישהו עם 'אופי חרא'. היא שאלה אותי אם אני יכול לקחת אותה טרמפ לאנשהו.. והבנתי שיש לה 'אופי חרא' - "אנחנו בדייט ראשון והפכת אותי לנהג שלך?" צחקתי עליה. היא לא הבינה את הישירות שלי - כאילו הייתי עכשיו אמור להמציא תירוץ ולהסתובב סביב סביב למה שאני רוצה להגיד.
בדרך לבית שלה היא דיברה עם בחור שכנראה היה חבר של מישהו שיצאה איתו בעבר ובשיחה היא הסבירה למה היא סיימה את הקשר. הסיבות שלה היו שהוא "משחק ולא רציני" - שאלתי אותה אם כמה בחורים היא יוצאת במקביל - היא אמרה שהיא לא יוצאת הרבה (שקר) וכשהיא מכירה מישהו - היא רק איתו.. חשבתי לעצמי: "ברור!!!"
שינוי פאזה
באופן מפתיע היא רמזה שהיא רוצה להמשיך את הקשר, אפילו מזמזה אותי קצת בנסיעה לבית שלה. אז התמזמזנו קצת.. היה מצחיק - היא מבינה את הגוף שלי יותר ממה שאני מבין אותו. נגעה לי בגב ועמד לי. האם יכול להיות שאני נמשך אליה עד כדי כך?
היא מתנהגת ברמה הכי פרימיטיבית, מקריינת לי את מה שקורה ברחוב (עכשיו ברור לי למה צריך קרייני כדורגל!), מסבירה לי שאסור להפגין חולשה אף פעם - ושאלתי את עצמי האם היא מדברת עליי? על המצב הפוליטי? על חנונים באופן כללי?
קניתי לה גלידה - היא שאלה אם אני רוצה גם, אמרתי שלא ושתאכל.. היא אמרה: "אני אכל את הגלידה ואתה תאכל אותי" עם חיוך שאומר הכל. נישקתי אותה - עם ההרפס המחלים שלה, עם העובדה שהיא קיבלה הודעות ושיחות מגברים אחרים במהלך הדייט - האם אני באמת במצב הזה? לא חסר לי סקס בחיים במידה כזו שאני מתפשר עליה - אני רוצה אותה! לא ברור לי למה - כל רציונל שיש בי צועק לסיים את הדייט הזה ואני עדיין ממשיך.
היא יודעת לאהוב, היא יודעת לשנוא, היא עשירה ברגש והוא נוטף ממנה בכל משפט שלה. כמה שאנחנו לא מתאימים בכלום - המשכתי להיות שם. ושוב מצאתי עצמי בעמדת נחיתות מסוימת: האם היא רוצה להיות שם? היא מדברת עם אחרים בטלפון, היא מצד אחד מתנהגת כאילו אני מנהל את העניינים וצריך להגיד לה מה לעשות ומצד שני מתנגדת לכל דבר שאני אומר לה.
העלתי את המחשבה באויר: "את רוצה אותי?", היא לא הבינה מאיפה באה השאלה, היא לא רגילה להתמודד עם שאלות רציונליות כאלו. "מה זאת אומרת?" היא אמרה.. נתתי מקום לשתיקה ואז היא אמרה: "אני לא יודעת, אני לא מכירה אותך" --- כנראה שגרמתי לה לעזוב את הרמה הרגשית לרגע עם השאלה הזו. פתאום הבנתי שרוצה או לא רוצה זה מאד רגעי אצלה. אז תיקנתי: "מה את מרגישה?", כל זה גרם לה להתנתק יותר.. לא הבנתי מה לעשות כדי להחזיר את הבחורה שהיתה איתי לפני כמה רגעים.
באתי אליה, הסתכלתי לה בעיניים.. נישקתי אותה, היא התנגדה ואז זרמה. היא אמרה: "אני לא מבינה אותך, אתה גם חנון וגם ערס, מה זה?". בשלב הזה צחקתי, הרגשתי תחושת ניצחון לא ברורה.. לקחתי אותה הביתה. לא התנשקנו כי "כפרה, אנחנו בשכונה שלי, השכנים מסתכלים".
סיכום
הבחורה נראית טוב, יודעת לגרום לי לדברים פיזיים שלא הכרתי אף פעם.. היא יודעת לגעת בצורה מיוחדת - היא שמה את היד שלה עליי ועומד לי. במקביל הבחורה פשוט לא חכמה ברמה שמפחידה אותי. האם להמשיך קשר כזה?
התקשרתי לחברה שהכירה בינינו ואמרתי לה תודה על הכוונה אבל לא חושב שזה יחזיק.. בכל זאת - כל אחד מאיתנו עולם ומלואו, ואין שום חיתוך בינינו. האמת שזה לא נכון.. מצאתי שיר מזרחית שאני מחבב:
גילוי נאות
חלק מהפוסט הזה אולי מוקצן קצת עקב המחשבות שרצו לי בראש בזמן הדייט.. היא כנראה לא עד כדי כך מטומטמת והיחס שלי לדת לא עד כדי כך מחפיר. הדייט הזה היה ללא ספק אחד ההזויים ובמשך יותר מחצי מהזמן ביליתי עם המחשבות שלי בראש ולא עם מירב.
