האם אפשר לשנות את העבר? חלק שלישי ואחרון

סדרת הפוסטים הזו נקראת 'האם אפשר לשנות את העבר?' ואני חושב שבפוסט הזה אני אסביר למה קראתי לסדרה ככה. למי שלא קרא ומעוניין... חלק ראשון וחלק שני.

לאורך כל חיי יש מוטיבים כלליים שמלווים אותי. המצאתי את עצמי מחדש כמות מכובדת מאד של פעמים אבל מוטיב ה'מראה שלי' (אני מכוער) מלווה אותי לאורך הדרך יחד עם המוטיב של 'אני מיותר'. לא חשוב מה אני משיג אני מזניח את זה לעומת המוטיבים האלו ודואג להנציח את המוטיבים האלו בכל הזדמנות.

דוגמאות לכך אפשר לראות בצעירותי, שהסתובבתי עם חברים שנראים ממש טוב, חלקם דוגמנים. דאגתי גם לצאת עם דוגמניות רבות מאז שהתחלתי את המסע הזה - כדי להדגיש את העובדה שאני ממש לא נראה טוב ליידם. כל מקום עבודה שהייתי בו דאגתי להשאיר חותם כדי להיות חשוב אך דאגתי גם שהמקום יוכל לתפקד היטב בלעדיי לפני שעזבתי - כדי שארגיש מיותר.

אם אני יוצא עם מישהי שלא נראית טוב, זה כי אני לא נראה טוב. אם אני יוצא עם מישהי שנראית טוב, זה רק כדי להדגיש עד כמה אני לא נראה טוב. אם אני יוזם משהו בעבודה זה כי אין לי משהו חשוב לעשות ואני רוצה להרגיש חשוב. אם אני לא יוזם משהו בעבודה זה כי אני גם ככה מיותר שם. הלוגיקה הזו מובילה להתרסקות ההערכה העצמית שלי. וכל נסיון לתקן אותה נכשל! גם אם הוא הצליח - זה היה לתקופה קצרה.. בטווח הארוך המוטיבים האלו ינצחו תמיד.

אי-דייט עם רויטל ותקופת הרנסנס

עכשיו אני נמצא בתקופה של רנסנס, כלומר אני התקדמתי מאד בשנים האחרונות, ואז חזרתי אחורה המון, כאילו כדי לאסוף את השאריות מהעבר שלא התקדמנו איתי. ועכשיו אני מתקדם שוב - לאט יותר, אבל לוקח איתי מטען כבד הרבה יותר. היום אני מתחיל עם בחורות גם שאני לא לבוש עסקי, גם אם אני מובטל ואין לי סטטוס - כלומר אני מוותר על כל ההתפתחות שלי ונותן לד' הותיק להיות זה שינהל את האינטרקציה.

היום אני מנסה לקבל את העובדה שהחברים מהעבר הם לא מכשול, הם פשוט ליווי שיכול להזכיר לי מאיפה באתי - נקודת השוואה.

במסיבת הבריכה בחלק 2 התחלתי עם רויטל, שהייתי עם מכנסיים קרועים. שהוספתי אותה בפייסבוק פתאום ראיתי שהיא נראית פחות טוב - אבל לא הפריע לי. איכשהו כל פעם שקבענו להיפגש דחינו את זה ואז נסעתי לקזנטיפ. שחזרתי מקזנטיפ היתה מסיבת בריכה נוספת - נתקלתי בה ומסתבר שהיא אכן נראית פחות טוב. אולי העובדה שהמכנסיים שלי היו קרועות והפוקוס שלי היה עליי השפיעה על איך אני תופס אותה. 

עניין השבוע לגשת פיזית ושבוע לגשת באינטרנט עובד לא רע. בסה"כ אני מצליח לעמוד בהסכם עם עצמי. עתה הצבתי לעצמי יעדים חדשים. שבעצם לוקחים את העבר לתחומי החיים החדשים שלי. יתכן ואוציא לפועל מעין יוזמה עסקית עם פ'יית וכמה מחברי הבקיוסק - משהו שלא היה קורה לפני שנה. יתכן ואוציא לפועל יוזמה עסקית אחרת עם קובי, שמכיר אותי עוד מימי הטכניון.

מסקנות

אני מנסה לאחד בין העבר להווה ויש לי אחוזי הצלחה לא רעים. אי אפשר לשנות את העבר, אבל זה לא אומר שצריך להשאיר אותו כמטען לא פתור - אפשר לשנות את ההשפעה שלו על ההווה (והעתיד). היום בדייט לפני שאני אספר מי אני היום - אני אספר מי הייתי, כי מגיע לו הכבוד הזה.. ואם היא לא מקבלת את העבר שלי, אין לה זכות להכיר אותי כמו שאני היום.

kaZantip

הייתי בקזנטיפ.. למי שלא מכיר - מדובר באחד הפסטיבלים היותר שווים באירופה בימינו, tomorrowland נחשב למשעמם ליידו. תכף סרטון שמסביר.. פסטיבל מוזיקה אלקטרונית. בחוף. באוקראינה. עם רוב שולט של רוסיות ואוקראיניות (ואשרי הגבר שמבחין בין השתיים).. אני חושב שהעניין שווה פוסט!

עכשיו אני נמצא בבעיה. הייתי בקזנטיפ 4 ימים עם אריק ונצ'ו - ואם לאמר בכנות, אני לא זוכר הרבה.. זה לא שהייתי שיכור/מסטול - פשוט שקרו כל כך הרבה דברים והרף של "שווה לזכור" כל הזמן עלה, כך שדברים שבדרך כלל הייתי כותב עליהם פוסט שלם נזנחים פה. יתכן גם שאני פשוט מזדקן והזיכרון נפגע.

האירועים שאיכשהו רשומים בזיכרון ואספר עליהם פה..
א. הכישלון הקבוצתי שלי, אריק ונצ'ו.
ב. הבתולה מהמלון.
ג. החתונה השניה שלי.

הכישלון של הקבוצה שלנו

איך בעצם החלטתי ללכת לקזנטיפ? ערב אחד אצל אריק בבית ישבנו אני, אריק ונצ'ו, שתינו כהרגלנו, שמנו שירים מוזרים ביוטיוב ואז נתקלנו בקזנטיפ! והחלטנו ברגע של שכרות ליסוע. ספרדי, אמריקאי ויהודי באוקריאינה - נשמע כמו התחלה טובה, לא? הם בחרו לטוס בטיסה מוקדמת ואני בטיסה מאוחרת יותר (זולה יותר). הם בחרו להזמין מלון מהארץ. למרות שלא התחברתי לרעיון אבל זרמתי. נצ'ו בזוגיות מרחוק כאשר הוא גר בארץ ובת זוגו בספרד. אריק הוא אמריקאי רווק, חרמן, שלא זיין כבר המון זמן. ואני... נתגבר :)

בטיסה שלי הכרתי כבר אנשים: רוסים, קנדים, איטלקים.. אני טוב בדברים האלו! מצאתי אותם אחרי קצת חיפושים ושטיפת עיניים מהבחורות המדהימות ביופיין ברחוב. מקלחת קלה ויאללה - קזנטיפ! הגענו ליעד, כבר שקנינו כרטיסים שלוש בחורות שדיברתי איתן בתור נכנסנו איתי להצטלם לתמונת כרטיס כניסה. בדרך לכניסה דיברתי איתן - וסימנתי לאריק ונצ'ו לשתף פעולה. היה שיתוף פעולה מינימליסטי מאד! הבחורות (שנראו סבבה) עשו מאמץ להתחיל איתנו ואריק ונצ'ו ניפנפו אותן. 

שאלתי את אריק איך הולך לו בארץ? הוא התחיל לרדת על בחורה שהכרתי לו ומסתבר שלא ענתה לציפיות במיטה. שאלתי אותו מה היה הקטע עם שלושת הבנות - והוא אמר לי שאם אני רוצה לרדת בסטנדרטים מהיום הראשון זו בעיה שלי, אבל הוא מעדיף ללכת על השוות באמת... שאלתי את נצ'ו מה היה הקטע עם הבחורות? הוא הסביר לי שהוא בא לשטוף את העיניים - הוא נאמן ואין לי מה לבנות עליו בעניין הבחורות.

הבנתי שאני בעצם לבד.. נצ'ו לא מתכוון לדבר עם אף אחת - מה שלא הפריע לו לרדת עליי בכל פעם שאני ניגשתי למישהי. אריק מפגין חוסר כבוד שגובל בזלזול בבחורות ופשוט אין לי שותפים! טוב - גם ככה אני הכי טוב שאני לבד.. סתם תקפה אותי סוג של בדידות - חשבתי שקזנטיפ יקרב את החברות בין כולנו, במקום נראה שזה עשה את ההיפך.

הבתולה מהמלון

המלון שלנו היה בעצם וילה, שנתנו לנו חדר שינה בה. כאשר היה גם מטבח בוילה (כלומר מסעדה) וסלון נחמד (כלומר פאב). בעצם היה מדובר בבית משפחתי שמארח גם עובדות נוספות בתקופת הקיץ העמוסה יותר. בבוקר ביקשתי קפה, ושאלתי אם יש אינטרנט ואמרו לי שהוא לא עובד. ישבתי לשתות קפה עם 3 בחורות מצחיקות, ועל הדרך סידרתי להן את האינטרנט - גרמתי להן לאושר גדול. מעתה כל פעם שנכנסתי למסעדה - הכינו לי קפה על חשבון הבית.

אחת מהן, אלה, יודעת אנגלית לא רע, נראית פשוט מדהימה, אבל קצת ילדה קטנה.. משהו באיזור גיל 20. כל פעם שהיא ניגשה אליי היה לה חיוך כובש - נדלקתי על הילדה! החיוך המדהים הזה, איך שהיא קראה בשם שלי כל פעם שראתה אותי. באחד הערבים הייתי צריך להמתין לנצ'ו ואריק שיתארגנו על עצמם, אז הלכתי ל"פאב" ואלה מלצרה שם. היא שאלה אותי מה אני רוצה לשתות עם החיוך המדהים. והיא אמרה שממש כיף  היום כי אין אנשים ב"פאב" אז היא יכולה לרקוד, היא אמרה שאם אני רוצה משהו - שאני פשוט אקרא לה מהרחבת ריקודים.

היא רוקדת יחד עם עוד 7 בנות - אין בנים! מסתכלת עליי במבט חודרני.. בארץ מקום כזה כבר מזמן היה נכבש על ידי ערסים. היא ועוד חברה שלה באות אליי ולוקחות אותי לרחבה. רקדתי איתן קצת, בלי מגע, בלי איזשהו ניסיון למגע מהצד שלי - הבנתי שמדובר בסוג של מבחן. אחרי כמה דקות שאלתי אם היא רוצה להצטרף אליי לסיגריה, היא אמרה שהיא לא מעשנת אבל תשמח לארח לי חברה. חייכתי, והיא חייכה גם - היתה הבנה שהסיגריה היא סתם תירוץ.

אז יצאנו החוצה, ואז אריק ונצ'ו מגיעים בתזמון מושלם - אמרתי להם שיביאו לי את המפתח של החדר, ויהנו בפסטיבל, אני בינתיים אשאר פה. נצ'ו בהתחלה התנגד!!! אבל אריק לפחות הסביר לו את המצב, שהוא התקשה להבין לבד. אז דיברתי עם אלה בדיוק משפט אחד ואפילו לא נתתי לה להגיב, פשוט נישקתי אותה. התחלנו להתמזמז, היא מחייכת גם בין נשיקות - איזה דבר מדהים זה.
"בואי נלך לחדר שלי".
"לא יודעת, תן לי לבדוק שאני יכולה לסיים לעבוד הערב"
"תני לי לבדוק בשבילך.. (הסתכלתי לפאב) אין אנשים - את יכולה לבוא איתי"

הלכנו לחדר, התמזמזנו, התחלתי להפשיט אותה, דווקא מהחצאית כי רציתי שתישאר עם החוצלה המכופתרת המשובצת שלה. היו לה תחתונים של ילדה. הרגשתי קצת רע שאני הולך לשכב עם ילדה קטנה! עצרתי לרגע..

"קרה משהו?" היא שאלה.
"את יודעת בן כמה אני?"
"מה זה חשוב?"
"אני חושב שזה לא רעיון טוב.. את צעירה מדי"

בשלב הזה היא הפסיקה לחייך! הפנים שלה הפכו לקצת כועסות. היא הורידה לי את המכנס והתחילה לרדת לי. המכנס עדיין היה עליי (עדיין הייתי עם נעליים) אבל היא בשלה.. הסקס איתה היה אחד הסוערים שהיו לי בחיי! שעתיים של זיון מלוכסן אמיתי. אחרי שסיימנו, הסדרנו נשימה, היא שכבה עליי ושאלה אם היא יכולה לישון עליי - אמרתי לה שבכיף ונישקתי אותה. אני עדיין הייתי בהיי מטורף ואין מצב שהייתי נרדם, חיפשתי את האייפון שלי ביד החופשיה. מצאתי ודיברתי בוואטסאפ עם פ'יית וחברים אחרים. פתאום שמתי לב שהזין שלי מלא דם!

לא כואב לי, זה דם יבש, זה לא דם שלי.. הסתכלתי עליה, גם שהיא ישנה היא מחייכת! והיא חזרה להיות פתאום ילדה - לרגע חשבתי, בת כמה היא באמת?! שרק הכרנו נתתי לה 20, ועכשיו אני חושב יותר בכיוון של 16. יש מצב ששכבתי עם בתולה? איזו תחושה נוראית תקפה אותי. אם הייתי יודע --- הייתי אוהב אותה יותר, הייתי עדין יותר, הייתי.. יש מצב שלא הייתי שוכב איתה! מצד שני, בתור בתולה היא ידעה יותר איך להדליק אותי מרוב הבנות בארץ, אין מצב שהיא בתולה.

אחרי שאכלתי סרט רע במחשבות החלטתי להעיר אותה לרגע. ליטפתי לה את השיער, היא פתחה עיניים, עם חיוך (אני פשוט התאהבתי בחיוך שלה!), חיבקה אותי.. שאלתי אותה אם אני הראשון, היא אמרה שלא. קיבלתי את זה כמו שזה והלכתי לישון. שקמנו היא ראתה את הדם ואמרה שהזין שלי הכי גדול שהיא ראתה. אם לפני כן הרגשתי מלך - עכשיו הרגשתי אלהים!

החתונה השניה שלי

בקזנטיפ אפשר להתחתן, זו מעין חוויה פנימית של הפסטיבל, הנישואים לא אמיתיים - אבל מדובר בחוויה מעשירה. אפשר לעלות למגדל ולראות את כל העיר הקטנה של קזנטיפ רק אם מתחתנים. אפשר להכיר את המקים של קזנטיפ רק אם מתחתנים. אז התחתנתי פעם ראשונה - אני לא זוכר מהאירוע יותר מדי, רק שהייתי שיכור, וזה היה פחות בקטע של סקס ויותר בקטע של לראות את הנוף מלמעלה. 

ביום האחרון כבר לא התחשק לי כל כך להיות עם אריק ונצ'ו. הסתובבתי עם גיל מקנדה ועוד כמה חברים משוויץ'. פה ושם הכרנו בחורות. היתה בחורה חמודה שהסתכלה עליי בפאב, במבט לא קשור כל כך. קראתי לה עם היד. כמובן שהיא לא מדברת אנגלית אבל אלוהול זו שפה בינלאומית ידועה. שתינו יחד, התמזמזנו קצת, רציתי לאמר לה שאני טס בעוד כמה שעות ושאני רוצה שתבוא איתי לחדר - אבל לא בדיוק היה לי איך! ביקשתי מבן משוויץ' (שיודע רוסית שוטף) שיסביר לה. היא אמרה שהיא לא ממש יכולה לצאת מהפסטיבל כי הויזה שלה היא לא רב-פעמית. לא באמת שינה לי אם זה היה תירוץ או אמת - אבל סתם רציתי לסיים את הפסטיבל בכיף, אז שאלתי אם היא רוצה להתחתן (כלומר הצבעתי עליי, עליה ועל המגדל חתונות). היא חייכה ושאלה אם אני רציני..

בעודנו הולכים בחוף לכיוון המגדל - היא עצרה אותי, הסתכלה עליי, דיברה המון משפטים ברוסית שלא הבנתי. לימדו אותי להגיד דה שאני לא מבין - אז אמרתי דה, חייכתי, והמשכנו ללכת. התחתנו, ולמטה חיכו לנו חברים שלה וחברים שלי. אריק אמר לי שצריך להתחיל להתקפל. ביקשתי ממנו שיארוז לי את המזוודה ואני אגיע.. שתינו עם כולם, סיימתי את הכסף המקומי שנותר לי. שאלתי אותה איפה היא ישנה - והיא הצביעה לכיוון האוהלים. חייכתי אליה בשאלה של: "שנחגוג את נישואינו?" - היא נישקה אותי ואמרה "עוד מעט, בוא נשתה..".

"אין לי הרבה זמן, אני טס" (я улетаю - מהדברים הבודדים שאני יודע להגיד ברוסית)

"למה?" (почему)

(באנגלית עכשיו עם המון מחוות ידיים) "אני אבוא שוב, אבל עכשיו אני צריך ללכת.."

נראה שהיא הבינה מה אמרתי כי פתאום הלכנו מאד מהר לאוהל. לא היה סקס סוער כל כך, אבל היה נחמד לדעת שאני יכול להתחתן עם מישהי בלי לדעת עליה כלום :)

האם אפשר לשנות את העבר? חלק שני

בפוסט הקודם בסדרה הסברתי קצת על הקשר עם פ'יית שבמידה רבה מחזיר אותי להיות דמות מהעבר שלי שאת רובה שכחתי. אני רוצה לחפור קצת למה הדמות הזו חשובה לי - שהרי לכאורה מהפוסט הקודם (ובכלל מהבלוג הזה), נראה שאני לא מחבב את הדמות הזו במיוחד, וזה נכון במידה מסוימת.

מעבר לקלישאה של "אם אתה לא יודע מאיפה באת איך תדע לאן אתה הולך?" --- מדובר בילדות שלי. אני לא זוכר הרבה ממנה, אבל היא עיצבה אותי. אם אני מנסה לנבור בשאלה מהם הגורמים שגרמו לי להיות כמו שאני היום התשובות תמיד יתחילו שם. אני, בניגוד לרוב חבריי ליסודי ולתיכון, סקרן מאד ותמיד מחפש אפשרויות להתפתח. אני, בניגוד לרוב תושבי אשדוד (העיר בה גדלתי) מבלה בחו"ל יותר מפעם בשנה, וכשאני בחו"ל - זה לא עם קבוצת ישראלים שאוכלים כאילו אין אוכל בארץ ועדיין מקטרים על זה שבארץ האוכל יותר טעים (וכשר). אני, בניגוד לרוב הסטודנטים בטכניון, בחרתי לעבוד המון עם קהל אנשים, להדריך, לעבוד מול לקוחות, לרקוד, וכד'. אז אני שונה מכל מסגרת שהייתי בה, ועדיין מכיל כל מסגרת שהייתי בה.

התקופה של אשדוד, שבעצם ניתן לחלק לכמה תקופות קטנות, לדעתי השפיעה עליי רבות. אם ביחס לקריירה שהמשפחה הטביעה, ואם זה היחס לקבוצות חברתיות. בפעמים הבודדות שהייתי משויך לאיזושהי קבוצה חברתית - היא בדרך כלל היתה קבוצה קטנה של שלושה עם נספחים למיניהם. תמיד בשלב מסוים שמתי את טובת הקבוצה לפני טובתי האישית, ותמיד נפגעתי מזה. והרי ההסבר למה אני מפזר סיכונים בימינו בין כמה קבוצות חברתיות!

הבקיוסק

אז עכשיו פ'יית ברוב טובה החליטה שאנחנו חלק מקבוצה חברתית חדשה. בלי לשאול אותי באמת היא הכניסה אותי לקבוצה. מצד אחד אני כועס על זה שהיא לא שאלה אותי, אבל מצד שני, כנראה שהיא הבינה שאם היא היתה שואלת היא היתה מקבלת תשובה שלילית --- אז טוב שהיא עשתה את זה בלי לשאול אותי. זה לא מונע ממני לשמור מרחק בטוח מכולם שם, כולל אותה. אבל אני כן מאפשר להם לראות קצת יותר ממני. אני חי מעין פרדוקס... אני לא אוהב לספר על מה שעשיתי, אז עומק היחסים איתי צריך להימדד בכמה אני לא מספר. לזרים שאינם קשורים אליי אני מספר הרבה, לזרים שקשורים אליי בעקיפים אני מספר מעט מאד, עם אנשים שאני קרוב אליהם אני מדבר מעט מאד ובמעט הזה מספר אנדקדוטות ושברירי סיפורים. בבלוג אני מספר מה שלא מתחשק לי לספר לאף אחד.

אז הבקיוסק, קבוצה של זרים שקשורים אליי דרך פ'יית ואני צריך/רוצה להמיר אותם לקבוצה של קרובים אליי, כרגע נמצאת במלכוד 22 בקשר אליי. אם אני אספר, זה מתוך רצון להרחיק אותם, אם אני לא אספר, הם ישארו בדיוק איפה שהם. מה המינון הנכון?

לרגע אני רוצה להעמיד במבחן את הרצון/צורך שלי להמיר אותם: האם באמת אני רוצה בכך? הרי הם לא הקבוצה הטבעית שלי, הם לא יכולים לקדם אינטרסטים שלי, אז מה הם כן מספקים לי? עם פ'יית זה מאד ברור - היא שימור. אז בוא לרגע נפרק את הקבוצה למשתתפים.. בגדול, לא חושב שהם יכולים לתרום לי מקצועית, אם כי אני חייב להודות שלא חקרתי את העניין מספיק לעומק. הם ללא ספק יכולים להכיר לי בחורות, אבל לאו דווקא כאלו שאני מעוניין בהן, ולהוות מעין לווין של חיים נורמליים (שהרי החיים שלי כפי שהם רחוקים מכך).

אז הייתי רוצה להמיר אותם, בעיקר כדי להיות יותר נורמטיבי, על כל מה שהדבר הזה כולל ואין לי. איך אני עושה את זה? פעם הייתי מאד טוב בזה... במהלך הדרך איבדתי את היכולת לייצר חברים - בעיקר מחוסר רצון שלי לייצר חברים. טוב לי לבד, ולמי יש זמן לכל ההתעסקות הזו במי אמר למי ולמה? אני מקשיב לפ'יית מדברת על זה ואני משועשע עם עצמי - איזה בזבוז של זמן.

מסיבת בריכה בבני-ציון

פ'יית עדכנה אותי שהולכים למסיבת בריכה בבני ציון.. אמרתי לה "סבבה", ואצלי בראש עברה לי המחשבה שזה ממש מוזר שלא היתה לי אף התנגדות לעניין. אני, שלא מתלהב מהמראה שלי, שלא אוהב את הערסים במסיבות כאלו זרמתי כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.. חשבתי לעצמי מה הייתי רוצה להשיג שם - והגעתי למסקנה שאין מנוס, אני צריך לקבל את העובדה שפ'יית שם, להגיד לדמות הילדות שלי "תודה רבה" שהיא מלווה אותי, ולעשות מה שבא לי!

אבל החשק שלי מושפע מאד מהסביבה.. איך מבדילים בין "מה מתחשק לי?" ו"מה צריך להתחשק לי?". יש לי מודל פשוט שאני משתמש בו שנים להבחין בין השניים, לענות על שתי השאלות:
האם הייתי עושה את זה אם אף אדם לא ידע על זה שעשיתי?
האם הייתי מעדיף שאחרים יחשבו שעשיתי בלי שבאמת עשיתי?

התחשק לי לרקוד - רקדתי. התחשק לי לעשן - עישנתי. התחשק לי לשתות - שתיתי, אבל לא הרבה כי המחירים שם היו מוגזמים. הייתי רוצה שאחרים יחשבו שהתחלתי עם המון בחורות, שצחקתי ונהנתי נורא. אבל לא באמת רציתי להתחיל עם אף אחת. נקודת השבירה הראשונה שלי היתה שראיתי שני בחורים מדברים ביניהם על מי שתה יותר וכמה זה לא בסדר שאחד מהם לא שתה מספיק והוא לא מסטול מספיק. בנקודה הזו חזרתי לשבת.. בספסל, ליד הקבוצה, אבל לא חלק מהקבוצה, ואז פ'יית הגיעה והתיישבה ליידי... ואז הגיעה ליטל, עוד בחורה מהבקיוסק... הרגשתי בעננים ולא התחשק לי לדבר עם אף אחד.

בשלב מסוים פ'יית הלכה לבריכה, וחשבתי למה לא.. למרות שלא היה לי בדיוק בגד ים. זה היה הדבר הכי קרוב שמצאתי בבית של ההורים שלי. שני בגדי ים ואף אחד מהם לא זמין - הייתי אומר שזה רמז. קפצתי לבריכה ותוך כדי אני מרגיש את המכנס נפרם לו בקלור.. אילו זוועות! אם הכל הולך טוב ואני מרגיש כמו ד' הקטן מאשדוד שאני איתה - התקרית הזו סתמה את הגולל ועתה כל השיט שמתרוצץ לי בראש מהיותי ילד חוזר אליי.. "אני מכוער!", "מי תסתכל עליי?", "צוחקים עליי!", ועוד משפטי מחץ 'מעודדים' רצים לי בראש.

רציתי הביתה! פשוט הביתה, להיעלם בלי שאף אחד ישים לב. העבר שלי ניצח אותי! ד' מהבלוג על כל הצלחותיו נעלם מהמחשבות. ד' הקטן מאשדוד ניהל מלחמת חורמה על כל טיפת אגו שנשארה...

ואז, איזו בחורה התיישבה ליידי, מסתכלת עליי, קצת שיכורה, מחזיקה לי את היד כדי לא ליפול למים. היא צעירה מדי בשבילי, אז לא חשבתי לרגע להתחיל איתה, אבל היא כן נתנה דחיפה קטנה לבטחון העצמי שלי. קמתי מהבריכה, ראיתי שהמכנס שלי עוד איכשהו תקין.. עצם העובדה שאף אחד לא נועץ מבטים בביצים שלי אומר שזה לא כל כך נורא. ראיתי בחורה שרקדתי איתה לפני כן וניגשתי אליה..

אני: "היי, אני ד'"
היא: "רויטל"
אני: "אני רוצה להכיר אותך, אבל לא פה.. שנצא מתישהו השבוע לפני שאני טס לחו"ל?"
היא: "למה לא פה? לא יודעת..."
אני: "אם לא תנסי - לא תדעי אף פעם..."
היא: "בן כמה אתה?"
אני: "די לאוטומט! אני עובר את הקריטריונים של בחור להביא לאמא.. מה הטל' שלך?"
היא: "רגע, אבל בן כמה אתה?" והיא חייגה לעצמה בטל' שלי שיהיה לי את המספר..
אני: "אני אתקשר מחר.. היום נראה לי ששנינו צריכים לנוח.."
היא: "אתה הולך?"
אני: "כן...", ניגשתי, נישקתי אותה בלחי ואמרתי לחגית, עוד בחורה שאני ופ'יית אספנו לאתר את פ'יית כי אנחנו זזים. אני מחכה להן בחוץ.

בחלק הבא, אי-דייט עם רויטל ומסקנות...