על גיבורים חסרי מעצורים

במהלך הסיועים שלי בסדנאות הכרתי את אנט. היא, כמו כל האנשים שסייעתי איתם, מכירה את הבלוג ולכן הפוסט עליה יהיה יותר מצונצר מבדרך כלל. אנט בחורה ... רגילה - מה שהופך אותה לדי מיוחדת בעולם שלי! לא נראה שיש לה שאיפות מרחיקות לכת. היא משוחררת מכבלי האמביציות ויודעת להיות שלווה.. שלווה עצמית. מוזר שאני בדיוק הפוך מכך - שלו תמידית בכל סיטואציה למעט כאשר אני עם עצמי, אז האמביציות מתחילות לכבול אותי.

שהכרתי את אנט היה לה חבר, אז לא פעלתי בנידון. מה גם שהייתי כל כך עמוס בדברים אחרים שבמידה מסוימת אפילו שמחתי שיש לה חבר. גם הייתי די בטוח שזה לא ימשך ביניהם - פשוט היא לא דיברה כמו מישהי בזוגיות.. מפלרטטת עם בחורים, מסתכלת על בחורים.. הבחורה הזו לא מסופקת ממה שיש לה בבית!

כמה לא מפתיע! היא נפרדה מהחבר, והגיע הזמן להיכנס לתמונה...למדתי עליה במהלך הדרך שהיא מובטלת, ואיכשהו ממלאת את הזמן בהקמת עסק וסיועים בסדנאות. תוך כדי השוותי לעצמי.. שהרי גם הייתי מובטל תקופה לא מבוטלת. איך פ׳יית קראה לי: ״מובטל עסוק יותר מכל שכיר״ - שהייתי מובטל ישנתי פחות מאשר שהייתי שכיר, והנה אנט, רגועה, שלווה.. יודעת שאיכשהו הכל יסתדר - מסוגלת לישון שעות על גבי שעות ולא מודאגת מה ילד יום.

הסברתי לה שכל השמות בבלוג מזויפים אבל יש לי מעין שיטה כדי לזכור על מי כתבתי מה.. ובחרנו עבורה את השם אנט - שהזכיר לי נשכחות מהמודל לחיקוי שלי..

סבסטיאן דה ולמונט

בתור ילד חנון, נטול חברים וחברות, אבל סוג של עילוי מבחינה שכלית.. יצא לי לשחק הרבה.. משחקי אסטרטגיה במחשב ואז משחקי אסטרטגיה באנשים. שראיתי את הסרט הזה בפעם הראשונה הבנתי בעצם מה שלושת המדדים שאני מודד את עצמי לפיהם: יופי, עושר, ובינה.

הבנתי שאני רחוק מאד בכל המדדים מהיכן שאני רוצה להיות - למרות שכילד, יכול להיות שלא הייתי צריך לחשוב ככה. כל החיים שלי בעצם מהווים מרדף אחרי שלושת המדדים האלו - ואף פעם לא יהיה לי מספיק מהם.

הסרט מבוסס על הספר Les liaisons dangerous שעשו ממנו עשרות סרטים.. הגרסה היותר נאמנה למקור היא עם הרבה כוכבים בצעירותם נקראת בשם דומה. כמובן שקראתי את הספר, באנגלית ובצרפתית, והבנתי כמה מורכב הסיפור מאחורי הדמויות..

סבסטיאן, הדוכס ולמונט, השיג את שלושת הגורמים שעבדתי לפיהם והשתעמם מחייו. עד שאנט (מאדאם דה טרובל) נכנסה לחייו ובעצם הוכיחה לו בהתחלה שגורמים אלו אינם מספיקים כדי להשיג אותה. כיוון שלא הכיר דברים אחרים - הוא בעצם העצים את עצמו עד שהצליח להשיג אותה. בסוף... השאיפות הרגו אותו.. פואטי ונכון תמיד.

ביומהולדת שלי חגגתי הישגים מאד ייחודיים לשנה שעברה עליי. ההצלחות שלי השנה הן עמומות מעט לרוב האנשים. רוב האנשים לא מבינים כמה קשה להקים עסק וקשה להם להבין את ההצלחה בכך.. רוב האנשים לא לוקחים את הרעיונות שלהם לכדי יישום ומהמעטים שכן מיישמים - אחוז המצליחים נמוך עוד יותר. אנט לא האדם הנכון לחגוג איתו את ההצלחות האלו עבורי! אז הסטתי את השיחה עליה..

היא סיפרה לי על אירוע מכונן שעבר עליה. ואני הקשבתי, הייתי שם, מפוקס לחלוטין, מהופנט קצת מהחוויה שהשלכתי מעט עליי.. ניסיתי לרגע לחשוב על האירוע לגביי והבנתי שהייתי מגיב אחרת לחלוטין ממנה. אני יודע - אי אפשר לדעת באמת עד שלא התנסיתי.. אבל אני כן מכיר את המנועים שלי - אז יש לי אינטואיציה חלקית לגבי מה היו התגובות שלי.

היה נחמד בסך הכל כל עוד זה נמשך.. באופן לא מפתיע היא סיימה את הקשר - ניסיתי לחשוב לרגע אם גרמתי לה לסיים אותו, ההשפעה הסביבתית גרמה לה לסיים אותו או שהיא היתה עושה את זה בכל מקרה.. בכל מקרה - חשבתי שהולם שנראה את הסרט שעליו מבוסס השם שהיא קיבלה.. אנט ארגרוב - הגרסה לנוער של גברת טרובל. חשבתי כמה מצחיק זה שבגרסה האמריקאית תמיד יש סוף טוב.. תמיד הטוב מנצח, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל תמיד מנצח! בגרסה האירופאית - איכשהו כולם מפסידים.. חלק מתים, והחיים היו מעדיפים למות!

כמילות השיר.. every me and every you..

ושוב התקופה הזו..

דצמבר אצלי הוא מעין חודש של תחיה מחדש. אני מבטל את כל הדברים שאיני רוצה בחיי, לפעמים גם במחיר של לבטל דברים שאולי אני מעוניין בחלקם - לדוגמה ניתקתי קשרים שהיו בסה״כ די מוצלחים בגלל שלא עברו אצלי קריטריון מסוים. השנה הזו תירשם כשנת ההכלה העצמית עבורי. קיבלתי את היכולת להכיל את עצמי ללא עזרה חיצונית. להבין שאני מוצלח בלי סמלים חיצוניים. ולהתפתח פיזית, מקצועית וזוגית בלי מסגרת שתדחוף אותי.

אז מה קורה השנה בדצמבר? האמת שאני לא רואה דבר אחד שנותר מדצמבר הקודם. עברתי דירה, החלפתי רכב, החלפתי חברים כמעט לחלוטין, החלפתי קריירה, ופתחתי עסק משלי, ולגבי מערכות יחסים..

שנת 2013 תירשם בתור השנה בה מיציתי סופית. אני שלם עם עצמי שאני אומר ׳מאסתי!׳ - הגיע הזמן למצוא את האחת ולא את האלף. כן - אפשר להימשך לאחרות, אפשר אפילו לפלרטט עם אחרות, כל עוד זה לא עוצר אותי מהחיפוש של האחת.

הבחורות בחיי (הידידות שלי)

במהלך השנה ניתקתי את כל ׳הידידות׳: עינב, ר׳, אורית ועוד.. עשיתי מעין ניתוח של מערכת היחסים שלי עם כל אחת והשורה התחתונה: אני לא בקשר זוגי איתן, ואני לא בקשר מיני איתן, ואני לא מפיק מהקשר תועלת אישית - אז מה הטעם בקשר? בחורות זקוקות לקטרזיס, לפורקן, לאינטרקציה עם עוד אנשים על מנת לקבל גירויים ואנלוגיות מבחוץ. את הגירויים שלי אני מקבל ממקומות אחרים ולא משיחות עם בחורות - אז חתכתי!

במהלך השנה חזרה לחיי פ׳יית - חברה טובה מימי התיכון. אני רואה בה כאחות. אני לא בקשר זוגי איתה (ולא אהיה). אני לא בקשר מיני איתה (ולא אהיה). אבל אני מפיק מהקשר המון תועלת. פתחנו עסק יחד! ואנחנו עוברים תהליך צמיחה משותף - הזוי ככל שיהיה. אני מניח שאמצא מישהי אני אאלץ להתמודד עם קנאה כלפי פ׳יית.

בכל הזדמנות שהחברות מהעבר ניסו לחזור לקשר קטעתי את הנסיון עוד לפני שבאמת התחיל. ר׳ עוד ניסתה בטובה לגשת לצד הרגשי שלי ולהודיע לי שאקסית שלי התארסה.בעוד שעניין האקסית כן נגע לליבי, חשבתי לרגע: ״לא דיברת איתי שלושה חודשים והדבר הראשון שמצאת לנכון להגיד זה ׳נו, אז איך ההרגשה שהאקסית שלך מתחתנת?׳?!@״ - מה נסגר איתך לעזאזל?

הבחורים בחיי

מדהים לראות שיש לי קבוצת קשרים עם גברים שמלווה אותי כבר שנים. הם לא שם על בסיס יומי או אפילו שבועי. אבל הם שם! תמיד מודעים לקיומי.. דואגים לשלומי. לאחרונה ניסיתי לפתח קשרים חדשים כאלו והגעתי למסקנה שאני לא ממש זקוק לזה. אני רווי בעשיה ואין לי מקום להכיל עוד חברים קרובים.

תחומים וכו'

השנה גם הגעתי לשיאים חדשים מבחינה גופנית. אני מודע למה אני מכניס לגוף ולמה אני עושה איתו יותר ויותר. למדתי להכיר אותו, להתבונן במדדים, ולתקן.. השנה הצלחתי לעשות מתח בפעם הראשונה בחיי, הצלחתי לבצע עמידת ראש ביוגה, הצלחתי להגיע למשקל הכי נמוך שלי בחיי הבוגרים, הצלחתי ללבוש בגדים במידה מדיום!

השנה גם השקעתי בעבודה התנדבותית די הרבה.. הפקתי אירועים, הדרכתי בסדנאות שונות.. קשה לי להצביע במדויק למה זה נותן סיפוק - כי זה לא תמיד מספק. זה יוצר תחושה של קהילתיות שנגרמה בזכותי, גם אם לזמן קצר - אני משער שמכאן נובע הסיפוק.