Starcraft 2

אזהרה לקוראים: הפוסט הזה אקסטרה חנוני ומדבר על משחקי מחשב ברשת…

כשהייתי קטן הייתי משחק warcraft 2, הייתי כל כך טוב שאפילו השתתפתי בתחרויות אינטרנט. בזמנו האינטרנט עבד דרך קו טלפון ומודם בקצב איטי להחריד ועדיין איכשהו הצלחנו לארגן תחרויות ברמה כזו
שblizzard, כותבי המשחק, התייחסו אלינו ויצרו עבורינו טורניר רשמי, רק שהיה קשה לשחק באינטרנט עם מודמים אז הם החליטו לפצל את הטורנירים לאירופה, אסיה ואמריקה (תוך כדי כתיבה אני שואל את עצמי איפה אוסטרליה היתה?! לגבי אפריקה זה די ברור) - ניצחתי באליפות אירופה!


מאז warcraft 2 אף פעם לא באמת שיחקתי באיזשהו משחק אחר עד שהגיע starcraft, שגרר אותי לקנות מחשב חדש, מסך חדש וכל הציוד הנדרש לסגור את עצמי בבית כמה ימים עד שאסיים את המשחק. כשסיימתי מחקתי את המשחק מהמחשב כדי לא להיכנס לעולם הזה שוב - עד שיצא starcraft 2. כאן כבר מדובר במשחק שנוצר סביב האינטרנט. יש אליפויות עולם מתועדות בצורה שלא תבייש את fifa עם כמות צופים בקהל שגורמת למשחק של ברצלונה להראות כמו משחק בין קבוצות נוער של תיכונים. יש גם את blizzcon - שמהווה מקור ל… אני אתן לתמונה לדבר בשמי:


המשחק הזה קשה - לקח לי שלושה ימים לסיים אותו. שלושה ימים בהם לא אכלתי ולא שתיתי מעבר לחטיפים שיכולים לשרוד ליד המחשב ורד-בולים. סיימתי אותו, מחקתי אותו, וחזרתי לחיים שוב - כדי חלילה לא להתמכר לסם - עד שחבר בגילי, שעבר גם הוא את המיני-התמכרויות האלו למשחקי אסטרטגיה, הציע שנשחק אחד נגד השני - נראה איך זה…

התקנתי שוב את המשחק, נזכרתי קצת בחוקים, בכלים, ביתרונות והחסרונות של כל יחידה במשחק ואיך בכלל לשקול אסטרטגיה - ואחרי שהסכמנו שאנחנו ״מוכנים למשחק״, התחלנו לשחק אחד נגד השני. תחושה מוזרה מילאה אותי, הייתי חייב לנצח, אבל לא סתם לנצח, אלא בצורה שמצד אחד תראה שלא ממש אכפת לי אם אנצח או לא ומצד שני תראה לו שלא באמת היה לו סיכוי נגדי - כלומר זו לא יכולה להיות מערכה ארוכה כי אז אפגין אכפתיות. המשחק הסתיים אחרי שלוש שעות ארוכות - ניצחתי… בסוף!


דיברנו על המשחק שעות אחר כך, וגילינו שיש משחקים מוקלטים, אסטרטגיות שאפשר ללמוד. התחלתי לשחק אונליין נגד שחקנים אחרים - משום מה רוב השחקנים המקצועיים ביפן. גיליתי שאני ברמה נמוכה הרבה יותר ממה שחשבתי ואני רחוק מאד מלהיות אלוף אירופה שהייתי בתור נער…

הבנתי שאני בצומת דרכים: אני נכנס עכשיו למצב למידה ומנצל כל הזדמנות שיש לי לשחק או ללמוד משחקים של אחרים, משתפר עד שאגיע לדרגה מכובדת שהחזקתי בה בצעירותי, או שאני מסיר את המשחק ולא מזכיר אותו שוב.

כיביתי את המחשב וחזרתי לבת זוגי!