אני עכשיו מחכה לפגישה האחרונה עם תומר שתתחיל בעוד כמה דקות, במקביל צופה בהשקה של אייפון 5 (כן, אני שייך לכת של אפל) וחושב על מה שעברתי מאז הפגישה הראשונה עם תומר. אפילו קצת לפני, שרק הכרתי את תומר לפני 3 שנים בפסטיבל פשוט הראשון שלי. הרבה מים עברו בנהר מאז - ונראה כאילו אני חושב על מישהו אחר.
אני יודע שזה נשמע כמו פרסומת לתומר, אבל וואלה, כרגע לא אכפת לי כל כך, אני במוזה הכייפית שלי: אני היום בקשר הכי טוב שהיה לי מימיי, כבר תשעה חודשים. בחורות שאני מכיר שנים מבקשות ממני עצות לגבי בחורים שהן דלוקות עליהן ושואלות איפה הייתי לפני שנתיים ולמה אף פעם לא היה בינינו משהו.. התשובה שלי לשאלה הזו היא: זה לא משהו שקשור אליך - הייתי צריך לעבור תהליך, עברתי אותו ועכשיו אני תפוס, אבל אם תתאמצי, אולי עוד יהיה משהו. בחיוך כייפי כזה, קצת מתנשא, קצת מובך, בקיצור - 100% אני.
אני אכתוב את המשך הפוסט אחרי הפגישה...
פגישה אחרונה היתה, אז מה אני לוקח משם...
נראה לי שבשורה תחתונה, אני שלם יותר עם עצמי. אני בן אדם, וכבן אדם, תמיד ארצה להשתפר, זה חלק מהפונקציונליות שלנו. אז (תומר, שים לב) תמיד יש לאן ללכת, ותמיד יש לאן להגיע - תומר לימד אותי את משפט הטנטרה הנגדי של "אין לאן לרוץ ואין לאן להגיע" - זה די נחמד שהאמת הזו מספיק עמוקה כדי שגם הניגוד שלה יהיה אמת.
אני חושב שהעולם מספק לך הזדמנויות להתפתח:
בתחילת דרכי עם תומר, אמרתי לו שאין לי זמן לקשר, ומאז... הפכתי להיות הרבה הרבה יותר עסוק, תואר שני, עבודה במשרה מלאה, צרות משפחתיות, נסיעות לחו"ל - בדיעבד, אז הייתי עם לו"ז פנוי לגמרי... אז עכשיו אני כבר לא מקטר על זה שאין לי זמן למרות שהלו"ז צפוף - אני בוחר מה לעשות עם הזמן שלי.
תמיד הייתי מהמפנקים בקשר, קונה מתנות, יוצא למקומות יקרים.. ניתחתי עם תומר למה אני עושה את זה - מסתבר שבתפישה שלי זו דרך להרשים. אני לא חושב שאני אפסיק לרצות להרשים - אבל אני חושב שאני מודע לעניין יותר, ועכשיו יכול לעשות את זה מבחירה, ולא באיזה אוטומט בלתי נשלט.
חשבתי על למה לא שיתפתי יותר על הקשר שלי בבלוג, יש לי כמובן את הסיבה שבת הזוג שלי קוראת את הבלוג, ועוד כמה חברות שלה גם כן - אז לא הייתי רוצה שהכתוב פה יעבור תרגום בלי שאני שם להגן עליו. מעדיף שבת הזוג שלי תשמע ממני את הדברים. אבל הסיבה היותר רצינית היא שנהייתי במהלך הזמן קנאי לפרטיות שלי - יכול להיות בגלל הבלוג, לדעתי זה קשור יותר לעניינים משפחתיים.
מה הלאה?
במהלך הדרך פיתחתי המון תחומי עניין: פלייבק, בורסה (השקעות), סלסה ובצאטה, חזרתי לשחק בלגו. החיים שלי עשירים בפעילויות ואני נהנה מכל רגע. אני אמשיך לכתוב בבלוג מדי פעם, פחות עליי ויותר על מה שאני רואה.
פגישה אחרונה היתה, אז מה אני לוקח משם...
נראה לי שבשורה תחתונה, אני שלם יותר עם עצמי. אני בן אדם, וכבן אדם, תמיד ארצה להשתפר, זה חלק מהפונקציונליות שלנו. אז (תומר, שים לב) תמיד יש לאן ללכת, ותמיד יש לאן להגיע - תומר לימד אותי את משפט הטנטרה הנגדי של "אין לאן לרוץ ואין לאן להגיע" - זה די נחמד שהאמת הזו מספיק עמוקה כדי שגם הניגוד שלה יהיה אמת.
אני חושב שהעולם מספק לך הזדמנויות להתפתח:
בתחילת דרכי עם תומר, אמרתי לו שאין לי זמן לקשר, ומאז... הפכתי להיות הרבה הרבה יותר עסוק, תואר שני, עבודה במשרה מלאה, צרות משפחתיות, נסיעות לחו"ל - בדיעבד, אז הייתי עם לו"ז פנוי לגמרי... אז עכשיו אני כבר לא מקטר על זה שאין לי זמן למרות שהלו"ז צפוף - אני בוחר מה לעשות עם הזמן שלי.
תמיד הייתי מהמפנקים בקשר, קונה מתנות, יוצא למקומות יקרים.. ניתחתי עם תומר למה אני עושה את זה - מסתבר שבתפישה שלי זו דרך להרשים. אני לא חושב שאני אפסיק לרצות להרשים - אבל אני חושב שאני מודע לעניין יותר, ועכשיו יכול לעשות את זה מבחירה, ולא באיזה אוטומט בלתי נשלט.
חשבתי על למה לא שיתפתי יותר על הקשר שלי בבלוג, יש לי כמובן את הסיבה שבת הזוג שלי קוראת את הבלוג, ועוד כמה חברות שלה גם כן - אז לא הייתי רוצה שהכתוב פה יעבור תרגום בלי שאני שם להגן עליו. מעדיף שבת הזוג שלי תשמע ממני את הדברים. אבל הסיבה היותר רצינית היא שנהייתי במהלך הזמן קנאי לפרטיות שלי - יכול להיות בגלל הבלוג, לדעתי זה קשור יותר לעניינים משפחתיים.
מה הלאה?
במהלך הדרך פיתחתי המון תחומי עניין: פלייבק, בורסה (השקעות), סלסה ובצאטה, חזרתי לשחק בלגו. החיים שלי עשירים בפעילויות ואני נהנה מכל רגע. אני אמשיך לכתוב בבלוג מדי פעם, פחות עליי ויותר על מה שאני רואה.
