אלכס ואני הכרנו באיזו סדנה לפני כמה שנים. היא ראתה אותי משתנה עם השנים. מתבגר, ואני ראיתי איך היא נשארת בדיוק אותו הדבר - מדהים, 5 שנים שאנחנו מכירים, והיא אותו הדבר בדיוק.. עם תואר ראשון, אבל עדיין בלי עבודה, עדיין מתלוננת על הצרות בבית. לאלכס יש גוף מדהים, חבל רק שנראה שלאחרונה נראה שהיא רוצה להיות אנורקסית, היא רזתה בטירוף, יש את השלב הזה שבו אפשר לראות את העצם במחשוף, לפי דעתי זו הנקודה בה הבחורה רזה מדי. אצל אלכס זה עדיין לא הגיע לזה, אבל אין ספק שהיא בדרך הנכונה לשם.
אז יצאנו לדייט, אספתי אותה אחרי מועדון קרב, שכולי תפוס וכואב, ומשוחרר בצורה בלתי נתפסת. היא נכנסה לאוטו, ויצאנו לדרך. הערתי לה שהיא צריכה לאכול, שאני יכול לתפוס יותר מדי מהרגל שלה ביד אחת, וזה מגיע לשלב שזה לא כיף - היא בחורה וצריך שיהיה כיף לתפוס את הרגל שלה. חשבתי על מה שאני עושה ומה שאני אומר - אני נוגע בה בצורה די מינית, וממש נותן לה אבחנה רפואית בעניין, זה היה מוזר. הלכנו לאכול, בשר, כדי שאני אוודא שאני לא מתמודד עם אנורסקית.
מי משלם בדייט?
הו, עכשיו אנחנו נכנסים לשטח קשה, שאלת השאלות, בטוח שכל קורא כבר יש כמה תאוריות שסותרות אחת את השניה, אז מי אני להטיף איך להתנהג? הגישה הרוסית אומרת, הגבר מזמין, הבחורה צריכה להיות נעימה. הגישה המרוקאית אומרת, הבחורה תתעקש לשלם, ואם היא תנצח, אז הגבר סמרטוט. הגישה הפולנית אומרת, לא ממש משנה מי משלם, זה יצא לא בסדר!
אני תמיד הייתי בדעה כזו, וגם יישמתי עם בנות זוג שהיו לי.. מי שמזמין, מזמין! נכון שזה נשמע רוחני? הכוונה היא שאם אני אמרתי "בוא נצא" אז אני משלם. אם היא אמרה "בוא נצא", אז היא משלמת. כמובן שאני מקפיד להיות לפחות שקול מבחינת כמות הההזמנות. תנסו, זה חוסך המון בלאגן - ככה גם תדעו אם בחורה מזמינה אתכם לצאת בגלל שאתם משלמים תמיד, או בגלל שהיא רוצה להיות איתכם.
נשיקה
אני ואלכס התנשקנו אחרי האוכל, היא התנגדה קצת בהתחלה, אבל כל הגוף שלה צעק שהיא רוצה, היא רק השמיעה כל מיני קולות מוזרים לא קשורים. היא לא יודעת להתנשק, היא פותחת את הפה, כאילו היא באה לתת לי ביס, ועומדת שם. הערתי לה על זה.. אמרתי לה שאני צריך ללמד אותה להתנשק, והיא צריכה ללמוד להנות מנשיקות, כי נראה שהיא חצי סובלת.
תוך כדי שאמרתי את זה, הבנתי שלפני כמה זמן, מצב כזה היה מחזיר אותי לחוסר הביטחון שלי, הייתי חושב שהיא לא רוצה להתנשק איתי, ובגלל זה היא מנשקת גרוע, ובכלל אני זה שמנשק גרוע, והיא מתבאסת עליי. הבנתי כמה השתפרתי, והתפוצצתי מרוב ביטחון עצמי.. אז אמרתי לה: "בואי, אני רוצה שתגרמי לי להנות מהנשיקה שלך..", היא הסתכלה עליי, מחבקת אותי, אנחנו במרחק 5 ס"מ, היא רוצה שאני אזום, ואני שם, קצת טיזינג מצד הגבר לשם שינוי - מה רע? אז נישקתי אותה, בעדינות, בפה סגור, רק שפתיים, היא התחילה לפתוח את הפה, ודאגתי לעטוף אותו בשפתיים שלי, כדי שלא תפתח אותו יותר מדי.. היא שיחקה עם הלשון שלה בשלי.. היה ממש נחמד.
עצרתי את הנשיקה, חייכתי אליה, אמרתי לה: "את משתפרת!". היא היתה מרוצה ונישקה אותי שוב - נשיקת עקיצה קצרה שרצתה להגיד שהיא עדיין לא סיימה, והיא רוצה להגיד את המילה האחרונה בעניין.
שינוי בתוכניות
התכנון היה להיות עם אלכס במשך שעתיים, ואז להצטרף ליאן שנהיה מעין דאבל דייט. נכנסנו לאוטו, התקשרתי ליאן, הוא סינן אותי?! אז התחלתי ליסוע, לא היה ברור לי לאן, רציתי ליסוע לחוף של קסריה, לשחות בעירום בים שם, אבל אחרי 30 ק"מ חשבתי שהיא לא תזרום איתי, ואמרתי לה "תראי, רציתי שנראה את הכוכבים במקום שאפשר לראות אותם, אבל יש מלא עננים.. נלך לראות סרט?", היא אמרה: "מה שבא לך." - תוך כדי שאני אומר את זה חשבתי לעצמי שאני מטומטם, היא זורמת איתי, למה אני חושב על סרט עכשיו לעזאזל? ועדיין הלכנו לסינמה סיטי, ועוד סרט שאפילו לא מעניין אותי, דמדומים 3: ליקוי חמה.. טמטום חוצה גבולות - אני לא ראיתי את השניים הראשונים, היא לא ראתה את השני, ואנחנו הולכים לראות את הפרק האחרון בסאגה שלא מעניינת אף אחד מאיתנו.
חשבתי להגיד לה שנפרוש, שנלך לראות סרט אצלי בבית, אבל לא היה לי את האומץ הנדרש לדעתי. אחרי הסרט, שהפכנו לקומדיה די רצינית, אמרתי לה שתבוא אליי, היא היתה עייפה בטירוף, לא הפסיקה לפהק. השעה היתה 3 בבוקר, אבל וואלה, סופשבוע!
אחרי הסרט התמזמזנו קצת בחוץ, היא לא הפסיקה לפהק ולהגיד שהיא רוצה ללכת הביתה. אז נסענו אליה, כבר הבנתי שאני צריך לחשוב על צעד אחורה שיתאים לצעד אחורה שלה, צעד שיגיד: "אני בכלל לא רציתי שתבואי אליי", אז אמרתי לה שהבית שלי מלוכלך ובאמת עדיף שהיא תבוא לבקר בפעם אחרת. אחרי כמה דקות ברוב הטמטום שלי שאלתי שוב אם היא רוצה להישאר אצלי, היא אמרה שהיא מעדיפה לחזור הביתה.
שהגענו אליה היא הגישה לי את היד שלה שנלחץ ידיים, שאלתי אותה מה זה אמור להביע?, היא אמרה שלא מתאים לה הקטע הזה ושעדיף שנישאר ידידים. כל החוסר ביטחון חזר אליי, כמה שאני שונא את המשפט הזה.. החוסר ביטחון לא הגיע למועדון קרב, לא הגיע לדייט, אבל הגיע יופי לסגירה - באיחור לא כל כך אופנתי. יצאנו מהאוטו, הצמדתי אותה אליי, נישקתי אותה, ואמרתי לה שתחשוב על מה שהיא עושה.. ונדבר בבוקר.
ואני חשבתי מה הלך פה במהלך הדייט ההזוי הזה.. מרוצה מההתקדמות שלי, הצלחתי ממש להנות מדייט. מכל רגע בו, גם הרגעים בהם לא הייתי בשליטה מוחלטת.
שלווה סטואית. מה שיהיה יהיה. להקשיב לרצונות שלך. להקשיב לפחדים - לא לפחד מהפחדים - לא חייבים להלחם בהם בבת אחת כל הזמן. אפשר לצאת רק צעד קטן מחוץ לאזור הנוחות.
השבמחקנראה לי, שאם היית מפגין קצת יותר שלווה (וזה קשה, בטח בדייט!!!) היא הייתה נדבקת. הרי מה בנות מחפשות? סך-הכול תחושה של ביטחון. הסיכויים שלך היו עולים לשמיים..!