רובים ודגדגנים - מאת ליאור דה ברושי

בפוסט הקודם צירפתי את המסמך של קארין ארד - אפשר לאמר שהמסמך הזה שנכתב בשנות ה90 העליזות היה הכניסה שלי לעולם של נשים, שקראתי אותו בפעם הראשונה עדיין לא היתה לי אינטרקציה אחת עם בחורה.. אבל בתאוריה כמו שניתן לקרוא שם - כבר הבנתי לא מעט.

המסמך הזה יצר גל של תגובות, שאת התגובה שהכי אהבתי אני מצרף פה:

רובים ודגדגנים

לנתץ כמה מיתוסים מיניים משומרים; לבדוק אם קארין ארד היא חלק מהבעיה או מהפתרון; ולברר האם יש סיכוי להגיע אי פעם לגן העדן האבוד שבו ישכון זין עם דגדגן. מתברר שאחרי 2,000 שנים מזדיינות, אנחנו עדיין רחוקים מהיעד. בינתיים נקבות ימשיכו לזייף אורגזמות, זכרים ימשיכו לגמור מהר מדי, וכולנו נמשיך להתחפר בשוחות הסקס של קו מאז'ינו הנוקשה כמו זרג דו-קני מפלדת אל-חלד.

התשובה הגברית.

מאת ליאור דה-ברושי

א

                                                                                    "לא היה בארץ שום זין שהספיק לה… אף אחד.                                         גברים נכנסו לתוכה ונעלמו. היא רצתה זיינים מתמתחים,

                                                                 טילים מונחים. היא הייתה חותכת לך את הזין ומשאירה אותו בתוכה לנצח, אילו רק הרשת לה. כוס אחד למיליון, לונה!"

הנרי מילר, חוג הסרטן

 מה משמעות המשפט 'אני מזיין אותה'? האם הוא שקול ל- 'היא מזיינת אותי'? מבחינת האקט הפיזי, ברור ששני המשפטים הראשונים שקולים, אפילו לדעתה של קארין ארד. אבל האם הם שקולים למשפטים הבאים: 'הבחורה הזאת ממש מזיינת אותי, היא נתנה לי זיון רטוב…'. כאן התשובה ברורה: זה לא אותו דבר. זה אפילו כמעט ההפך. נשים לא מזיינות, מזיינים אותן. מקסימום הן מזדיינות, וגם אז זה לא נחשב למחמאה הכי גדולה בעולם. הנה דוגמא לשאלה מינית אוטופית: 'שמעתי שאת מזיינת מעולה, אז מה דעתך לעשות את זה… אני נותן ראש נהדר?' לא, לא. זה לא מה שנשמע…

 השפה המינית, שאיננה אלא ראי של תרבות הסקס, מגדירה לנו מראש יחסים מיניים מעוותים בין גברים לנשים: באבחנות המטופשות, בהקשרים השליליים שתמיד יש לביטויים מיניים, בהדחקות, במה מותר ומה אסור – בעצם, בכל משפט שמופיעות בו המילים זין, כוס. אפילו בתרבויות הכי ליבראליות, כאלה שנמצאות לכאורה אחרי המהפכה המינית (מהפכה? לעשות אהבה זה מהפכני בערך כמו שביתת הסטודנטים האחרונה). והנה גם אחרי המהפכה המגוחכת הזאת, אתה לא שומע בחופשיות משפטים בנאליים כמו: 'זיינתי ת'גבר הזה אתמול. היה גדול… תקעתי אותו בשירותים של הפאב באיזה אחה"צ, כשהוא מתמסר די בקלות…'. אפילו נימפומניות מוצהרות, ויש בערך 70-80 כאלה בת"א ועוד איזה 40-50 בשאר הארץ, לא מדברות ככה.

 לקארין כל זה לא מזיז את קצה הדגדגן. היא מטפלת רק בסימפטומים, המחרידים כשלעצמם, ואשר נובעים מאותו אתוס מיני שמרן, דפוק, עלוב, חד-סטרי, מוזר, א-היסטורי, משומש, לא מוסרי, דתי, לבן ומשעמם – בקיצור, כל מה שישו ושאר החארות של הדת - כל דת - זיינו ת'מוח. זה קרה לא הרבה אחרי שסוקרטס ואפלטון הפסיקו להיות רלבנטיים לעסקי הסקס, נניח 0 לספה"נ. מאז אנחנו משוכנעים שאסור לאונן, שצריך להתחתן, שלבגוד זה רע, שזכר מתחיל עם נקבה וגם צריך לסלק את החשבון במסעדה, שאסור לזיין יותר מפעמיים בשבוע, שצריך לשלוט ביצר, שלפני זיון צריך להכיר, שגירושים זה אסור, שצריך לזייף אורגזמות, שסרטים כחולים זה פורנוגרפיה, שרק מגיל 18 מותר לזיין, שאלוהים רואה הכל, שלזיין בתחת זה לא הגיוני, שהנרי מילר הוא סופר דפוק ושקארין ארד צודקת. הרשו לי לגחך.

ב

 נתחיל מהעובדה הכי בסיסית:   נ ש י ם  ל א  י ו ד ע ו ת  ל מ צ ו ץ. למה? כי גם גברים לא יודעים למצוץ. אף אחד לא לימד אותם למצוץ. אבל זו לא הנקודה. חינוך זה הדבר האחרון שאפשר לקשר אותו עם סקס. חוץ מזה, כמו בכל דבר, הכשרון מדבר. לכן אינני ממליץ ללמד ילדים חינוך מיני, ואינני מאמין בחינוך כזה. אני מאמין רק ביצירת אווירת שוק חופשי, אולי עם תאורה עמומה מעט, אולי בלי פלורוצנטים ושטיחים מקיר לקיר, אולי קצת אדמדם – אבל חופשי.

 כמו שאמרתי נשים לא יודעות למצוץ. קודם כל הן לא יודעות מה לעשות עם האיבר הזה דמוי החדק. חלקן אוחזות אותו בהתפעלות אדישה, אחרות מסרבות לגעת בו. אבל כולן לא יודעות להשתמש בלשון. כן, דווקא באיבר המיני החשוב ביותר, אפילו יותר מהזין והדגדגן, הן נופלות. במקום זה הן משתמשות בשיניים (אחוז נכבד של זיינים שרוטים ומלאי צלקות נרשם בעת האחרונה). צרפתיות וכושיות הם הנשים היחידות שיודעות לתפעל את האיבר הכי חשוב שגוד נתן להן. ואם אתה נופל על צרפתיה-כושית, יש לך ביד תפוח אדמה לוהט.

 חוץ מהלשון יש מה שנקרא 'קצב'. בניגוד להיגיון, מסתבר שנשים לא כל כך מבינות בריתמיקה, ככל שהדברים אמורים בלתת ראש. הן לא מסוגלות להתאים את פעולת היניקה והשאיבה למציאות בשטח. כשצריך להגביר את הקצב – הן מאטות דווקא, ולהפך. במקום להסתנכרן עם הקונצ'רטו לחליל בפה-מאז'ור, ואשר בסופו ייפלט נוזל דביק, לבן וחמים היישר לפיהן (עוד פעולה השנואה על נקבות), לנרתיקן או לחלל-זמן של מיטה זוגית מעץ בוק ברחוב הכובשים, הן מסוגלות להיתקע לך באיזה תנוחה מפופוליטיקה ולמצוץ ולמצוץ. לא פלא שבסוף הזכר נאלץ לזייף הנאה ולעבור לתנוחה אחרת.

 עם זאת, אני לא בא לתקוע לכם שזה מצדיק את העובדה שזכרים לא יודעים לטפל במר ד. דגדגני. אני כן תוקע לכם שמתקיים מן מאזן אימה סקסי בין המינים: אני לא אמצוץ לך טוב, בתנאי שאת לא תמצצי לי כמו שצריך. אף אחד לא מוכן להיות הראשון לבצע את צעדי הפרסטרויקה שעולם הסקס כה זקוק להם.

 בשאר האלמנטים של המשגל יש לקצב תפקיד חיוני. בכל התנוחות (69, מיסיונרית, תנוחת כלב, תנוחת בוס/מזכירה וכו'), אם אין פידבק קצבי נכון, חבל על הזמן. אני יכול לשרטט לכם כאן מאות זיונים שנפלו בדיוק על האלגוריתם הזה. אתה מושך קדימה, והיא במקום לבוא אליך בקונטרה/א, לוקחת אחורה וממסמסת את הפרקשן זין/כוס. צריך להבין פעם אחת ולתמיד שהקצב לזיון זה כמו מהירות תדר השעון למחשב, או משהו.

 די ברור שב- 90% מהמקרים בהם הזין לא נדחף פנימה, זו אשמת הזכר. פשוט כי לא בא לו לעשות את מה שכל נהג מכונית עורך בבוקר: בדיקת שמן וחימום מנוע. קארין צודקת. מה כל כך מסובך להחליק אצבע בכוס, ללטף קצת, להעביר איזה מציצה קלה, להביט מדי פעם בזרג המתקשה, לאחוז פיטמה ורדרדה? נכון, לא כל הפטמות בשרניות וקופצניות. נכון, ככל שהחזה גדול יותר, הפטמות שטוחות יותר (מה שאגב לא פחות מדכא מחזה שטוח, והגיע הזמן שתטפלו גם בזה), אבל עדיין מה כל כך מסובך בזה? גוד-דאמיט, אני מתקשר לקלינטון עכשיו.

ג

 משום מה נשתרשה תפיסה שאם מזדיינים לא מאוננים. אבל בדיוק בשביל זה יש חברים, ליתר דיוק חברות. אין דבר מהנה יותר מאוננות הדדית. הזין הוא שנשים לא יודעות לאונן לגברים, בדיוק מאותן סיבות שהן לא יודעות למצוץ להם. הן תופסות את האנטריקוט המשויש כאילו היה מאובן מסריח ממדבר מוהאבי, שאיזה מניאק מפרינסטון מצא בתחילת המאה. במקום לשייש אותו, להפעיל לחץ משתנה, ללטף את הכיפה או השד יודע מה, הן בטח מסננות לעצמן: 'מה הבן זונה הזה רוצה לעזאזל?'

 עכשיו, זה שאוננות היא אקט אישי נפלא עדיין לא אומר שאי אפשר ביחד, או לחוד ביחד, ואז ברגע המתאים לקפוץ לכוס חמים ולח שנמצא במרחק 8 ס"מ מהזין.  ועכשיו (שימו לב: עוד פעם 'עכשיו') לך תגיד לנקבה שאתה רוצה לאונן איתה ביחד מחר בערב. זה גרוע כמעט כמו לשלוח אותה לחנות סקס לשכור סרט כחול.

ד

בעיה מטרידה אחרת שקארין נתנה עליה את דעתה היא זיון בתחת, או כלשונה 'משכב בהמה'. ראשית, אני חסיד גדול של תחת, כל עוד מדובר בחור הדוק אבל לא סתום. יש הבדל. וגם כל עוד אפשר לזהות אותו בתנאי השטח הבלתי אפשריים האלה. זה יכול להיות קצת חום, אבל בלי הגזמות. אם כל התנאים האלה מתקיימים, מבחינתי הולכים על זה. מדובר בעולם אחר לגמרי, עולם של חיכוך אלוהי. תנועה פזיזה אחת ואתה גומר. חוץ מזה, אפשר לדחוף אצבע לכוס, לקפוץ מחור לחור, לגמור בפנים בלי לחשוש מהריון, ובאופן כללי לעשות חיים. איך לחדור בדיוק, פעולות שימון וכו' – כל אלה הוסברו באורח מניח את הדעת על-ידי קארין. אוסיף רק המלצה על K&W של ג'ונסון את ג'ונסון, אותה משחה שמנונית על בסיס מים למריחת הצינור ופי הטבעת. המשחה טובה גם לאוננות ומשחקים אחרים, והיא עדיפה על כל הממבו-ג'מבו של ולווטות, וזלין וקקה אחר.

 מה שנשאר זה למצוא נקבה שתסכים לשמוע על זיון בתחת. הסיכוי שזה יקרה, נאמר באיזה ערב גשום ואפור שבו זיוית תתקשר ותגיד: 'היי, דה-ברושי מה דעתך שאקפוץ למאורה שלך בכובשים לזיון בתחת לפני שאני מזדיינת לעבודה', שקול לסיכוי לזכות בלוטו. ואת זה קארין לא תספר לכם. בשביל זה אני כאן.

 מה שעליכם לעשות הוא חיזור תחת מקדים. נסו לשלוח אצבעות חקרניות לפי הטבעת בכל הזדמנות. שוו לארוע נופך אקראי, כשאתם מקפידים לעסות את הדגדגן ואגב כך חופרים מצידו השני. בתנוחת כלב, תמיד תקפידו להתעכב, כאילו בטעות, בכיוון התחת. נסו להגיד משהו כמו: 'אופס, התבלבלתי'. שמרו תמיד על K&W בהישג יד, ושאו תפילה קצרה לאפרודיטה. זהו. אם כל זה לא עוזר, האופציה היחידה היא קוקסינלים. בכל מקרה לעולם אל תוותרו, כי זה מתחיל כאן ונגמר בקטסטרופות הרבה יותר גדולות.

ה

מדיניות הזיון הכפול, בדומה למדיניות הבלימה הכפולה של ממשל קלינטון, מדברת על זיון ראשון וזיון סוגר, כשההפרש ביניהם יכול להשתרע על פני זמן ארוך. כלומר, נניח שרק הכרתם ואתם אחרי בילוי של ליל חמישי (שזה יום אחד אחרי יום רביעי) בסווינג או בדופלקס ואיכשהו הצלחת לגרור אותה למאורה שלך לזיון. אז זה נחשב הראשון, ואני בספק גדול אם תגיע אליו בפגישה ראשונה. יופי. עכשיו, בבוקר צריך לסגור את העניין. וזה הזיון היותר חשוב. למה? כי הוא סוגר. הוא נערך בבוקר, כשהחושים מחודדים, כשהאור האכזר מלטף את הגוף וחושף הכל. אם תגיעו לסוגר, יש לכם איזה סיכוי קלוש להתאמה מינית מעורפלת. חוץ מזה, בבוקר מקבלים את הזקפה הכי בריאה, וזו סיבה מספיק טובה לפתוח את היום במשגל. אחר כך תוכלו לשייט להנאתכם לבית הקפה הקרוב, לקרוא עיתונים ולאכול קרואסונים. אף פעם לא ללכת לעבודה. בבוקר, ואת זה אנשים לא כל כך מבינים, מזדיינים ושותים קפה. עם קרואסון ועם עיתון.

ו

עד עכשיו התעסקתי בעיקר בטכניקות שונות של משגל ופחות ברגש. עשיתי זאת כי הרגש הוא חלק בלתי נפרד מהזיון, מכל זיון. בעניין זה אני נוטה להסכים עם קארין הטוענת ש"כל אישה מתאהבת בגבר שמזיין אותה". אבל האם מכאן נובע בהכרח ההפך? לא. גם הגבר השפל ביותר, אם נדחף אותו לפינה, יצטרך להודות בעובדה שכוס הוא לא איבר שנשכח במהרה. יש אמנם חורים מסריחים, רחבים או צרים מדי, משעממים, חסרי אישיות, אפילו מטומטמים במובן מסוים – אבל אף כוס ללא יוצא מן הכלל הוא לא משהו שאתה נכנס ויוצא מצדו השני בלי שהדבר יישאר חרוט על הזין שלך. מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שאולי אהבה היא מושג שגדול על הזין המצוי, אבל עדיין זה לא אומר שאנחנו מזיינים ושוכחים. יש לנו רגש. הבעיה היא שהתרבות המינית, כפי שטענתי קודם וכפי שאני אמשיך לטעון עוד מיליון פעם, מעודדת זכרים לפוזות שאינן בהכרח חלק מהאישיות הגברית. זאת ממש כשם שהיא מעודדת זכרים להתחנף יתר על המידה לנקבות, שבמקרים לא מעטים לא שוות אפילו טיפת זרע אחת, להתמוסס מהן כמו שימפנז מטומטם, להיכרך אחריהן, לחסות בצלן השתלטני, ותמיד לבחור במישהי יותר מכוערת ממך (מה שקשה לומר על נקבות. ר', למשל, מקרה פול ניומן – ג'ואן וודוורד).

כל מין משלם מחיר מסוים על חלקו במשוואה המעוותת זכרים-נשים. מבחינה אישית, ניסיתי להיאבק במשוואה בשני נעלמים. כל אישה ששכבתי איתה גרמה לי לחוש כלפיה משהו, אפילו המכוערות ביותר. ואולי דווקא הן יותר מכולן. פיתחתי כלפיהן מן חיבה בלתי מוסברת, הערכתי את הסקסיות שהקרינו בכיעורן. היה בהן משהו סתום, אסור, אפלולי – ממש כמו החטא עצמו. אני כותב את המילה 'חטא' והזין שלי רועד כאילו די במילה לעורר בו עולם ומלואו.

הרצון להתנסות בתחושת החידתית של החדירה, הוא חלק מהתת-מודע של כל זכר, ואל תמכרו לי את הזבל על חדירה בתחת. זה לא אותו דבר, אם כי מכאן לא נובע בהכרח שאני מדבר מניסיון. מכל מקום נקבות נמצאות בעמדת עדיפות ברורה, מה שמחדד את השוני ביניהן לבינינו. לכן שום תפיסה שוביניסטית או פמיניסטית לא יוכלו לעולם לשנות את העובדה הבסיסית שנשים שונות מגברים. הן חושבות אחרות, מתנהגות אחרת ומזדיינות אחרת. מה שמפליא הוא לא העובדה שגברים אינם תמיד מסתדרים עם נשים, אלא איך בכלל נוצרת תקשורת בין המינים במקום הראשון (ז.א. in the first place). ועכשיו שימו לב טוב טוב למה שאני טוען: גברים נמשכים לנשים, אבל היו מעדיפים גברים, קפיש? משום שגבר רוצה, יותר מכל דבר אחר, את מה ששום אישה לא תהיה מוכנה לו בעיקרון, לרבות זיון במקום, בלי הכנות, בלי להכיר, אפילו בלי לדבר. ואחר כך הוא רוצה להיעלם מיד, בלי שאלות – לחופש. אני לא בא להגיד שזה המצב תמיד, בכל מקרה וכו'. אני רק מצביע על איך זה עובד באמת.

סביר להניח שאותה זיוית, אם נחזור רגע לאחור, תגיד בערך כך (אבל גם אווה, יסמין, צ'יקיטה, לולב, נאורה, גרטרוד, או שירלי יפלטו את אותו דבר): אני רק רוצה להבין, אתה מעוניין בזיון בלי להחליף מילה אחת, אחר כך תרצה בוודאי לעוף, ואולי תצטרך גם כמה שקלים לדרך?! כן, זו בערך התמונה – יענה, נאמר ראובן. או שמעון.

טוב, התמונה ברורה.

ז

מי יבטיח לנו שזהו, שמעכשיו נשים יסכימו להזדיין אתנו מבלי שזה ייראה כאילו עשו למעננו את טובת חייהן, מי… (או.קיי אני חייב להשתמש בפועל ת.ק.ע) מי יתקע לנו שבשל אותו זיון, שממנו הן נהנו לא פחות מאתנו, אנחנו חייבים להן משהו? אולי פעם אחת בהיסטוריה נרגיש הפוך? זיונים יגידו.

                                                                   

                                                                דה-ברושי

נ.ב.,

·יש להפסיק עם המנהג המשונה של לבישת מכנסיים קצרים, או כל מיני פיג'מות           שאינן בצורת חצאית. הכוס, כמו הזין, חייב להיות זמין כל הזמן.

·צבעי הסקס הן שחור או לבן. ככה זה בפריס וככה זה צריך להיות. תשכחו מכל האורות הצבעוניים של טיימס סקוויר.

·שינוי תנוחות הוא אפשרי ורצוי, כל עוד מתקיימת תקשורת מינית.

·יש לנבל את הפה לפחות פעם אחת בכל זיון, ורצוי כמובן יותר.

·נכון לרגע העלאת המאמר, יש קונדומים טובים בשוק. השתמשו בהם!

·מציצה היא זכות, לא חובה.

·לשירותכן, המין הגברי.