הרגלים לעושר כלכלי

אני מלווה מספר משפחות כיועץ כלכלי ומצד שני רוב החברים שלי, כלומר המשפחות שעימם אני מבלה את זמני הפנוי במצב כלכלי טוב משלי. כאחד שלא מפחד לדבר על כסף תחקרתי את החברים ועם הזמן התחלתי למצוא דפוסים שיכולים להוביל לעושר:


הכי חשוב - לחסוך

כשאני ניגש לייעץ למשפחה אני מסביר את הבסיס: חשוב לבזבז פחות ממה שאתם מכניסים ואת השאר לחסוך - לא צריך להיות גאון בשביל זה. בגרסה המתקדמת של זה החשיבה היא שההוצאה הראשונה במעלה היא בעצם החסכון ואז בעצם הנוסחה היא לבזבז פחות ממה שנשאר מההכנסות אחרי שחסכתם.

לחיות פשוט!

לקנות כדי לחיות ולא לחיות כדי לקנות. 
אנשים מצליחים כלכלית בדרך כלל קונים בשוק ונהנים לבשל בבית ולהתלהב מהטריות של המצרכים בשוק. הם לא קונים דברים שהם לא משתמשים בהם והדברים שהם משתמשים בהם מחזיקים לאורך זמן. אין להם אף מצרך שאינו בשימוש תמידי כחלק מהחיים שלהם.
יש תופעה ישראלית של קניות בחו״ל - גם אני נהנה לעשות קניות בחו״ל, במיוחד עקב יוקר המחיה בארץ. אבל אני לא מחפש קניונים בחו״ל ובדרך כלל גם בחו״ל אני יודע מה אני רוצה לקנות עוד לפני הטיסה.

לא לראות טלויזיה

באופן כמעט גורף אפשר לאמר שאנשים מצליחים כלכלית פשוט לא רואים טלויזיה. לא חדשות, לא ריאליטי, לא סדרות ולא פרסומות.

לקום מוקדם

האמת שלא הייתי בטוח לגבי זה ובכלל קישרתי את זה לבריאות (שזו הנקודה הבאה) ולא לעושר, אבל אחרי שחיפשתי בגוגל מסתבר שיש גיבוי מדעי (הלינק מסכם את המאמר שניתן לרכוש) לעניין: אנשים שקמים מוקדם יותר מצליחים יותר בקריירה ולכן מצליחים כלכלית יותר בממוצע.

לדעת את עצמך

אנשים מצליחים כלכלית מודעים לעצמם, למה הם אוהבים ומה הם לא אוהבים, מה החוזקות ומה החולשות שלהם - הם מדברים על כך בחופשיות ומחפשים לדייק את המודעות הזו באופן תמידי (אני קורא לזה עירנות עצמית).

יש לא מעט פוסטים שמדברים על זה באנגלית אבל לא מצאתי משהו בנוסח ישראלי.

כשאצא לפנסיה הסוכן שלי יהיה עשיר

כשאצא לפנסיה הסוכן שלי יהיה עשיר...

נפגשתי עם סוכנת הפנסיה שלי. באתי בגישה בריאה של רצון אמיתי להבין קצת יותר בתחום, שהרי כל התקשורת יוצאת בצעקה פה אחד שישראלים לא מבינים מספיק בחיסכון הכי חשוב בחייהם. אתר וובי נתנו לאחרונה את האפשרות לסרוק אלו תכניות יש לי בנוסף לאתר משרד האוצר - שפחות השקיעו בחוויית משתמש, אבל אני מניח שהנתונים שם מדויקים יותר. אלו גילו לי שיש לי קרנות שבכלל שכחתי מהן, מעבודות ב2007 בערך - הרי מי דיבר על זה אז? ומי התעסק בזה אז?


נפגשתי עם הסוכנת שלי, בחורה נחמדה מאד, היא שאלה מה הייתי רוצה שהיא תספר לי. רציתי שתסביר לי בפשטות מה היתרונות של התוכניות שיש לי והאם יש יתרונות בלשנות/לאחד/לפזר את התוכניות שיש לי - בעצם שתתן לי את המידע שאני זקוק לו על מנת לקבל החלטה מושכלת.

מסתבר שתוכניות ישנות של ביטוח מנהלים מחזיקות מה שנקרא מקדם מובטח, כלומר בעת פתיחת התוכנית קיימת השערה של תוחלת החיים והקצבה החודשית העתידית היא בעצם הסכום בקרן לחלק לחודשי החיים הנותרים בעת פתיחת הקרן. נהדר! הייתי רוצה לשנות את כל התכניות שלי לתוכנית עם המקדם הנמוך ביותר (כלומר התכנית בה הקצבה החודשית תהיה הגבוהה ביותר) - אבל אי אפשר, כי הקרן הזו לא היתה פעילה מספר שנים ואף אחד לא יתן לי להפעיל אותה מחדש.

טוב, נעבור ליתרונות של התוכניות האחרות, דמי ניהול, תשואה (רווח). היא אמרה שאפשר לראות את כל המידע באתרים השונים ואכן המידע קיים בצורה די מסודרת. כל העניין העלה את השאלה של מה הצורך שלי בתווך הזה בעצם אם כל המידע קיים, זמין ונגיש? ביקשתי לשחרר קרן פנסיה אחת בידיעה שלא יתנו לי להפקיד אליה מחדש ובעצם היא עומדת שם, מוכנה להפסיד אבל לא באמת יכולה לצמוח. מילאנו את הטפסים ויצאנו לדרך. "תוך 30 ימי עסקים תקבל את הכסף פחות המס שצריך לשלם" היא אמרה לי. "כמה כסף? כמה מס?" שאלתי והיא לא ידעה להגיד לי מיידית, "אבל אתה יכול לבדוק באינטרנט" - מזל שיש אינטרנט.

אחרי חודש קיבלתי מכתב שאומר שצילום תעודת הזהות שלי לא תקין - מתחילים לספור 30 ימי עסקים רק כשכל המסמכים תקינים. בשלב הזה ביקשתי מסמך שמפרט את כל שירותי הסוכן, כמה שילמתי על שירותיו במהלך השנים ומה קיבלתי בעבור השירותים שלו - הסברתי שאני רוצה להבין את הערך של סוכן פנסיה וענו לי בצורה יפה שאני אלך להז*** עם האיומים שלי. לשאול כדי להבין מה מישהו עושה עם הכסף שלי מוגדר כאיום…


אוסף המושגים שמשתמשים בהם נועד לבלבל את האדם מהרחוב, ואני כמו ילד קטן מתעקש להבין מה זה כל דבר. יום עסקים לדוג' - מישהו יודע מה זה? לכולנו יש הבנה כללית שזה בעצם יום עבודה, אבל זה לא נכון. בנק ישראל מגדיר יום עסקים כיום פעילות בנקאית. כלומר יום שהם יכולים להפסיד/להרוויח כסף בקרן הפנסיה שלי הוא יום עסקים.

Starcraft 2

אזהרה לקוראים: הפוסט הזה אקסטרה חנוני ומדבר על משחקי מחשב ברשת…

כשהייתי קטן הייתי משחק warcraft 2, הייתי כל כך טוב שאפילו השתתפתי בתחרויות אינטרנט. בזמנו האינטרנט עבד דרך קו טלפון ומודם בקצב איטי להחריד ועדיין איכשהו הצלחנו לארגן תחרויות ברמה כזו
שblizzard, כותבי המשחק, התייחסו אלינו ויצרו עבורינו טורניר רשמי, רק שהיה קשה לשחק באינטרנט עם מודמים אז הם החליטו לפצל את הטורנירים לאירופה, אסיה ואמריקה (תוך כדי כתיבה אני שואל את עצמי איפה אוסטרליה היתה?! לגבי אפריקה זה די ברור) - ניצחתי באליפות אירופה!


מאז warcraft 2 אף פעם לא באמת שיחקתי באיזשהו משחק אחר עד שהגיע starcraft, שגרר אותי לקנות מחשב חדש, מסך חדש וכל הציוד הנדרש לסגור את עצמי בבית כמה ימים עד שאסיים את המשחק. כשסיימתי מחקתי את המשחק מהמחשב כדי לא להיכנס לעולם הזה שוב - עד שיצא starcraft 2. כאן כבר מדובר במשחק שנוצר סביב האינטרנט. יש אליפויות עולם מתועדות בצורה שלא תבייש את fifa עם כמות צופים בקהל שגורמת למשחק של ברצלונה להראות כמו משחק בין קבוצות נוער של תיכונים. יש גם את blizzcon - שמהווה מקור ל… אני אתן לתמונה לדבר בשמי:


המשחק הזה קשה - לקח לי שלושה ימים לסיים אותו. שלושה ימים בהם לא אכלתי ולא שתיתי מעבר לחטיפים שיכולים לשרוד ליד המחשב ורד-בולים. סיימתי אותו, מחקתי אותו, וחזרתי לחיים שוב - כדי חלילה לא להתמכר לסם - עד שחבר בגילי, שעבר גם הוא את המיני-התמכרויות האלו למשחקי אסטרטגיה, הציע שנשחק אחד נגד השני - נראה איך זה…

התקנתי שוב את המשחק, נזכרתי קצת בחוקים, בכלים, ביתרונות והחסרונות של כל יחידה במשחק ואיך בכלל לשקול אסטרטגיה - ואחרי שהסכמנו שאנחנו ״מוכנים למשחק״, התחלנו לשחק אחד נגד השני. תחושה מוזרה מילאה אותי, הייתי חייב לנצח, אבל לא סתם לנצח, אלא בצורה שמצד אחד תראה שלא ממש אכפת לי אם אנצח או לא ומצד שני תראה לו שלא באמת היה לו סיכוי נגדי - כלומר זו לא יכולה להיות מערכה ארוכה כי אז אפגין אכפתיות. המשחק הסתיים אחרי שלוש שעות ארוכות - ניצחתי… בסוף!


דיברנו על המשחק שעות אחר כך, וגילינו שיש משחקים מוקלטים, אסטרטגיות שאפשר ללמוד. התחלתי לשחק אונליין נגד שחקנים אחרים - משום מה רוב השחקנים המקצועיים ביפן. גיליתי שאני ברמה נמוכה הרבה יותר ממה שחשבתי ואני רחוק מאד מלהיות אלוף אירופה שהייתי בתור נער…

הבנתי שאני בצומת דרכים: אני נכנס עכשיו למצב למידה ומנצל כל הזדמנות שיש לי לשחק או ללמוד משחקים של אחרים, משתפר עד שאגיע לדרגה מכובדת שהחזקתי בה בצעירותי, או שאני מסיר את המשחק ולא מזכיר אותו שוב.

כיביתי את המחשב וחזרתי לבת זוגי!